הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
לא מסתנן תיקרא מעתה, כי אם מעפיל
השר גדעון סער, שתומך בגירוש הפליטים מאפריקה, טבע את המושג הקליט "מדינת כל מסתנניה" כדי לגנות את התומכים בהגנה על מבקשי המקלט בישראל. באמצעות המושג הזה בכוונתו להבליט את האבסורד בגישת המצדדים במתן מקלט וזכויות לאותם פליטים, כי הרי לא יעלה על הדעת שנהפוך למדינת מסתננים. אלא שבחינה היסטורית של המתדפקים על שערי הארץ מעלה תובנות חשובות ומפתיעות.
המסתננים הראשונים והבלתי-חוקיים לארץ היו המעפילים שרבים מהם היו צריכים לחמוק משוטרי המנדט הבריטי שניסו למנוע את העליה הבלתי-לגאלית. למותר לציין שמסתננים אלו התקבלו בזרועות פתוחות בידי היישוב היהודי בימי טרום המדינה. חלקם היו יהודים שהצליחו לברוח ולהסתנן אל מעבר לגבולות מדינות שהיו נתונות למשטר נאצי או תחת כיבושו, כדי להגיע בסופה של דרך ייסורים לארץ ולהפוך לאזרחים לגיטימיים בה.
המסתננים הבאים שישראל קיבלה, אף אם לא תמיד בברכה, היו יהודי ערב שנאלצו להסתנן אל מעבר לגבולות ארצותיהם אחרי שהציונות הרתיחה כאן את הסיר הלאומי. מאות-אלפי יהודים ערבים מצאו מקלט בישראל והפכו לאזרחיה.
באותן שנים ממש ניסו מסתננים אחרים לשוב לבתיהם בארץ. פליטים פלסטינים, אותם גירשה ישראל כדי להקים מדינה יהודית עם רוב יהודי, ביקשו לשוב לבתיהם ונתקלו באלימות שמנעה זאת מהם. אלפי פליטים שנותרו חסרי כל ניסו לשוב כדי לעבד שדה באדמתם או להביא אוכל למשפחותיהם, אך ישראל נלחמה בהם כאילו היו כולם לוחמי פידאיון. מרקו רוזיו, מהמתיישבים הראשונים במושב כרם בן זמרה, שאכלסו את בתי הפלסטינים מראס אל אחמר, ניסח זאת במדויק: "הם ניסו לחזור כדי לגנוב את מה ששייך להם. אז ירינו בהם."
אולם לא כל היהודים בישראל תמכו אז במניעת השיבה. ר' בנימין, ממייסדי "ברית שלום" ועורך "המעורר" יחד עם ברנר, פירסם ב-1956 קריאה חומלת "אל אחינו המסתנן. (…) לא מסתנן תיקרא מעתה כי אם מעפיל, כי העפלת בלא יודעין לקראת הגאולה שאתה נישא בכנפיה. לא שונא, אויב וצורר אתה לנו כי אם אח ורע. וזה אשר נעשה לך: אנחנו נשקמך בתוכנו, כאחד מאיתנו, באחד הכפרים עם בני עמך אשר תבחר." אשרי המאמין.
החוק למניעת הסתננות משנת 1954 יצר את המסגרת המשפטית שמנעה את שיבת הפליטים הפלסטינים. הוא עודכן לפני שבוע כדי לאפשר הפללה גם של מבקשי מקלט ופליטים בישראל כיום. החוק הזה ביצע קפיצה נחשונית בזמן ומבטא בכך גישה אחידה של המדינה לנוכח המסתנן הלא-יהודי. החוק שהפך את המסתנן הפלסטיני למסוכן מייחס קרימינליות גם לפליטים ממדינות אפריקה.
צליל הביטוי שטבע סער מזכיר לנו, אולי בכוונת מכוון, את "מדינת כל אזרחיה" שטבע עזמי בשארה, שביקש לקדם שוויון אזרחי בישראל ואתגר בכך את יהדותה. סער כמו אומר לנו: לא כל אזרחיה ולא כל מסתנניה. סער אינו מתנגד לקבל מסתננים לישראל אלא מבקש לסנן אותם, למיין אותם ליהודים וללא-יהודים, בהתאם לאידיאולוגיה הציונית. את היהודים יש לקבל ואת הלא-יהודים להשאיר בחוץ. אחת היא אם בני הארץ הם או פליטי מלחמות במדינות אפריקה.
לו היינו דבקים במורשתו של ר' בנימין ומקבלים את היהודים ואת הלא-יהודים, היינו יכולים להביא בשורה, גם אם לא גאולה שלמה.
איתן ברונשטיין אפריסיו הוא מייסד עמותת זוכרות
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
לא ברור לי מה מפגין בורות גדולה יותר, לקרוא לאזור מעיראק למרוקו ״ערב״ או למיליון היהודים מעיראק למרוקו ״ערבים״.
על כל פנים, המעפילים אכן נחשבו למסתננים בעיני השלטון הקולוניאלי הבריטי, והבריטים אכן ביקשו לגרש אותם. רק שהיום הארץ אינה ברשות מעצמה זרה עם כתב מנדט, אלא חלק ממדינה ריבונית עם זכות לקבוע חוקי הגירה וקליטה – כמו כל מדינה אחרת – ומבקשת להגביל את המעמסה על אזורי המצוקה שלה (ומהגרים עניים תמיד יגיעו לבסוף לאזורי המצוקה, גם אם המדינה תוריד אותם קודם כל בקיסריה). האם הדרך הנוכחית שבה היא בחרה כדי לעשות את זה היא הדרך הנכונה זאת כבר שאלה אחרת.
אהבתי את:
"..יהודי ערב שנאלצו להסתנן אל מעבר לגבולות ארצותיהם אחרי שהציונות הרתיחה כאן את הסיר הלאומי. מאות-אלפי יהודים ערבים מצאו מקלט בישראל והפכו לאזרחיה"
מעשה אומנות: הציונות הרתיחה כאן את את הסיר הלאומי (נניח..), ו.. מה? ממה וממי הם מצאו מקלט? מי אילץ אותם להסתנן אל מחוץ לגבולות ארצותיהם? שמא אתה טוען שבעוד שבישראל – כניסה לא חוקית לשטחה נחשבת להסתננות, אזי בארצות ערב יציאה "לא חוקית" נחשבת להסתננות החוצה?
אני עוד עלול חלילה לחשוב (שוטה שכמותי..) שהערבים בעיראק ובצפון אפריקה טבחו בהם ללא סיבה, בדיוק כפי שטבחו ביהודי חברון, כל זה עוד לפני שהמדינה קמה, וגם לפני שהציונות טיגנה משהו במחבת (או איך שלא קראת לזה).
איתן ברונשטיין, אני מניח שאנך "יהודי נוצרי" כמו שאנך "יהודי ערבי" ו/או "מושלמי". אני מניח גם שהגדרתך היא "יהודי". שאם לא כן, אז מי אתה? מה היא הגדרתך? למי אתה שייך?. אני מעמיד את השאלות האלה בכדי לנסות ולהבהיר לך, ולהרבה "בורשטיינים", שאין לך הכלים הראוייה לקבוע כי, אני דהן בצלאל, יליד מרוקו, מהעיר קזבלנקה נולד "יהודי ערבי".
אני יהודי משום ש"התרבות" ה"היסטוריה" ומעל הכול משום שהוגדרתי על ידי הערבים המרוקאים כ"יהודי" ויותר מזה, כיהודי "מלוכלך", כיהודי שיש לקבע אותו במסגרת של "טומא", שיש להתרחק ממנו ולסמן אותו באמצעות לבוש כ"כיהודי" (אני מניח שזה מזכיר לכל הרובינשטיינים את הטלאי הצהוב). ואתה, במדינת היהודים ממסגר אותי כ"יהודי ערבי". המשתמע מכתבתך היא שיש להחזיר אותי ל"מרוקו", לכזבלנקה או לחלופין להיות יהודי ערבי במדינה מושלמית במדינת "פלסטין. האין זה כך?
נ.ב. זה מזכיר לי שבעצם אני "חייה שחורה" (כל היו אומרים לי הפולני בשנות ה-50). ואתה מה? "חייה לבנה"? ואולי יהודי ערבי? והאם מקומך כאן או מקומך מהמקום שהוריך עלו ארצה?