להתראות 2013: עשרים הפוסטים המדוברים של השנה החולפת

עורכי העוקץ

אנחנו שמחות להציג את 20 הטקסטים הנקראים והמשמעותיים של השנה האחרונה, את רובם בחרה הטכנולוגיה ואת מקצתם אנחנו. כמעט כל מה שמתפרסם פה, בבית הווירטואלי הזה ששותף לכל כך הרבה נפשות, קרוב ללבנו, וכואב לנו על מלא מלא דברים מעולים שלא מופיעים במצעד הפזמונים הזה – אז קחו את זה בחשבון בבקשה.
בסך הכל השפע הזה רק מוכיח לנו שאנחנו, ואתםן, עושים עבודה לא רעה בכלל עם טקסטים שמדהימים אותנו מדי שבוע בנקודות המבט שהם מציעים, ברמת הניתוח, ברגישות, בעצבים, במפגשים הכה ייחודיים עם המציאות כאן. נראה לנו, נאמר בצניעות, שנוצר על הבמה הזאת משהו שלא מתקיים בשום מקום אחר ברשת, מרחב שמפגיש בין תודעה מזרחית, שמאלית, פמיניסטית, לבין תרבות, אקטואליה, אקטיביזם, הגות וכל שאר הטוב הזה. וזה נדיר ומרגש עד מאד.
יש לנו הרבה תכנונים והפתעות ל-2014, ואמן שתהיה זו שנה טובה ככל האפשר. אז קריאה מהנה, תודה לכל הכותבים והכותבות והקוראים והקוראות, ולחיים (ובין לבין, תתרעננו עם שירה בועטת שפרסמנו מדי שבוע במדור באסטה).
יוסי ותמי, 31.12.13

new-year

 

1

פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים | שלומי חתוכה

אחרי הפולמוס הארוך סביב השאלות התמימות לכאורה של ירון לונדון בנוגע לפרשת ילדי תימן, שלומי חתוכה עונה תשובות ברורות וישירות. כן, ילדים שנחטפו חיפשו את הוריהם. הוריהם חיפשו אותם. וכן, הם גם מצאו אלה את אלה. פרקים פוקחי עיניים בהיסטוריה מושתקת

וכך זה מתחיל: כך העידה בוועדת החקירה הממלכתית שהגישה את מסקנותיה ב-2001 חנה גיבורי, מי שהייתה פקידת הסעד הראשית בשנים 1954-1948 וממונה על אימוץ ילדים במחוז הצפון: "רופאים בבתי חולים העבירו ילדים לאימוץ ישירות מבית חולים בדרך שלא מקובלת ומבלי שגורמי האימוץ החוקיים יהיו מעורבים". בעדותה הוסיפה גיבורי, כי אם ילד היה תחת טיפולה ואיש לא התעניין בו הוא נמסר למשפחה ללא אימוץ. לפוסט המלא

shoshana1

2

הסוד האפל של ד"ר קרנית פלוג | אסף אורון

דוחות מקרו-כלכליים משעממים ומעייפים אתכם? גם את אסף אורון. אבל הוא הצליח להתגבר על השעמום ולמצוא באחד כזה את השלד בארון של ד"ר קרנית פלוג. מה גרם לנתניהו לגרור כל כך הרבה זמן את רגליו עד שמינה אותה לנגידת בנק ישראל? ומה הבסיס לצמיחה הכלכלית הדרמטית ביותר בתולדות המדינה?

וכך זה מתחיל: לא, לא מדובר באירוע מביך בדיוטי-פרי, בתלונות על הטרדה מינית או בהסתבכות בפרשת שחיתות של מיליארדים. למיטב ידיעתי, ברמה האישית קרנית פלוג צחה כשלג לעומת הגברים שביבי ולפיד ממשיכים לנסות להצניח מעליה לתפקיד נגיד בנק ישראל. הסוד האפל קשור לסיבה השנייה בגללה ביבי לא אוהב את ד"ר פלוג: הופיעו בתקשורת אזכורים לא-ממש-ברורים למשהו שפלוג "טענה" בעבר לגבי תפקידו ההיסטורי של בנימין נתניהו בתולדות כלכלת ישראל. לפוסט המלא וגם באנגלית

כלכלנית עם סוד אפל

3

שומרי החוק מהבויז קלאב | טל רובין

בעקבות פרשת עמנואל רוזן, טל רובין מתמודדת באומץ עם הבעייתיות בהבחנה בין משפט שדה למשפט הוגן בכל הנוגע לנשים. ההליך הפורמלי נחשף פעמים רבות כמוטה נגדן, ומשפט שדה? זה מה שנעשה לנשים בבתי המשפט, במשטרה, בעבודה, ברחוב ובחברה בכלל, כשהן מעיזות להתלונן

וכך זה מתחיל: כל פעם שמתפוצצת (עוד) פרשה של אונס או הטרדה סדרתית שביצע איש ציבור או ידוען כלשהו, מתגייסים כל החבר'ה מהבויז קלאב ומחליטים להתפנות רגע מלשרוק לבחורות בכדי להפוך למשפטנים שומרי לשון החוק וזכויות האדם: "למה מוציאים אותו להורג לפני משפט?" "שקודם יתלוננו באופן רשמי במשטרה!". לפוסט המלא

emanuel_rosen

4

משוררת מזרחית. יש דבר כזה? | אלמוג בהר

אחרי שוועדת טירקל הציעה שמות של משוררים אשכנזים ומשוררות אשכנזיות לציון דמותם על השטרות החדשים, אלמוג בהר נחלץ לעזרתה של חברת הוועדה שרי רז, שהצהירה קבל עם ועדה שהיא בורה: "אני ממש לא מכירה משוררים מזרחים בולטים במאה ה-20"

וכך זה מתחיל: הממשלה אישרה אתמול ארבעה שטרות חדשים לשקלים החדשים, אחרי שוועדה בראשות השופט טירקל ישבה על המדוכה כך וכך זמן, והחליטה שעל השטרות יופיעו שאול טשרניחובסקי, רחל בלובשטיין, נתן אלתרמן ולאה גולדברג. נדמה לי שההחלטה הזאת היתה תיקון אחרי שבהחלטה הקודמת של וועדה זאת או אחרת לא היו נשים על השטרות, והוחלט לתקן זאת. בשטרות החדשים יש אומנם נשים, אבל אין בהם מזרחים, ערבים, אתיופים, דתיים וחרדים. לפוסט המלא

עיצוב השטר האלטרנטיבי, ביוזמת קפה גיברלטר: עיצוב גרפי: איתם טובול מסטודיו Grotesca Design

5

דיור ותקווה: להיות בבית בעולם | ארג'ון אפאדוראי

עשב וסכך, במבוק ואבן, בוץ ולבנים, עץ וחימר – בית הינו הבסיס החומרי ההכרחי לאנושיות ולאזרחות. ועדיין, כל כך הרבה בני אדם בעולם סובלים מדיור לקוי או מהיעדרו המוחלט. האנתרופולוג ארג'ון אפאדוראי מתבונן על הפשע נגד האנושות הזה – ולא פחות חשוב, על המאבקים המרשימים שמתנהלים כנגדו – במאמר מופתי שתרגמנו עבורכם/ן

וכך זה מתחיל: דיור לעניים, ובמיוחד לעניים עירוניים, קשור היום באופן הדוק לתהליכים שמאפיינים את העולם המודרני: ערי ענק דחוסות; צורות מיסוי, אשראי וחוב סבוכות שמדירות את העניים ומיטיבות עם העשירים; מסגרות משפטיות שהתפתחו במהלך 300 השנים האחרונות ושתכליתן היא הפיכת דיור לנכס אותו ניתן לקנות, למכור ולהחליף מבלי להתחשב בשוויו הממשי; מערכות פוליטיקה וממשל שהפכו את הדיור למעין חייל שחמט במסגרת שחיתות בדרגים בכירים, קרימיניליזציה ולוחמה פוליטית. התוצאה היא שבערים רבות דיור הפך לשדה קרב של ממש – מעזה לבגדאד, מהארארה (זימבבווה) לבייג'ין. לפוסט המלא

appadurai-housing-5

6

בית הוא יותר מקורת גג | קלריס חרבון

דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כאשר איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל. מזרחית צריכה לדעת מדוע היא גדלה בדירת עמידר ביפו או בדירת עמיגור באשדוד. פרק שכתבה קלריס חרבון מתוך "קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי"

וכך זה מתחיל: בשנה האחרונה, מאז תחילתה של מה שמכונה בפי רבות "המחאה החברתית" בישראל, נשמעות לא מעט סיסמאות בנוגע לדיור ציבורי ו/או דיור בר-השגה, המוצגים כיעדים וכדרכים חשובות לצמצום הפערים החברתיים. אני מבקשת לבקר תפיסות אלו על ידי פרישה קצרה של מדיניות הדיור הציבורי הנהוגה בישראל. טענתי המרכזית היא שמאבקים על דיור בכלל, ועל דיור ציבורי בפרט, אינם יכולים להתנהל ולהתקיים ללא התייחסות אל הממדים האתניים/גזעיים של הדיור הציבורי ואל הזהות האתנית של הנאבקות לדיור. לפוסט המלא

גיל-מועלם-דורון-לקסיקון-המחאה

7

איך או איך לא נלחמים בתרבות אונס | נעמה קטיעי

נכון כל פעם ששומעים את "בדד" זוכרים היטב שזהר היה מכור לסמים וגם הואשם באונס? זה חשוב וזה מצוין. כך נלחמים בתרבות שמאפשרת ניצול מיני: עומדים על הבעייתיות של האנשים אותם אנחנו אוהבים ומעריצים. רק תזכרו את זה גם כשאתם קוראים אבידן, צופים בפולנסקי, או מתענגים על הגיגיו של דן בן אמוץ

וכך זה מתחיל: בתוך סערת אייל גולן נמצא סופסוף מישהו שאמר את הדברים באופן רם וברור, בלי להתנצל ובלי להתפלפל. באחת התגובות לסטטוס שלו עצמו בפייסבוק שמסתיים בקביעה הנחרצת "הערסים גנבו לי את המדינה", כותב המוזיקאי רע מוכיח: "ואכן דן בן אמוץ שילם את מחיר חולשתו ופעל בצורה אסורה ומתועבת. אולם רק כדי להמחיש את ההבדל, איפה הסגנון שלו ואיפה הסגנון של הערסים הנבערים האלה שהתנהגות נובורישית היא הסגנון העיקרי. בן אמוץ לפחות לימד את אותן נערות תרבות, שירה, אוכל והיה מעין מנהיג רוחני עבורן הלא תיקים של גוצ'י". גבירותיי ורבותי שימו לב, יש ניצול מיני נחות ויש ניצול מיני "מתורבת". לפוסט המלא

אין דבר כזה "סגנון" בו ראוי לנצל מינית. פשוט אין. דן בן אמוץ

8

רכבת שדים: מקבץ ראשון | אינס אליאס, תום מהגר, גל לוי

פרויקט מיוחד ומרגש מאד של האתר – תגובות של כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי, "הפנים האמיתיות של השד העדתי". בחלק הראשון אינס אליאס מתארת תהליך אישי של מעבר מעולם אחד לעולם אחר, תום מהגר עוסק בתמונת המראה של הנערים שהופיעו בתוכנית, וגל לוי מעדיף לדבר על פריבילגיות ולא על אפליה

וכך זה מתחיל: כשהגעתי בפעם הראשונה לאוניברסיטה הרגשתי בעולם אחר. היתה בי גאווה גדולה – הראשונה במשפחה שהגיעה לאוניברסיטה. בהתחלה הגעתי לבניין של מקצועות הבריאות, אבל חלמתי על מדעי הרוח, מעין חלום כזה שלא העזתי להודות בו, לא בפני עצמי ובעיקר לא בפני ההורים שלי. כשכבר עשיתי את המעבר ללימודי ספרות התמלאתי אושר, הרגשתי שמצאתי את עצמי. כשנכנסתי לשיעור הראשון הבנתי עד כמה אני בעולם אחר, עולם שאני לא שייכת אליו. לפוסט המלא

למקבצים נוספים של הכותבים/ות רועי חסן, שלומי חתוכה, איתמר טובי טהרלב, נעמה קטיעי, אברהם הרן מוטחדה, יוס ברוך, שלמה וזאנה, אור סיונוב, אלמוג בהר, כרמן אלמקייס, סמי שלום שטרית, צחי אבינועם: 2 | 3 | 4 | 5

לוי2

9

על 13 שעות התהילה של וונדי דייויס | נעמה נגר

הסנאטורית הדמוקרטית מטקסס, וונדי דיוויס, התייצבה בגופה כדי להביס יוזמה רפובליקאית נגד הפלות, וביחד עם סנאטוריות ופעילות יצרה חיה חדשה: "פיליבסטר ציבורי". נעמה נגר בתיאור סוחף של שיעור מופתי בכוח פמיניסטי

וכך זה מתחיל: "לפני שעה קלה בא אל סופו – בקתרזיס – אחד הערבים המותחים, המעניינים והחשובים שיירשמו בדפי ספרי ההיסטוריה הפמיניסטית בארה"ב, במהלכו מצאתי את עצמי ביחד עם עוד כ-150 אלף גולשות מרחבי העולם מרותקת עד השעות הקטנות של הלילה ללייבסטרים של דיון ארוך ומייגע בסנאט של טקסס. למשך ערב אחד, היתה זו ההצגה הטובה בעיר". לפוסט המלא

wendy-davis

10

אויבי העם מן הנמל | יוסי אדרי

"לרסק", "לפרק", "לשבור" – אלה הפעלים הפופולריים בשיח הישראלי בהקשר של ועדי עובדי הנמלים. רטוריקה צבאית שתפקידה לצייר את המתנגדים כטרוריסטים ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי. וחוץ מזה חייבים לשאול, עד כמה הפנים המזרחיות הייצוגיות משחקות תפקיד?

וכך זה מתחיל: "שם קוד 1981" זעקו כותרות העיתונים בתחילת השבוע וחשפו את תוכניתו של השר נפתלי בנט: "הצבא יחליף את העובדים בנמל במקרה של שביתה". היה זה הצעד הבוטה ביותר מתוך קמפיין מאורגן ומנוהל היטב של פוליטיקאים ובכירים במשרד האוצר כנגד עובדי הנמלים בישראל. העיתוי גם הוא מתוכנן בקפידה – מספר ימים לאחר שאלפים יצאו לרחובות למחות כנגד התקציב הקשה שגיבש שר האוצר יאיר לפיד, שותפו הפוליטי וחברו של בנט. לפוסט המלא וגם באנגלית

yedioth-ipad-3-464

11

לא יודעת ערבית אבל יודעת. ובכל זאת לא יודעת | תמר קפלנסקי

תמר קפלנסקי ברשימה נוגעת על הקשר התת-עורי שלה לשפה הערבית

וכך זה מתחיל: אני לא יודעת ערבית. אמא שלי גדלה באלכסנדריה, לאבא שלי עוד יש תעודת זהות פלסטינית. שתי הסבתות שלי דיברו ערבית – זו עם ק' של מצרים, שהיא א' (ובגלל זה לבא'לאווה קוראים בא'לאווה ולא שומדבר אחר), וזו ערבית מקומית, גלילית. אבל אני לא יודעת ערבית. צופה בסרט ערבי כל שישי בילדות. כמעט שלושים שנה יעברו עד שאגלה שסבתא שלי ופריד אל אטרש היו חברים. אין לי מושג, זה עובר מתחת לרדאר. לא יודעת ערבית. לפוסט המלא וגם באנגלית

משמאל: סבתא שלי, בקי ממרן (שאז קראו לה רוביו), עם פריד אל אטרש וחברה. אלכסנדריה, מתישהו באמצע-סוף שנות השלושים

12

תל אביב-יפו: עיר של המזרח התיכון | חגי מטר

ראיון מיוחד עם המועמד לראשות עיריית תל אביב-יפו וראש רשימת עיר לכולנו – אהרון מדואל

וכך זה מתחיל: הפשיטה המתוקשרת על קפה אלבי לפני כמה שבועות הייתה הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות לעיר לכולנו, ואולי אף למערכת הבחירות המוניציפאלית בתל אביב-יפו כולה – שפחות מ-40 יום לפני הבחירות סובלת עדיין מנמנמת קשה. מה שהתחיל כבר במאי בהבטחה מעניינת עם ההכרזה של ניצן הורוביץ על מועמדותו לראשות העיר, מועמדות שבעיר לכולנו היו שחשבו להתאחד מאחוריה, לא המריא מעבר לכותרות הראשוניות ולמספר פלריגים במרכז העיר. לפוסט המלא

מדואל ובן יפת

13

כשזהב הדורות עוד התגלגל ברחובות | שושנה גבאי

שושנה גבאי יצאה למסע מוזיקלי יחיד במינו, שמתחיל בשכונות המזרחיות בשנות החמישים ונגמר עם הזמר הפלסטיני מוחמד עסאף, הזוכה הגדול של "ערב איידול"

וכך זה מתחיל: בא האינטרנט ומעיר את זיכרוננו הרדום. אי שם בשנות בחמישים ובתחילת שנות השישים נחתו על אדמות הטרשים של ישראל מיטב אמני המטרופולינים של המזרח: קהיר, דמשק, מרקש, בגדאד וצנעא, ובהם נגנים, מלחינים זמרים וזמרות. חיש מהר נאלצו לפשוט את מחלצותיהם והלכו לעבוד עבודות כפיים ובבתי חרושת. בלילות הם חזרו לאמנותם ושימחו את בני עדתם. לפוסט המלא וגם באנגלית

Salim-Halil

14

שפת רחוב | טניה רובינשטיין

במשך שנים רבות הרוסית הייתה שמורה לבית, למשפחה. ובחוץ אני אשה אחרת. על המחיר אני לומדת ממפגשים שהיו לי בזמן האחרון

וכך זה מתחיל: הגעתי לישראל מרוסיה בסוף שנת 89', יחד עם משפחתי. מאז ועד השנה האחרונה, השקעתי מאמצים אדירים בנסיון להרחיק את עצמי מהמעמד ומהסטיגמה של "עולה מרוסיה". רק לאחרונה אני מתחילה להבין שאולי כדאי לי להפסיק להתרחק ולהתחיל לאמץ את המקום הזה, שהוא חלק בלתי נפרד ממני. ברצוני להביא כאן כמה מפגשים שנגעו במה שניסיתי להדחיק והראו לי שהוא תמיד יהיה שם. לפוסט המלא וגם ברוסית

צילום: קלאודיה קלה לוין

15

שלמה סבירסקי: אינטלקטואל אורגני | יוסי דהאן

חסד עשו עמנו שומרי הסף האקדמיים שמנעו משלמה סבירסקי את הכניסה למוסד להשכלה גבוהה – כמה גדול היה הנזק אם היה מכלה את ימיו בניסיונות להכניס מאמר ל-American Journal of Sociology. יוסי דהאן מסכם את פועלו עד כה של אחד האנשים המשפיעים על המאבק למען צדק חברתי בישראל

וכך זה מתחיל: הפגישה הראשונה שלי עם השם שלמה סבירסקי התרחשה בתחילת שנות השמונים בהיותי סטודנט, בקריאה בספרו "לא נחשלים אלא מנוחשלים" (1981). השמועה בדבר קיומו של הספר המחתרתי בעל הכריכה הירוקה עברה מפה לאוזן בקרב סטודנטים פעילים ופעילות מזרחים. עבור חלק גדול מאיתנו הקריאה בספר היוותה אירוע מכונן, חוויה אינטלקטואלית, רגשית ופוליטית מטלטלת שגרמה למהפך תודעתי ופוליטי. לפוסט המלא וגם באנגלית

svirski

16

מלים שמדברות את הטאבו | מיכל אביעד

אחת אחרי השנייה, מקרה אחר מקרה שאף אחד מהם לא דומה לקודמו – אבל בין כולם מחבר כאב אחד מושתק: הבמאית מיכל אביעד מביאה את הסיפורים שסיפרו לה נשים בעקבות סרטה "לא רואים עליך", שבמרכזו שתי נשים שנאנסו בצעירותן על ידי אותו אנס סדרתי, ומסבירה למה חשוב לה להעביר אותם הלאה

וכך זה מתחיל: הקרנת הבכורה של סרטי, "לא רואים עליך", התקיימה ב-2011 במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין. הסרט הוא על שתי נשים, לילי ונירה (רונית אלקבץ ויבגניה דודינה), המגלות שנאנסו לפני יותר מעשרים שנה על ידי אותו אנס סדרתי. המפגש ביניהן מוביל להתמודדות של כל אחת מהן לבד ושל שתיהן ביחד עם הטראומה. בעת ההקרנה התרוצצתי בין האולם ללובי. לא הצלחתי להירגע. לפוסט המלא וגם באנגלית

מתוך "לא רואים עליך"

17

פרסי מידוני | אורלי נוי

אורלי נוי על דור שני של פרסים בישראל שסוף-סוף מרשים לעצמם לחגוג את זהותם הייחודית בקבוצת פייסבוק. ואל תפריעו

וכך זה מתחיל: בילדותי, ילדה-עולה מאיראן, הייתי ה-פרסית האולטימטיבית. תמיד במילעל, כמובן. להדגיש את הלעג, את ההגחכה. אני לא בטוחה שהבנתי למה עצם ציון מוצאי אמור לגרום לי למבוכה, אבל זה בהחלט עשה את העבודה: התביישתי כשקראו לי כך. התביישתי שאני פרסית. במילעל. כשרצו לזקק את הארס ולהחדיר אותו עמוק יותר אל מתחת לעור, היו מטיחים בי "פרסי מידוני". בתור קללה. לפוסט המלא וגם באנגלית

לא-קערת-פירות-של-פרסים

18

מחר ייגמר הסיוט ובמקום השמש יאירו שמשות | פאדי ח'ורי

המקרה של ראזי נאבולסי, שהוכרז כ"מסוכן" ונשלח למעצר בין היתר עקב ציטוט המשפט שבכותרת בעמוד הפייסבוק שלו, מלמד על הקלות שבה מוכנה המערכת לשים אדם מאחורי סורג ובריח. בייחוד אם האדם הזה אינו יהודי

וכך זה מתחיל: ראזי נאבולסי, פעיל חברתי, בלוגר וסטודנט, שהה החודש במעצר בן שבעה ימים ובמעצר בית בן חמישה ימים בחשד לביצוע עבירות ביטוי עקב התבטאויות ופוסטים שפירסם בדף הפייסבוק ובחשבון הטוויטר שלו. העבירות בהן האשימו אותו חוקריו הן פרסום דברי תמיכה בארגון טרוריסטי והסתה לאלימות או לטרור. מעצרו הוארך פעמיים על ידי בית משפט השלום בחיפה ועררים על החלטותיו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. לפוסט המלא

razi_free

19

האמת על המודל הנורדי | עמי וטורי

אין שום קשר בין המודל הסקנדינבי כפי שהוא במציאות לבין התיאורים החביבים על כתבי "דה מרקר" ו"האקונומיסט". עמי וטורי מפריך באופן יסודי את "הניתוח" של העיתונות הימנית-כלכלית את המודל הסוציאל-דמוקרטי המצליח והראוי לחיקוי

וכך זה מתחיל: "המודל הסקנדינבי" המתקיים בשבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד הוא בדיוק מה שהשמאל החברתי אומר עליו. מודל המבוסס על ארגוני עובדים גדולים חזקים ודמוקרטיים, על בעלות ציבורית משמעותית של ההון, על מעורבות ניכרת של ארגוני העובדים בניהול מקומות העבודה, על מגזר ציבורי גדול מאוד במונחים יחסיים, על נטל מס גבוה, על הוצאה ציבורית גבוהה וגם על ביטחון תעסוקתי ניכר הן ברמת המערכת הכוללת והן ביחס למקום העבודה הקונקרטי, כלומר קביעות. לפוסט המלא וגם באנגלית

May1 Goteborg

20

לומדים לשדוד: על אדמות הנגב, 1948 | גדי אלגזי

"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013

וכך זה מתחיל: בימים אלה דנה ועדת הפנים של הכנסת ב"חוק פראוור-בגין" – החוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, כלומר החוק להשלמת נישול הבדואים ועקירתם מאדמותיהם. חוק פראוור נועד להשלים תהליך ארוך של נישול. שוד אדמות הבדואים התרחש בעצם כבר לפני עשרות שנים – בעיקרו בין 1948 ל-1954. אבל הנישול לא הושלם; תושבי הנגב הערבים התעקשו להחזיק בקומץ אדמותיהם, היו מוכנים לסבול. לפוסט המלא

ביקור חברי הדירקטוריון בנגב - מר יוסף וייץ, מר אברהם הרצפלד וד"ר אברהם גרנות, 1942 (מתוך ארכין קק"ל)

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.