פחד וייאוש: על מה התקוטטו האריתריאים בקיבוץ כנרת

הדיווחים האחרונים בתקשורת הישראלית על טיול ומפגש חברתי שאורגן על ידי שגריר אריתריאה עבור הקהילה האריתריאית בישראל והסתיימו בתגרה אלימה בקיבוץ כנרת ביום שבת ה-21 בדצמבר, וההאשמות על הלבנת כספים מטעם ממשלת אריתריאה, הותירו ישראלים רבים מבולבלים. הגיע הזמן להבהיר את הדברים.

כ-600 איש מהקהילה האריתריאית בישראל הגיעו באוטובוסים מאורגנים לכנס מטעם שגריר אריתריאה בישראל, טספאמרים טקסטה. כ-60 אנשים נוספים הגיעו לכנס בכוחות עצמם, אני ביניהם. הגענו כי זו הייתה הזדמנות נדירה לשאול אותו ישירות על מצב זכויות האדם באריתריאה ולדרוש בשלום המשפחות שלנו שם. אני, למשל, נסעתי כי אבא שלי בכלא כבר כמה חודשים. הוא נכלא כי אני מתנגד בפומבי למשטר ולא שמעתי ממנו מאז שנכלא. השגריר ידע בדיוק מי אנחנו – הממשלה האריתריאית עוקבת אחרי מתנגדי משטר אריתריאים בישראל הקוראים לדמוקרטיה, לעתים השגריר מפרסם עלונים שמאיימים לחטוף או להרוג אותנו.

כשנכנסנו לאולם בכל זאת, השגריר אמר לנוכחים שאנחנו עובדים בשביל הממשלה האתיופית, מדינת אויב של אריתריאה, הורה להם לתקוף אותנו ויצא מהחדר. אחד עשר מאיתנו נפצעו, ביניהם אישה אחת. כשקראנו למשטרה, היא הגנה עלינו מהתקיפה, אך כשהשגריר אמר שאנחנו פושעים חמושים, נעצרנו. מדוע בחר השגריר להרחיק עד קיבוץ כנרת? מדוע לא להתכנס במרכז הארץ, קרוב לקהילה האריתריאית? השגריר רצה לכנס אנשים רחוק מעין כלל הציבור האריתריאי, רחוק ממנהיגי ההתנגדות למשטר הדיקטטורי ורחוק מעיניים בוחנות בישראל.

בכנס, השגריר הסביר לנוכחים כיצד הם יכולים לעקוף את האיסור על מבקשי המקלט בישראל לשלוח כספים לחו"ל. הוא הסביר על תוכנית שמתרקמת ולפיה הם יוכלו לשלוח כספים למשפחות דרך חשבונות בנק של הממשלה האריתריאית בגרמניה תוך תשלום עמלה גבוהה מאוד לממשלה. הוא הבטיח להם שיוכלו לקנות בתים. אלו הבטחות שווא. לרוב הציבור אין די כסף לרכוש בתים, אבל הממשלה תרוויח את העמלות. הבטחות שווא ושחיתות הם לא דבר חדש בהתנהלות של ממשלת אריתריאה – גם לא סחר באנשים, עבודות בכפייה, סחר לא-חוקי בנשק וקשרי טרור. הממשלה מהלכת אימים על אריתריאים גם כשהם בישראל או במקומות אחרים בעולם. רבים מהקהילה כאן מפחדים להתנגד למשטר באופן פומבי בגלל הסיכון למשפחות בבית. בני המשפחה עלולים להיכלא, כמו אבא שלי, להירדף או להיהרג. המחיר הוא יקר. אני ברחתי מאריתריאה כי נכלאתי בעוון פעילות פוליטית במכללה בה למדתי פסיכולוגיה. עכשיו אבא שלי משלם את המחיר.

יש שמשתפים פעולה עם הממשלה מפחד. יש קומץ שמאמין לשקרים, אך רובם עושים זאת כי הם יודעים שהם אינם מוגנים בישראל. כאשר בקשות המקלט אינן נבחנות בצורה הוגנת, ולא מכירים בנו כפליטים, אנשים חיים בפחד תמידי מהיום שאולי יגרשו אותם בחזרה לאריתריאה. ויש גם את אלו שמרגישים שהסיכוי היחידי להינצל ממוות או מהכלא בחזרה בבית היא לשתף פעולה. לרובם, הנסיעה לכנס בקיבוץ כנרת לא באה מתוך חלומות על קניית בית, ובטח לא מחיבה לתרבות הגליל ונופיו. היא באה מתוך ייאוש ופחד.

זה אותו ייאוש ואותו פחד שהוציאו היום 30,000 אנשים לכיכר רבין. זו הסיבה להפגנות של השבועות האחרונים ולשביתה שנפתחה היום. אנחנו שובתים כי 54,000 מבקשי מקלט חיים בישראל ללא ביטחון בסיסי, תחת איום מתמיד של כליאה או גירוש, לכודים באותו מעגל האימה ממנו ניסו לברוח.

פילמון רזנה הוא מבקש מקלט מאריתריאה