• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ואני מאשים את האקלים הפוליטי של אורי משגב

שוב מנופפים בו, באותו "מלח הארץ" שאחראי למשטר ההפרדה הגזעני כאן ושומר על זכויות היתר שלו עד היום

העיתונאי אורי משגב מתאר מאבק בין בני האור לבני החושך ("דרייפוס בטבעון: הסיפור האמיתי של אדם ורטה", "הארץ", 20.01). מצד אחד, אדם ורטה, מורה לאזרחות בעל ייחוס משפחתי ערכי וחלוצי, נכדה של נתיבה בן-יהודה מהפלמ"ח ונין של אחד האידיאולוגים הבולטים של העלייה השנייה. מנגד, ספיר סבח, אשר לטענתו של משגב גדלה באקלים פוליטי שונה בתכלית, ולכן הוציאה לדרך מסע שיסוי פאשיסטי ומקארתיסטי בכוונה לגרום לפיטוריו. אולם אותו מסד אידיאולוגי ופוליטי שאורי משגב כה מהלל, הוא הגורם המשמעותי ביותר להיווצרותן של גזענות והפרדה בישראל כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.

"מלח הארץ" – כך ניתן להגדיר בקצרה את הקבוצה שמשגב משבח במאמרו. כאשר מדברים על מושגים היסטוריים בישראל כמו הפרחת השממה או טקסטים קאנוניים בתרבות הישראלית כמו "חורשת האקליפטוס" או "אלעד ירד אל הירדן", מדברים בעיקר על אותם צעירים עשויים ללא חת שהגיעו מאירופה לארץ על מנת לבנות "משהו חדש". בני העלייה השנייה, והקיבוצים שהם הקימו על מנת לכבוש את העבודה ואת האדמה, הם הנשאים המובהקים ביותר של אותו משהו חדש.

ה"ייחוס המשפחתי" שלי שונה בתכלית. סבא שלי מצד אמי, מאיר לוי ז"ל, היגר לארץ מהעיר אורפה שבדרום מזרח טורקיה בשנת 1906. הוא גר בירושלים, היה קבלן מצליח, שגם הקים מרפאה פתוחה למעוטי יכולת, חינם אין כסף. אמנם הוא פעל באותן שנים שבני העלייה השנייה הקימו קיבוצים בארץ, ועשה דבר או שניים למען הקהילה היהודית, אך ברור שהוא לא נחשב ל"מלח הארץ". ולראיה, בניגוד לדברי ימיהם של העלייה השנייה והקיבוצים, שהגעתם לארץ נלמדת בבתי הספר ושירים אודותיהם מושמעים ברדיו עד היום, קהילת האורפלים אינם חלק מהסיפור ההיסטורי היהודי בארץ. למען הסר ספק: אין בכוונתי לבקש מקום של כבוד למשפחתי בסיפור הציוני אודות "בניין הארץ", סיפור שמעלים את העם הפלסטיני וזכויותיו בפלסטינה/א"י, אלא להמחיש את האופן שבו נוצר הריבוד החברתי בארץ, כבר מראשית ימיה של הציונות.

השושלת
השושלת (צילומסך מאתר "הארץ")

אם כך, קיים קשר ישיר בין הגדרה ערכית של קבוצה מסוימת לבין היותה אקסקלוסיבית ומורמת מעם. הקיבוצים, שהם הביטוי המובהק ביותר לאידיאולוגיה השיתופית (כביכול) של העלייה השנייה, היו ונותרו מרחבים שהכניסה אליהם היא לבעלי סגולה אזרחית מסוימת בלבד, וזאת בהתאם לאינטרסים של הקבוצה האשכנזית-ציונית. כך מספרת כרמן אלמקייס באתר זה, תחת הכותרת "שם הבנתי שאני מרוקאית":

מול בית הספר המקצועי שלנו נמצא בית הספר של קיבוץ שער הנגב, שהיה ברמה גבוהה יותר. בינינו הפרידו רק כביש והגדר של הקיבוץ. הרבה פעמים כששאלו אותי איפה אני לומדת, התביישתי ואמרתי רק שער הנגב. קיוויתי שאולי יחשבו שאני לומדת בקיבוץ ולא בבית הספר המקצועי שבו שמו אותי.

ציטוטה של אלמקייס דומה מאד לציטוט של ח"כ דר' ג'מאל זחלאקה שמדבר בסרט "אשכנז" על התנועה הקיבוצית:

אשכנז בפלסטין זה קודם כל קיבוץ. אני חמישים שנה חי פה, לא דרכה רגלי במקום הזה. מה ששולט כאן זה הניכור מהסביבה.

אם כן, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, והאידאולוג של העלייה השנייה, שאורי משגב מעריץ את פועלם, היו ממכונני משטר ההפרדה כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. כמובן שאין דבר כזה "נפרדים אך שווים". ברגע שהקבוצה החזקה יותר החליטה על הפרדה בנושאים כמו קרקעות (ראו כתבות שפורסמו ממש לאחרונה כאן וכאן) או חינוך, היא מכוננת משטר של זכויות יתר. ואכן, סיכויי החיים של צאצאיהם של בני העלייה השנייה או הקיבוצים טובים מסיכויי החיים של אזרחים פלסטינים או מזרחים. מי שחושב ש"היום זה כבר לא ככה" מוזמן לצפות במרואייניו של אמנון לוי מקריית מלאכי מדברים על עתידם המקצועי – הם מייחלים להיות שוטרים או כדורגלנים. ניכר שהם לא תופסים עצמם כ"מלח הארץ".

אם הקבוצה שמהווה, לתפיסתו של משגב, את המודל לישראליות בריאה ודמוקרטית כוננה משטר המבוסס על הפרדה, ושומרת עד ימינו על זכויות היתר הנגזרות ממנו, מה ההפתעה הגדולה בכך שקבוצות אחרות בחברה הישראלית הלכו בעקבות החלוצים? במה שונה בעצם הרעיון של קבוצת כדורגל, בית"ר ירושלים, שאין בה שחקנים ערבים, מקיבוץ שאין בו חברים ערבים או מזרחים? ברור שרעיון ההפרדה הוא גזעני במהותו, ואולי אפילו מוליד גילויי פאשיזם, כפי שטוען משגב, אבל הגרעינים של גילויי הגזענות הזו נזרעו בקיבוצים ובמרחבים אשכנזים נוספים. לא בית"ר ירושלים ולא ה"אקלים הפוליטי" של משפחת סבח אחראים לכך, גם כאשר, למרבה הצער, הם לוקחים חלק פעיל בגזענות הישראלית.

אני מאחל מכל הלב לאדם ורטה שישוב ללמד, ללא שום קשר למי היה סבו או רב סבו. פיטורי מורה או אפילו נזיפה בו מצד ממוניו בעקבות דיון פוליטי שהוא עורר בכיתה, הם מעשים שגודעים את מעט האפשרות של מורות ומורים לעורר אכפתיות חברתית ומעורבות פוליטית בקרב תלמידות ותלמידים. יחד עם זאת, ראוי שדיון פוליטי וערכי שמתקיים בכיתות, יתמקד גם בזכויות היתר של בני המקום אשר בו הוא מתקיים. לאורי משגב אני ממליץ שבפעם הבאה שהוא טובל במעיין ההומניזם המטהר, הוא יבחין בשרץ הגזענות אשר הוא אוחז בידו.

עוד מאמרים מאת תום מהגר

כנראה שיעניין אותך גם: