• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדינה מייבשת אזרחיה

עשרות תאגידי המים הם הסיבה ליוקר המחייה המוגזם. הם אחראים לעלייה המטורפת של 250% במחירי המים בשנים האחרונות והם צריכים להיסגר. קריאה לפעולה ישירה ומצולמת
דורית אברמוביץ'

אין לדעת מתי יבוא הרגע בו מיכל המים יתמלא ויעלה על גדותיו. אי אפשר לדעת מתי תגיע אותה שנייה בה עוד חשבון מים מנופח, עוד הפרטה, עוד 55 תאגידי מים מפוארים עם שכר מנכ"לים מטופח ויגדישו את הסאה לכדי מאבק. אז זה הולך לקרות. למרות שתאגידי המים בעשרותיהם כבר הוקמו בעיקר בימי ההפרטה והגזל של יובל שטייניץ, שר האוצר לשעבר, ממש לפני זמן קצר תחושת המחנק הגיעה לשיא בלתי נסבל. או אולי הייתה זו דווקא ההודעה הצינית של הממשלה שנדמתה לכאורה, כל כך לכאורה, כנדיבה – הנה יוזילו קצת את תעריף המים לאזרחית ולאזרח. ככה עובדים עלינו בעיניים. מעלים ב-250 אחוזים את תעריפי המים, כולל לעסקים שחלקם, וודאי אם הם קטנים (עד 25 עובדים) מגלגלים הלאה, לעתים בלית ברירה, את העלייה המטורפת בתעריף המים לצרכנים ומעלים את מחירי המוצרים. ואנו, התושבות והתושבים, נאנקים ממחנק יוקר המחייה, או מפוטרים סדרתית כאשר בדיוק עסקים כאלה נסגרים כי הם לא עומדים בעלויות האחזקה.

כאשר בשנים 2006-2014 תעריפי המים זינקו בכ- 250%, מ- 2.23 שקלים למ"ק ל- 7.80 שקלים למ"ק, הזינוק הזה היה על ראשנו. כאשר אנחנו נכנסים למכולת לקנות גבינה; לחנות חשמל לקנות טלוויזיה; מעלים על דעתנו לקנות חולצה; או יותר בלתי מתקבל על הדעת כשאנחנו חושבים על לרכוש דירה רחמנא ליצלן; ובמוצרים רבים נוספים, אנחנו סופגים את עליית מחירי המים. אז שלא יספרו לנו בדיות על הוזלה לכאורה לאזרחית ולאזרח.

בואו נדבר לרגע על תאגידי המים עם המשרדים מפוארים. למשל, משרדי "מי אביבים" בבית אירופה המפואר, ששכירותם עולה שלושה מיליון ₪ בשנה. ומה על 140 העובדות והעובדים בתאגיד זה, שלא לדבר על שכר המנכ"ל? בואו וספרו לנו, מנכ"לי תאגידים יקרים, מה מתוך כספנו הולך במקום לשיפור תשתיות, לתחזוקה של משכורות, חלקן משכורות עתק, ומשרדים נוצצים. ספרו לנו לאן באמת הולך הכסף שמגיע מכיסנו, אם באופן ישיר ואם באמצעות יוקר המחיה. מידע זה אינו שקוף. מה שידוע לנו הוא רק חשבון המים המנופח שמגיע לבתינו או לעסקינו שבקושי שורדים. שם נקוב המחיר בצורה ברורה ואינו מוסתר חלילה כמו רווחי תאגידי המים.

סיפור תעריפי המים הוא בתמצית סיפורו של הגזל הישיר מכיסנו על חשבונות מים; סיפור הגניבה מאיתנו באמצעות יוקר מחייה שלא מאפשר לנו במקרה הטוב נשימה, ובמקרה הרע רכישת מוצרי יסוד במחירים סבירים. בסיפור תעריפי המים מגולם גם מצב התעסוקה בישראל, עם עוד ועוד מקומות עבודה שנסגרים, עוד ועוד עובדות ועובדים מפוטרים, חלקם כתוצאה מסגירה של עסקים קטנים ובינוניים שאינם יכולים לעמוד בנטל של ההוצאות השוטפות.

ואין לשכוח גם את הכזב הגדול שלווה בקמפיין שכמעט שכנע – ישראל מתייבשת אמרו לנו, והסתירו את העובדה שמייבשים אותנו. לא המים נגמרים, אלא דווקא אנחנו – האזרחיות-אזרחים – מתייבשים. כי הרי האם לא הודעת, ממשלה יקרה, על הקמת מתקני התפלה? מתקני התפלה של מי הים התיכון, שנכון להיום כנראה לא ממש עומד להתייבש, בין אם ירד גשם, הכנרת תתרוקן או תתייבש ובין אם לאו.

שקיעה בחוף הים ביפו. האם גם הים התיכון עומד להתייבש? צילום: יהודית אילני
שקיעה בחוף הים ביפו. האם גם הים התיכון עומד להתייבש? צילום: יהודית אילני

אז במאבק ציבורי משותף – של צרכניות-צרכנים, בעלי ובעלות עסקים קטנים ובינוניים, עובדות ועובדים מפוטרים, שבקושי עומדים בתשלומי המסים, יצאנו כי יש לנו מטרה – לסגור לאלתר את תאגידי המים. אנחנו דורשות ודורשים לסגות את עשרות תאגידי המים כי את מחירם אנחנו משלמים.

אז ביום רביעי, 29 בינואר, בשעה 15:00, נבוא יחדיו למשרדים המהודרים של מי אביבים, שדרות שאול המלך 37 בית אירופה, מצויידים ומצויידות במצלמות, בחדווה ובזעם, נצלם את הפאר שעליו אנחנו משלמים, ונשאל כמה שאלות את המנכ"ל שיושב שם, אם לא יהיה עסוק מדי בשיפור תשתיות. משם נמשיך לביקור מצולם גם בשאר התאגידים האחרים. עד שהם ייסגרו ויזכרו שהמים הם שלנו, ולא שלהם.

כנראה שיעניין אותך גם: