• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

העושר גדל מאד, הפערים יציבים

תמונת מצב חברתית 2013. הדו"ח השנתי של מרכז אדוה: על הפער שבין "אומת הסטארט-אפ" לישראל של מטה
שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואריאן אופיר

ישראל ניצבת במעלה סולמות האי שוויון והעוני של העולם המערבי. האי שוויון מוכר כיום בעולם כאיום חברתי וכלכלי. לא כך כאן. הממשלה בישראל בוחרת להתמודד – וליתר דיוק, שלא להתמודד – באמצעות ועדות לסוגיות נקודתיות: ועדת טרכטנברג, ועדת הריכוזיות, או הוועדה למלחמה בעוני. אלא שהאי שוויון הוא סוגיה מקרו-כלכלית ומקרו-חברתית הדורשת התמודדות ברמה הממלכתית והמשקית הגבוהה ביותר. מה שנדרש הוא לא הגדלה של קצבה זו או אחרת בכמה עשרות שקלים, או הורדת מחירים בכמה אחוזים, אלא מאמץ משולב בשתי חזיתות:

1. יצירת צמיחה מאוזנת שתייצר תעסוקה המאפשרת מחייה בכבוד

לצד "אומת הסטארט-אפ" המתגמלת ביד נדיבה את אזרחיה (כ-10% מהשכירים) והרבה יותר מכך את מנכ"לי התאגידים הגדולים ואת המאון העליון הנהנה מהכנסות גבוהות מהון, ישנה "ישראל של מטה" ובה 3/4 מהשכירים המשתכרים פחות מהשכר הממוצע וביניהם כ-30% המשתכרים שכר מינימום או פחות מהמינימום. בעוד שראשי המדינה מתגאים באבטלה נמוכה – 5.8%, ביישובים הערבים שיעור דורשי העבודה נע בין 15% ל-30% וברבות מעיירות הפיתוח בין 10% ל-15%.

2. יצירת מערך שירותים חברתיים שיאזנו את תוצאות הצמיחה הבלתי-מאוזנת

מדובר בראש ובראשונה בשדרוג רמת החינוך וההשכלה של כל האוכלוסייה. בעידן שבו תעסוקה שבצדה שכר הוגן כרוכה בהשכלה גבוהה, פחות מ-50% מבני/ות הנוער זכאים לתעודת בגרות ורק 28.8% ממסיימי תיכון מתחילים בלימודים אקדמיים בתוך 8 שנים מיום סיום התיכון. דוגמה נוספת: רשת הביטחון הסוציאלי בישראל זוכה למימון הנמוך מכלל הארצות החברות ב-OECD. בעוד מרבית ארצות אירופה המערבית מממנות רשת זו ב-20-30% מהתמ"ג, בישראל המימון מגיע בסך הכל ל-15.8% מהתמ"ג. המאמץ רב השנים לקדם ולהעצים את המגזר העסקי תוך צמצום תקציב המדינה לווה בהידלדלות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת. אלה הם שירותים שבהם תלוי שדרוג יכולותיהם של הישראלים המצויים בשולי הפיתוח כך שיוכלו ליטול חלק בפעילות הכלכלית והמדעית העתידית.

נתונים בולטים נוספים:

שכר והכנסות של משקי בית

ב-2012, עלות השכר הממוצע של מנכ"לי 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100") עמדה על סכום שנתי כולל של 4.519 מיליון ₪, או 376.6 אלף ₪ בחודש.
עלות השכר השנתית הממוצעת של כל חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמדה על 3.421 מיליון ₪, או 285.1 אלף ₪ בחודש.

ב-2012, עלות השכר הממוצעת של המנכ"לים היתה גבוהה פי 42 מהשכר הממוצע במשק – 9,018 ₪ (עובדים ישראליים בלבד) ופי 87 משכר המינימום באותה שנה – 4,300 ₪. מינהל הכנסות המדינה מציג נתונים גם עבור הכנסות מהון של עצמאים. אך, למרבה הצער, הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2008. באותה שנה עמד סך ההכנסות של עצמאים מהון על סכום של 18.3 מיליארד ₪, כאשר המאון העליון של העצמאים קיבל 74% מתוך זה – 13.5 מיליארד ₪.

מדד ג'יני (למדידת האי שוויון) של ישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. ב-2010, הוא הגיע ל- 0.376. אז ישראל הייתה ממוקמת במקום ה-5 מבין 35 מדינות. מאז אמצע שנות ה-1980, מדד ג'יני עלה בחלק מארצות ה-OECD ובממוצע ב-5.3%. בישראל הוא עלה ב-15.3%, מ-0.326 ל-0.376.

ב-2012 שכר נשים ממוצע לחודש עמד על 66% מהשכר החודשי של גברים, ואילו השכר לשעה עמד על 84.9% מהשכר לשעה של גברים.

ב-2012 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) עמדה על 42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עמדה על 9% מעל לממוצע, וזו של עירוניים ערבים עמדה על 34% מתחת לממוצע.

ב-2012, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,168 ₪, לעומת סכום של 64 ₪ שהפריש משק בית בחמישון התחתון.

עיבוד של מרכז אדוה מתוך הלמ"ס.
עיבוד של מרכז אדוה מתוך הלמ"ס.

חינוך והשכלה גבוהה

מערכת החינוך לא מצליחה לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2012, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 49.8%. בתחילת העשור הקודם כבר נרשם שיעור דומה, אלא שמאוחר יותר היו ירידות. מקרב מסיימי תיכון ב-2004, רק 34.6% התחילו עד 2012 בלימודים אקדמיים (באוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בארץ; לא כולל האוניברסיטה הפתוחה ומכללות להוראה). מסיימי תיכון ב-2004 שהתחילו בלימודים אקדמיים בישראל כוללים

38.0% מהנשים ו-30.8% מהגברים;

43.8% מהיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 30.3% מהיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי;

37.8% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 18.0% מסיימי תיכון ערבים.

נגישות לשירותי הבריאות

ב-2012 ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון על ביטוחי בריאות פרטיים או משלימים עמדה על 489 ₪, בעוד זו של העשירון השישי עמדה על 243 ₪, וזו של העשירון השני על 111 ₪. ב-2011 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי ובין המימון המצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב-2011 על 48.83 מיליארד ₪ לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 32.67 מיליארד ₪.

לקריאת הדו"ח המלא באתר מרכז אדוה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעם

    את אנשי ההון שלטון כלל לא מעניין מצבם של העשירונים התחתונים.
    החונטה הזו עושקת את הדל,ופועלת להמשכיות דורית של הדלות.
    רוב רובם מעולם לא הרגישו חסרון כיס ולכן הם לעולם לא יבינו את בעייתם של רוב האזרחים.
    ישנם אישים בודדים שבאמת מבינים ושאיכפת להם מהעניים.
    חדשות לבקרים מתפרסמים מעשי הרמאויות,ההונאות,והשחיתות בקרבם.ישנן אין ספור מצוקות גם לא מהסוג הכלכלי(הכנסות והוצאות כספיות).
    אי אפשר להחליף את העם,לכן צריך להחליף את השליטים שדירדרו את ישראל לכאוס הנידון.
    העם דורש חמלה!

  2. עמית

    ואף מילה על המגזר העני במדינה?

  3. מוריה אבנימלך

    אחד האמצעים המובהקים לצמצום אי שוויון בהון הוא הפחתה דרסטית במחירי הדיור באמצעות בנייה ממשלתית ופרטית והגדלת היצע הדירות. זה יקל על לחסרי דירות לרכוש דירה ראשונה, יקל על בעלי דירה ראשונה לעבור לדירה גדולה יותר (גם הפער במחירי שתי הדירות יצטמצם). ויצמצם את פערי הרכוש שמקורם בירושות ובצבירת דירות למטרות השקעה

    1. ליכודניק

      מחזק.
      הריבית הנמוכה היא מכשיר אדיר לשאיבת הון ממי שאין לו למי שכבר יש לו.
      מי שיש לו הון ראשוני, יכול לקנות דירה בריבית נמוכה ולהינות משכ"ד ומעליית המחיר.
      מי שאין לו- יכול רק לחלום על דירה משלו, בעוד מחירי הדירות ממריאים. הרי בנק ישראל דורש מלוקחי משכנתא מקדמה אדירה, שהיא מעבר להישג ידם של רוב האזרחים.

      אמור מעתה: הריבית הנמוכה היא סובסידיה לעשירים. אגב, כמו ההשכלה הגבוהה- שנותנת חינוך אקדמי מצויין וזול (יחסית) לבעלי בגרות טובה, דהיינו- מי שגר ביישובים מבוססים.

      אני מניח שחלק מדעיכת המחאה החברתית היא מכך שהמעמד הבינוני הבין שבניו אולי מתקשים לשלם שכירות, אך ערך הנכסים שבידיו עולה בשיעור גדול בהרבה; להבדיל מהמעמד הנמוך, שגר בדיור ציבורי ורק נפגע מעליית מחירי הדיור.

      ואולי זו הסיבה שלפיד משקיע מאמץ בדיור לשכירות- שיעזור לסטודנטים בלי לפגוע בערך הדירות של הוריהם.

  4. דוד רומנו

    ציטוט: "מדובר בראש ובראשונה בשדרוג רמת החינוך וההשכלה של כל האוכלוסייה"
    סוף ציטוט. הכותבים מתעלמים בסקירתם ופתרונותיהם מעתידם העלום של אלו שלימודים גבוהים, ולעיתים אפילו תיכוניים מעל ליכולתם האינטלקטואלית ועדין הם חלק מהסטטיסטיקה ויותר מזאת בני-אדם הראויים לחיים הוגנים בזכות עצמם ויכולותיהם. "קבוצת יכולת" זו זכאית לקבל פתרונות הולמים מהמדינה ואוי לנו אם יושלכו בצידי הדרך. מספרם הגבוה בכלל האוכלוסיה יהווה נטל וסיכון כאחד.

  5. איציק

    כי הממשלה מזרח אירופית והיא, צאצאיה ומקורביה נהנים מזה.

  6. אלון

    נתונים מעניינים. גם במאמר וגם בדו"ח. אך לא מצאתי מספרי משכורות והכנסות של אלה אשר העניקו אפשרות לכך ש- "3/4 השכירים המשתכרים פחות מהשכר הממוצע וביניהם כ-30% המשתכרים שכר מינימום או פחות מהמינימום". וגם אפשרות לעוני של 20% וגם לאבטלה גבוהה. מדובר בעובדי מדינה בכירים שיושבים במשרדים, חברות ומפעלים של המדינה. נדמה לי שדווקא פה נמצא "סם מוות" העקרי ולא בעצמאים העשירים.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    אבל לא רק עובדי כפים אלא גם הרבה שכירים עובדי צוארון לבן שאין להם הגנה של אגוד מקצועי והסכמים קולקטיביים. וסחורה זה לגיטימי לקנות במחיר הזול ביותר. רק שלא כמקרה גרגרי תירס או עפרות ברזל . יש להם צרכים אנושיים וזכויות אדם.

  8. ג. אביבי

    היו מי שהתפתו להאמין שבעשור האחרון הפערים בין אשכנזים למזרחים הולכים ונסגרים. על פי הדו"ח המקביל מלפני שנה, הפער בין שכיר אשכנזי למזרחי בקרב האוכלוסייה העירונית עמד על 24% (% 100 – 133%/107%), השנה (2012) הפער התרחב עד כדי 30%. זאת תשובה למצקצקי הלשון בנוסח "אוטוטו מגיעים לשוויון…".
    לתשומת לב המזרחים שעדיין מאמינים שהליכוד הוא ביתם.