נניח ששמך נעם חודדה

במקום תיאוריה ובנאליה, קצת חשיפה עתונאית פעולה ישירה. אגב, נראה לי שמאי גולן היא בדיוק האדם למהלכים האלו.

אני מניח שאם וכאשר יתברר מי המארגנים של המהלך הזה, יתברר שהם אנושיים – אנושיים מדי – ומלח הארץ, ואולי באמת הם בסדר. בסופו של דבר, המכתב הזה לא מכיל דברים שמזרחים לא מסוגלים לומר על עצמם ובטח לא על אשכנזים. חביירים וחביירות, אל תתנו לזה לעצור אותכם. כנסו בהם משפטית, מוסרית, ומה שזה לא יהיה. שאדם ורטה יאסוף את גייסות התלמידים שלו, כולל ספיר סבח, וילך להפגין מול שערי יגור.

למאיר עמור חורה ששלושת הנשים המזרחיות הכריזמטיות והרהוטות האלה, הן – רחמנא ליצלן – כולן בצד הימני של המפה הפוליטית (שנואי הנפש של "האיטלקטואל" המזרחי המצוי)…

ושתיהן גם צודקות. מכל בחינה. המורה ורטה הוא אנטיציוני שונא העם והארץ, ומאי גולן כמו רוב רובם של תושבי המדינה (לפי סקרים שפורסמו) רוצים בגירוש המסתננים העבריינים שפרצו לישראל והופכים כל מקום שהם יושבים בו לסלאמס אפריקני, בנוסף לעבריינות ופשיעה. הם אסון לאומי, חברתי, סוציאלי (גם להם עצמם), דמוגרפי וכלכלי (הם עולים מאות מיליוני שקלים בשנה לקופת הציבור. רובם אגב, לשמחתך, עוינים לישראל ואילו יכלו היו רוצחים פה את כולנו.

צודק ב100%. הם אכן מצנזרים תגובות תמיכה במאי גולן. מזמין את כל הקוראים לקרוא את תגובתי כאן
https://www.facebook.com/eran.avrahami.50/posts/447861835340425?stream_ref=10

מאיר, תודה רבה על התגובה היסודית והמפורטת. אשמח מאוד אם תוכל לשלוח הפניה למאמר שהזכרת. בכל זאת אני רואה בעיתיות במבנה שאתה מציג: מלבד בקצוות המובהקים, גבולותיה של "האליטה האשכנזית" – דומיננטית ככל שתהיה- נזילים ומטושטשים במקומות רבים, כמו שגבולותיה של החברה המזרחית (אם ניתן לדבר על "חברה מזרחית") נזילים ואינם חתוכים, ולכן הדיכוטומיה החד-משמעית הזו מנסה לדעתי לשווא ללכוד את המציאות ולחלקה לפועלים ונפעלים, במקום לנסות לתאר את המציאות במונחים של מוקדי כוח ואדוות סביבם. כולנו בתחומים מסוימים משחקים תפקיד ביחס לציפייה חברתית – וכך גם אנשי האליטה – ובתחומים אחרים מייצרים מציאות. אדם בחברה כמו שלנו, שעם כל הררי הביקורת הראויה לה איננה עדיין – לפחות לדידם של היהודים – חברה דיקטטורית או טוטאליטרית, איננו רק "נפעל", הוא תמיד גם פועל, בוודאי כאשר הוא חבר כנסת. ברמה הפילוסופית יותר, קשה לי מאוד לקבל תפיסה לא תיאולוגית שמכפיפה את העצמיות לתודעה של נפעלות על ידי גורם עלום, "כוח", שמפעיל את כולנו, משל אנשי האליטה ומי שכפוף לה קורצו מחומרים שונים. זו כשלעצמה תודעה כוזבת ברמה הרעיונית ובוודאי ברמה המעשית – קשה לי להבין איזו תרומה חיובית יכולה להיות להעמקת תודעה של "נפעלות": יש פער עצום בין חינוך למודעות ביחס לכוחות המעצבים את המרחב ולהתנהגותנו ביחס אליהם (שהוא חשוב ביותר) לבין הקניית תודעה דטרמיניסטית שיש שם למעלה איזה כוח רב מעללים שאנחנו לכודים בזרועותיו.

חלק א' – תודה רבה למאיר עמור.
"אני חושב שהזעקה שלה היא זעקת אמת". כאן יש לך מחלוקת עם המתנגדת ספיר סלוצקר עמרן, עם שושנה גבאי, עם עוד כמה מתנגדות מזרחיות אמיצות, ולהבדיל אלף הבדלות, עם הארורים והארורות (לא חשוב מאיזה מוצא).
-"אבל אני לא מסכים עם הדרך שהיא מציעה". מאי גולן לא מציעה שום דרך לפתור את בעיות העולם. היא לא מתיימרת להשתייך לקבוצת הארורים והארורות המדברים גבוהה גבוהה על מוסר אוניברסלי, והמאבק שלה, מאבק אזרחי – לא מאבק מזרחי, מציע לפתור בעיה מקומית בדרך המהירה ביותר: סילוק המסתננים מדרום ת"א לכל מקום אחר. לאחר שיסולקו, ימשיכו הארורים והארורות משני הצדדים (על משקל הקיצוניים משני הצדדים – מונח רווח בשיח הציוני) להגיש בגצים, לארגן הפגנות, להחתים עצומות ולדרוש(!) דרישות, ובמקביל ציידי האדם ימשיכו בחרפה ובכלימה – מצוד נבזי וכליאת חפים מפשע (כפי שקרה לאחרונה לנדב פרנקוביץ). כפי שהטעים רועי חסן – כל זה לא רלוונטי לדידה של מאי גולן, ובלבד שלא ייתקיים בגן לוינסקי.

"כפי שמפקירים את חודדה ואבוטבול ביגור כך מפקירים את דרום תל-אביב. את זה הן לא רואות או אולי לא רוצות לראות". הדבר שאותי התמיה במאמר, וטרם ניתנה תשובה לתמיהתי, הוא הציפייה ממאי גולן לעסוק במקרה איזוטרי יחסית, דבר הקורה מדי יום ביומו כמעט, והוא גילויי הגזענות האשכנזית במקום זה או אחר. כשם שאי אפשר להשוות בין גורלו המר של פרנקוביץ לבין גורלם המר של הניצודים, כך לא נכון יהיה להשוות בין גורלם של המודרים מיגור לבין גורלם של תושבי נווה שאנן והאיזור הסמוך לה. מאי גולן מתמקדת כל כולה במצור על דרום ת"א, וכמו ארדואן (תומך בל"ד ומאי גולן), גם היא דורשת לקבל מארורי וארורות ישראל "מסמך כתוב" בנוגע להסרת המצור מדרום ת"א, כתנאי לחתימה על הסכם הפיוס ולנירמול היחסים. (הדברים נאמרו בכנס תמיכה בתלמידה איילת שקד שנערך בטבעון, ראו להלן). ואם יבוא מי וילין מה עשתה מאי גולן בכנס התמיכה בתלמידה איילת שקד, יואיל ויקרא את תגובתה של חווה ויואיל וידון עם מאי גולן על דעותיה הפוליטיות לגופו של עניין, ללא קשר לדרישה הצודקת להסרת המצור.

"מה אתה אומר על שלושתן ביחד"? אמרתי כבר. דעתי כדעתך.("ניתוח המציאות הפוליטית-חברתית המרה בצורה הקולעת ביותר").

***

חלק ב' – תודה רבה לאסיר אנטי-ציון נדב פרנקוביץ שחיפש, ותודה רבה לנועם א"ס שמצא.
בתאריך זה וזה התקבלה בדף הפייסבוק של מיכאל בן ארי תלונה מהתלמידה איילת שקד, שם מסופר על שיעור באזרחות בו הטיל המורה יגאל שתיים ספק באי מוסריותו של הפטור לתלמידי ישיבות מלהימנות עם צבא השמד הציוני ר"ל, ולאחר שאמרה: "צה"ל ומערכת הבטחון מקשקשים ומטעים את הציבור בעובדות לא נכונות", לעג לדבריה ולדעותיה, ואף עירער על המוסריות שבפטור לתלמידי ישיבות להימנות עם צבא השמד הציוני ר"ל. לטענתה, והדבר מתועד, אמר המורה יגאל שתיים: "הפגנת החרדים הצליחה > אין כל ספק עכשיו ביכולתם של בחורי הישיבה לקפוץ, לרוץ, לציית לפקודות. שיהיה שירות קל ונעים". (דף פייסבוק, 7 בפברואר 2014). כשאמרה כי יש לדון בדבר ולמצוא פתרון בהסכמה בהשתתפות כל הצדדים, שלף שתיים מהארכיון את תמיכתם של חברי מרצ זהבה גלאון וניצן הורביץ במה שמכונה שוויון בנטל, ואף חילק מרק לכל התלמידים ורק לה לא הציע.

אין מה להלין על איילת שקד. היא צעירה (רק בת 17!). היא מוכשרת וישרה וצריך לעודד את חדות הראיה שלה. על אפו ועל חמתו על מרקו ועל קרוטונו של המורה, התמנתה איילת שקד לעמוד בראש הוועדה לשוויון בנטל. בעמ' 6 של ידיעות אחרונות מהיום מופיע הציטוט לעיל, להלן ההמשך (לא מופיע באינטרנט): "חברי הוועדה אינם חותמת גומי של צה"ל… נבחרי הציבור שצריכים לראות את כלל צורכי המדינה לא צריכים להגיד אמן על כל בקשה של צה"ל".
בעקבות הפרסום על הדף של בן ארי קמה סערה ציבורית גדולה. המתקפה החריפה של מערכת הביטחון על הוועדה, וחלוקת המרק בגן לוינסקי, הניעו את בן ארי לערוך כנס תמיכה באיילת שקד. בתחילה דובר על כנס בגן לוינסקי, אלא שמשם נמסר ע"י הבעלים(!) כי כל התאריכים לחצי השנה הקרובה מוזמנים, וכמובן נשמח לראותכם בכל עת וכו' וכו'. בלית ברירה נקבע מקום הכנס בטבעון.

תגובה בדף הפייסבוק של בן ארי: "גם ממשלות, בדרך כלל, לא מצליחות להתמודד עם הקשיים והעיוותים שהמערכת הכלכלית הגלובלית יוצרת באפריקה ובמקומות אחרים בעולם כמו דרום אמריקה ועוד. גם מדינות אחרות בעולם ואירגון האומות המאוחדות שותפות לפשע ההפקרה הזה. מאיר עמור, העוקץ".
עוד תגובה: "נדמה לי שהמלחמות בעזה הן כבר חלק משיטת הממשל. יותם פלדמן, ארץ האמורי".
בעוד יגאל שתיים ושאר ארורים וארורות עומדים ונובחים, שיירתו של מיכאל בן ארי עוברת. בן ארי מתייחס ברצינות הראוייה לתגובות שנשלחו אליו, מתייחס למפקירים את חודדה ואבוטבול, ולבסוף קורא להסגרתו של ארכי פושע המלחמה, סוחר הנשק והדמים, רוצח הילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, להאג. ראו ושמעו את דבריו בכנס התמיכה לתלמידה איילת שקד
http://haemori.wordpress.com/2013/01/15/opposition_tsimitakis/#comment-14746

***

חלק ג' – עוד יקרא השכווי!
"מאי גולן כמנהיגה פוליטית בדרום תל אביב מחוייבת להתעמת עם עומק הקושי הפוליטי שהם [דורשי המקלט] מציבים. לדעתי, להגן על אבוטבול וחודדה ביגור יסייע לה להבין גם איך להגן על דרום תל-אביב במציאות המופקרת ובמדיניות המפקירה של עיריית תל-אביב וממשלת ישראל. פתרון האלימות אינו פתרון. את זה גם היא יודעת".

מה שיקרה בקרוב לספיר סבח, קרה זה מכבר לאיילת שקד ולמאי גולן. היא כבר לא תהיה בת 17 יותר. לעולם! ("כאשר יגורנו בא", בלשונה של איילת שקד). מאיר עמור הוא הראשון התובע ממאי גולן התייחסות פוליטית חובקת עולם לנעשה בדרום ת"א. זוהי עליית מדרגה בהתייחסות אליה. מצעירה קלת דעת, ממשיכת דרכה של מירי רגב ע"פ מעצבי דעת הקהל, כהנאצית בלשונם של הארורים, למנהיגה פוליטית, כרגע היחידה. זהו תפקידם של האינטלקטואלים – להראות כיווני חשיבה חדשים ודרכים חדשות שאחרים לא היו יכולים להעלות על דעתם. מאידך, יש לזכור את דברי בן ארי: "מאיר עמור אינו כוס התה שלנו. אולם כרגע מדובר באדם היחיד מהמחנה הנגדי הרלוונטי לעניין… אינני יודע אילו מההבטחות תקויימנה, אך עצם העלאת הנושא באתר העוקץ על ידי מאיר עמור נחשב בעיני הישג במציאות הנוכחית".

בניגוד לדעתך אני סבור אחרת. מאי גולן אינה יכולה להתעמת עם עומק הקושי הפוליטי שהם [דורשי המקלט] מציבים. הלוואי ונגיע לרגע בו תהיה לה מספיק השפעה כדי שהדרישה הזו תהיה רלוונטית לגביה. אפילו בן ארי אינו יכול להתעמת כרגע, היות וגם השפעתו שלו על המערכת הפוליטית אינה גדולה דיה. אין לי ספק כי מאי גולן מודעת למציאות המופקרת ולמדיניות המפקירה של עיריית תל-אביב וממשלת ישראל בדיוק כמו יעל בן יפת, שולה קשת, אורטל בן דיין ואחרות. אך מה קרה לגישתן של בן יפת ושל שולה קשת? שתיהן נפלו בין הכסאות בדיוק בגלל שניסו להתעמת הקושי הפוליטי שהם [דורשי המקלט] מציבים. מחד התעמתו עם ממשלת הזדון ועם עיריית השמד, מאידך הסתכסכו עם הציבור שאת טובתו הן דרשו. ברקע התייצבו הארורים וטרפדו כל סיכוי להצלחת דרכן.
הגישה הזו נכשלה. זו עובדה פוליטית מצערת, ואין ספק כי זו הייתה הגישה המוסרית ביותר, אבל יש להכיר בכך כי נכון להיום ולפחות בעתיד הנראה לעין הגישה הזו לא יכולה להתקיים במציאות. נכון להיום השאלה היחידה אותה שואלים תושבי דרום ת"א היא הלנו אתה או לצרינו, ולא נכון יהיה, פוליטית ומוסרית, להאשים את מאי גולן בהפיכתה של שאלה זו ללגיטימית. נכון להיום הדבר הטבעי ביותר עבור אלו המתקראים ארגוני זכויות אדם הוא להתכנס ולנהל את מאבקם בגן לוינסקי. עקבתי אחרי פרסומיהם השונים, ולאחר שלוש שנים אין מנוס מלקבוע כי עבורם תושבי המקום המקוריים אינם קיימים, שקופים. כפי שציינו איילה חננאל ומאי גולן (לחוד – זו באותו עימות אומלל כטענה ציונית-אשכנזית וזו בראיון בהארץ), האסון לא התחיל בהגעתם של דורשי המקלט, הוא התחיל בארוחת עסקים:

וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת
מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה
וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת
וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן
מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר.
ובלשונה של מאי גולן: "כשאני העזתי לפצות פה בבית הספר ״הצפוני״ וה״דמוקרטי״ שלי, עוד כשהייתי בת 14 – אתם יודעים מה עשה לי המורה?
העיף אותי החוצה! אבל מה קרה אז? לא באמת היה דיון פוליטי בשיעור האזרחות שלו – כי כל הכיתה אמרה אמן לדעותיו ולכן לא הייתה לו ברירה אלא להחזיר אותי…אלא שאני לא הסכמתי לחזור – לא הסכמתי להיות בובה על חוטים של אף מורה!
והיום 13 שנים אחרי ספיר סבח האמיצה עושה את אותו מאבק לדמוקרטיה אמיתית בבתי הספר"!
(שיר הנושא מתוך ספר השירה של מתי שמואלוף בשם זה; דף הפייסבוק של מאי גולן, בהתאמה).

והיות ואין מנוס, אין מנוס גם מלהכיר בכך שמיכאל בן ארי צדק. הוא היה הראשון שהציע, עוד כשהיה אפשר, להעביר לפארק הירקון את אלפי המסתננים. זוהי כמובן פרובוקציה, בהיעדר כח פוליטי משמעותי, אך לו היו מי מי ממה שמכונה ארגוני זכויות האדם חוברים אליו, ולו היו דורשי המקלט דבקים בפסוק (היהודי, אלו הרי למדו את התורה ומשתמשים בה כדי לנגח החלטות של ממשלה לא להם): נאה דורש נאה מקיים, היו יכולים להתייצב כבר אז בפארק הירקון כפי שהתייצבו על דעת עצמם (אשרי המאמין ליונתן ברמן, איילה חננאל ושות') בכיכר רבין. גם מחווה משפטית כמו הצטרפות לבגצ התושבים בדרישה לצו הרחקה מדרום ת"א (ראה תגובותיי למאמרה של שושנה גבאי) הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות נפלאה, ידידות שהמשכה יכול להיות סיכול ממוקד של פתרון שתי המדינות ותמיכה בהשארת המתיישבים היהודים במה שמכונה התנחלויות. לו היו מצטרפים בזמנו למאבק נגד פינוי גוש קטיף במקום לשמוח לאידם, ייתכן כי השנאה היה מתורגמת לאויב האמיתי (ראה למשל שירו של שלומי חתוכה), ועוד ייתכן כי טבח הילדים לצלילי מוסיקה קלאסית היה נמנע. (ראה למשל עזה תחילה, אילת מעוז, אתר זה).

אני מגלגל בחזרה את הכדור אליך. מה אתה מציע לתושבי דרום ת"א? השמאל האשכנזי הבזוי – שמאל בעיני עצמו – מועל בחובתו המוסרית והאזרחית ומתחזה לדואג לזכויות האדם, ואילו השמאל המזרחי ממלא פיו מים לנוכח הזוועה ולנוכח החוצפה של מה שמכונה ארגוני הסיוע לפליטים. האם לך, מאיר עמור, יש הצעה אחרת, רלוונטית עבור מאי גולן? האם תוכל אתה לבוא פיסית, להגיע לדרום ת"א, ולומר למאי גולן את הדברים שכתבת כאן? אני בספק אם היא יכולה, פוליטית ונפשית, להתמודד עם המשפט האחרון שלך שציטטתי. יותר מכך, אני בספק אם יהיה זה נכון, פוליטית ומוסרית, לדרוש ממנה דרישה כזאת מרחיקת לכת.
אבל אפשר לנסות. לדעתי, להגן על מאי גולן יסייע לשמאל המזרחי להבין גם איך להגן על חודדה ואבוטבול ביגור. וגם אם תתקבל תשובה שלילית, עדיין יהיה זה נכון מוסרית לדעתי לתמוך במאבקה.

עוד יקרא השכווי! (מילות הסיום של עוד מאמר מאד חשוב של צבי בן דור)

רש"י: ד"ה ימין ושמאל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.

שב"ע: ד"ה ימין ושמאל: אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. ועניינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם של השמאל האשכנזי, ואל תאמר: אין לו דבר וחצי דבר להציע למזרחים, כולו מלא בוז למרחב, ליהדות ולמסורת. ואל תדגיש: לא כתאונה, כמהות עמוקה. ועל תעלה על דעתך כי רגב, סבח וגולן מגיעות ממקום של צדק חברתי, צדק לשכונות, צדק למזרחים, צדק ליהודים. ואל תחלוק ותאמר אני לא שמעתי בשיח שלהן שנאה וגזענות עיוורת, הכחשת הערביות או התנשאות על הפלסטינים. ואל תאמר להם כי הם גמל המביט במראה וחושב שהוא עופר איילים ואל תגדיש את הסאה שדווקא שיח 'הקו הירוק' ו'הזכויות' מלא בפטרונז', ואל תתבכיין שהשמאל האשכנזי ממצב את המזרחי כהמוני, נלעג וקיצוני, ואל תיילל שהשמאל בעיני עצמו ממצב את עצמו כאביר הלבן על הסוס וכמציל הפלסטינים והמסתננים (ואל תעיר הערות כגון: שמעניינים את השמאל רק ככלי ניגוח מול הדתי\מתנחל\מזרחי\רוסי) ואל תכפור בעובדה שהמזרחים לא רוצים לנתק בין דמוקרטיה לפרטיקולריות יהודית, גם אם זה לא בהכרח סותר, ואל תטיל ספק במה שמלמדים אותך באוניברסיטה (רק יוון העתיקה ולוק והובס ורוסו) אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצוה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעות דעתם נתן לי הציונות האשכנזית אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כ"ה א').

מן הידועות הוא, שהקבוצה האתנית שעלתה מציונות טהורה לא ידעה – אף אחד הרי לא טרח לספר – כי אין ציונות מלבד הציונות האשכנזית. לכשהגיעו, התוודע להם הדבר: אֱמוּנֵי שְׁלוּמֵי יִשְׂרָאֵל גִּזְרָתָם כְּשֹׁהַם, נְטַשְׁתָּם זְנַחְתָּם וְהָיִיתָ כְּגִבּוֹר נִדְהָם, בְּתִתְּךָ בְּיַד רָשָׁע הַמְּזֹהָם. את ההיסטוריה, את העובדות (עליהן אין מחלוקת, ללא קשר לפרשנות – לדעה פוליטית) אתה יודע.

המסורת היהודית בונה צדק חברתי על סמך סולידריות אתנית. המזרחים לא רוצים לנתק בין דמוקרטיה לפרטיקולריות יהודית. גם אני סבור כי זה לא בהכרח סותר. אלו המכונים ארגוני הסיוע לפליטים, כמו גם אלו המכונים שלומי אמוני גינות דרום ת"א (פעילי ימין קיצוני, בלשונו של חגי מטר) דורשים להכיר בדורשי המקלט כפליטים מחד, או כמסתננים מאידך. הכרה, כלשהי, אינה אינטרס של ממשלת הזדון. זו מזמן עברה לפוליטיקה של ניהול הסכסוך, לא של פתרונו.

גם הגורסים כי אלו פליטים וגם המתעקשים על המונח מסתננים אינם אלא ממשיכי דרכם של חכמי ההלכה לדורותיהם שדרשו בסוגיה מיהו גר תושב. (ראה למשל: "גר תושב בדברי חז"ל: בין לאומיות לאוניברסליות" – ד"ר אליעזר חדד). כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת בין מאי גולן לבין מאיר עמור. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת בין מגישי הבגצ לבין בן גוריון וכל עדתו.

ובעוד השמאל בעיני עצמו מתחזה לרמב"ן ומספר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, מטשטש בכוונת מכוון את ההבדלים בין חיבת ציון לבין חיבת המשטר הציוני, ודוחה ביהירות אופיינית כל מחלוקת, מציע דוד שץ לחיות עם המחלוקת שבין מאיר עמור למאי גולן. מאיר עמור, כמו גם מאי גולן, לא מתעסקים בהפרכת טיעוניהם של האשכנזים. עברנו את פרעה – כך עמור, שנאמר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, נעבור גם את זה – כך מאי גולן, שנאמר 'כל דרך איש זך בעיניו, ותוכֵן לִבּוֹת ה' ' (משלי כא, ).

דוד שץ: "המסורת הליברלית המערבית מוקירה דיון ומחלוקת [נכתב לפני כתיבת הפוסט של חגי מטר על האלימות של פעילי הימין הקיצוני https://www.facebook.com/or.sujunov/posts/10152238113519430?stream_ref=10%5D, והחכמים, עם כל הדגש שהם שמים על סמכות ועל ציות [נכתב לפני קריאתו של עמור לסרבנות חברתית], מפגינים לעתים מדת מה מרוחו של הליברליזם. נכון שעל פי מקורות מסוימים מחלוקות משפטיות נובעות מנסיבות היסטוריות מצערות, שבר נורא בשרשרת המסירה הסמכותית שנגרם בשל חסרונות אנושיים, אבל הטקסטים שלפנינו כעת מראים תפיסה מייצגת יותר שרואה את המחלוקת בחיוב. מדרש תהלים י'ב מציע שמחלוקות מקורן בכוונה, לא בפורענות: אלוהים יצר בכוונה את ההלכה כך שהיא פתוחה לפרשנויות ולפסיקות שונות, ובאופן אישי סיפק למשה ארבעים ותשע סיבות אפשריות לכל צד, כדי שההלכה לא תקטע ותתיבש. על פי רוב, החכמים קבלו מחלוקת הלכתית שכוונותיה טובות בהתלהבות, עידוד והערכה: 'כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים' (אבות ה:י'ז).

[…] דיאלקטן מיומן יכול להגן על כל עמדה בכל נושא (בארבעים ותשע דרכים!) – וכדי להתקבל לסנהדרין צריך שופט להיות מסוגל למצוא סיבות כדי לטהר את השרץ, למרות שכולנו יודעים שאיננו טהור (בבלי סנהדרין י'ז ע'א). אם הליברליזם המודרני לומד את הפלורליזם שלו מן הסקפטיציזם ומתת ההגדרה האפיסטמולוגית, הרי שהתלמוד לומד את שלו מאפיסטימולוגיה מתירנית באופן רדיקלי.
התלמוד אינו עוצר בפלורליזם פרשני: הוא מחזר אחרי פלורליזם מטאפיזי מופרז, שעל פיו כל דעותיהם ההלכתיות של חכמים המצטרפים לדיון הן אמתיות, למרות שהן סותרות זו את זו. בת הקול מכריזה ש'אלו ואלו', כלומר, שני צדי המחלוקת של בית הלל ובית שמאי, 'דברי אלוהים חיים הן'. איזה מין אלוהים מדבר דברים סותרים? ויתרה מכך, אם שתי ההוריות נכונות, במה עדיפה הדעה שמתקבלת בסופו של דבר"?
מתוך: לחיות עם המחלוקת – דוד שץ http://www.snunit.k12.il/sachlav/teachers/israel/upload/.Authority/jptA71418.html

רק מחלוקת אחת יש לי איתך. דין מירי רגב אינו דין מאי גולן. מירי רגב היא ציונית-אשכנזית המייצגת את המשטר הציוני-אשכנזי ומונעת מאינטרסים צרים שבינם לבין דאגה לכלל התושבים בין הנהר לים בכלל ולמזרחים בפרט אין דבר וחצי דבר. חפש בגוגל "מירי רגב חברות כ"א סחר עבדים".