על צדק חברתי

בעקבות סגירתה של ההוצאה לאור של משרד הביטחון, לאור מדיניותו של אהוד ברק לפיה יש לחסל את כל מה שלא יורה במשרד הביטחון, אזל ספרי "תיאוריות של צדק חברתי". לאחרונה יצאה לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה מהדורה חדשה ומורחבת – הפרק הראשון לפניכם
יוסי דהאן

למושג צדק יש היסטוריה ארוכה. מן המקורות היהודיים אנחנו מכירים את הדרישה "צדק, צדק תרדוף" (דברים טז' 20), אמירה שההקשר שלה הוא מערכת המשפט ויש בה דרישה שמערכת זו תקיים משפט צדק, כלומר, חובתו של השופט לנהוג ביושר ולדון בני-אדם ללא משוא-פנים וללא הפליה. בכמה מקומות בתנ״ך ההתייחסות למושג הצדק היא כאל מושג המציין מערכת כללים. למרות שבמקור כללים אלו אינם מכונים בכינוי זה, כיום היינו מכנים אותם כללי צדק חלוקתי. לדוגמה, בתנ"ך מוזכרת חובת המעשר – מס בהיקף של עשירית מן היבול שכל עובד אדמה בארץ ישראל היה חייב להפריש למשרתים בקודש ולעניי הארץ (במדבר יח, דברים יד). מצוות נוספות שמקורן בתחום החקלאי: לקט, שכחה ופאה. אלה הם חיובים הלכתיים החלים על בעלי השדות, המחייבים אותם להשאיר חלק מן היבול לעניים (ויקרא יט דברים כד), או מצוות שמיטה – השנה השביעית במחזור של שבע שנים, שבה מצווים בני-ישראל מטעמים סוציאליים להפסיק לעבד את הקרקע, ולא לקטוף מפירות האדמה לצורך מסחרי. בשנה הזו העניים מוזמנים לעשות שימוש בפירות אלו (שמות בג), ושבה עבד עברי יוצא לחופשי (שמות בא) ולווים פטורים מתשלום החוב (דברים יד). כך גם מצוות שנת היובל, שבה לאחר ארבעים ותשע שנה אמורות הקרקעות בארץ ישראל לחזור לבעליהן המקוריים (ויקרא כה).

יש לשים לב לשורש התיאולוגי של המצוות החברתיות הללו: אלוהים הוא בוראו של האדם והוא בעל הקניין על משאבי העולם, והחובות המוטלות על בני-אדם נובעות מהיותנו אנו, בני-האדם, מעשה ידיו. וכך, בהיעדר מסגרת פוליטית מאורגנת, במהלך ההיסטוריה קיבלה על עצמה הקהילה היהודית לדאוג לנזקקיה, מתוך רגש של אחריות הדדית, באמצעות פיתוח חובות צדקה אישיות וקהילתיות שבבסיסן רגש של חמלה ואחווה כלפי העניים והנזקקים. לאורך ההיסטוריה היהודית אכן התקיימו מסגרות קהילתיות מקומיות, שמטרתן לדאוג לצורכיהם של העניים. חובות הצדקה לוו במנגנון של כפייה חברתית שנועד לגבות כספים ממי שמסרב לתרום מנכסיו לצורכי צדקה (הלינגר, 2004).

תפיסות הצדק שיידונו בספר זה שונות בכמה היבטים מרכזיים מן התפיסה היהודית. ראשית, הן חילוניות, במובן זה שעקרונות הצדק העומדים בבסיסן אינם מניחים קיומו של אל או סמכות עליונה אחרת, אלא הם נגזרים מתפיסות מוסריות בסיסיות. שנית, המושא המרכזי של רוב תפיסות הצדק שיוצגו אינו קהילות, אלא מדינות, ובניגוד לתפיסת הצדקה היהודית, הן אינן מעמידות במרכזן את מושג החובה, אלא את מושג הזכות.

הניסיון להגדיר את מושג הצדק ולדון באופן שיטתי במשמעויותיו השונות החל בתקופתם של הפילוסופים היווניים. אולם לפני שנאמר כמה דברים על היוונים, מן הראוי לשים לב להבחנה מרכזית ביחס למושג הצדק – ההבחנה בין צדק חלוקתי (distributive justice) לצדק מתקן (retributive justice), שאותה הציג לראשונה הפילוסוף היווני אריסטו.

הצדק כאמות המידה לחלוקה של טובין חברתיים וכלכליים מצד אחד, ולחובות, עלויות ומחירים חברתיים וכלכליים, שבהם צריכים לשאת האזרחים, מצד שני. Image courtesy of Kittisak / FreeDigitalPhotos.net
הצדק כאמות המידה לחלוקה של טובין חברתיים וכלכליים מצד אחד, ולחובות, עלויות ומחירים חברתיים וכלכליים, שבהם צריכים לשאת האזרחים, מצד שני. Image courtesy of Kittisak / FreeDigitalPhotos.net

במהלך ההיסטוריה של הרעיונות התייחס המושג צדק חלוקתי לאמות-מידה לחלוקתם של טובין חברתיים וכלכליים בין פרטים: הכנסה, עושר, הזדמנויות, חירויות, סיכונים, עלויות והגבלות חברתיות, בעוד שהמושג צדק מתקן התייחס לאמות-מידה לעונש שבו חייב לשאת מי שהפר את הנורמות והחוקים החברתיים, הפרה שגרמה אי צדק לאנשים אחרים.

הדיון המוקדם והמשמעותי ביותר במושג הצדק (dikaiosyne ביוונית) נערך על ידי אפלטון, בדיאלוג הגדול הקלסי שלו, המדינה. אפלטון מבחין בין צדק כתכונה המאפיינת את נפשו של היחיד לבין צדק האמור להתקיים בין פרטים וקבוצות בחברה. השימוש במושג הצדק כמציין תכונה של אדם יחיד הוא נדיר, יחסית. אנו אומרים על אדם שהוא צדיק, אולם בדרך כלל, אנו מתייחסים אל המושג צדק כאל משהו המאפיין יחסים בין בני-אדם. צדק יכול לשרור בין חברי קהילה פוליטית, בין חברים לארגון משותף, או כפי שנראה בהמשך, בין אנשים השייכים לאותה משפחה. אכן, אפלטון משתמש במושג צדק באופן שונה מן השימוש הרווח שלנו. הוא מתייחס לצדק גם כתכונה, כמידה טובה שמפגין היחיד בהתנהגותו, והיא היכולת לנהוג באופן מוסרי ולעשות מעשים מתוך תחושה של חובה ולמען הגשמת אידאלים מוסריים. אולם מה המשמעות של צדק כמידה טובה, זו המאפיינת את נפשו של היחיד? אפלטון עונה על שאלה זו באמצעות אנלוגיה. הוא מאפיין את מושג הצדק בהקשר הפוליטי של מדינה, כדי להסביר מהו הצדק כתכונה אישית.

אין זה המקום לדון בהרחבה בתורת המדינה של אפלטון, אולם רק אציין, שלדעת אפלטון מדינה המאופיינת בצדק היא זו שבה כל אדם פועל על פי כישוריו ויכולותיו הטבעיות. מדינה צודקת היא מדינה שבמסגרתה קיימת חלוקת עבודה בין האזרחים, ולפיה כל אחד ממלא תפקיד ההולם את כישוריו ומעלותיו. על פי האנלוגיה של אפלטון, שלושת המעמדות במדינה מקבילים לשלושת החלקים שמהם מורכבת נפש האדם – תבונה, אומץ ותאווה. וכך, במדינה הצודקת קיימים שלושה מעמדות – שליטים, שומרים ואזרחים. השליטים הם אלו שנחנו בתבונה, השומרים (הכוח הצבאי של המדינה), הם האזרחים שנחנו באומץ, ואילו לשאר האזרחים אין מידות נעלות מיוחדות, מניעה אותם תאווה חומרית, תכונה הולמת לעיסוק בחיי הכלכלה והמסחר של המדינה. מדינה צודקת היא מדינה המאורגנת באופן כזה, שתבונה היא תכונתם הדומיננטית של אלה השולטים בה, שאומץ לב הוא תכונתם המרכזית של אלה המהווים בה את המעמד הלוחם ואילו השאר עוסקים בפעילות כלכלית.

צדק כמידה המאפיינת את היחיד בא לידי ביטוי כאשר התבונה שולטת בתאוות וכאשר התאוות מצייתות לשליטתה של התבונה. מידת הצדק באה לידי ביטוי בהתנהגות היחיד, כאשר כל אחד משלושת מרכיבי הנפש ממלא את תפקידו במידה הראויה.

הצגתי בקיצור רב את עמדתו של אפלטון, גם כיוון שהוא היה אחד ההוגים הראשונים שערך ניתוח ודיון מקיפים של מושג הצדק, וכן על מנת להצביע על כך שהדיון של אפלטון ושל הוגים יוונים שבאו בעקבותיו, כמו זה של תלמידו אריסטו, שניסה אף הוא לענות על השאלה מהי מהותה של המדינה הצודקת, כולם התייחסו למושג צדק כאל מושג רחב וכללי.

מרכזו של הדיון בספר זה אינו בצדק כמידה טובה המאפיינת את התנהגותו של היחיד ביחסיו עם אנשים אחרים, אלא במושג הצדק כמתייחס לאמות המידה לחלוקה של טובין חברתיים וכלכליים מצד אחד, ולחובות, עלויות ומחירים חברתיים וכלכליים, שבהם צריכים לשאת האזרחים, מצד שני.

הבחנה חשובה נוספת ביחס למושג הצדק היא ההבחנה בין צדק חלוקתי לבין צדק חברתי (social justice). המושג צדק חלוקתי הוא מוקדם יותר וכוללני יותר. הוא מתייחס באופן כללי לאמות-המידה לחלוקה של טובין ומחויבויות כלכליים וחברתיים בין אנשים, השותפים לפעילויות חברתיות או כלכליות, או חברים בארגונים חברתיים וכלכליים משותפים. המושג צדק חברתי הוא מושג מאוחר יותר. הוא החל להופיע מאמצע המאה התשע-עשרה והוא מתייחם לצדק של מוסדות, כלומר לאמות-המידה שעל פיהן מוסדות פוליטיים, כלכליים וחברתיים, אמורים לחלק טובין ועלויות חברתיות בין אזרחים. הטובין החברתיים המשמשים כמושא חלוקה של עקרונות צדק חברתי כוללים, בין היתר, חירויות, הזדמנויות, ומשאבים אחרים כמו כסף, קניין, תעסוקה ומשרות, שירותי חינוך, טיפול רפואי, כיבודים חברתיים ופרסים, ביטחון אישי, דיור, תחבורה וטיפול בילדים. כאמור, לצד הזכאות לטובין חברתיים, עקרונות צדק גם מטילים על אנשים מחויבויות, כמו שירות צבאי, משרות הכרוכות בעבודה קשה, מסובנת או משפילה וטיפול בילדים ובקשישים.

הטובין החברתיים והכלכליים הם מושא של צדק חברתי בשל היותם בעלי ערך. אנו מעוניינים שכמות גדולה מהם תהיה בחזקתנו, אולם היות שאין אפשרות לספק את רצון כולם בשל המחסור שקיים יש צורך בעקרונות של צדק חלוקתי. עקרונות חלוקה נחוצים גם ביחס למחויבויות ולעלויות כלכליות וחברתיות, שרובנו המכריע אינו מעוניין לשאת בהן.

אחד הניסוחים הקלסיים של מושג הצדק, ניסוחו של המשפטן הרומאי אולפיָנוּס, שחי בסוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית לספירה, קובע ש״צדק הוא רצון יציב ומתמיד לתת לכל אדם את המגיע לו״. השאלה המרכזית בנוגע לצדק חלוקתי היא: מהו הקריטריון שעל-פיו נקבע למה ראויים כל פרט או קבוצה? או בלשונו של אריסטו ״הכול מודים שיסוד הצדק בחלוקות למיניהן אינו אלא התאמת חלקו של המקבל לזכות מסוימת שמצויה בידו״. בהנחה שכמות הטובין החברתיים והכלכליים מוגבלת, השאלה היא מהו הקריטריון שעל-פיו נקבע את זכויותיו וחובותיו של כל פרט (או קבוצה) בחלוקת אותם טובין.

בתולדות המחשבה המדינית, הוגים שונים הציעו תשובות מגוונות לשאלה זו. המונח ״צדק חברתי״ מייצג מה שנהוג לכנות ״מושג שנוי במחלוקת״ (contested concept), והמחלוקות העיקריות לגביו הן על אודות מהותם של הטובין שיש לחלק,על תוכנם של עקרונות הצדק שעל-פיהם מן הראוי לחלקם ועל היקף חלותם של עקרונות אלו.

תלות הדדית בין האנשים השותפים לאותה חברה. Image courtesy of nongpimmy / FreeDigitalPhotos.net
תלות הדדית בין האנשים השותפים לאותה חברה. Image courtesy of nongpimmy / FreeDigitalPhotos.net

רעיון הצדק החברתי מניח תלות הדדית בין האנשים השותפים לאותה חברה, כמו גם מערך משותף של מוסדות שהחלטותיהם משפיעות על מצבו הפוליטי, הכלכלי והחברתי של כל אחד מאנשי אותה חברה. תיאורטיקנים מודרניים של צדק חברתי מניחים שהמדינה היא הגוף המרכזי הריבוני, ותפקידו הוא לעצב את הכללים שאמורים להגדיר את פעולתם של המוסדות הפוליטיים, המשפטיים והכלכליים ואת האופן שבו מוסדות אלו יפעלו לפי הכללים למימוש עקרונות הצדק החברתי. בהמשך נראה, שהנחה זו שנויה מאוד במחלוקת. מצד אחד נמצאים אלה המעוניינים לצמצם כבל האפשר את תפקידה של המדינה בחלוקה של טובין חברתיים וכלכליים, ומצד שני, הנחה זו חשופה לביקורת חריפה גם מצד אלה הסבורים שיש להרחיב את החלתם של עקרונות הצדק מעבר לגבולותיה של המדינה ולהחילם באופן גלובלי, בין היתר בשל התלות ושיתוף הפעולה הפוליטי והכלכלי הקיימים בין מדינות שונות בעולם גלובלי. המחלוקת הזו קשורה לשאלה המרכזית: על מי צריכים לחול עקרונות הצדק? מסגרת ספר זה מוגבלת מכדי לדון בשאלות שונות העולות בהקשר זה, כמו האם עקרונות הצדק צריכים לחול רק על אנשים החיים בהווה או שמא יש להביא בחשבון גם חובות מוסריות שאנו חבים לאנשים שחיו בעבר או יחיו בעתיד? או האם אנו חבים חובות של צדק לא רק כלפי בני-אדם, המאופיינים כיצורים רציונליים, אלא יש להחיל עקרונות של צדק כאלה או אחרים, גם על יצורים אחרים, בהיותם בעלי חיים החשים כאב והנאה?

לחשיבותו ומרכזיותו של מושג הצדק החברתי במאה העשרים תרם תרומה גדולה הפילוסוף האמריקאי ג׳ון רולס (Rawls). ל"תיאוריית הצדק" שלו אקדיש את הפרק הבא, אך אציין כאן, שפרסום ספרו A Theory of Justice בשנת 1971 חולל מהפכה בתחום הפילוסופיה הפוליטית והשפיע השפעה עמוקה לא רק בפילוסופיה, אלא גם על המחקר והדיון בתחומים ככלכלה, מדע המדינה ומשפטים. עד לפרסום ספרו של רולס, הוגים שעסקו בפילוסופיה פוליטית עסקו בנושאים משני סוגים:

א. סוגיות והוגים מרכזיים בהיסטוריה של המחשבה המדינית, באמצעות בחינה מפורטת וביקורתית של נושאים מרכזיים בתורותיהם של הוגים בולטים, שהעמידו תורות פוליטיות פילוסופיות.

ב. ניתוח לשוני-טכני של מושגים פוליטיים מרכזיים, ניתוח שמטרתו לעמוד על משמעותם המדויקת של מושגים אלו. אחד מן המושגים שבהם עסקו היה המושג צדק.

תרומתו הייחודית של רולס היא בפיתוח תיאוריה שיטתית בנוגע לעקרונות צדק מהותיים לחלוקת משאבים כלכליים וחברתיים, עקרונות שיישומם אמור לשנות את המבנה הפוליטי, החברתי והכלכלי של החברה ולכונן במקומה חברה צודקת. כיום, כמעט לא ניתן לקרוא חיבור על אודות צדק חברתי שאינו מתייחס לתורתו של רולס כנקודת מוצא מרכזית של הדיון.

אחת מהנחותיו המרכזיות של רולס היא ש"צדק היא המידה המוסרית העליונה ביותר של מוסדות חברתיים". משמעות אמירה זו היא, שמימוש אינטרסים וערכים חברתיים אחרים צריך להיות כפוף לכללי הצדק. בפרק השלישי של הספר אציג עמדה המתנגדת להנחה זו של רולס, אולם לעת עתה אנסה להבהיר למה מתכוון רולס בטענה זו. אנסה להדגים זאת באמצעות המקרה הבא: נניח לרגע שאנחנו חיים בחברה מסוימת ואנחנו שייכים בה לקבוצת הרוב. ונניח שבאותה חברה חיה גם קבוצת מיעוט דתית, שאמונותיה וערכיה הדתיים גורמים לרובנו, אנשי קבוצת הרוב, כעס והרבה אי-נחת. אנחנו גם חוששים שעצם קיומה של קבוצת מיעוט דתית כזו בחברה יגרום לערעור הביטחון העצמי של חלק מאיתנו באמונותינו ובערכינו. בהיותנו קבוצת הרוב, אנחנו יכולים לגרום לכך שתתקבל החלטה המטילה איסור על חברי קבוצת המיעוט להתנהג לפי דתם, איסור שעשוי לגרום אושר לרוב האנשים בחברה שלנו. אולם מדיניות זו, למרות שהיא תספק את רצונותיהם של רוב אנשי החברה, לא נראית בעינינו כראויה, מפני שהיא פוגעת בכללים שעל-פיהם צריכה להתנהג חברה צודקת. במקרה זה, כמו גם באופן כללי בחייה הפוליטיים של חברה, סבור רולס (שאת טיעוניו למסקנה זו נציג מאוחר יותר), שכללי הצדק הם בגדר כללים מוסריים, המגבילים את יישומה של כל מדיניות המנוגדת להם. כאמור, עקרונות צדק חברתי הם כללים שעל בסיסם אנו מחליטים על חלוקת טובין חברתיים וכלכליים. כללים אלו אמורים לשמש אמת-מידה להכרעה במקרים של קונפליקט בין אינטרסים וערכים שונים.

קונפליקט מרכזי כזה המאפיין את החיים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים בדמוקרטיה הוא הקונפליקט בין שני ערכים מרכזיים כחירות ושוויון. בפרק השלישי אציג עמדה אשר לפיה הקונפליקט הזה הוא במידה רבה קונפליקט מדומה, אולם לעת עתה נניח שקונפליקט ערכי כזה אכן קיים. על מנת להבהיר את תפקידם של עקרונות צדק חברתי, אציג שתי דוגמאות מן המציאות הישראלית, המבטאות קונפליקטים ואינטרסים שונים לגבי הערכים הללו. הדוגמה הראשונה תעסוק בהתנגשות בין ערך החירות – החירות של הורים לבחור את המוסד החינוכי שאליו הם מעוניינים לשלוח את ילדיהם, לבין ערך השוויון – שוויון ההזדמנויות שממנו אמורים ליהנות תלמידים במערכת חינוך במדינה דמוקרטית. המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בשנים האחרונות תשמש כדוגמה נוספת להבהרת תפקידם של עקרונות צדק חברתי. להלן, פירוט שתי הדוגמאות:

  • בשנת 2005 התפרסמו המלצות ״דו״ח ועדת דוברת״ – כוח המשימה הלאומי לחינוך. ההמלצות נועדו ליצור שינויים דרמטיים. יש הטוענים שהשינויים שהוצעו הם בגדר "מהפכה" במערכת החינוך הישראלית. אחת מן ההמלצות המרכזיות בדו״ח קובעת כי להורים של תלמידות ותלמידים תינתן אפשרות לבחור את בית-הספר שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם. מדיניות זו מכונה "בחירת הורים", או בלשון הרשמית יותר, ״מדיניות פתיחת אזורי הרישום״. מצדדיה טוענים כי מתן אפשרות בחירה כזו מממש את האוטונומיה של ההורים להחליט מהו המוסד החינוכי שבו ילמדו ילדיהם ולדאוג לכך שהם ילמדו בבתי-ספר ההולמים את תפיסותיהם החינוכיות והערכיות. לעומת זאת, מתנגדי המדיניות המוצעת טוענים, כי הענקת חירות כזו להורים תפגע בעקרון שוויון ההזדמנויות. לטענתם, חירות הבחירה תגרום ליצירתן של שתי קטגוריות של בתי-ספר: מצד אחד בתי ספר איכותיים, שבהם ילמדו בנותיהם ובניהם של משפחות מן המעמד הבינוני והגבוה, ומצד שני בתי-ספר איכותיים פחות, בהם ילמדו ילדים של משפחות מן המעמד הנמוך. חלוקה בית-ספרית מוסדית כזו תפגע באיכות החינוך של בנותיהם ובניהם של משפחות המעמד הנמוך ותגרום לאי-שוויון הזדמנויות חינוכי. היא תפגע גם בהזדמנויות התעסוקתיות העתידיות של התלמידים בבתי-הספר הפחות איכותיים ותוביל להיווצרותה של חברה ישראלית ריבודית, בלתי שוויונית.
  • כאמור, תפקידם של עקרונות צדק הוא להנהיר את הקונפליקט בין הערכים הללו ולנסות לסייע לנו לפתור אותו, במקרה זה – לפרט ולהסביר את חשיבותה ומשקלה של החירות של הורים לבחור בית-ספר עבור ילדיהם לעומת המשמעות של הזכות להזדמנות חינוכית שווה, העקרונות אמורים להציג את התועלות והעלויות שבקידום כל אחת מן המדיניויות הללו, להעניק לנו כלים להעריך את המשקל והחשיבות של ערך החירות לעומת המשקל והחשיבות של ערך השוויון, ולנסות להציע כלל או כללים שיסייעו לנו להכריע בין הערכים הללו בקונפליקט מסוג זה.
  • המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל מאז שנת 1985 – השנה שבה החלה הפעלת התוכנית הכלכלית לייצוב המשק״ קבעה לעצמה את הצמיחה הכלכלית כמטרה מרכזית. צמיחה כלכלית משמעותה עלייה בתוצר הלאומי (היכולת של מדינה להגדיל את כושר הייצור ליצירה של מוצרים ושירותים). במסגרת המדיניות לעידוד הצמיחה יזמה הממשלה בשנים האחרונות מספר צעדים כלכליים. ראשית, הממשלה החליטה על הפחתת מסים, הפחתה המיועדת בעיקרה לחול על חברות כלכליות ונישומים הנמנים עם העשירונים העליונים. על-פי נתוני ״מרכז אדוה״, אחת ההמלצות המרכזיות של "ועדת רבינוביץ",הוועדה שעסקה ברפורמות מסים בישראל, היא שהטבות המם הגדולות יוענקו לאנשים המשתכרים 15,000 שקלים ויותר לחודש. לדוגמה, אדם המשתכר 20,000 שקלים יקבל בעקבות הטבת המס תוספת של 2,000 שקלים נטו, בעוד שאלה הנמצאים בתחתית סולם השכר לא יקבלו שום הטבה, מפני ששכרם הוא כה נמוך שהם אינם מגיעים לסף המם, או שהם משתכרים רק מעט מעבר לסף המס, וכך ההטבה הכספית שהם יקבלו תהיה מזערית.

בעוד הממשלה נוקטת מדיניות של הענקת הטבות מס גדולות לבעלי השכר הגבוה ולחברות כלכליות, היא קיצצה קיצוצים דרסטיים ברשת הביטחון הסוציאלי. בין היתר קוצצו קצבאות ילדים, קצבאות הבטחת הכנסה ודמי אבטלה (סבירסקי, קונור-אטיאס, 2003). לטענת תומכי מדיניות זו, ההפחתה במסים נחוצה על מנת ליצור תמריצים לעידוד חברות כלכליות ובעלי הכנסות גבוהות במגזר הפרטי להשקיע מאמצים וכספים רבים יותר, מה שאמור להביא לצמיחה כלכלית גדולה יותר מזו הקיימת.

כאמור, כדי לממן את הפחתת המסים לחברות כלכליות ולבעלי הכנסות גבוהות החליטה הממשלה לקצץ בגמלאות המשולמות על-פי חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה. אחד הנימוקים המרכזיים לקיצוץ גמלאות, כגון דמי אבטלה, קצבאות ילדים וקצבת הבטחת הכנסה, היה, שגמלאות אלו מהוות עבור חלק גדול ממקבליהן תמריץ שלילי, כלומר תמריץ שלא להצטרף לשוק העבודה, ולכן הפחתתן היא במטרה לגרום לחלק מהם להצטרף לשוק העבודה ובכך לשפר את מצבם האישי וגם להגדיל את הצמיחה הכלכלית. לטענת המצדדים במדיניות הממשלה, קיימים מחקרים כמו גם ניסיונן של מדינות אחרות שנקטו במדיניות דומה המצביעים על כך שצעדי מדיניות אלו יגדילו, קרוב לוודאי, את היעילות הכלכלית. מדיניות כלכלית זו מבוססת על התפיסה אשר לפיה הקטנת אי-השוויון בין קבוצות שונות באוכלוסייה באמצעות מערכת מיסוי פוגעת ביעילות הכלכלית, ובסופו של דבר, בתועלת החברתית הכללית. לעומתם, המתנגדים למדיניות זו, המצדדים במימוש ערך השוויון, תומכים בהגדלת המיסוי על העשירונים העליונים ומתן סיוע רחב יותר לתמיכה בעשירונים התחתונים. לבד מן המחלוקת הערכית, כמו בדיונים מוסריים רבים, המחלוקת בין שני המחנות מעוגנת גם באי הסכמה על ההנחות העובדתיות. המתנגדים למדיניות הממשלה כופרים בטענה כי מדיניות המגבירה את אי-השוויון הכלכלי והחברתי אכן תגדיל את הצמיחה הכלכלית. הם מציגים מחקרים אמפיריים אחרים, המצביעים על כך שדווקא הקטנת אי-השוויון היא העשויה להוביל לצמיחה, וכראיה לכך הם מציגים את המדינות הסקנדינביות (שבדיה, דנמרק, נורבגיה ופינלנד), שבהן אי-השוויון קטן מאוד באופן יחסי למדינות אחרות, ושיעור הצמיחה בהן גבוה מזה של ארצות-הברית, מדינה שבה אי-השוויון גדול מאוד באופן יחסי. אלה הם רק חלק מן הטיעונים שמעלים הצדדים השונים בעימות בין יעילות כלכלית לשוויון.

תיאוריה של צדק אמורה להעניק לנו כללים להכרעה בין ערכים שונים. הכרעה לטובת ערך אחד, אין משמעותה כי לערך האחר אין כל משקל. תפקידה של תיאוריית צדק הוא להעניק משקל יחסי לכל אחד מן הערכים המתנגשים, ולקבוע מהו הערך המכריע בנסיבות הקונקרטיות, ומה הם הטעמים לכך. האם ערך החירות צריך לגבור על ערך השוויון בשאלת מדיניות בחירת ההורים בבתי-הספר במערכת החינוך הישראלית? או האם יש לייחס לערך השוויון משקל רב יותר במדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה והכנסת?

לנוכח הדיון הציבורי העכשווי במדיניות החברתית והכלכלית המתקיים בשנים האחרונות בחברה הישראלית, מן הראוי לציין כאן גם את ההבחנה בין צדק לצדקה. אם אנו זכאים על-פי עקרונות הצדק לטובין חברתיים וכלכליים, הרי שזכות זו מטילה חובה על אחרים לממש את זכותנו לטובין אלו. אנו זכאים לטובין הללו (כגון הכנסה, חירויות והזדמנויות) לא בשל נדיבות ליבם של אזרחים אחרים, או של נציגי השלטון, וגם לא משיקולי כדאיות חברתית או משיקולים אחרים. הזכות שיש לנו לטובין חברתיים, כאשר היא נגזרת מעקרונות צדק, מטילה חובה על המוסדות הפוליטיים של אותה חברה להעניק לנו את הטובין החברתיים והכלכליים. למשל, אם זכאותם של אנשים לחופש הביטוי נגזרת מעקרונות הצדק, אזי על המוסדות הפוליטיים של החברה מוטלת חובה להעניק את הזכאות הזאת לכל אזרח. לעומת זאת, צדקה אינה חובה המוטלת עלינו, אלא היא תלויה ברצוננו. אם אני סבור שמן הראוי לסייע לאנשים הנמצאים במצוקה וזקוקים לעזרה – אנשים החיים במדינתי או במדינות אחרות – אני יכול להחליט לתרום כסף במטרה לסייע להם. ההחלטה הזו, לתרום כסף לסייע לאנשים שאינם יכולים לספק את צורכיהם הבסיסיים, תלויה רק בי. לנזקקים אלו אין זכות כלפי לסיפוק צורכיהם, ולכן לא מוטלת עלי חובה לסייע להם. קיימים טעמים מוסריים אחרים, כלליים יותר, היכולים להצדיק את חובתי לתרום לאותם נזקקים, למשל נימוקים המדגישים את מחויבותי לגלות רגישות ודאגה כלפי צורכיהם של אנשים אחרים. אולם טעמים אלו אינם נגזרים מעקרונות צדק המטילים עלי חובות. אם אתרום – יהיה זה מתוך המניע של צדקה. וכך, ייתכן שכאדם דתי מוטלת עלי חובה, כלפי האל, לתת צדקה ולסייע לאנשים במצוקה. אולם מתוך חובה דתית זו עדיין לא נגזרת זכותם של אותם עניים כלפי, זכות המטילה עלי חובה לסייע להם.

חשיבות הדיון על עקרונות צדק חברתי נובעת מן התפקיד המרכזי של המדינה ביישום עקרונות הצדק. לטענת חלק מן הפילוסופים – אם כי לא כולם – תפקידה של המדינה הוא לדאוג לכך שהאזרחים יממשו את החובות שיש להם האחד כלפי השני. אלו הן חובות שמתפקידה של המדינה לכפות על אזרחיה את מילויין. המדינה, בגוף המייצג את האינטרסים הקולקטיביים של האזרחים, צריכה להשתמש בכוחה (חוקים, משטרה, בתי משפט, בתי-כלא) כדי לכפות על אזרחיה להתנהג על-פי כללים מסוימים ולמלא את חובותיהם כלפי אזרחים אחרים, חובות שלולא פעולתה של המדינה ייתכן שהם לא היו ממלאים. נשאלת השאלה: מהן אותן חובות שעל המדינה לכפות על אנשים למלא? קיימת הסכמה בנוגע לסמכותה של המדינה לכפות על אזרחיה שלא לתקוף באלימות האחד את השני, אולם האם על המדינה לכפות על אנשים לסייע לאחרים, נניח באמצעות מיסוי על הכנסתם? כפי שנראה בהמשך, יש הטוענים כי לא קיימות חובות כאלו, והטלת חובות מסוג זה על אזרחים פוגעת בחירותם ובכבודם. בין התיאורטיקנים של צדק חברתי המחייבים הטלת חובות מסוג זה קיימת מחלוקת לגבי השאלה, מהן בדיוק אותן חובות שאנו כאזרחים חבים האחד לשני? וכפי שציינו קודם, ישנם תיאורטיקנים הסבורים כי יש אף להרחיב חובות אלו מעבר לגבולות המדינה.

לפני שאדון בתיאוריות צדק שונות, אני רוצה להדגיש הבחנה אנליטית חשובה – בין מושג לבין קונספציות – תפיסות שונות של אותו מושג. הבחנה זו יפה לא רק למושג ״צדק״ אלא גם למושגים כ״חירות״, ״דמוקרטיה״, ״שוויון״ ומושגים פוליטיים אחרים.

מושג (concept) מציין את היסודות הבסיסיים המוסכמים והמשותפים בקרב אלה המשתמשים בו, למרות שכאשר הם משתמשים באותו מושג הם יכולים לתת ביטוי לתפיסות שונות שלו. למשל, המושג ״דמוקרטיה״ משמעותו שלטון העם, אך קונספציות שונות של המושג ״דמוקרטיה״ מציעות תיאורים שונים למשמעות של ״שלטון העם״. קונספציות מסוימות יעניקו ל״שלטון העם״ משמעות של דמוקרטיה השתתפותית – כלומר דמוקרטיה שאמורה לכלול הסדרים רבים ככל האפשר שבהם האזרחים הם משתתפים פעילים ישירים בכל שלבי הליך קבלת ההחלטות. קונספציות אחרות של המושג ״דמוקרטיה״ יעניקו ל״שלטון העם״ משמעות צרה יותר מזו, משמעות שבאה לידי ביטוי בעיקר באמצעות הדרישה להסדרים פוליטיים המאפיינים דמוקרטיה ייצוגית, הסדרים המאפשרים לאזרחים לבחור את שליטיהם בבחירות הנערכות מדי מספר שנים. כאשר אנשים משתמשים במושג ״צדק״ בוויכוחים פוליטיים, הם בדרך כלל מתכוונים לקונספציות שונות שלו. הם מבטאים עמדות שונות בנוגע לטובין החברתיים והכלכליים שאנשים זכאים להם מצד אחד, ובנוגע לחובות ולנטל שבהם הם צריכים לשאת מצד שני.

על מנת להבהיר את ההבחנה החשובה בין מושג הצדק לקונספציות שונות שלה אציג את דבריו של ג׳ון רולס, המציין מספר מאפיינים מרכזיים של מושג הצדק:

״נראה טבעי לחשוב על מושג הצדק כמושג המובחן מן התפיסות השונות של צדק, וכמושג הבא לידי ביטוי על-ידי התפקיד המשותף למערכים שונים של עקרונות, ולתפיסות השונות הללו. אלה המחזיקים בתפיסות שונות של צדק יכולים להסכים כי מוסדות הם צודקים כאשר מוסדות אלו אינם מבצעים שום הבחנות שרירותיות כאשר הם מקצים זכויות בסיסיות וחובות, וכאשר הכללים קובעים את האיזון הנכון בין תביעות מתחרות על יתרונות שמבטיחים לנו החיים החברתיים (Rawls,1999 ,p. 5).

בעקבות דבריו אלה של רולס ניתן לומר, כי בין תיאוריות צדק שונות קיימת מחלוקת סביב הסוגיה: אילו הבחנות הן בגדר ״הבחנות שרירותיות״ ואילו אינן כאלה. לדוגמה, בעוד שהבחנות מסוימות, כגון הרקע החברתי והכלכלי, תכונותיהם וכישוריהם של תלמידים, נחשבות על-פי תיאוריות צדק מסוימות כמרכיב רלוונטי בחלוקת הזדמנויות חינוכיות, הרי על פי תיאוריות צדק אחרות, הבדלים ברקע החברתי והכלכלי ובתכונות האישיות של תלמידים אינם צריכים לשמש אמת-מידה להקצאה שונה של משאבים והזדמנויות בין תלמידים שונים.

בספר זה אנסה לשרטט תפיסות שונות של צדק, להציג תיאוריות שונות המציעות עקרונות חלוקה שונים של טובין חברתיים וכלכליים, של משאבים, הזדמנויות וחירויות, כמו גם חלוקתם של הגבלות, עלויות, סיכונים וחובות המוטלים על אנשים. תיאוריות הצדק שבהן אדון מציגות תשובות שונות לשאלות מרכזיות, כגון – אילו טובין הם מושא החלוקה של עקרונות צדק חברתי, ומהם עקרונות הצדק החברתי הראויים. בספר יוצגו גם תיאוריות השוללות מטעמים מוסריים כל עיקרון של צדק חברתי, בטענה שעקרונות אלה פוגעים בערבים מוסריים בסיסיים חשובים יותר כגון חירות.

שאלה מרכזית אחרת העולה בהקשר של דיון בתיאוריות של צדק חברתי, היא: האם הדיון הזה אינו אלא ויכוח תיאורטי עקר חסר השלכות משמעותיות למציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית? אחד הטעמים המרכזיים לחשש ולספקנות אלו מבוסס על ההנחה, שגם אם אזרחים מן השורה וממלאי תפקידים ציבוריים ישתכנעו כי שיקולי צדק מעדיפים הסדרים פוליטיים וכלכליים מסוימים על-פני הסדרים אחרים, עדיין שיקולי צדק אלו לא יהיו בעלי משקל כבד בהכרעותיהם, ובדרך כלל הם יחליטו מתוך שיקולים אחרים, כבדים יותר, שמניעים בדרך כלל אנשים לפעולה – ובאופן כללי שיקולים אגואיסטיים.

בעל עמדה צינית וראליסטית יאמר, כי את התנהגותם של בני-אדם מניעה, בסופו של דבר, רווחתם: מימוש האינטרסים העצמיים שלהם. וכאשר האינטרסים הללו מתנגשים עם שיקולי צדק – שיקולי הצדק נדחקים הצידה. מה ניתן, אם כן, להשיב לאותו ריאליסט ציניקן?

ראשית, לא בהכרח בכל המקרים מתנגשות המסקנות המעשיות שאליהן מובילים שיקולי הצדק עם מימוש האינטרסים העצמיים של בני-אדם. לעיתים, עקרונות של צדק חברתי דווקא מתיישבים עם האינטרסים האישיים של אנשים שעליהם הם חלים. שנית, ההנחה הגורפת, לפיה המניע הבלעדי או המרכזי לפעולתם של בני-אדם הוא אך ורק מימוש אינטרסים עצמיים, שנויה מאוד במחלוקת, כשאלה עובדתית. בחיינו אנו עדים למקרים רבים שבהם אנשים פועלים משיקולי צדק, גם כאשר שיקולים אלו מנוגדים (באמת או לכאורה) לאינטרסים העצמיים שלהם. למשל, אנחנו מתפעלים ממעשיהן של דמויות היסטוריות כגון מהאטמה גאנדי, מרטין לותר קינג וחסידי אומות העולם רבים, דמויות שהן עבורנו מופת בדיוק בשל פועלן למימושם של עקרונות צדק גם במחיר הקרבת חייהם, שלישית, בתרבות דמוקרטית מתקיימת שיגרה של דיונים יום-יומיים על אודות הסדרים מוסדיים ושאלות של מדיניות פוליטית, חברתית וכלכלית בספרה הציבורית. עמדות שונות המוצגות בדיון הציבורי הדמוקרטי חייבות להיות מלוות בהצדקה: אנחנו נוטים לא להתייחס ברצינות למי שמביע את עמדתו הפוליטית בפומבי, וכשהוא נשאל על נימוקיו לעמדתו, הוא פשוט עונה שאינו רואה צורך להצדיק את עמדתו בפני אחרים. עמדות, פעולות והסדרים פוליטיים בדיון דמוקרטי מוצדקים באמצעות הצגת ראיות עובדתיות ובאמצעות נימוקים כלליים, בין היתר, נימוקים ערכיים, התומכים בעקרונות צדק חברתי. בדיון הציבורי הדמוקרטי אזרחים מעלים טיעונים הנשענים על עקרונות צדק חברתי גם באשר לעיתים הם עצמם אינם מודעים לכך. יתר על כן, בתרבות דמוקרטית, בעלי תפקידים כמו שופטים, מחוקקים ופקידים, חייבים להצדיק את פעולתם באמצעות הצגת נימוקים כלליים, אפילו אם לעיתים הנימוקים הללו אינם אלא למראית עין. גם מחוקק הפועל ממניעים של דאגה לעצמו או לטובת קבוצת אינטרס צרה, לא יצהיר שיש לקדם את החקיקה שבה הוא תומך כיוון שזו אמורה לקדם אך ורק את האינטרס הפוליטי האישי שלו או של קבוצת האוכלוסייה שאותה הוא מייצג. אותו מחוקק יודע, שכדי לזכות בתמיכה ובלגיטימציה ציבורית, הוא חייב להצדיק את פעולתו בנימוקים כלליים, ושיקולים של צדק חברתי הם שיקולים מרכזיים בתרבות הציבורית של חברות דמוקרטיות.

בפרקים הבאים אציג, כאמור, תיאוריות מרכזיות של צדק חברתי, כלומר תפיסות שונות של מושג הצדק, וכן תיאוריות השוללות את הלגיטימיות של החלתו של מושג הצדק לתחום הכלכלי-חברתי. בפרק הבא אציג את תיאוריית הצדק המרכזית, המהווה נקודת מוצא לחלק גדול מן הדיון בצדק חברתי בעשורים האחרונים – תיאוריית הצדק של ג׳ון רולס.

 

תיאוריות של צדק חברתי

תיאוריות של צדק חברתי
יוסי דהאן
הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
 232 עמ'

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יואב

    מרתק. האם ניתן לרכוש גם במהדורה דיגיטלית?

  2. יוסי דהאן

    תודה, לצערי לא, הזכויות הן של ההוצאה לאור של משרד הביטחון שהלכה לעולמה, הם העבירו לאוניברסיטה הפתוחה רק את זכויות ההדפסה

  3. DoNotCensor

    חורה מאוד, מתמיה ומוזיל היעדרו מעבודתך של קורפוס משמעותי ומכריע שלם של תפיסות ומושגים שמעצבים בין השאר את החוקה האמריקאית ואת עיקרן של דתות כמו יהדות, נצרות ואיסלם, ובתוכם:
    Natural Law, unalienable rights, inalienable rights, common law in its context.
    הייטיב לנסח היינריך רומן כשכתב:
    "Few will deny that a genuine revival of Natural Law has occurred everywhere in the Western World. What Etienne Gilson said, namely, that the Natural Law always buries its undertakers…"
    מעציב מאוד שאדם מוערך שכמותך נראה כי אינו מצוי בנושאים בסיסיים ומרכזיים אלו לחוק באשר הוא. אני נוטה לייחס זאת לאינדוקטרינציה המשפטית הציונית במסגרתה קיבלת את הסמכתך ואשר במסגרתה אתה מתפרנס.
    מתוך האוצר העצום של חומרים בנושא בחרתי מספר מאמרים שאני מוצא יפים לכל המעוניין מתוך ה-Fordham Law Review
    Natural Law: Man and Society
    http://ir.lawnet.fordham.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1456&context=flr
    The Natural Law in the American Tradition
    http://ir.lawnet.fordham.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=4739&context=flr
    The Natural Law and Our Common Law
    http://ir.lawnet.fordham.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1431&context=flr

  4. אלי קליר

    בתגובה המכנה את עצמה- "אלתצנזר" , שהיא בוטה למדי בלשונה, מופיעים מראי מקום שונים הנוגעים לצדק הטבעי. אודה לבעל התגובה הזאת אם בקיצור
    יגיד לנו מה נאמר החומר הרב שהוא מפנה אליו ובמה שגה מר דהאן במאמרו
    רחב היריעה.

  5. יואב

    אנא צור איתי קשר במייל אם אפשר… תודה 🙂