אפשר לבחור ואני בחרתי בשותפות ופיוס

השינוי בקונספט שאני מציע לשני הצדדים הוא לא חלוקת הארץ, אלא חלוקת הריבונות על הארץ שמבוססת על שותפות בין העמים. זה דורש פיתוח של שיח פיוס כחלופה לשיח הפתרונות, שמבטא בדרך כלל ניסיון של הצד החזק לשמר את עליונותו ולכפות את תנאיו
מרזוק אלחלבי

כמה הערות מקדימות. אני רוצה לציין לחיוב את כותרת הערב הזה – "בין הפרדה לשותפות – מודלים משלימים ומודלים אלטרנטיביים להסדר קבע בין ישראל והפלסטינים." אני מוצא את עצמי מתכתב עם ההקשר שהכותרת יוצרת ומציעה. אני לא מתכוון להציע את התרחיש "הדו-לאומי" כתרחיש יחיד שהוא ורק הוא יביא לנו את הישועה. תהיה זו טעות פרקטית, מוסרית ומעילה ביושרה אם אציג את דברי כהתנייה קטיגורית לאמור "או שתקבלו את מה שאני מציע לכם, או שכולנו נצעד לתהום". התנסינו בכל ההתניות האפשריות, והעולם הפוליטי, מה לעשות, ניחן בתכונות אחרות חמקמקות.

בבואנו ליישב את הסכסוך, כל סכסוך, אם באמת ובתמים רצוננו הוא ליישבו, הרי שעלינו להיפתח לאפשרויות רבות. המדינה הדו-לאומית בין הים לנהר אם כן, היא אפשרות אחת מני רבות. אפשרות אחרת היא חלוקה בהסכם. אפשרות נוספת היא סיפוח השטחים הכבושים בהסכם. אפשרות רביעית היא המדינה האזרחית הדמוקרטית, ויש תרחישים נוספים בכיוון ההפוך. למשל, המשך המצב הקיים. תרחיש נוסף הוא ההפרדה עד כדי אפרטהייד מוצהר ותרחיש אחר הוא הסלמה עד מלחמה כוללת. אפשר להוסיף עוד.

משמאל: מרזוק אלחלבי, רון פונדק, מיכל רוזין ומירון רפפורט

חלון ההזדמנויות לתרחיש שנחשב כמוצא אחרון – חלוקת הארץ לשתי מדינות – נסגר מזמן ונאטם כליל לאחרונה. העובדות בשטח הכבוש ובמרחב כולו לא משאירות עוד מקום למדינה פלסטינית בת קיימא. אם ינסו לממש את רעיון ההפרדה בין שני העמים לשתי מדינות, יהיה זה במחירים שאף אחד מהצדדים לא יוכל לשאת. למשל, עקירת של מאות אלפי אנשים בשני הצדדים והגלייתם מבתיהם. לא תהיה הפרדה בלי הריסת מרקם חיים ומרקם חברתי של חברות שלמות בשני הצדדים. הדבר יכול להיעשות אך ורק במסגרת של תהליך פיוס היסטורי בזמן שהחלוקה המדוברת היא מעין ניהול הסכסוך או לכל היותר "הסדר"!

בואו נביט על ההיסטוריה של הפתרון הלא ישים הזה – פתרון החלוקה על בסיס ההפרדה. כמה קורבנות חולל ואיזה מחיר גבה משני הצדדים עד עצם הרגע הזה. ככל שהמחירים של תכנית החלוקה עלו, כך היא התרחקה. מסיבה זו איני צופה עתיד לכל משא ומתן המבוסס על עיקרון ההפרדה. הוא אינו אלא תפאורה למעשי הטיהור האתני והעקירה הבאים! גם למשא ומתן העכשווי אין סיכוי מול המציאות המתהווה מכוח הכיבוש ומכוח ההתעקשות הישראלית לשמר את הריבונות היהודית בין הים לנהר.

בהקשר הנ"ל מפליאה העמדה האירופאית התומכת בהתלהבות בתוכנית החלוקה בזמן שבו האיחוד משתדל על אדמת אירופה עצמה לאחד, לצרף ולחבר קהילות ומדינות, להסיר גבולות ומחיצות. כאן, לעומת זאת, הם מעודדים הפרדה וגדרות וחושבים שהם מדברים שלום!

יש בהתפתחויות סביבנו ובעולם תמורות רבות המעודדות הליכה אל ההתנסות בדו-לאומיות. היעלמות איומים אסטרטגיים קצרי וארוכי טווח, פניית הפלסטינים אל הדיפלומטיה הבינלאומית, הרצון הבינלאומי בפתרון מוסכם לסכסוך ועוד. כל זה מאפשר התנסות שתשנה את פני המזרח התיכון.

bi-national-state-flagבכל פתרון, ובכל תרחיש יהודים ופלסטינים יחיו יחד, אלה בתוך אלה, וזוהי תמונת המצב העכשווית כהווייה יום-יומית בכל תחומי החיים. כל פתרון המבוסס על חלוקה עשוי להיות מנותק מהמציאות המתפתחת מכוח החיים, השוק והטבע. יתירה מכך, כל ניסיון ליישם את אופציית ההפרדה באמצעות חלוקה לשתי מדינות למשל, יהווה יריית פתיחה בהסלמה הדדית שתכוון לגרש את הלאום האחר מתוכנו.

למעשה, עלינו להודות שדה-פקטו כבר יש מדינה אחת בריבונות ישראלית משתנה בין הים לנהר. ריבונות שיכולה להיות עבה, רזה, כוחנית, מאפשרת ולעתים מתקיימת באופן ישיר או ע"י קבלן משנה או שליחים חמושים בדמות המתנחלים. מהחוף מערבה עד הבקעה מזרחה יש ריבונות יהודית. הריבונות הישראלית משנה פנים מאזור לאזור, ניתן לכנותה בשמות שונים במרחב הנ"ל, אבל ריבונות היא ריבונות! במעבר, במחסום ובשליטה על מרשם האוכלוסין הפלסטיני גם בעזה, בשליטה על חופש התנועה, על מעבר אדם וסחורות. ריבון זה נהנה מחופש להפקיע זכויות ואדמות, לעצור, לכלוא ולהשתמש באלימות כיאה למדינה ועוד… כל מה שריבון יודע לעשות! שינוי כיוון אמתי לא יהיה בנסיגתו של הריבון משטחי אי, בי, וסי אלא בשינוי הקונספט כולו.

השינוי בקונספט שאני מציע פונה לשני הצדדים – הישראלי והפלסטיני. לא עוד חלוקת הארץ אלא חלוקת הריבונות על הארץ. חלוקת הריבונות מבוססת על עקרון השותפות בין שני העמים. הסכם שמבוסס על שותפות בין שני העמים דורש פיתוח של שיח הפיוס כחלופה לשיח הפתרונות שמבטא בדרך כלל מבנה כוח וניסיון של הצד החזק לשמר את עליונותו ולכפות את תנאיו, כפי שעשתה ישראל בהסכמי אוסלו ואחריהן.

השיח העכשווי חייב לבטא את הנשגב שהוא הפיוס בין שני העמים. פיוס יכול להתקיים במסגרות מוסכמות רבות כשהמדינה הדו-לאומית היא רק אחת מהן. בנוסף לכך, הפיוס מהווה מענה עומק לשאלות אסטרטגיות קיומיות של שני עמי הארץ – ההתנחלויות, הביטחון, בעיית הפליטים וירושלים.

במסגרת זו, על הישראלים היהודים להיפטר מחלום הגדלות של אדוני הארץ, יחידי סגולה שיכורי כוח ותאבי שררה. עליהם להתמודד עם השאלה הפלסטינית שהמפעל הציוני יצר בבואו הנה. השאלה היהודית לא תבוא על פתרונה, והיהודים כאן לא יגיעו לנחלתם ללא פתרון הוגן של השאלה הפלסטינית. במקביל ובאותה עת, על הפלסטינים לקבל על עצמם את האתגר להתמודד עם השאלה היהודית שנולדה באירופה והועברה לאדמת פלסטין ההיסטורית, ולהבין שהיהודים לא באו הנה כדי להסתלק לאחר נפילתו של הטיל הראשון! גם אם נניח שהשאלה הפלסטינית צודקת באופן מוחלט, הרי כל תשובה מוסכמת לשאלה זו תהיה צודקת באופן יחסי.

המדינה הדו-לאומית היא מסגרת מדינתית מוסכמת המעגנת בחוקתה ובחוקיה את ההגדרה העצמית של שני העמים. מדינה כזו אינה מבטלת את הלאום ואת הנרטיב שלו אלא מרחיבה את יריעת ההיסטוריה כדי להכילו כלגיטימי. הדו-לאומיות הישראלית-פלסטינית מאפשרת ביטוי ללהט המכונן עדיין בשני הצדדים לזהות ולנרטיב, למיתוסים של גבורה לאומית ולסמלים. להט שלובה והיה בעוכרי שני הצדדים. מוסדות המדינה יתנהלו על פי עיקרון הדו-לאומיות וחלוקת סמכויות בהתאם. שאלות חוץ וביטחון יוכרעו בהסכמה. מסגרת דו-לאומית על בסיס שותפות בין שני העמים מפויסים מגלמת בתוכה יכולות ומרחבים שיאפשרו ליישב שאלות כבדות משקל כגון ירושלים, הפליטים הפלסטינים, ההתנחלויות, הפלסטינים בישראל ועוד.

קשה לנו כיום לדמיין ולתאר מנגנונים כאלה כי על ההפרדה גדלנו וחונכנו. גם מי שתמך בשלום באמת חשב על היפרדות. המשכנו לדבר היפרדות וחלוקה – הם שם ואנחנו פה – בלי לשים לב שפתרון זה אינו ישים ואינו מביא לשלום אלא להמשך הסכסוך ושפיכות דמים.

Israel Palestine hopeובכל זאת, צריך להתחיל מנקודה שתהווה ניצוץ לפיוס. לכן, הצעתי הראשונה, הסימבולית והמעשית היא להרוס לאלתר עד היסוד את גדר ההפרדה שמגלמת שיא של רעיון ההפרדה ומהווה אשליה שאפשר לטאטא את הפלסטינים ואת בעיותיהם למרחב תחום נסתר מן העין.

הצעתי השנייה היא שממשלת ישראל תצהיר במסגרת חד צדדית על ביטול הכיבוש כמחווה של רצון טוב להתפייס עם העם הפלסטיני. במקביל, יצהירו הפלסטינים על נטישה של כל סוגי האלימות וכי מאותו רגע, הכול ייקבע במשא ומתן.

אני מסיים את דבריי בהצעה נגזרת והיא ששמאל וימין ייקבעו מעתה בנוסף לקריטריון היחס לשאלות כלכלה וחברה ומעמד, גם על פי העמדה לגבי רעיון השותפות בין שני העמים על הצורות האפשריות של יישומו. מי שבעד פתרון על בסיס השותפות שמאל הוא, ומי שאינו בעד מתווה זה בימין הוא.

הגיע עת השותפות בין שני העמים, לא מכורח, לא מאונס וכי "נגזר עלינו", אלא מרצון כמעשה יזום ומתוכנן של קהילות תבוניות! האדם אינו אבן הנתונה לחוקי הגרביטציה וכי הוא יכול לבחור. ואני בחרתי בשותפות ופיוס.

הרצאה במסגרת יום עיון שנערך ב-15 בדצמבר באוניברסיטת ת"א בשיתוף בין ארגון ipcri, מכון תמי שטיינמץ, פורום ארגוני השלום וקרן היינריך בל

מרזוק אלחלבי הוא סופר ומשפטן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDS

    מאיר עמור מתייחס לטקסט אחר, מתאים מאד גם לכאן [טקסט זהה, השם שונה]:
    "מרזוק אלחלבי כותב יפה. אני רואה את החוכמה הרבה בכתיבה ובטענה שלו. מאחר והגישה שלו היא של רצון טוב, חכם וריאליסטי לעומת הגישה שלי שהיא גישה המבטלת את עניין הרצון הטוב ואשר נשארת רק עם הטיעון הפוליטי, אנחנו כנראה נמליץ על דרכי פעולה אחרות. מבחינתי, יש מאבק של כוח ועל חלוקה של משאבים. "רצון טוב" כמעט ולא רלוונטי בכזה מאבק. צריך להיות חכם, אבל בעיקר צריך לראות את הפוליטיקה של הכוח. תודה מרזוק אלחלבי, אבל "רצון טוב" הוא נוסחה אשכנזית מידי לטעמי הפוליטי. ברכות".
    https://www.facebook.com/meir.amor/posts/10152161215290067?stream_ref=10

    העמדה האירופאית התומכת בהתלהבות בתוכנית החלוקה אינה מפליאה כלל וכלל. טעות אסטרטגית היא להניח שהשיח העכשווי חייב לבטא את הנשגב – הפיוס בין שני העמים, הישראלים היהודים לעולם לא יפטרו מחלום הגדלות של אדוני הארץ, יחידי סגולה שיכורי כוח ותאבי שררה, ולעולם לא יתמודדו עם השאלה הפלסטינית שהמפעל הציוני יצר בבואו הנה, אלא אם כן…

    מרזוק אלחלבי מציע הצעות ראויות: מדינת כל אזרחיה (או דו לאומית, לא רלוונטי כרגע). למשטר הציוני הוא מציע הריסת חומת האפרטהייד וביטול הכיבוש (מה זה?). לפלסטינים הוא מציע (מדוע לא להציע הצעות לציונים ולמשטר הפלסטיני? שני המשטרים הרי לא לגיטימיים באותה מידה) לנטוש את כל סוגי האלימות ומאותו רגע, הכול ייקבע במשא ומתן. (גם אני, הקטון, מציע למשטר הציוני לנטוש את כל סוגי האלימות, אותה אני מכנה הפורענות הציונית, וגם לי אף אחד לא מקשיב. הנה הצעתי). אבל בדבר אחד קריטי טועה אלחלבי.

    עוד לא הגיעה העת לשותפות בין שני העמים שלא מכורח, לא מאונס וכי "נגזר עלינו". טרם בשלו התנאים לרצון כמעשה יזום ומתוכנן של קהילות תבוניות. הקהילה הציונית אינה קהילה תבונית בלשון המעטה. מרזוק אלחלבי רותם את העגלה לפני הסוסים, בונה גג לבית לפני שנבנתה הרצפה. הצעתו אינה אלא הפרחת תקוות שווא שיובילו את אלו שיינסו ליישם אותה לאסונות גדולים יותר מאסונות שנבעו ממה שמכונה הסכמי אוסלו. השותפים שבחר לו, חלקם מוצגים בתמונה ואחרים באתרים הרלוונטים, הם אלו שאחראים להסכמי הכניעה שהובילו בין היתר למה שהציונים מכנים טרור ואלחלבי מכנה האלימות לגווניה.

    הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. כשהוכח מעבר לכל ספק סביר כי הדרך מוליכה לגיהינום, לא יועילו טיעוני הכוונות הטובות. אנשים כמו מיכל רוזין וחבריה במרצ מוליכים אותנו, שוב, לגיהינום, והפעם בכוונת מכוון. טועה מרזוק אלחלבי, והטעות היא קריטית: לא רצון טוב אלא אך ורק שינוי ביחסי הכוחות, במאזן האימה, יובילו את הציונים לשנות את תפיסת עולמם.
    חנין זועבי: "כרגע אנחנו עוברים שלב שהוא חשיפת הסתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. אני לא רוצה לסגור דלתות ולשאול את עצמי אם אנו רחוקים מהמטרה או קרובים אליה. עכשיו עלינו לחשוף את הסתירה בין דמוקרטית ליהודית. […] בהמשך נעבור לשלב השלישי והוא, איך פותרים את הסתירה בין יהודית ודמוקרטית”.

    אין דרכי קיצור. דרכי הקיצור, כמו גם הטמנת הראש בחול והפרחת פנטזיות שמרחקן מהמציאות רחוק כמרחק בין יום ולילה, אינה רק טעות אסטרטגית, היא גם פשע. על הפשע הזה ישלמו ילדים פלסטינים בדמם. אם חברי מרצ אינם מבינים זאת ראוי להלחם בהם, לא לנסות לשכנע אותם. לנסות לשכנע אותם, במקום לנסות לשכנע את שאר העולם לתמוך בחרם, היא פריווילגיה אשכנזית.

    1. דוד אבן

      כמה שנאה יוקדת יש בך ל"ציונים" או ל"אשכנזים",איזושהי אנטישמיות יוקדת שעברה סובלימציה לא מוצלחת.

      אנשים כמוני וכמו מרזוק נתרכז בלחפש פיתרון הומני ובר קיימא לשני הצדדים, אתה תתרכז בלשנוא ולהסית.

      רפואה שלמה.

    2. דרור BDS

      תודה רבה על כך שהצלחת להסביר למרזוק אלחלבי, הרבה יותר טוב ממני (מה רבותא בכך, זה המקצוע שלך) מי הם שותפיו לדרך.

      בין אם אני אוהב ובין אם שונא, בין אם אני אנטישמי ובין אם לאו (רלוונטי לטיעונים שהבאתי? לא. רלוונטי להסברה? ההסברה הציונית סבורה שכן), פושעי אוסלו, הציונים והפלסטינים, יועמדו לדין. הציונים ישתו 80% ממימי ים המלח ואילו המשת"פים ישתו את 20% הנותרים. נילחם בכם עד שנביס אתכם. לא תישאר מההסברה הציונית אבן על אבן. היא תיחרב בין אם אנשים כמוך יתרכזו ב"לחפש פיתרון הומני ובר קיימא לשני הצדדים" ובין אם לא.
      http://mediareviewnet.com/2014/02/bds-lawfare-big-winners-at-south-african-parliamentary-conference/

    3. גל

      ואכן, התרחיש שבו דרור תומך מתממש עכשיו במחוזות האומללים האלה. מדובר במרחץ דמים אכזרי וחסר פשרות בין טורפי-אדם שמונעים מאובססיות שונות – שבטיות, דתיות, לאומניות וכו' – בלי כל מיני אשכנזים שמאלנים-בעיני-עצמם שיפריעו לבעלי הקרקע האוטנטים לשפד אחד את השני.

      מצד שני, לצערי, לאור הדוגמית המוחצת שהעמידה לנו ההיסטוריה עם השתלטות חמאס על רצועת עזה לפני כעשור, אני מסכים עם דרור שזה התרחיש הריאלי ביותר במידה שהציונים ייאבדו מכוחם. אם מסתכלים מסביב רואים מדינות ערביות מתפרקות לגורמים וקשה להבין למה דווקא כאן העסק אמור להסתדר. אין שום סיבה שאנשי חמאס ופתח' יתייחסו בסלחנות רבה יותר ליהודים שנולדו כאן, והם בטח לא יהיו סלחניים יותר מדרור עצמו. אבל בניגוד לדרור, אני לא חושב שזה הולך להיות כיף גדול לאף אחד מהצדדים.

      1. דרור BDS

        לידיעתך.
        מרחץ דמים אכזרי וחסר פשרות בין טורפי-אדם שמונעים מאובססיות שונות – שבטיות, דתיות, לאומניות וכו' – הוא אינטרס מובהק של כל מיני אשכנזים שמאלנים-בעיני-עצמם (ראה להלן), כמו גם של המשטר הציוני (ראה התבטאויות שונות של עמוס גלעד ושכמותו) שמעודדים את בעלי הקרקע האוטנטים לשפד אחד את השני. האינטרס של המשטר האמריקני, הציוני, וגם האירני והרוסי, הוא בהמשך הכאוס ורצח העם. למגינת ליבו של דוד אבן ושל שכמותו, זכותנו המוסרית וההיסטורית לומר יזכור ביום השואה או להשתמש בה כנכס הסברתי שקעה במצולות ים המלח. על כך ראה למשל כאן:
        http://heb.daam.org.il/%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%A1%D7%93/
        וגם כאן
        Shir Hever: Israel can take advantage of weakened Syrian state to attack arms shipments headed to Lebanon; long grinding civil war in Syria said to be in Israel's interests
        http://therealnews.com/t2/index.php?option=com_content&task=view&id=31&Itemid=74&jumival=10171

        גם השתלטות חמאס על רצועת עזה, כמו גם מה שמכונה טרור בעשור שלפני ההשתלטות, הינם אינטרסים של המשטר הציוני ושל סוחרי הנשק והדמים השולטים בו בפועל, בניגוד גמור לאינטרסים של הרוב המכריע של כלל התושבים, חלקם אזרחים, בין הנהר לים.
        יש לומר בבירור ב36 שפות שונות, ביניהן גרמנית: המשטר הציוני לא שונה במאום ממשטרי אירופה שהעדיפו לשתוק ולא לסכן עצמם במלה"ע ה2. ארור האומר יזכור וארור המשתמש בהסברתו, ועוד בעברית(!), בטבח האכזרי בסוריה, במלחמת האזרחים בעירק ובשאר הפורענויות שנבעו מהאינטרסים של המשטר האמריקני על המזה"ת, למען מטרות אנטישמיות מובהקות – הסברת פשעי המשטר הציוני.

        1. אדם

          שטויות. הרוסים והאיראנים שואפים ליציבות בסוריה, אין להם מה להרוויח מהכאוס שם. הם מנסים לדכא את המרד שהתחילו ה-CIA וסוכניו באזור.

        2. גל

          אני מבין שאתה מצפה שאשים שכפ"ץ, אקח נשק ואצא להילחם כנגד הטבח שמתרחש עכשיו בעיראק ובסוריה. רק לא ברור לי לצד מי אתה מצפה שאלחם. לצדם של הסונים של אל-קעידה או לצדם של העלאווים והשיעים האיראנים? לצדו של מוקתדא א-סאדר העיראקי או לצדו של איימן א-זווהירי המצרי? הרי כל אחד מהם היה שמח לחסל אותי רק בגלל שאני יהודי ונולדתי במקרה כאן.

          מה איתך, אגב? למה אתה לא מתגייס לטובת מישהו במלחמת האזרחים בסוריה? בדרך כלל הלוגיקה לא זרה לך, אבל הטיעון לגבי האינטרסים וגו' הוא באמת ורסיה מעליבה של הקשקושים המעופשים של נסראללה ושות'.

          בסוריה נהרגו רק בשלוש שנים קרוב ל-140,000 בני אדם. בכל מלחמותיה של ישראל לדורותיה נהרגו קרוב ל-90,000 ערבים. העדויות שמגיעות משם מלמדות על אכזריות בלתי נתפסת. והדבר שהכי מפריע לך, לזחאלקה ולזועבי בעניין הזה זה שהטבח האכזרי ההדדי הזה מתיישב עם האינטרס של הציונים?

          אם זה מה שיש לך לומר, נראה שאתה חושב שהרצחנות, השנאה והרודנות הערבית חמורים פחות מאלה האשכנזים. למה? למה הפעולות הנתעבות האלה, שהן קטלניות ואכזריות בהרבה ממה שמתרחש כאן לא גורמות לך לפעול? כי הן מבוצעות על-ידי ערבים?

          לתפיסה הזו אין שם אחר זולת "גזענות" והיא מכוערת לא פחות מכל גזענות אחרת. אני לא יודע אם אתה שמאלני בעיני עצמך, אבל אם זו עמדתה של בל"ד אין שום קשר בינה ובין השמאל.

    4. אלישי

      למה יש לי תחושה שהאיש כנראה חי איפה שהוא במאה התשע עשרה ודילג לביקור במאה העשרים ואחת.

  2. 0מולני1

    האתוס הפלסטיני הוא נטול קיום יהודי בפלסטין. נקודה.
    היהודים היחידים שאולי יורשו להתגורר הם אנטי ציוניים בעליל, דוגמת דרור בד"ס, שלדידו הפשע היחיד הוא הריגתם של פלסטינים. ציוניים הם בני מוות כל עוד הם שוכנים כאן.

    אין אתוס נשגב של פיוס, זולת בראשם של החולמים לפיתרון שאין בו מועקה של הכרעת האחר. באותה מידה, אפשר לשאוף לעולם ללא גבולות, לאנושיות אוניברסלית, לדמוקרטיה ושיתוף משאבים לכל. זה בלתי אפשרי באותה המידה.

    עד אז, תן לדרור לחסל ציוניים.

  3. אלמוג

    למרזוק חלבי
    אל מרזוק חלבי
    כל הכבוד על מאמרך. הוא מציע דרך פתרון ריאלי ואופטימי שטוב לכל הצדדים.
    אני משוכנעת שפתרון החלוקה לשתי מדינות , שהיה טוב בזמנו, איננו ישים היום. ולכן אנו עדים לגרוטסקה של "המשא ומתן" העקר בין הצדדים.
    גם הריבונות יהודית על כל השטחים שקיימת היום לא יכולה לחזיק מעמד הרבה שנים. ל רוב היהודי נוח לעצום עיניים ולהשלות את עצמו שהיתרון שלו שכוח צבאי וכלכלי יאפשר לו לשמר את הסטטוס קוו. לא הערבים ולא העולם הדמוקרטי במאה ה21 ישלימו עם כך לאורך שנים. אנו היהודים נהיה חייבים בסופו של דבר להכיר בזכויות של הפלשתינים לשוויון ושיתוף בשלטון במולדת המשותפת שלנו.
    מדינה דו לאומית היא לא שיטה נטולת בעיות וסיכונים, אבל היום אני לא רואה פתרון טוב יותר.
    בכבוד רב
    אלמוג