• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

איזהו שמאל שרואה בציבור מטומטם?

אירופה היא סמכות מוסרית? השואה מכה שוב ושוב? אנחנו עם גזען? תחשבו שוב. גישה שחפה מצביעות במקום לברוח ממנה תוכל לנחול הצלחה. ביקורת על השמאל מבפנים
גיל חיזי

'חברה גזענית', 'חוקי נירנברג מכים שנית', 'פרימיטיביות דתית', 'חברה לא דמוקרטית ולא מערבית' – אלו חלק מהכותרות ושמות התואר שאנו תומכי השמאל חוזרים ומשמיעים כלפי הכוחות שחוסמים את החזון שלנו לחברה צודקת יותר. נכון, השמאל מוגבל מאוד בזירה הפוליטית בעוד קברניטי הקואליציה מצטיינים ברטוריקה שמשרישה עמוק יותר את משנתם בראשם של אזרחי הארץ, מה שגורם לנו 'להגביר את הווליום'. עם זאת, יש מקום לחשבון נפש בנוגע ליכולת ניתוח המציאות והשיח שמבטאים נציגי השמאל באוזני הציבור באמצעות התקשורת, הכנסת ותנועות פוליטיות. אפשר להניח שרוב הציבור 'טיפש', אבל ניתן גם לתהות שמא הוא חכם דיו לזהות את הבקעים בתפיסת העולם שמציגות דמויות בשמאל, שבכותרות הנ"ל הן חוטאות בבדלנות, אובססיה, דיכוטומיית מזרח-מערב, דיכוטומיית ערבים-יהודים, ובעיקר ממעיט בכבוד שהוא רוחש לציבור, לא פחות מיריביו מימין.

תנו לאירופה להאיר

אז מועצת אירופה הכריזה שברית מילה פוגעת בזכות הילד ל'שלמות גופנית'. למרות שאין להכרזה תוקף חוקתי, בימין כבר נשמעו האשמות ב'אנטישמיות' במובלט ובין השורות. דובר משרד החוץ יגאל פלמור הואיל דווקא לציין שמדובר בפגיעה לא רק ביהדות, אלא גם באסלאם, אולם בדרך הבדיל את המנהג ממילת נשים 'הברברית' כדי לרמוז לעליונות מוסרית יהודית. הרשתות החברתיות געשו ונחצו לשניים. בעוד הלעג על מי שמכנה את ההכרזה האירופאית כ'אנטישמית' הוא ראוי (בדיוק מהסיבה שרוב הנפגעים הם בכלל מוסלמים, קרי שמים), ההצדעה למועצת אירופה בקרב דמויות בשמאל הליברלי שלנו כגוף נאור ונקי מאינטרסים זולת 'זכויות אדם' הינה ראייה מוגבלת בעצמה.

מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מרגנסבורג, שנת 1300 לערך.
מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מרגנסבורג, שנת 1300 לערך.

לא אכנס כאן לדיון בנושא שיח 'זכויות האדם', אילו מדינות מקדמות אותו, ומתוך אילו אינטרסים. גם מי שלא מבחין בהדהוד של הגישה שהצדיקה את הקולוניאליזם האירופאי, יכול לשאול האם נכון מוסרית לכפות על קהילות לשנות את אורח חייהן ולוותר על מנהג שהתקיים במשך אלפי שנים.

מחקרים שונים חורצים מסקנות שונות לגבי הפגיעה והכאב שחש התינוק בעת החיתוך ועל כן קטונתי מלהביע על כך עמדה, אבל ברור שגם אם רוצים למנוע סכנות וסיבוכים רפואיים, אין להשליך את התינוק עם המים. והסכין. ניתן לחייב נוכחות רופא, להעמיד כלים חדישים ועוד שכלולים מבלי לשלול את טקס המילה כולו. יש כאן, במודע או לא, רצון להדגיש 'מהו המוסרי', לקדש את הפרשנות המערבית ל'חופש בחירה' ולגרום לקהילות מסורתיות להסתנכרן בהתאם. מסתבר ששמחת המשפחה בעת האירוע, חשיבותו הדתית והעובדה שהוא לא בהכרח חורט טראומה (לפחות במקרה שלי, אבל ודאי ישנם פסיכולוגים אירופאיים שירצו 'להאיר' את הלא מודע בראשי) הם יותר משוליים בתהליך הזה. איני טוען שצריך לשבת בשקט לנוכח כפייה דתית או להתעלם מכך שעשויים להתקיים חילוקי דעות ויחסי כוח בתוך החברות שמתחזקות את המשך קיום המנהג. אולם באותה העת יש לשים לב כיצד כוחות חיצוניים משתמשים במושגים כמו 'כפייה', 'פטריארכליות' ו'זכויות הפרט' על מנת לבסס הגמוניה מוסרית, מבלי רצון להבין את זווית האנשים שלוקחים חלק בשימור המסורת.

אם כן, העובדה שקולות מסויימים בעיתונות השמאל שלנו ממהרים להיות תמונת נגטיב לקולות לאומניים ולגבות את מועצת אירופה, במקום להבין שבמקרה הזה התנגדות להחלטה יכולה לחצות מגזרים (ובכך הם מותירים לימין את הבמה בהתנגדותו הצודקת לפסיקה) היא ירייה לעצמנו ברגל. כמו כן, יש כאן הזדמנות לחבר בין האסלאם ליהדות כשתי קבוצות ששוב ושוב נפגעות יחדיו מקולות גזעניים במערב, אבל איכשהו תמיד מצליחות להפריד עצמן האחת מהשנייה.

הסוציולוג ברונו לאטור טען שהחברה העכשווית לא תוכל להיות 'מודרנית' כל עוד היא מנסה בכוח להשיל מעליה את ה'מסורת', במקום לאפשר תהליך התפתחות רב מימדי. משהו מונע מרבים בשמאל להבין שניתן להתנגד לכפייה דתית יהודית ובאותה העת להתנגד לכפייה הפוכה שבאה לבטל את הדת עבור מאמיניה. ניתן להריע לאיחוד האירופאי על יוזמתו להחרים את מוצרי ההתנחלויות כעמדה פוליטית (מבין כמה עמדות שהוא יכול לבחור) ולעומת זאת להתנגד כאשר מעצמות מנסות להשליט את תרבותן אחת על פני אחרות. רק כשנדע להפריד בין המרכיבים השונים, הטיעונים שלנו יהפכו לאותנטיים ומשכנעים, ו'צביעות' תחדל מלהיות מילה שתודבק שוב ושוב בפרצופנו.

השואה מכה שוב ושוב

זה אסור
אסור!

הצעת החוק בנוגע לאיסור השימוש במונח "נאצי" שעולה בתקופה זו לדיון הינה מהלך פופוליסטי וגס. למרות שהצעות דומות עולות לדיון כבר כמעט שני עשורים כפי שטוענות פורת, אוסין ונעמת, נראה שעלייתו במסגרת הממשלה הנוכחית על שלל רעיונותיה ה'יצירתיים' צורמת במיוחד. לא פלא שרבים בשמאל רואים כאן מהלך של 'על ראש הגנב בוער הכובע' ובצדק ביקרה זהבה גלאון את ההצעה לנוכח התחזית הסבירה שקברניטינו ימשיכו להשתמש בעולם הדימויים השואתי לתיאור אויבנו. אולם גינוי מהלך זה אינו מעיד על כך שההשוואות לשואה הן נכונות או יעילות בניסיון שינוי המציאות.

שימוש במונחים כמו 'נאציזם' או 'חוקי נירנברג' כדי לתאר או להזהיר בפני היחס של עם ישראל ושליטיו למיעוט הפלסטיני בישראל או בשטחים הוא לטעמי מהלך שטומן בחובו הפסד הרבה יותר מאשר רווח. ראשית, באופן רטורי קל יותר להפריך השוואות מאשר לאמתן. דבר זה מאפשר די בקלות להפיל את המגדל הרטורי של מי שמותח קו מקשר ישירות בין ישראל 2014 לגרמניה 1937. להשוואה זו יש שני היבטים בעייתים נוספים. השימוש שנעשה בשואה על מנת להדגיש את הבעיות החברתיות-פוליטיות שלנו יכול להוביל למסקנה שכל אסון בעוצמה נמוכה יותר אינו ראוי כלל לציון. כאילו שרק אכזריות בוטה ראויה להתייחסות. כאילו שהסבל הממאיר שאנשים נושאים בגופם בגלל מוצאם ושיוכם הלאומי אינו משמעותי, אם לא ניתן לתרגמו למונחי שואה.

בנוסף, יש כאן גם חשיבות עצמית מופרזת כאילו הכל תמיד מתחיל ונגמר בגורל היהודי. או שאנחנו הקורבנות שוב ושוב (על פי הימין) או שמדובר במחזור בו אנו פעם הקורבן ופעם המקרבן (שמאל רדיקלי). בשני המקרים הגישה היא בדלנית, צרה ומתעלמת מהשפעות וכוחות שמתקיימים מחוצה לנו. כאילו, אין עולם ניאו-ליברלי שמשכלל את הניצול של קבוצות אתניות ממניעים כלכליים, אין שנאת איסלאם שמופצת מוושינגטון ומהוליווד, וכאילו שאין כוחות מערביים שממשיכים להרוויח הון פוליטי מכיבוש הגדה המערבית וחלקם אף הצביעו באו"ם נגד הקמת מדינה פלסטינית.

תנועות שמאל בעולם מתקשרות ביניהן בניסיון לקשר בין הכוחות הפוליטיים והכלכליים שמכתיבים את סדר היום שמכה גלים גם במזה"ת. אם אנחנו נישאר תקועים עם חוקי נירנברג ונמשיך להעריץ את דמוקרטיות המערב, אנחנו נחסום את עצמנו מראייה כוללת של המתרחש. המחאה החברתית עשתה פלאים בלייצר שיח חדש ולהעלות את המושג 'ניאו ליברלי' על סדר היום, אבל הוא איכשהו נתקע על מחירי הדיור ועל דאגות אנוכיות, אם כי מוצדקות, של כל אדם בנוגע לחשבון הבנק שלו.

ח"כ מירי רגב. אפשר להזדעזע מצביעותה, אבל גישה זו מאפיינת את ממשלותינו מזה שנים. cc by sa
ח"כ מירי רגב. אפשר להזדעזע מצביעותה, אבל גישה זו מאפיינת את ממשלותינו מזה שנים. cc by sa

יש להודות למירי רגב על כך שחשפה בפנינו שלמרות הסרטן אותו היא מייחסת לנמלטים מסודן, היא לא מתביישת גם לדרוש כעת הבאה של 34,000 עובדים זרים נוספים ממזרח אסיה. אפשר להזדעזע מצביעותה, אבל אין בגישה שלה שום דבר חדש. גישה זו מאפיינת את כל ממשלותינו מזה שנים, ובמידת מה גם ממשלות רבות של מדינות 'מפותחות' אחרות. מדינת ישראל נוטלת חלק בתעשייה רווחית זו של יבוא עובדים זולים אשר מתנהלת מול מדינות האם של הפועלים. בעוד שרובנו בשמאל ודאי מייחלים לכך שאוהדיה של רגב יבינו את העוול שמונע העסקה ופתרון מצוקת מבקשי המקלט האפריקאים, יועיל אם גם אנו נבין שהרטוריקה שאנו רואים כמבוססת על 'תורת גזע' היא לעיתים עטיפה של אינטרסים כלכליים ציניים שמאפיינים את המאה ה-21. הפיתוי של האסוציאציות למלחמת העולם השנייה מונע מאיתנו לראות נכוחה מה באמת מתרחש לנגד עינינו.

אנחנו עם גזען

אורי משגב, עיתונאי נלהב, חרוץ ואמיץ כתב לפני כחודשיים מאמר תחת הכותרת "מסיתים נמאסתם" – ובו הוא טוען שאנו חיים בחברה גזענית, בה היחס לפליטים נובע מגועל מאנשים שחורי עור יותר מאשר מבטא אידיאולוגיה מסויימת. משגב מביע צער ותסכול מובן של מי שפוגש בעוינות והסתה מעל גלי האתר. אולם החלוקה ל'טובים' ו'רעים' מפספסת דיון פורה יותר. מהי השנאה לפליטים ומאיפה היא מגיעה? מדוע הרטוריקה כנגד פליטים או ערבים היא לעיתים כה קרובות מוצמדת לשנאת ה'סמול'?

מעבר ל'אימת האסלאם' האפוקליפטית שנוצרה בתנאים של אחרי נפילת התאומים, היחס לזרים הוא עבור רבים אמצעי להתנגח בכוחות אחרים בתוך עמנו. תמים לחשוב שהתסכול והזעם המזרחי ביחס לאפלייה מאז קום המדינה בחסות מפא"י האשכנזית ולאחר מכן בחסות הליכוד האשכנזי התאיידו להם. כשצאצאי השמאל בוחרים להתמקד בזכויות המהגר או הפלסטיני על פני הזכויות של המזרחי המקומי העניין מתכתב עם אי השוויון הקבוע ומחזק את הרצון לגאולה מול השמאל, על חשבון הזר. הטענה שהשמאל מעדיף מיעוטים על פני 'עמו הוא' אינה רק התססה כוחנית של קברניטי הימין, אלה גם תוצרים של דיכוי ואפלייה שמקבעים מזרחים בתחתית החברה היהודית בישראל. מומלץ לקרוא את הראיון עם ניסים מזרחי בדה-מארקר, בו הוא מתייחס לסיבות תרבותיות בגינן רוב העם היהודי חש זרות וחשדנות כלפי שיח זכויות האדם הבינ"ל.

ישנם פעילים רבים בדרום תל אביב או בעיירות פיתוח שמנסים לתקן את המצב ולהבהיר שמי שמקופח בחברה היהודית בסופו של דבר חותר באותה סירה, גם אם בעמדה עדיפה יותר, עם המהגרים והערבים. המחאה החברתית החלישה במידה מה את הימין, שכבר אינו מתפרש כמו בעבר כנציגו של העם. אולם לשמאל נותרה עוד עבודה רבה להבהיר שהחמלה לאחר אינה באה על חשבון דאגה למקופחים בחברה היהודית, ומאידך לא להדיר את המיעוטים מאף מאבק לחברה צודקת יותר.

גישה שחפה מצביעות ומביטה אל תוך המטענים המורכבים של ה'גזען' במקום לברוח מהם תוכל לנחול הצלחה. גישה שכזו יכולה וחייבת להביא לכך שבעיני התושבים היהודים של ישראל, המהגר האריתראי או האזרח הערבי לא יובן כנציג של כוחות אנטי-יהודיים מאיימים אלא ישאר מה שהוא – אדם המבקש להתקיים בכבוד. הרעב לפרנסה והצמא לשוויון חברתי הם בסופו של דבר האמת האנושית שנותרת נוכחת לאחר שמפשיטים ממנה את האסוציאציות הפוליטיות. כמובן שלא צריך להמתין לקונצנזוס כדי לקדם תהליך שלום וחקיקה אנטי גזענית (גם מצביעי הימין צריכים להיות פרגמטיים ולהבין שבידודה של ישראל ייטיב עם המפעל הציוני שהם מקדשים), אולם גישה רחבת לב ורפלקסיבית, בתוספת של פעילות שטח, תוכל להפיק אוצר מילים חדש ולהביא לתוצאות חיוביות לטווח הארוך.

כעם שחווה פוסט טראומה יכולת ההכלה שלנו כלפי מי שאנו תופסים כאלימים הינה מוגבלת, תוצאה מובנת של הרוע האנושי הקיצוני שחוו אבותינו. בימין קשה להכיל ולהבין אלימות פלסטינית ויש נטייה לראות בה רוע שטני. בשמאל של השנים האחרונות קשה להסתכל לגזענות בעיניים מאותה הסיבה. הכלה רגשית של 'רוע' מתפרשת באופן עקיף כלגיטימציה של נאציזם לפי נטיית הלב המוטמעת ביהודים רבים. אולם הבנת שורשים של התנהגות מסויימת רחוקה מלהוות הסכמה או 'לגיטימציה' ולא כל רוע מחייב מלחמת עולם. בניגוד למצב במדינות מסויימות במערב, בהן אפלייה מוסתרת בין השורות של פעילות הממסד והגזענות מתחבאת מתחת לסיסמאות ליברליות ריקות מתוכן, אצלנו הדעות והרחשים גלויים לכל. לכן יש כאן דווקא הזדמנות לתקן את הדברים לפני שהם שוקעים לתת מודע החברתי וליצור תקשורת שלא מפחדת לקרוא לילדים בשמם. גישה זו אינה רק אפקטיבית יותר, היא תאפשר לכל אחד להבין באמת מהי תפיסת העולם אותה הוא רוצה לקדם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDSM

    על השמאל הראסמי האותנטי לדחות את מודל הנאורות הקפיטליסטו-פטריארכלי המערבי ולאמץ את המאואיזם המתקדם של התנועה הלאומית עממית החבשית!

    1. שזור

      דוקטורט צריך בשביל להבין אותך

  2. נרקיס

    כותב המאמר הביא חלק מהסיבות לכך, אין צורך ישר לקפוץ לקיצוניות, שלא תביא את האוטופיה, אלא להפך, המרכיב האנושי דורש הדרגתיות עדינה, כלומר בתחילה לפני שאנו לדוגמא דורשים מדינה יותר סוציאלית, נבקש למגר את השחיתות, שבה בכירים כמו בהדסה יוצאים עם בונוסים שמנים, שאף במדינות קפיטליסטיות מסוימות באירופה, דבר כזה לא יקרה, ובין זה לסוציאליזם/ קפיטליזם אין קשר, מדובר פשוט בביורוקרטיה מסועפת ועייפה, מימי מפא"י, שיוצרת שחיתות ומקיימת את מנגנון האפליה בכול המובנים והשכבות בחברה

  3. דןש

    אבל לעומת העולם בו אנו חיים אנחנו "צחים כשלג הלבנון".
    הגזענות צרובה בחוקי הדת או נכון יותר באלו המיושמים בפועל. בדת עצמה ובמיוחד בדברי הנביאים, קיים הרבה ה"מפרגן" לזר ולאחר.
    הגזענות "חילחלה" אל תוך החברה. אנחנו מתרחקים מזרים המכונים כ"גויים": לא לגור בכפיפתם; לא להינשא איתם; אפילו לא להיקבר לידם; לא לאכול מפיתם; לא להתחבר איתם; ובכלל ל"התנזר" מכל מגע איתם. הגזענות אינה "נחלת הגויים" בלבד, היא זולגת גם אל תוך החברה הישראלית עצמה.
    בחברתנו, יש המקלים ויש המחמירים – אבל לבטויי הגזענות קיימת תהודה רבה ואפילו בית הנבחרים משמש לה כמצע.

  4. נתן

    יש לי תחושה שביום שב"העוקץ" יכתב מאמר שתוקף את הימין( טוב בואו לא ניסחף , נסתפק במעביר ביקורת) יבוא המשיח.

    1. שזור

      נתן, עוררת אותי!

  5. בן דוד, דרום ת"א

    מי אתם בכלל? אתם, ה"שמאל" (עאלק) המזרחי – אתם הספרדי התורן של זמננו.
    מיהו ספרדי תורן? זה שמנסה להיות יותר קתולי מהאשכנזים: כלומר, ללכת "שמאלה" מהאשכנזים (הגזענים לכשעצמם) ולומר להם: אתם שמאל? אני שמאל…! יותר ממכם. בצורה זאת חושב המזרחי להעלות ערכו בעיני עצמו ובעיני האשכנזים (שהם ברובם גזענים שונאי מזרחים מבית ומלידה) אבל הם, האשכנזים, בזים לו עוד יותר מאזר למזרחי הטבעי. לא יעזור לכם, ספרדים תורנים, הם ישנאו אתכם, תעשו מה שתעשו. ואת מי אתם מייצגים? אפילו לא פרומיל מהמזרחים.
    יאללה, לצנזר, לצנזר מה שלא מוצא חן בעיניכם.
    אני בז לשמאל המזרחי. גם אין דבר כזה באמת. צאו מרגשי הנחיתות שלכם.

    1. השפוי משפיה

      עד מתי תמשיך להיות ימני רק בשביל למצוא חן בעיני הפיגלנים הקצוברים הבנטים והאלקינים למיניהם , מבחינתם גם אתה ערבי וכל ליקוקי הישבן לא יעזרו לך , כמובן שהם לא יגידו לך את זה בפנים אבל אתה מוזמן לבדוק כמה מזרחיםם עוברים את ועדות הקבלה של ההתנחלויות היוקרתיות.

      עדיף למות על הרגליים מלחיות על הברכיים.

    2. אווה חדד

      אם יש משהו שאני סולדת ממנו זה המזרחים של הליכוד. חבורה של משרתים נקלים ושוטים. האם אינך מבין שביבי רואה בייצור כמוך> מזרחי ועוד מדרום תל אביב משום אינדאיני אוויל שימשיך להצביע לו עד סוף כל הדורות וישתין עליו? עד מתי תמשיכו ככה. כבר 40 שנה שהאשכמזים של הליכוד לא רואים אתכם ממטר. ואולם, הו כמה צר הדבר> שאתם בבחינת כסילים שבויים. ובינתיים הם חוגגים ואתם תמשיכו לחיות באשליות. תראה את הסילבן שלום העלוב שלך> שר מזרחי י ח י ד מטעם הליכוד. מתי שמעת אותו פוצה פה על דיכוי המזרחים.
      ולעניין השמאל: ברוב בורותך אינך יודע כי יהודים בארצות האיסלם הנהיגו את השמאל. ע'ע אברהם צרפתי מנהיג המפלגה הקומוניסטית במרוקו> הנרי קוריאל מהיג המפ הקומ" במצרים> סגן מנהיג המפ בעיראק יהודי> ובכלל מרבית חברי המפלגה שם היו יהודים. על לנין נאמר שהיה גוי של שבת במפ הבולשביקית .ערב המהפכה באוקטובר התכנס הוועד המרכזי של המפ. 7 חברים > לפחות 3 מהם היו יהודים שנדרשו להכריע אם לתפוס בכח את השלטון. החלטה שהרעידה את אמות הסיפים העולם.וכדי להרגיע אותך אוסיף כי אחד מגדולי הרוצחים > פושע נאלח היה כגנוביץ, יהודי אשכנזי אם זה משמח אותך> ששימש יד ימינו של הדיקטטור סטלין.
      ואולם איני כועסת על בורותך> וגם צר לי מאוד לכתוב בגנותך. בורותך נובעת מן הסתם מהיותך מזרחי מדרום ת'א שהעיריה דפקה ודופקת לך ולחבריך את הצורה זהעשרות שנים> והם ממשיכים לברך על כך.
      כמה חבל שאתה מתנפל על מזרחים שכל מטרתם היא להביא ליתר שיוויון בחברה ולא על מי שמשתין עליך בקש: ביבי ומפלגתו!

    3. ג. אביבי

      הגיע הזמן שהמזרחים כולם יהיו פטריוטים של עצמם – לא של הימין, לא של חרדי אשכנז ולא של ה"שמאל" הציוני. הפטריוטיזם למדינה האשכנזית ציונית שלך ושל מזרחים חברי מרכז הליכוד לא משרת את ציבור המזרחים – הוא רק מעמיק את תלותם בממסד האשכנזי ואת זילותם בעיני הציבור האשכנזי. ראשי הליכוד האשכנזים מוכנים להכניס לכנסת מזרחים רק במשורה ורק מהסוג הליצני (רגב) והלקקני קיצוני לימין (דנון וחוטובלי).
      ראשי הליכוד האשכנזים, כפי שטוענים גם אווה והשפוי, לא סופרים אותך ממטר. הם רואים בכם אידיוטים שימושיים, שבעזרת תמימותם הם ימשיכו להיות השלטון. הם רואים בכם את השוטים שיעשו בשביל האדונים הלבנים את העבודה המלוכלכת והבזויה שמשרתת אותם – להתנכר למהגרי העבודה ולפלסטינים.
      אילו התניתם את תמיכתכם (הבלתי מסויגת עד כה) בימין, בשיפור רמת מוסדות ההשכלה ונגישותם למזרחים בפריפריות, בכינון העדפה מתקנת לטובת המזרחים בכל תחומי החיים – בדומה למה שעשו החרדים האשכנזים בבחירות 1996 – כל המערכת הפוליטית הייתה מתייחסת לציבור המזרחי בהרבה יותר כבוד.

  6. בן דוד, דרום ת"א

    וזה על קצה המזלג.

  7. ישראלי

    מתי כבר תפרידו בין מוצא לדעה ותתיחסו לדעה ולא למוצא?
    השמאל אינו מנופול של אשכנזים והימין אינו מונופול של המזרחים. ומה יגידו המעורבים, לאיזו מגירה תיתחבו אותם?

  8. נטליה קוצקי

    "בעוד הלעג על מי שמכנה את ההכרזה האירופאית כ'אנטישמית' הוא ראוי (בדיוק מהסיבה שרוב הנפגעים הם בכלל מוסלמים, קרי שמים)"

    לא ברורה הלוגיקה – הרי היות שרוב הנפגעים הם מוסלמים = שמיים, תיוג ההכרזה האירופית כאנטישמית נראה נכון, ולא ראוי ללעג.

    בתלמוד קוראים לזה "ראיה לסתור" – מובאת ראיה כדי לתמוך בטיעון, ונראה שהיא דווקא סותרת אותו.

  9. צ'יקי

    צריך להיות ממש טיפש בשביל ללכת למו"מ עם הפלסטינים. עשינו את אוסלו וקיבלנו פיגועים, עשינו את קאמפ דייויד וקיבלנו פיגועים, אי אפשר לא ללמוד מהטעויות. מזרחים ואשכנזים כאחד מבינים את זה.

    1. דרור BDS

      הציוני-אשכנזי רבין והחתרן הבלתי נלאה פרס ימ"ש הלכו למו"מ לא עם הפלסטינים אלא עם הבריונים מטוניס. הבריונים גירשו את כל מי שהתנגד להסכמי הכניעה המכונים הסכמי אוסלו. עבד א-שאפי הוא מהבולטים מבין המתנגדים.
      רבין ופרס – פושעי מלחמה.

      רוצח הילדים לצלילי מוסיקה קלאסית הלך למה שמכונה קמפ-דיויד במטרה אחת: להוכיח כי אין פרטנר.
      אהוד ברק – פושע מלחמה

      אולמרט ולבני הלכו והמשיכו את דרכם הקלוקלת של קודמיהם. מטרתם היחידה: להציל את הציונות-האשכנזית ("אם לא יהיה הסכם שלום, ישראל תיחרב" – כך אולמרט).
      אולמרט ולבני – פושעי מלחמה.

      בסרט "המעבדה" של יותם פלדמן מתראיינים סוחרי נשק. מומלץ לספור כמה מבין סוחרי הנשק הנפשות והדמים הם אשכנזים וכמה מהם הם מזרחים. אי השוויון הזה גדול אפילו מהיחס בין מספר המרצים האשכנזים והמזרחים באוניברסיטה ומתקרב ליחס בין מס' העריקים המזרחים והאתיופים לעומת אלו האשכנזים. צבא השמד הציוני הוא צבא השמד הציוני-אשכנזי.
      ראשי צבא השמד הציוני – פושעי מלחמה.

      צריך להיות ממש טיפש כדי ללכת למו"מ עם האשכנזים. אין לזה שום קשר למה שמכונה ימין או למה שמכונה שמאל. פושעי מלחמה זה לא שמאל.

      1. צ'יקי

        מה שייך למה שאמרתי. את מכחיש שרוב הספרדים בישראל הם ציונים?