בשם האימהות והסבתות - דו"ח אדוה

на русском

ההצעות לדחות את גיל הזכאות של נשים לקצבת זקנה ולפנסיה מגיל 62 לגיל 64 או 67 משמען פגיעה משמעותית ביכולתן של רוב הנשים בגילאים אלה להתקיים כלכלית. מסקנה זו עולה מהדו"ח בנושא זה של מרכז אדוה, שהתבסס על נתוני שלושת מפקדי האוכלוסין האחרונים – 1983, 1995 ו-2008. הנתונים מצביעים על כך שרוב הנשים העובדות בגיל שמעל 60 עושות זאת בלית ברירה ושכרן אינו מספיק לקיום בכבוד. כיוון שסביר להניח שאין להן הכנסה מפנסיה או שהכנסתן מפנסיה נמוכה מאוד ואזי עליהן להסתמך בעיקר על קצבת הזקנה. הממצאים של מרכז אדוה תומכים, אם כך, בהגדלת קצבת הזקנה ובו בזמן באי-דחיית גיל הזכאות לקצבת זקנה ולפנסיה.

במהלך השנים 1983-2008 גדל שיעור ההשתתפות של נשים בנות 60 ומעלה בשוק העבודה: זה של בנות 64-60 גדל מ-20.1% ל-41.2% וזה של בנות 69-65 גדל מ-9.6% ל-16.6%. קו החתך היה ונותר גיל 60: ב-2008, שיעור ההשתתפות ירד מ-61.7% בגיל 59-55 ל-41.2% בגיל 64-60 ול-16.6% בגיל 69-65. במספרים מוחלטים מדובר בירידה מכ-109,000 נשים לכ-62,000 ולכ-16,500, בהתאמה.

מאפייניה של תעסוקת נשים אחרי גיל 60 מגדילים את הספקות באשר ליכולתו של שוק העבודה הישראלי לפרנס בכבוד נשים בגיל זה:

1. תעסוקת נשים מעבר לגיל 60 פירושה מעבר להעסקה במשרה חלקית.

לפני גיל 60, לפחות שני-שלישים מהנשים הועסקו ב-2008 במשרה מלאה. אחרי גיל ששים כמחצית – 47.5% – מהנשים בשכבת הגיל 65-60, וכשלושה רבעים – 71.4% – מהנשים בנות 69-65 הועסקו במשרה חלקית.

2. המעסיק הגדול ביותר של נשים מעל גיל 60 היה ענף השירותים הציבוריים.

59% בקרב בנות 64-60 ו-61% בקרב בנות 69-65. אם עד גיל 64 ענף החינוך של השירותים הציבוריים היה המעסיק הגדול, הרי שאחרי גיל 65 המעסיק הגדול היה ענף הרווחה והסיעוד, שבו העיסוק הבולט הוא עבודת טיפול, שאינה מצריכה הכשרה מיוחדת.

3. תעסוקה מעבר לגיל 60 מאופיינת בקיטוב בין שתי קבוצות מובחנות:

א. מיעוט מהנשים בנות 69-60 שעובדות מועסקות במשרה מלאה בעיסוקים ניהוליים או פרופסיונאליים ובשכר גבוה – 15,000 ₪ ומעלה.

ב. רוב הנשים בנות 69-60 שעובדות מועסקות במשרות חלקיות בעיקר בטיפול, פקידות ומכירות ובשכר נמוך. 72.1% מהמועסקות במשרה חלקית בנות 64-60 השתכרו עד 5,000 ₪; 63% מהמועסקות במשרה חלקית בנות 69-65 השתכרו עד 3,000 ש"ח.

שכר ומוצא

בכל שכבות הגיל הנדונות כאן, נשים אשכנזיות — דור ראשון ודור שני — הן בעלות השכר החציוני הגבוה ביותר, בין אם מדובר בעובדות במשרה מלאה ובין אם במשרה חלקית. יוצאות מן הכלל נשים ילידות ישראל דור שלישי (ישראליות) בגיל העבודה העיקרי (59-45) המשתכרות יותר מאשכנזיות דור ראשון. כזכור, מדובר בנשים עם שיעור גבוה של השכלה אקדמית המועסקות בעיסוקים יוקרתיים כדוגמת העובדות במדעי החברה והרוח ובעלות עיסוקים אקדמיים ופרופסיונאליים. השכר הנמוך ביותר הוא של יוצאות ברית המועצות לשעבר, בין אם מדובר בעובדות במשרה מלאה ובין אם במשרה חלקית. זאת, למרות שקבוצת מוצא זו מאופיינת בשיעור גבוה, יחסית, של בעלות השכלה אקדמית. אך מעט מעליהן מצויות הנשים הערביות.

יש לציין שבעת כתיבת דברים אלה, הדיון בדחיית גיל הזכאות לנשים ל-67 הופסק ונדחה ל-2017.

לקריאת הדו"ח המלא

לקריאה נוספת

העלאת גיל הפרישה: בניכוי ערביות וחרדיות מצבנו מצוין | ברברה סבירסקי

גיל הפרישה: מושג שראוי לבטל | ברברה סבירסקי