קו פרשת המים: היום בו פלשו לי לחוף

הפתעה בדמות 1.7 קילומטר כפול כשמונה מטרים של בטון, הובילה למאבק הנוכחי על הטיילת של תל אביב. בינתיים, בית המשפט עצר את הבולדוזרים בעקבות התנהלות לא תקינה של העירייה, אבל הפעילים רחוקים מלעצור – כי לא מדובר בסתם חול. חלק א' בסדרה שעוקבת אחרי ההשתלטות על המרחב הציבורי ומסחור נחלת…

לא קשה לזהות מה עובר כחוט השני בין חבריי הפעילים האמיצים והנפלאים, הניצבים בחוד החנית של המאבקים החברתיים, הכלכליים והחוקתיים בארץ. על מנת להתקבל לחבורה, אין צורך אלא להיות אידיוט, נוקדני ומר נפש, ברמה של כלא. כי בדרך כלל הסיכוי הכי סביר שייצא למישהו רווח ישיר מזה, הוא כמה שעות טובות במעצר. עם כל הגיבורים חסרי התקנה האלה סביבי, לא פעם אני נבוכה מכך שכל מה שאני מצילה הוא רצועת חוף של קילומטר נקודה שבע, בתל אביב. אני מצילה חול. אבל יש לי סיבה טובה, זהו ביתה של הקהילה שלי, קהילת החוף המונה את אלפי השחיינים, הרצים, המטקאים, המשתזפים, המסתלבטים, המשפחות, התמהונים, המצליחנים, עובדי החוף, וסתם מכורי שקיעה ברמה קלינית. המפגש הזה במקום חופשי ופתוח כמו כיכר העיר של פעם מאפשר התהוות קהילה, מהסוג שכבר קשה למצוא בכלל ובעיר בפרט. ברגע שחשתי איום על האוצר הזה, לא נותרה דרך חזרה.

מעשה שהיה כך היה, לפני שנה בדיוק, כשהחורף עוד היה אמיתי וקו המים גאה ואיים להגיע אל הטיילת, ירדתי לחוף כדרכי מדי יום, וגיליתי כי באישון חורף ולילה סגרו את הרצועה מהמרינה בגורדון ועד לפרישמן, תקעו איזה שלט לא נהיר על פיתוח, הכניסו עשרות בולדוזרים ופועלים, והחלו בונים במרץ. מה כבר חסר על החוף שיש צורך דחוף לבנות עליו, שאלתי את עצמי. ועמי עמדו פגועים ודהומים כל אנשי החוף. אנחנו שמיטיבים להכיר את התנהגות החול והים, את חילופי העונות, ששמים לב איך כל בנייה של מלון מעבר לכביש משפיעה על תוואי החוף, הבנו מיד שמדובר במשהו נשגב וחד-פעמי. אולי מנחת חלליות שנאס"א בונה, לאחר שהחוצנים סימנו כי חוף גורדון הוא הנקודה היחידה בכדור הארץ בה הם מוכנים לנחות? אולי אנדרטה דחופה לאלטלנה?

משהתעמקנו בשילוט, הרמנו כמה טלפונים ונדנדנו לפועלים, נתחוור לנו כי לא כך היא, אלא העירייה בונה טיילת! אבל יש כבר טיילת, הבטנו סביב בחשדנות. כן, עוד אחת, אמרה לנו העירייה. זו הנגשה לנכים. מאיפה ולאן תנגיש אותם הטיילת? תהינו תוך הירתעות מהמילה התוקפנית "הנגשה". רוב הנכים שבקרב חברינו היו בהחלט מסתפקים בנגישות, כלומר פסי גישה נוחים אל הים עצמו, עד לקו המים, שעשויים יריעות פלסטיק או מחצלות עץ, כנהוג בכל העולם. תנו להם כאלה, והם כבר "ינגישו" את עצמם. מה שהעירייה בונה, כך למדנו, הוא מפלצת בטון על חשבון החוף, שרובה טריבונות המתאימות לנכים מכונפים בלבד והשאר הינו פס בטון המחבר בין המסעדות. למי שייכות מסעדות החוף, שזכה בכזה כבוד ויקר, אתם שואלים את עצמכם? ובכן, הן שייכות לעירייה באמצעות אחד משלושים ושלושה התאגידים העירוניים שלה – חברת אתרים.

הבנייה מרינה באזור גורדון-פרישמן מתי בערך?. מפלצת בטון על חשבון החוף, שרובה טריבונות והשאר הינו פס בטון המחבר בין מסעדות. צילום: מצילים את חוף תל אביב
הבנייה באזור גורדון-פרישמן, מרץ 2013. מפלצת בטון על חשבון החוף, שרובה טריבונות והשאר הינו פס בטון המחבר בין מסעדות. צילום: שי לי עוזיאל

לא יצאו שעות ספורות מרגע שסחתי את דאגתי לחבר רנדומלי בים, וכבר יצר איתי קשר סגן ראש העיר, אסף זמיר. הוא טען שאני מוליכה את הציבור שולל ושדרושה בדחיפות טיילת נוספת שתיקח מטר בודד מהחוף. פה חשדתי. שוב. מצד אחד הטיילת הקיימת ריקה רוב השנה, אז למה צריך עוד אחת, ומצד שני אם היא תיקח מטר בודד, כיצד זה יעזור לאלפי התושבים והתיירים הדחוקים שגודשים אותה בדימיונו הער של זמיר? הסבר רשמי נוסף של העיריה היה כי החול באזור הטיילת רותח, וכי היא יוצקת את הבטון כדי להגן על כפות רגליו של הציבור.

המזל שלנו התגלה בדמות עו"ד אפרת לוריא, שלאחר חמש דקות שיחה טלפונית, על שיזוף ועל כך שבמקביל אלינו היא פנתה עצמאית למנהל האתר בשאלות קונקרטיות לגבי אישורי הבנייה, היה ברור שהיא עורכת הדין המושלמת למאבק. אפרת לימדה אותנו שעל פי חוק, בנייה בבטון במרחק של פחות ממאה מטרים מקו המים מחייבת תסקיר השפעה על הסביבה, המנוהל על ידי חברה בלתי-תלויה שממונה על ידי המשרד להגנה על הסביבה. כיצד זה קרה שהתוכנית עברה שלוש ועדות תכנון, מקומית, מחוזית ו-ולחו"ף (הוועדה הארצית לתכנון בחופים) וקיבלה אישור בנייה מבלי שבוצע תסקיר? אודה ולא אבוש, שברנו את הראש על זה, עד שהגיע הארכיטקט איל יונה שגב והשווה את שני שקפי התוכנית: זאת שהופקדה בתב"ע ומסתבר שהיא כוללת רק את שיפוץ הטיילת הישנה וכמובן שאינה מצריכה תסקיר, ולעומתה, התוכנית שנבנית ושהוצגה בפני ועדות התכנון, וחורגת מתחום המבנה המאושר בתב"ע של הטיילת הוותיקה.

ואפרט, מפקידים תוכנית X שאינה דורשת תב"ע חדשה או תסקיר, ומשום כך גם אינה גוררת התנגדויות של הציבור בימי ההתנגדות המוגדרים בחוק. כמה שנים אח"כ ניגשים לוועדות התכנון עם תוכנית באותו השם ממש, אבל בתוכה טמונה הפתעה: נספח אדריכלי מפורט שמהותו יציקת 1.7 קילומטר כפול כשמונה מטרים של בטון על חוף הים. ועדות התכנון, כך אנו רוצים לקוות, אינן מוטות, אלא שהן רואות לפניהן תוכנית שהופקדה ללא התנגדויות. האם יניחו שקף על גבי שקף במטרה לוודא את תקפות התוכנית, המכונה בעידון רב "שיפוץ ושדרוג הטיילת"? מסתבר שלא. האם אני אמור לחשוד באי-חוקיות התנהלותה של העירייה, כשמובאת לפני תוכנית מוגמרת שהופקדה בתב"ע כדת וכדין? שאל אותנו נרעש אחד מחברי הולחו"ף משעימתנו אותו עם העובדות? ובכן, כנראה שכן. הוצאת העתק על הפרויקט הוערכה ב-150,000,000 ש"ח, אך כבר מהמקטע הראשון והיחיד מתוך שישה שנבנה חלה חריגת מימון של כ-30% מהמתוכנן; כלומר, רוב הסיכויים הם שהמחיר יעבור את קו ה-200,000,000 ש"ח.

צילום: סוזן גולדסמית' בורג
בית לקהילה שלי. צילום: סוזן גולדסמית' בורג

אם לא שומרי הסף שבוועדות התכנון ישמרו על נחלת הכלל שלנו, חוף הים ששייך לציבור עוד מימי החוק הרומי, ועל כספי המסים שלנו, שהרי שהוכשרה כאן בנייה מחוץ לתב"ע – הזמנה רשמית לכל בעלי הנכסים בעיר להגדיל את שטחם לתוך זה של השכן או אל הרחוב. אז אמנם זה רק חול, אבל בינתיים מי שנעצר זה לא אנחנו, אלא הבנייה, באמצעות עתירה בביהמ"ש המחוזי באפריל שעברכבוד השופטת מיכל אגמון גונן חייבה את העירייה לעצור את הבנייה עם סיום המקטע הראשון, ולבצע תסקיר השפעה על הסביבה והליך שיתוף ציבור אמיתי. התסקיר בעיצומו, אך שיתוף הציבור עודו לפנינו. ומכיוון שלעתים עולה בנו חשש שלמרות נהלים שקבעה העירייה לשיתופי ציבור, היא מתקשה בהם – אז הנה, אנחנו כאן כדי לעזור.

בצהרי שישי הקרוב (07.03) תתקיים מסיבת שיתוף הציבור בבר-קיימא שבתל אביב. לכל הפרטים

נעמית מור חיים היא במאית ופעילה פוליטית. רכזת מאבק "מצילים את חוף תל אביב"

בפרקים הבאים בסדרה "קו פרשת המים":

* איך מחביאים מסחור של השטח בתוך תוכנית לטיילת ציבורית תמימה, וכיצד היא עתידה לכלות את החוף החולי?

* 10 דברים דחופים שניתן לבצע ב-150,000,000 ש"ח לפני חריגות

* מי כלא את חופש המידע?

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיה

    הוצאת לי את המילים מהפה.

  2. עודד

    פוסט חשוב, נעמית.
    מרגיע אותי להיווכח שעולם כמנהגו נוהג ושעדיין יש מי שדואג לנו ולסביבה.
    תחשבי כמה כ – 8000 מ"ק בטון יכולים לתרום לכלכלת המפעלים שמייצרים ומספקים אותם, וכמה זה מתחשב, ואולי אף אלטרואיסטי מצד עיריית ת"א לחשוב דווקא עליהם ולא רק על אוהבי הים וחובבי החול.

  3. נעמית

    הוצאתם גם לנו את המילים מהפה
    אכן מסתורין שאנחנו מנסים לרדת לעומקו
    ועל כך בפרקים הבאים
    ובייחוד בפרק המרתק: מי כלא את חופש המידע?

    יש בסיפור הזה ובכלל בהתנהלות העירייה מול חוק התכנון והבנייה והמרחב הציבורי, כה הרבה זוויות אפלות, שהכיף רק מתחיל

  4. Bi

    לי זה פשוט נראה שחיתות של מי שהציבור ונכסי הציבור לא מעניינים אותו.
    כל אדם שעיניו פקוחות, יכול לראות שלא סביר ולא הגיוני לבנות כל כך קרוב לים.
    עוד לא ראיתי דבר כזה בחופים ציבוריים, בשום מקום בעולם.
    חפשו את הכסף, הקשרים והקומבינציות בנוסח ״הולילנד״.

    קחו כותרת בעיתון: – ״חשד: 4 עובדי מינהל ההנדסה בעיריית ת"א לקחו שוחד״ (2004).
    עוד כותרת: – ״ שוטה וחבורתו: איך באמת עובדים עסקי הנדל״ן בתל אביב״ (2012).
    ועוד כותרת: – ״אישום: שוטה חובל מעיריית ת"א פעל לקידום אינטרסים של מקורבים״ (2013).

  5. נעמית

    התחושה של הולילנד תל אביבי, אכן עלתה לא פעם.
    אבל בשחיתות ניתן להאשים רק כשיש בסיס ממוסמך של מכרזים, לגבי בעלי עניין, העברות כספים וכדו'. עכשיו לכי תשיגו את המכרזים, אם לא רוצים שתשיגו אותם…
    על כך ועוד, בפרק המותח: מי כלא את חופש המידע?

  6. עמי

    עם יד על הלב. האם התוצאה כל כך נוראית? או שמא דווקא שדרגה את הטיילת לרמה אחרת. על זה כתב פעם מישהו "שמאל אוטומטי".
    לא נכנס לענייני המינהל התקין וסדרי עדיפויות בחלוקת תקציב העירייה שם אין לי שום ויכוח עם הכתוב

    1. דרור

      התוצאה נראית נפלאה, עמי. אתה יודע מה? כמה עשרות דירות ראויות לשמן למשפחות של זכאי דיור ציבורי היו נראות הרבה הרבה הרבה יותר טוב. שאלה של סדרי עדיפויות.

  7. נעמית

    עמי יקר
    אני חוששת שלא קראת את המאמר
    אין שם מילה על נראות

    האם היא מסכנת מבחינה גיאולוגית את החוף?
    האם לעיריית תל אביב מותר לנכס 8,000 מטר מהציבור?
    מהם פרטיה העתידיים של התוכנית, והאמנם תישאר שם טיילת תמימה, או שמא ייעודה הוא הכפלת שטחי המסחר על החוף?
    מה בדיוק עולה כאן 200,000,000 ש"ח?
    על כך ועוד בפרקים הבאים.

    לגבי הנראות:
    על טעם וריח אין מה להתווכח
    אבל הבטון במקטע שנבנה כבר החל להיסדק, וזה בשנה בלי חורף…

  8. יהודית אילני

    שמתם/ן לב שככל שמדרימים בעיר יש פחות חוף ויותר סלעים ע"י קו המים? צ'רלס קלור? סלעים, פרק המדרון ביפו: סלעים?
    נכון, בנו שם מפרצון כזה, ויש אפילו חול אבל אי אפשר להכנס למים שם.
    "החוף המוכרז" (איזור שהוגדר ע"י משרד הפנים) בחוף ג'בליה (גבעת עליה – חוף ימה של יפו, בדיוק צפונית מבת ים) צומצם בשנה שעברה!
    ז"א שמותר לשבת על החול, אבל אסור להכנס למים בחלק גדול מהוף. למה? "בטיחות המתרחצים/ות". למה? כי בעבר היו שם 2 תחנות הצלה והיום יש רק 1, ואם החוף המוכרז נשאר כפי שהיה בעבר, יש להוסיף עוד תחנת הצלה וזה עולה לעיריה כסף.
    וגם התחנה שקיימת (עדיין) פועלת פחות שעות ופחות זמן מהתחנות האחרות ובחורף היא סגורה בכלל. בשנה שעברה היא הייתה סגורה בימי ו' וערבי חג במהלך חלק גדול מעונת הרחצה.
    חוף ג'בליה חוף יפואי מקומי נפלא. משפחות פלסטיניות ויוצאי חבר העמים, משפחות גדולות שלא מרבות לשבת במסעדה, אלא באות על ילדיהם וזקניהם עם הסלים והפיקניק (והעל האש) לחוף הים. חוף עמוס. אבל העיריה לא עושה מזה כסף. זה רק עולה לה: מצילים רב לשוניים, פקחי חוף רב לשוניים (עברית, ערבית ורוסית) ונקיון.
    חוף קסום. אני שוחה שם יום יום.
    חוף ללא שובר גלים, וזה נהדר, ים פתוח, יפהפה, טבעי עם גלים וזרמים.
    וקצת יותר מסוכן, לכן חשובה עוד תחנת הצלה. אבל זה עולה כסף, והעיריה מעדיפה לעשות כסף, לא להוציאו. כלכלה או קלקלה?