חלוקת הארץ טשטשה הבדלים, איחודה תדגיש אותם

אחרי שנים רבות של טשטוש ההבדלים בין שמאל לימין בישראל הן על רקע כלכלי והן על רקע היחסים עם הפלסטינים, הגיעה העת לברר מיהו שמאלי ומיהו ימני
מרזוק אלחלבי

הגבולות בין ימין לשמאל בישראל היטשטשו לחלוטין בשנים האחרונות ואין החלוקה הקלאסית תופסת עוד, במיוחד אחרי האינתיפאדה השנייה ודיכוי מחאות הפלסטינים בישראל באוקטובר 2000. עד שנות השמונים, בואך הסכמי אוסלו, כל מי שדגל בשיחות עם אש"ף ובחזרה לגבולות 67 נחשב בישראל לשמאל. בנוסף לכך, הייתה בדרך כלל הלימה בין מחשבה פוליטית "שמאלית" לבין תפיסה חברתית–כלכלית, מעמדית ופוסט מעמדית, הדוגלת בחלוקה הוגנת של העושר, במדיניות רווחה, בצדק חלוקתי ובתמיכה במאבקי עובדים ומוחלשים.

בהתחלה, חל כרסום משמעותי בתפיסות השמאל בענייני חברה וכלכלה, ונראה שהכול זז ימינה ונבלע לתוך הרעיון הליבראלי והלך עצום עיניים אחרי הפיתוי של כלכלת שוק, הפרטה, חופש עיסוק ורגולציה. בעניין המדיני, נראו הדברים עוד יותר משונים כשכוחות ודמויות מרכזיות בימין החלו מדברים על "חלוקה" של הארץ ואף על מדינה לפלסטינים. הדבר המתמיה בסיפור שדמויות במה שנחשב "שמאל" החלו מתהדרים בעובדה שדמויות בימין כמו נתניהו מדברים על חלוקת הארץ, וכי הימין סוף סוף אימץ את גישת אותו "שמאל"! דברים דומים אמרו בשמאל הפלסטיני בישראל לרבות במפלגה הקומוניסטית כשעל פניה אותו חיוך של שביעות רצון עצמית.

ה"שמאל" בינתיים התאיין והגבולות בינו לבין הימין טושטשו לחלוטין כי האקלים בישראל השתנה ומי שנשאר בגדה השמאלית הוא מיעוט איכותי. אנסה בשורות הבאות לתת תשובה קצרה ולהציע גבולות חדשים.

סיומו של ההסדר העולמי בין הון ועבודה כתהליך גלובאלי נחווה בישראל באופן קיצוני מאז אמצע שנות השמונים. ההחלטות המכוננות באותן שנים היו הרות גורל בכל מה שנוגע לתפקידה של הממשלה בכלכלה. תהליך מופרע של הפרטה שטף כל חלקה טובה וצרב את התודעה בכזב שרגולציה עדיפה על התערבות וכי השוק החופשי עדיף על חלוקה מתוכננת של הכנסות, וכי חופש לבעלי ממון עדיף על שוויון וצדק! בשנים אלו, מעמד הביניים בישראל נטה ימינה והפנה גב למוחלשים. אלא שחלק מהמוחלשים המשיכו ליהנות ממדיניות רווחה, לרבות אלו שחיו בהתנחלויות שבשטחים הכבושים, ואלו שנמנו על קבוצות מוחלשות באמצעות סוכניהן – המפלגות הסקטוריאליות כמו ש"ס שהתבססה על רשתות של תמיכה סוציאלית וסיבסוד ממשלתי. והארץ תשקוט ארבעים שנה! לומר, החלוקה החדשה של העושר מאז שנות השמונים המאוחרות, היטיבה שוב עם יהודי הארץ על חשבון הפלסטינים בה, אם כי מעמד הביניים בחברה זו התרחב והישיר מבט לימין!

green_linesבעניין המדיני, רעיון החלוקה של הארץ בין שני העמים איחד בין "ימין" ו"שמאל" בנקודה ששניהם התחילו להעדיף את מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי מובהק על מדינה מהים לנהר עם כמעט שוויון דמוגרפי. שניהם החלו מדברים על אימת היום שאחרי הסיפוח! כאן, ראינו "שמאלנים" ולא "ימנים" מציעים חילופי אוכלוסין ושטחים! להגיד, "ימין" ו"שמאל" התאחדו בנקודה הזו ונעלמו הגבולות שהבחינו ביניהם. הם גילו זה את זה שוב כציונים אותנטים ויהודים טובים שדרכיהם נפגשות וחופפות! גילו אלה את חרדתם של אלה מהיום בו יצטרכו להתחלק בריבון ובשלטון עם הפלסטינים בין הנהר לים! שני ה"מחנות" גילו כי אם לא יחלקו את הארץ הם יכוננו כאן אפרטהייד מוצהר. יתכן שהבושה, או מה שנשאר ממנה, הביאם להסכמה מוצהרת ושקטה שטוב ל"חלק את ארצנו". אלא שהחלוקה אינה ישימה יותר, ואם היא כן ישימה, הרי שזה במחירים כבדים מנשוא של טיהור אתני בשני הצדדים. מכאן, שהרעיון כולו הפך להיות מעין מלכודת שעשויה להוביל לסבב נוסף של עימותים ולאו דווקא להפוגה.

מכאן, שמאל וימין חייבים לקבל משמעויות חדשות כדי שנוכל לשרטט קווים מפרידים ואחרים שמקשרים. אני מציע, כצעד ראשון, לכרוך שוב בין תפיסות מדינתיות ופוליטיות ותפיסות חברתיות-כלכליות. שנית, אני מציע לראות שמאלן כמי שדוגל הלכה למעשה בשוויון ובצדק חלוקתי והיסטורי כלפי פלסטינים בישראל וקבוצות מוחלשות אחרות לרבות מהגרי עבודה ופליטים, עובדים מאורגנים ולא מאורגנים, ובהחזרת מנגנוני רווחה לשימוש המדינה, בחלוקה הוגנת של העושר והתמלוגים ממשאבי טבע, במיסוי ההון ובניתוק הקשר בין הון לשלטון ועוד כהנה וכהנה סוגיות באותו כיוון. שלישית, שמאלן הוא הדוגל בנטישת רעיון החלוקה של הארץ המבוסס כל כולו בשנים האחרונות על עיקרון ההפרדה הגזענית בין שני העמים – "אנחנו כאן והם שם"! רעיון זה התיישן והפך להיות בסיס רעיוני של הימין המצוי ששואף לקיים את ההפרדה בדרכים נוספות לגדר ההפרדה כגון דרכים נפרדות, תחבורה נפרדת, חוקים נפרדים וכולי.

שמאלן הוא איש/ה הדוגל/ת בחיים משותפים, ובפתרונות של שיתוף בין שני העמים ולא בפתרונות של הפרדה.שמאלן הוא הדוגל בחיים משותפים מרצון ולא מאונס, כי הוא רוצה ולא כי גורלו לחיות עם פלסטינים.

רעיון החלוקה איחד את ה"ימין" וה"שמאל" ורעיון השיתוף בין העמים יפריד ביניהם!

מרזוק אלחלבי הוא סופר ומשפטן

לקריאה נוספת

עוד של מרזוק אלחלבי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי יזהר

    המחבר צודק לגבי טשטוש הגבולות בין שמאל לימין מאז 1967. השמאל התמקד בעיקר התחום המדיניו אילו בתחום הכלכלי-חברתי ניכר בו סחף ניכר ימינה, עם השתלטות האידאולוגיה הניאו ליברלית על החשיבה והמעשים בתחומי הכלכלה והחברה. השתלטות זו היא בעיקרה תוצאה של האינפלציה הדוהרת של תחילת שנות השמונים ותוכנית החירום לייצוב המשק מ-1985. מאז יש לנו בישראל בעיקר שמאל חלקי המתמקד בתחום אחד או שניים.
    שמאל מלא בישראל של היום הוא כל מי שחותר לשלוש המטרות הבאות: כינונה של מדינת רווחה אוניברסלית עם מעורבות ושליטה של המדינה בכלכלה; חתירה לסיום הכיבוש; הגנה על הדמוקרטיה המהותית, הכוללת גם זכויות אדם ואזרח, מפני המכרסמים בה מימין – הלאומנים והגזענים למיניהם. פועל יוצא מכל אלה הוא צמצום עד ביטול של כל הפערים בין כל חלקי החברה הישראלית מכל המגזרים והמוצאים. התמקדות רק במטרה אחת אולי נותנת סיפוק לאנשים מסוימים, אבל לא מביאה לתוצאות.
    שמאל כזה יכול להיות ציוני וגם לא ציוני ואפילו אנטי ציוני. מה עדיף? לפי סיכויי ההצלחה בהשגת המטרות המנויות לעיל. לי ברור כי שמאל שאינו ציוני לא יצליח לגייס למען מטרוליו את הרוב הגדול של הציבור היהודי בישראל, שהוא גם הרוב הגדול במדינה.

    1. דרור BDS

      סמי שלום שטרית: "אין פה מורכבות – או שאתה ציוני-אשכנזי או שאתה רוצה משטר דמוקרטי-אזרחי. הכל נגזר מכאן. למשל, אילו הייתה זו מדינה עם משטר דמוקרטי-אזרחי והיה לה חוק הגירה של מדינה דמוקרטית ולא חוק השבות הגזעני, אז בהחלט אפשר היה לווסת את מספר המהגרים והאזורים מהם הם באים לפי שיקולים אחרים לגמרי ולקבלם אל החברה האזרחית".
      תגובה למאמרו של אופיר טובול: "מהי עמדתנו כפעילים מזרחים בנושא הפליטים"?
      http://kedma.co.il/block/archives/1036

      בשביל אורי יזהר ודומיו המצב בו מחצית האוכלוסיה בין הנהר לים היא אזרחים ואילו מחציתם האחרת אינם אזרחים נצרב כה עמוק בתודעה עד שהפך מהרגל לטבע. לכן ההיסטוריה בה הוא מכיר מתחילה ב1967, ושמאל מבחינתו הוא "הגנה על הדמוקרטיה המהותית, הכוללת גם זכויות אדם ואזרח מפני המכרסמים בה מימין – הלאומנים והגזענים למיניהם". אבל התרמית בטרמינולוגיה של השיח הציוני לגבי המושגים ימין ושמאל היא נושא המאמר. ההבדל בין ליברמן לבין מרצ דק מחוט השערה – כך יהודה שנהב.

      על הדמוקרטיה המהותית יודע לספר זחאלקה: "יש סוד אפל לדמוקרטיה הישראלית. זו דמוקרטיה שבנויה על טרנספר. מדינה יהודית יכלה להתקיים בשני תנאים; או שמגרשים את הערבים או שעושים אפרטהייד. זה לא משפט שלי, זה מאמר שכתבה חנה ארנדט ב-1941. אז למה עשו טרנספר ולא אפרטהייד? כי לאבות הציונות היה דימוי עצמי של דמוקרטיה. הם ראו את עצמם דמוקרטים ולא יכלו לסבול מצב שבו יש שלילת זכויות, הם לא רצו במדינה ערבים שאין להם זכויות. אם רצו להקים רק מדינה יהודית, הפלסטינים יכלו להישאר פה עם אפרטהייד. אם רצו גם יהודית וגם דמוקרטית זו משוואה בלתי פתירה בלי טרנספר. רק ברגע שמספר הערבים קטן ל-11 אחוז, הם עשו את הדמוקרטיה. זה החטא הקדמון. אנחנו קרבנות הדמוקרטיה – לא רק קרבנות המדינה היהודית".

      "פועל יוצא מכל אלה הוא צמצום עד ביטול של כל הפערים בין כל חלקי החברה הישראלית מכל המגזרים והמוצאים" , כך אורי יזהר. המשמעות של הדברים האלה היא אחת: מתן אזרחות לכלל התושבים בין הנהר לים ותיקון חוק השבות לחוקי הגירה של מדינה דמוקרטית. אבל אורי יזהר לא מעוניין בכך. אורי יזהר מעוניין בהמשך הולכת השולל של השמאל בעיני עצמו, העיקר לא להימנות עם מה שהוא מכנה ימין – הלאומנים והגזענים למיניהם.

      אני בעד הלאומנים והגזעניים למיניהם החותרים להפוך את מה שמכונה פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי. שכרון הכוח הציוני-אשכנזי המנוסח היטב במשפט "ברור כי שמאל שאינו ציוני לא יצליח לגייס למען מטרותיו את הרוב הגדול של הציבור היהודי בישראל, שהוא גם הרוב הגדול במדינה" חייב להיעקר ע"י סופה הרסנית ע"פ מתווה אחמדינג'ד. צא, צא החוצה מגבולות קווי הפסקת האש של 1949 והסתובב מעט בעולם. שם תוכל לראות מי מתגייס ועבור אילו מטרות. הציבור היהודי בישראל, שאינו הרוב הגדול במדינה הציונית (מעל 50% בין הנהר לים אינם יהודים), הוא רק פקטור אחד במאזן האימה ההולך ומשתנה בין הפורעים הציונים ותומכיהם לבין שוחרי הדמוקרטיה (המהותית?) בין הים לנהר.

      1. אורי יזהר

        למקרא דבריו של דרור נפלטה מפי אנחה אשכנזית ישנה: "אוי-ווי". כמות הסילופים, של דברי ושל המציאות היא אדירה ומחייבת כתיבת מאמר ארוך שאין לי שום חשק לכתוב אותו. אסכם במשפט אחד: מי שאינו מבין את הלאומיות כתופעה היסטורית איתנה וחושב שבכמה נוסחאות תפורות על ברך ניתן להתגבר על הבדלים לאומיים ולכונן בארץ ישראל מדינה דמוקרטית דו או רב לאומית – לא מבין היכן הוא חי וכיצד צריך ולפעול כיתד לצאת מן המלכוד.

        1. דרור BDS

          "כמות הסילופים, של דברי ושל המציאות היא אדירה".
          הדברים שלך הובאו כציטוט. לא נגעתי, לא ערכתי, ולא הוצאתי אותם מההקשר. לגבי סילוף המציאות, את הטענה הזו יש להפנות לזחאלקה, לשטרית ולכותב המאמר, לא אלי. אני רק הראיתי שאתה מדבר שטויות – דבר עליו אין מחלוקת.

          "מי שאינו מבין את הלאומיות כתופעה היסטורית איתנה וחושב שבכמה נוסחאות ניתן להתגבר על הבדלים לאומיים…" עד כאן דברי בשארה. ההמשך כולו שלך: "… ולכונן בארץ ישראל מדינה דמוקרטית דו או רב לאומית – לא מבין היכן הוא חי וכיצד צריך ולפעול כיתד לצאת מן המלכוד".
          אכן כך. הפלסטינים אזרחי ישראל בכלל ותומכי בל"ד בפרט לא יודעים היכן הם חיים. הנה עוד תמהונית שלא יודעת מה הם ומי הם הציונים האשכנזים תומכי מרצ ומסתמכים רק על תחזית מזג האוויר של ערוץ2 בהגשת אחמדינג'ד:
          http://electronicintifada.net/content/no-chance-two-states-interview-knesset-member-haneen-zoabi/9760

          1. אורי יזהר

            איפה הסילופים? אחד להדגמה. אני כתבתי ששמאל בישראל כיום הוא מדינת רווחה אוניברסלית, חתירה לסיום הכיבוש והגנה על הדמוקרטיה המהותית. דרור מתייחס רק לנושא הדמוקרטי ובהמשך מזיכר ברמז את נושא שתי המדינות שהוא מתנגד לו. זו בהחלט מסירה מסולפת המוציאה מהקשר.
            לא ציטטתי את עזמי בשארה. הניסוח הוא שלי. אם הוא תואם את דברי בשארה, לא ידעתי על כך ואינני מתנצל על כך.
            האמירה שאין מחלוקת על כך שאני "מדבר שטויות" אינה ראויה לתגובה. מי שאינו מופיע בשמו המלא, מי שלא ראיתי אף מאמר אחד שלו, אלא רק תגובות תוקפניות לדברים שאינו מסכים להם, שייך ככל הנראה לאותו מיעוט זעיר בקרב היהודים בישראל ששונא את הציונות, את המדינה ואת כל מי שלא חושב כמוהו. שיהיה לו לבריאות. מעתה והלאה לא אתייחס לדבריו של המתקרא "דרור".

          2. דרור BDS

            מה זה? הגדרה חדשה למושג סילוף? עמוס נוי מכנה זאת: סילוף בעיני עצמו.
            קודם ניסית כוחך בהגדרת המושג שמאל. יופי. השתמשתי בהגדרה שלך – לא של זחאלקה ולא של סמי שלום שטרית, שלך – למושג שמאל וכתבתי מאמר (תחת השם ארי שביט) האם אורי יזהר, ע"פ הגדרתו שלו, שלו(!) נמנה עם מחנה השמאל?
            כללי הוכחת ההשתייכות ברורים: עמידה בכל שלושת הקריטריונים. מספיק שהוכח כי אורי יזהר לא עמד באחד מהקריטריונים שהוא עצמו הציע, כדי להוכיח כי הוא אינו נמנה עם מחנה השמאל כפי שהוא עצמו הגדיר אותו. אין צורך להפריך גם את השניים האחרים.

            לאחר מכן התחלת במלאכת הציטוטים. תחילה מהראיון של עזמי בשארה עם ארי שביט. אבל הלו, לא הפרדת בין הדוברים השונים ואפילו הוספת את ו"ו החיבור ביניהם. לזה התכוונתי באמרי כי אתה מדבר שטויות. מאיר עמור מכנה זאת טמטום חושים אשכנזי.
            לבסוף ציטטת(!) את פושעת המלחמה ואשת השמאל ציפי לבני על אהבת הציונות ועל אלה שלא אוהבים את הציונות. אל תכחיש שציטטת, הנה דבריה במלואם:
            https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10100817147117790&set=a.712225871850.2443859.36914170&type=1&theater

  2. נטליה קוצקי

    אבל למה סימני הקריאה על כל צעד ושעל? או, במילים אחרות, איפה העורך (אם יש כזה)?

    1. עמית

      ממתי פסול להשתמש בסימני קריאה?

      באמת אני שואל. בכתיבה עברית של פעם רואים סימני קריאה על כל צעד ושעל. חבל שנעלמו!

    2. דרור BDS

      סימני הקריאה הם כתוצאה מההתרגשות למקרא הסקר הבא:

      "When asked about two options in the event the two-state solution to the Israel-Palestine conflict was no longer on the table, 65 percent of U.S. citizens said they preferred a democratic state where Jews and Arabs are equal, against only 24 percent who supported “the continuation of Israel’s Jewish majority even if it means that Palestinians will not have citizenship and full rights.”"
      http://www.lobelog.com/poll-if-two-state-solution-fails-what-next/#more-23321

  3. דןש

    הבעיה איננה בעייה ישראלית בלבד, אלא כלל עולמית. החלוקה המדינית מבוססת על ההגדרה הלאומית. צרפת של הצרפתים, אנגליה של האנגלים, גרמניה של הגרמנים ואפילו ארה"ב היא של האמריקאים. מדינות בהן קיימת הפרדה לאומית, נמצאות תמיד בסכסוכים ובמלחמות "אחים".
    למדינת ישראל קיימת בעיה נוספת, שאין כל הפרדה בין הדת ללאום ואין כל אפשרות להצטרף ללאום הישראלי, שלא דרך המרת הדת. אני בעד שנוי ה"שיטה" ויצירת קריטריונים להצטרף ללאום הישראלי שאינה קשורה בנושא הדת. בינתיים אפילו ההגדרה מי הוא יהודי שנויה במחלוקת חריפה.
    מדינת ישראל הוקמה למען העם היהודי ולכן ניתנת פריווילגיה ליהודים לעלות לארץ ולהפוך בין רגע לישראלים מן השורה. יחד עם זאת אנו מחוייבים בשוויון לגבי כל הלאומים האחרים המצויים במדינה, עוד הטרם הקמתה. שוויון זה אינו קיים לבושתי וחייבים לפעול על מנת לקיימו.
    בנוסף מדינת ישראל הוקמה כמדינה בעלת אורינטציה מערבית. גם כאן קיים ויכוח חריף בהקשר להזנחת התרבות המזרחית. ההצעה ( שהיא דווקא נחלת הימין הקיצוני והמיעוט הערבי ) למדינה אחת מן הים עד הנהר ( ומדוע לעצור דווקא בנהר ? ), עשויה במהלך השנים ל"הטות את הכף" ולהפוך את מדינת ישראל לעוד מדינה ערבית/ מוסלמית מן הענין. אינני חושב שאפילו הפלסטינאים ( בוודאי אזרחי מדינת ישראל מביניהם), רוצה שתהיה כאן מדינה כמו מצרים, ערב הסעודית, סוריה, עירק ואירן. רק הפרדה והקמת מדינה פלסטינאית לצדה של מדינת ישראל, כאשר שתי המדינות תחיינה כמו "תאומים סיאמיים" תמנע מצב כזה.
    מבולבלים – כן . גם אני.

    נגעתי רק במצב הגיאופוליטי – אבל גם השיטה הכלכלית אינה חד סיטרית. קיים טוב בבעלי ההון ( כמובן שלא בחזירותם) כמו שקיים טוב בעבודה מאורגת ( גם היא של תהיה חזירית).

  4. עמית

    אם גבולות השמאל והימין ישורטטו על פי התומכים באיחוד הארץ או חלוקתה, הם צריכים להיות משורטטים בצורה כזאת:

    התומכים באיחוד הארץ; בין אם הם אנשי ארץ ישראל השלמה או פלסטין השלמה מוצהרים, ובין אם הם אנשי א"י השלמה או פלסטין השלמה המתחזים לתומכי דו-לאומיות (אני לא מאמין שבאמת יש אדם התומך במדינה דו-לאומית, מבלי שהוא מבין שזה יביא לאחת התוצאות הנ"ל). הם אנשי ימין התומכים בהנצחת הסכסוך והסלמתו.

    בעוד התומכים בחלוקת הארץ, יהיו מניעיהם אשר יהיו, הם אנשי שמאל ופשרה התומכים ביישום הפתרון היחידי שבו המקסימום הישראלי יכול לפגוש את המינימום הפלסטיני.

    1. מרזוק אלחלבי

      הבהרה

      כדי שלא יעוטו אוהבי עודף האינטרפרטציה על השלל אני מבהיר:
      לא לאיחוד הארץ כוונתי בעיקר אלא לרעיון החיים המשותפים בין שני העמים,
      לרעיון החיים המשותפים מרצון ולא מכורח, ייתכן שהמסגרת היא אותה ארץ, אולם כל הסדר המבוסס על רעיון השיתוף לא ההפרדה – זה שמאל!

      לפעמים אנשים מגיבים כאילו שהסכסוך פרץ רק אתמול וכאילו לא היה פה נהרות של דם , הנחתי היא ששני העמים דממו מספיק ונהרגו מספיק והתווכחו מספיק וכי הגיע זמן שינו הקונספט מהפרדה בין העמים לחיים משותפים בין העמים – פשוט לא!

  5. עמית ל.

    דהיינו האידיאולוגיה שהתפתחה במאה ה-19 ובשיאה נוסחה ע"י קרל מרקס.
    אז הסוציאליזם הוא על-לאומי ורואה במעמד את הזהות האמיתית – לכן פועלי כל העולם התאחדו.
    ובישראל – השמאל הוא קודם כל כלכלי חברתי. מי שדוגל במשטר סוציאליסטי הוא שמאל.
    מהבחינה של הסכסוך הציוני-פלסטיני – שמאל אמיתי ידגול בחיים משותפים כלומר הפועלים היהודים והפועלים הערבים יש להם מן המשותף יותר מאשר מן המפריד.
    וברור שכל מי שלא מאמין בתפיסת העולם הסוציאליסטית – הוא ימין.
    אלא שישנם כל אלו שבאמצע – הסוציאל-דמוקרטים.
    לגביהם המונחים שמאל וימין מאוד מטושטשים, כפי שראינו מזה שנים במדינת ישראל.

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    זולת הצעת מדינות ערב לסיום הסכסוך הכולל שתי מדינות.

  7. מצביע מרצ

    אם ככה אתה רואה "שמאל אמיתי", כלומר רק המיעוט האיזוטרי של אנשים שחותרים ללבננוניזציה ויוגוסלביזציה מסוכנת של ישראל הם "שמאל אמיתי", אז אני ימין גאה!! שמאל זה מי שרוצה שיהיה טוב לשני הצדדים, ולא מי שכופה פיתרונות כמיטת סד על שני העמים בשם אידיאולוגיה קומוניסטית פוסט לאומית לא רלוונטית.

  8. יקירוביץ'

    הבעייתיות עם המושגים ימין ושמאל זה שהם תמיד מתחלפים לפי תנאי השטח. שמאל של ישראל לא יהיה שמאל של ארצות הברית, הכי שמאל בארצות הברית כמפלגה משמעותית זה מה שכאן בישראל נחשב כמרכז.

    במקום להמתין להשתנות תנאי השטח והלכי הרוח כדי לשנות שוב את המושגים כדי להתאימם למציאות, ישנם מושגים ששניהם לא מושגי שיח אלא עמדות מובהקות- שמרנים מצד אחד וליברלים מצד שני. ניתן אולי להקל ולהגיד ימין-שמרני ושמאל-ליברלי, אבל זה צורך שיח ולא צורך אינטלקטואלי.

    הקו הוא די ברור- השמרנים רוצים לשמר את מה שקיים, ללכת על פי מה שהורגלנו אליו עד כה. ישנו התירוץ של השמרנות המסורתית- לחיות תוך שימור המסורת בת המאות או אלפי השנים. מנגד לשמרנות המסורתית יש השמרנות האוניברסלית, שנקודת המוצא שלה היא הערכים שהיא טוענת שהם אוניברסלים, נתונים מחוץ לזמן ובלתי ניתנים לשינוי, וצריך ללכת לקראתם ראש בקיר בלי להתייחס לשום נתון מציאותי שעשוי להרוס אותך בדרך.
    שתי נקודות המוצא שונות אמנם, אבל אין הבדל רב ברצונות הפוליטיים של השמרנים המסורתיים והשמרנים האוניברסלים. התוצאה אצלם היא אותה תוצאה, או לפחות שתי התוצאות דומות מאוד. יש קווי דמיון ברורים וחד משמעיים בין השמרנות לאורך ההסטוריה מאז שהתעצבה לעמדה ברורה לבין העמדה ה"ימנית" בארץ, שברור מאליו שהימנים בארץ או מה שנהוג להגיד עליו ימין- הם בעצם שמרנים מובהקים. אלה ה קווי דמיון שבעצם מרכיבים את אותה הדמות.

    ויש כה הרבה קווי דמיון בין מה שקרוי "שמאל" בישראל לבין הליברליזם מאז שהחל להתפתח ולעשות תנועה מהליברליזם הקלאסי לעבר הליברליזם של הרווחה, שדומה דיו לסוציאל-דמוקרטיה בעלת האופי השמאלי. כך שברור שמה שקרוי שמאל הוא ליברלי בעצם, במדינתו. שולמית אלוני הייתה אחת הראשונות בישראל, ויש שיגידו הראשונה, שהראו קו חשיבה פוליטי ליברלי מובהק.

    אז במקום ימין-שמאל, שמרנים-ליברלים. זה מה שנכון, אם כי אין אני משוכנע כלל כי מושגים אלה יתפסו כמו שהמושגים ימין-שמאל תפסו לאורך השנים.