על תהליכי גמילה של ניאו-ליברלים

לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב-2008, התפכחו חלק מהפונדמנטליסטים הניאו-ליברליים מהדוגמטיות הקפיטליסטית והפכו "חברתיים". ההתפכחות הזאת הובילה אותם לגילוי סקנדינביה, ובזמן האחרון הם עסוקים בשיווק גירסה קפיטליסטית סלקטיבית, מוטה ומעוקרת מאיגודי עובדים גם לישראל
יוסי דהאן

ENGLISH

מעניין לעקוב אחר מה שקרה לשיח החברתי-כלכלי בישראל בשלושת העשורים האחרונים. כיצד המילון והשיח הסוציאל-דמוקרטי, שהיה נחלתם של מעטים, שיח שבמרכזו ערכים כצדק חברתי, סולידאריות ואחריות קולקטיבית דוגמת מודל מדינת הרווחה הנורדית, נוכס ואומץ בחלקו על ידי התקשורת הממסדית. היו ימים שהשיח הזה זכה לקיתונות של בוז ולעג מצדה של התקשורת הכלכלית הניאו-ליברלית שהתייחסה אל כל מי שהעלה על דל שפתיו מושגים כצדק חברתי וסוציאל-דמוקרטיה, כאל בורים בכלכלה, דוגמטים ואידיאולוגים שחזונם הוא הפיכתה של ישראל לברית המועצות הסטאליניסטית.

התקשורת הכלכלית הממסדית הניאו-ליברלית כללה אז המוני חסידים שוטים כגיא רולניק, ששירת אז ככתב כלכלי בגלי צה"ל. אני נזכר בשידורי התעמולה השבועיים לטובת בעלי ההון והקפיטליזם הפרוע בתוכנית "שעה קלה על כלכלה", שערך והגיש בתחנה הכתב והפרשן הכלכלי הבכיר של עיתון "הארץ", אברהם טל. הטפות יום-יומיות להפרטה, קיצוץ תקציבים חברתיים ודה-רגולציה להם היו שותפים רבים אחרים בתקשורת הממסדית – שלא היו אלא חקיינים פרובינציאלים של בני בריתם האידיאולוגים התאצ'ריסטים והרייגניסטים שמעבר לים. בשנים האחרונות, בעיקר לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב-2008 וביתר שאת מאז המחאה החברתית בישראל ב-2011, עוברים חלק מהחסידים השוטים הללו הליכי גמילה אידיאולוגיים, ולפתע הם מגלים את המימד החברתי של הכלכלה, ונחשפים לתגלית המדהימה שהכלכלה צריכה לשרת את החברה ולא להיפך. מה שמצחיק זו המהירות שבה מעצבי דעת הקהל ההפכפכים הללו מנכסים לעצמם שיח חברתי פרוגרסיבי ללא שמץ התנצלות או חרטה. אני לא מתלונן, אין לי רק אלא לאחל להם גמילה שלמה ומוצלחת ושחרור מהיר מכבלי הכת.

לפני כחצי שנה, על רקע חורבות תוצאות הקפיטליזם הפרוע שלו הטיף, גילה השבועון הכלכלי השמרני "האקונומיסט" את מודל מדינת הרווחה הנורדי והעלה אותו על נס כמופת כלכלי וחברתי, נס הכולל פריון כלכלי גבוה, שיעורי עוני נמוכים ואי-שוויון חברתי וכלכלי קטן. לא חלף זמן רב ו"דה מארקר" ייבא ותרגם את התגלית הזו עבור קהל הקוראים הישראלי. מה ש"האקונומיסט" תיאר כמדינת הרווחה הסקנדינבית היה תיאור חלקי ומוטעה, כפי שתיאר במדויק ובאופן בהיר ג'וזף שוורץ במגזין "Dissent". התיאור הזה לא כלל בין היתר את השיעור הגבוה מאד של עובדים מאורגנים בארצות אלו ואת תפקידם המרכזי בקביעת המדיניות החברתית והכלכלית. עניין שד"ר עמי וטורי, המומחה היחיד בישראל בנושא המדיניות החברתית והכלכלית של מדינות סקנדינביה וממייסדי ארגון "כוח לעובדים", הצביע עליו יותר מפעם אחת. "האקונומיסט", כמו גם "דה מארקר", משתדל מאד שלא להבליט יתר על המידה למשל את העובדה ש-30% מכוח העבודה במדינות אלו מועסק בסקטור הציבורי, הסקטור שהוא שנוא נפשם, לעומת שיעור העסקה של 15% במדינות ה-OECD.

האחד במאי 2012 בגוטברג, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd
האחד במאי 2012 בגוטברג, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd

השבוע, גיא רולניק מקדיש מספר עמודים לא קטן לבחינת המודל השבדי, שרובו כולל ראיונות מעניינים עם כלכלנים של איגודים מקצועיים וכלכלנים אחרים. עמי וטורי, המשבח את רולניק על תיקון עיוותי עבר של המודל, מצביע על המסקנות חסרות הבסיס לדעתו שרולניק מסיק אודות הליכי התאגדות עובדים בשנים האחרונות בישראל.

הבעיה עם רולניק ורבים אחרים שגילו לאחרונה את המודל השבדי היא האופן הסלקטיבי והמוטה שהם מתארים אותו – תיאור סלקטיבי המתיישב עם עמדותיהם האידיאולוגיות. רולניק כותב: "הנה מה שלמדנו מהכלכלנים המייצגים את הוועדים הגדולים ביותר בשבדיה: כל הסכמי העבודה והשכר במדינה כפופים לעיקרון המקודש של יעילות ופריון. כדי לוודא שהסכמי השכר לא פוגעים בכלכלה, הם מובלים על ידי הסכמי שכר בתעשיות הייצוא, שצריכות להתחרות בשווקים הבינלאומיים". המסקנה המתבקשת מדברים אלו ומדברי הכלכלנים השבדים, שהיה צריך לאמץ מעריץ חדש ומתלהב של המודל השבדי שמעוניין לייבאו לישראל, היא שהדבר ההכרחי והדחוף שצריך לעשות כאן זה לפעול להקמתם של ארגוני עובדים חזקים בתעשיות הייצוא, למשל בתעשייה מרכזית נטולת ארגוני עובדים כתעשיית ההיי-טק. במקום זאת, המסקנה הפבלוביאנית של רולניק, שהיא גם אחת האג'נדות המרכזיות של "דה מארקר" (להוציא חריגים), היא החלשת איגודי העובדים בסקטור הציבורי (כן, גם אני מסכים שהם זקוקים לרפורמות דמוקרטיות משמעותיות).

על מנת ליצור ניגוד חריף בין ישראל לשבדיה רולניק גם מציג תמונה מוטעית של התארגנויות עובדים חדשות בישראל, כאילו כולן מתרחשות בסקטור הציבורי, תוך התעלמות מהתארגנויות עובדים חדשות המתרחשות לאחרונה בענפי הביטוח, התקשורת והסלולר. "דה מארקר" נוהג לבכות את מר גורלם של עובדים בלתי מאוגדים בעלי סל זכויות מצומק ועובדי קבלן, אולם זה אינו נעשה בדרך כלל על מנת לשפר את מצבם, אלא רק בהקשר של ניגוח האיגודים המקצועיים הקיימים.

המודל השבדי מכיל כמרכיב מרכזי את שוק העבודה הגמיש, שוק עבודה שבו עובדים מתניידים במהלך הקריירה שלהם בין מקומות עבודה שונים. אולם על מנת לקיים את שוק העבודה הגמיש, שבדיה מקצה כ-3% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה להכשרה מקצועית ומעניקה דמי אבטלה נדיבים לעובדים חסרי תעסוקה. בישראל, שבה חוסל למעשה תקציב ההכשרה המקצועית, הייתי מצפה מחסיד של המודל השבדי כרולניק שביטחון תעסוקתי והסדרי קביעות מהווים לתפיסתו את אחד הגורמים המרכזיים לחוסר יעילות כלכלית והשחתה במשק הישראלי, לתמוך במרכיבים מרכזיים אלו של המודל השבדי ולפעול ליישומו בישראל, אבל גם במקרה זה אף מילה.

כך גם בעניין ההפרטה. רולניק מדגיש את מדיניות הפרטת שירותים חברתיים כשירותי חינוך ובריאות. כך למשל, אספקת שירותי חינוך בשבדיה נעשית לא רק על ידי המדינה אלא גם על ידי גופים פרטיים, חלקם ללא מטרות רווח וחלקם למטרות רווח. לאזרחים מוענקים על ידי המדינה שוברים שבאמצעותם הם יכולים לבחור בין בתי ספר שונים ציבוריים, לא ציבוריים ובתי ספר של גופים פרטיים למטרות רווח. אולם חשוב להדגיש שהשוברים הללו מוענקים על בסיס שווה, ואי אפשר להוסיף עליהם כספים פרטיים. כמו כן, כל בתי הספר נמצאים תחת רגולציה מאד קפדנית של המדינה. כפי שעולה מדברי המרואיינים, חינוך הוא דווקא מקור מרכזי של חוסר נחת בשבדיה, לדבריהם שכר המורים הנמוך ורמת ההישגים של התלמידים השבדים נמוכה יחסית. בנוסף, לא הכל ורוד במערכת החינוך השבדית. לפני מספר חודשים הכריז אחד התאגידים הפרטיים הגדולים המספק שירותי חינוך JB Education על פשיטת רגל כשהוא מותיר אלפי תלמידים ומורים חסרי אונים. הפרטה של מערכת החינוך הכוללת בין היתר הפרטת אספקת שירותי חינוך ועירוב גורמים למטרות רווח ויצירת תחרות בין בתי ספר באמצעות שוברים, הוא נושא רציני מדי על מנת לפטור אותו בהצהרה שכך נוהגים בגן העדן השבדי רק מפני שזה מסתדר עם ההעדפות האידיאולוגיות הליברטריאניות שלך.

אם החליטו ב"דה מארקר" להתגייס לאימוץ וקידום המודל השבדי שבין היתר מבוסס על נורמות וערכים היסטוריים מוסריים ותרבותיים ייחודיים, אז כצעד ראשון, כפי שעולה גם מדברי המרואיינים, כדאי להם להשתחרר תחילה מאובססיית רדיפת עובדי הסקטור הציבורי. במקום זה, שיפנו קצת מקום בעיתון לכתוב על חשיבות הקמת התארגנויות עובדים בסקטורים מוטי ייצוא, וייצאו בקריאה להשקעה ציבורית בהכשרה מקצועית והגדלת דמי האבטלה. אלה הם מרכיבים מרכזיים באוטופיה השבדית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    אני מסכים עם כול הדברים אבל בכל זאת חושב שאברהם טל היה עורך (התכנית שעה קלה על כלכלה) יותר פתוח לדעות אחרות מאשר רולניק ומאשר עודד לוינסון שעורך היום את התוכנית הכלכלית בגל"צ.
    בתקופתו של טל הייתה לי פינה כמעט קבועה בה אמרתי דברים הפוכים לרוח הניאו-ליברלית שנדפה ממנה, היום זה בלתי אפשרי.

  2. יואש

    יישר כוח ליוסי דהאן שהעלה בתיאור תמציתי את השינוי בהלך הרוח בקרב ניאו ליברלים בישראל. חשיבות הייצוג של המודל השבדי בעיתונות הישראלית הוא באפשרות לתת השראה וכוח למהלכים שיביאו להגדלת השוויון בישראל, להתארגנות עובדים מחזקת ולא למיוחסי "שלטר" בלבד.
    התמיכה השבדית במעבר עובדים מתעסוקה לתעסוקה תוך בטחון רב והכשרה מקצועית מתאימה,היא אחד מסימני ההיכר של המערכת השבדית . בישראל, הניאו-ליברלים הביביאנים נלחמים בהכשרה המקצועית ובדמי אבטלה ומקצצים את כנפיהן ,תוך יבוא תכניות כשל ויסקונסיות שכל עניינן העשרת מתי מקורבים לשלטון.

  3. תמר בן יוסף

    רולניק גם מתרפק בכתבה על חלוקה מוסכמת של פירות העלייה בפיריון בין העובדים למעסיקים בשוודיה. מודל כזה בדיוק התקיים בישראל. זה היה בעידן ההסכמים הקיבוציים: ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים ניהלו משא ומתן משולש על השכר. המשא ומתן התבסס במידה רבה על חישובי פיריון ושכר שנערכו במוסד לחקר ההכנסות – גוף בתוך המכון לפיריון העבודה. מוסדות אלה חוסלו בשנות ה-90 בתמיכתם הנלהבת של רולניק וחבריו. ועכשיו, לך תחלום על המודל הסקנדינבי.

  4. ניצן

    ״מעניקה דמי אבטלה נדיבים לעובדים חסרי תעסוקה״- בהשוואה למדינות כמו גרמניה וצרפת. שוודיה לא מעניקה דמי אבטלה גבוהים (כמובן ביחס לישראל כן).

    מערכת החינוך השוודית בבעיה קשה, הן במבחן הפיזה הקודם והן הנוכחי הם המגמת ירידה.
    הנתון המעניין הוא שלא רק בחינוך הציבורי, גם בחינוך הפרטי (שיטת הווצ׳ר) הם בירידה, למעשה הפרטת הבריאות בשוודיה פגעה בכולם.

  5. אלי קליר

    על רשימתו היפה, המאירת עיניים, אלא שכל הכוונות הטובות של עמי וטורי, ושל
    אחרים שלא באים בתום לב כמוהו , נידונות לכישלון. שוודיה, העם השוודי, מושתתים על חברה הומוגנית, בעלת מסורת ארוכה של גורל משותף, ואשר- חשוב לא פחות- טריטוריה מוצקה, מוסכמת אליבא דכולי עלמא, נמצאת בבעלותם. איך אפשר להעביר גזירה שווה משוודיה אלינו? ארץ של מהגרים מארבע כנפות העולם, חסרת מסורת משותפת בכלל, ואשר בינתיים- אין לה אפילו פיסת טריטוריה אחת שלא שנויה במחלוקת.
    טוב לחלום, צריך לחלום, אך אל לנו להתנתק מהמציאות.

  6. מיכה

    מאמר חשוב, של יוסי דהאן בעיקר כי חשוב לחשוף את המסכות של רולניק. אני רוצה רק להוסיף כמה נקודות מהן מתעלם רולניק (כמו שהתעלם מהן בסדרת המאמרים הקודמת בדה מרקר.
    1. היציאה מהמשברים של מדינת הרווחה נעשתה בהרבה על ידי הגדלת הסקטור הציבורי במיוחד על ידי הגדלת עבודת נשים. השיקולים בעד הגדלת עבודת הנשים אינם כלכליים טהורים.
    2. הגדלת עבודת נשים מתאפשרת על ידי רשת של גנים ומעונות יום שהמדינה מפעילה, ובכל מקרה רשת כזו כרוכה בתקציבים חברתיים גדולים,
    3. אחד היתרונות של שבדיה ביציאה מהמהשבר הכלכלי היה שימוש בתקציבי הרווחה כ"ווסת אוטומאטי" (כסף שהמדינה מוציאה תמיד, גם בשעת משבר כלכלי וצמצום תקציבי, חלק מהתקציבים גדל כגון גמלאות אבטלה, מדיניות קיינסיאנית לגמרי).
    4. רולניק מתייחס לשיתוף הפעולה בין האיגודים למעסיקים, כאל מצב קיים. אבל הקמת איגודים חזקים כאלה הייתה כרוכה במאבקים גדולים. שיתוף פעולה אפשרי רק כשאתה חזק. כשאיגוד מקצעי חלש, כמו בישראל כיום, שיתוף פעולה עם המעסיקים והממשלה, פעמים רבות פירושו כניעה וויתור (במיוחד במצב בו לעובדים בשטח אין יכולת השפעה על ההסכמים בין ההסתדרות למעסיקים).
    5. וחשוב מאוד: המדיניות של ריסון תקציבי, וריסון משכורות, מסורתית, באה יחד עם ורק בתנאי, שנשמרים תנאי המינימום של העובדים. המפלגה הסוצ"ד והאיגודים הרשו לעצמם ריסון כזה בגלל שהיו בטוחים שנשמרים תנאי המינימום (הגבוהים מאוד בשבדיה) של העובדים, אנחנו רחוקים מאוד מהמצב הזה .

  7. אורי יזהר

    טוב שרולניק חזר בתשובה, אפילו אם החזרה הזאת חלקית וצולעת. אבל מה יהיה עם שטרסלר, מי יחנך אותו לחדול סוף סוף מהקלישאות הניאו ליברליות שהוא מנפק לנו בשפע בכל יום שישי בערוץ השני?
    ואני עדיין מחכה לספר שעמי וטורי צריך לכתוב על המודל הסקנדינבי.

  8. שושנה גבאי

    בנוסף על השקרים והמניפולציות שעושה גיא רולניק בהצגת המודל הנורדי עליהם הצביע יוסי ומגיבים אחרים, מעניין לראות שרולניק, לא רק מתעלם מהאנשים בישראל הכותבים כבר שנים רבות על המודל סוציאל דמוקרטי לרבות אנשים המומחים במודל הנורדי כמו ד"ר עמי וטורי כאילו התפיסה הסוציאל דמוקרטית חיכתה שנות אלפיים לאביר רולניק לנסוע לסקנדינביה כדי להציל את ישראל מעצמה. עכשיו במסעו של רולניק אחד מעמודי הניאו- ליברליזם בישראל לסוציאל דמוקרטיה, יש לו צורך לבדל את עצמו מהסוציאל דמוקרטים הותיקים בישראל ולהראות שהוא האמצע המאושר . וכך הוא אומר בראיון שנתן לקרן נוייבך ביום ראשון השבוע: "בישראל יש תפיסה האומרת שאם הממשלה תעשה כל דבר , אז לכאורה זה יגן על העובדים זה הפוך מהתפיסה השוודית הכל צריך להיות יעיל ותחרותי וזה מוביל אותם להפרטות. כדי לממן את מדינת הרווחה .. בישראל השתרשו דברים אחרים לחלוטין בשוק העבודה . על התפיסה הזאת אין היום דיון בכלל לא נמצאים בתוך השיחה – כל צד משתמש בצורה מניפולטיבית בדוגמאות של מה שקורה בחו"ל". "אחד אומר שצריך הכל כמו חברת חשמל והשני אומר צריך לעשות הכל גמיש לחלוטין ".
    האמנם ?זה מה שאנחנו טוענים ?שהממשלה תפרנס את כולם ?כלומר להפוך את ישראל למן ישיבה חרדית? מה זאת החארטה הזאת? והוא ממשיך:" אבל ואף אחד לא בא אומר שצריך לעשות שילוב של דברים – אף אחד לא אומר שצריך לעשות מדינת רווחה דרך כלכלת שוק".
    אף אחד ? אף לא מאמר אחד ב'העוקץ' או בפרסומים אחרים בשלושים שנה האחרונות שמדבר על מודל ביניים מורכב של כלכלה חברתית ?
    ואכן קידומו של רולניק ודה מרקר כשפויים היחידים במערכת הכלכלית מביא תנובה מעולה – לא מכבר הוא קיבל את פרס סוקולוב לעיתונות למפעל חיים.

  9. סטודנטית

    נחשוף את
    השקר והתאוריות של בעלי ההון שמשמרים את הפערים החברתיים לתועלתם ישר כח לכותבים ולדר'עמי וטורי.

    1. יוסי נשר

      ההבדל בינך לבין רולניק הוא במידת היחס שצריך לנקוט כלפי ארגוני הפשיעה הישראליים שנקראים "הוועדים הגדולים". רולניק סובר, כמוני, שצריך לנתץ ולשבור אותם לרסיסים משום שהם מתנהלים כמאפיה סחטנית (לא רק הם כמובן, קשרים מזיקים ביותר יש גם פוליטיקאים לבעלי הון, שגם אותם מרבים דה מרקר ורולניק לנגח). אתה קורא לזה "רפורמות דמוקרטיות משמעותיות"…כלומר לנהוג בנמר כאילו היה חתול, ורק להעביר ליטוף על גבו. ראשית – יש רבבות על גבי רבבות של עובדים מיותרים ב'שירות' (את מי הם משרתים בדיוק מלבד עצמם?) המדינה. רבבות המיותרים הללו תופסים טרמפ על הנחוצים, כגון מורים, אחיות ורופאים. גם משכורת של 5,000 + הפרשה לפנסיה + הטבות שהמדינה מעניקה לסתם-פקיד-עיריה-עציצי-ולא-נחוץ הם עוד 5000 או 7000 שיכלו ללכת לטובת בתי חולים. שנית – עובדי המדינה נהנים מיתרונות כמו חוסר-פיקוח, תקציבים שעליהם לעולם לא היו יכולים לחלום בשוק הפרטי (הרבה נופשים ובורקסים וישיבות קייטרינג), אבטלה סמויה, קביעויות, הפרשות מסוגים שונים למשכורת וכו'. שלישית – אלו עם היד על השאטלר "מחזיקים את המדינה בביצים" וסוחטים אותה כל אימת שמתחשק להם להשוות תנאים עם עמיתיהם בגוף ציבורי אחר, שבדיוק קיבלו העלאה.

  10. יוסי נשר

    הניגוח של הוועדים הגדולים שרולניק מטיף אליו לא נובע מעשיית-דווקא, אלא כדי ליצור צדק. היכן הצדק מצוי כאשר יש רבבות עובדי מדינה מיותרים שגוזלים את כספי הציבור, כסף שצריך היה ללכת לבתי חולים ויותר רופאים, שיפור הכבישים והתשתיות וכו?
    מהיכן בדיוק יגיעו הכספים לתכניות שאתה מציע (יותר סיבסוד למובטלים וכו') כדי להיות כמו שבדיה, אם חזירים עובדי מדינה לא מוכנים לוותר על שקל אחד מתקציביהם המנופחים ותנאיהם הנאים?