• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

תעודת עניות לעמידר

מנכ"ל עמידר התבלבל: חברה ממשלתית לדיור ציבורי צריכה להתמקד באספקת צרכי הדיור של דייריה המוחלשים, ולא להדגיש את הגבייה מהם. ולמשפט הזה שלו אין מה להוסיף: "את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים"
רונה מורן ומרים ויילר

בשנת 2009 העניקה הנהלת חברת השיכון הציבורית עמידר לסניף פתח תקווה של החברה, תעודת הצטיינות על דירוגו במקום הראשון בתחום הגבייה. נחמד לראות חברה שיודעת לפרגן לעובדים שלה כשצריך. רק חבל שהיא מפרגנת להם דווקא על הצלחתם בגביית דמי השכירות, עד הפרוטה האחרונה שבהם, מעניי עירם.

בעזרת מפעל הדיור הציבורי מעניקה מדינה לאזרחיה רשת ביטחון ובסיס לחיים בכבוד. חברת השיכון הציבורית היא זרוע ביצוע, שתכליתה אספקת דיור זול ואיכותי לאזרחים הזקוקים לעזרה בהבטחת קורת גג, להם ולבני משפחתם. מפתיע אם כן, שחברת השיכון הגדולה בישראל מדרבנת את עובדיה להצטיין דווקא בגבייה. נדמיין לרגע מצב של קושי בגבייה בסניף עמידר בפתח תקווה – אם חד הורית, קשיש, אדם נכה לא הצליחו בחודשים האחרונים לאסוף את הסכום הדרוש לתשלום שכר הדירה. במערכת המתמרצת אחוזי גבייה מקסימליים האדם הזה הופך מאזרח לבעיה.

תעודת הצטיינות עמידר פתח תקווה

ואכן, כך רואה יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר את עשרות אלפי הדיירים שהוא אחראי לרווחתם. בראיון לעיתון גלובס, סיפר ברוש "את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים." ההתבטאות הזו משקפת חוסר הבנה מוחלט של תפקידה של חברה ציבורית כמו עמידר, שמה שצריך לעמוד לנגד עיניה הוא קורת הגג של האזרח הקטן ולא המאזן השנתי.

סדר העדיפויות השגוי הזה בא לידי ביטוי בכשלים חמורים בהתנהלות עמידר ומשרד השיכון, שנחשפו בשורה של דוחות חריפים של מבקר המדינה. ב-2010 חשף המבקר כי בתשעים אחוזים מדירות הדיור הציבורי יש ליקויים תחזוקתיים, חלקם חמורים עד כדי סיכון חיי אדם, ב-2006 כתב המבקר כי דוחותיה של חברת הדיור הציבורי עמידר סובלים מ"היעדר שקיפות", וב-2013 חשף כי מאות דירות עמידר אינן משמשות לדיור ציבורי אלא לשלל מטרות כמו משרדי ממשלה, בתי כנסת ואף דירת נופש לעובדי החברה. חברה שרואה בשירות הציבורי את ייעודה הייתה מפרסמת דו"חות מפורטים ושקופים, דואגת שכל מאגר הדירות ישמש לתכליתו ולעולם לא הייתה מאפשרת מצב שבו דיירים חיים עשרות שנים בדירות רקובות ומתפוררות.

מי שיקשיב לדיירי עמידר ישמע עדויות חוזרות ונשנות על מאבק בירוקרטי אינסופי, על אטימות, על תיקים אישיים שנעלמו, על חובות שהופיעו יש מאין ופירוטי חוב שמעולם לא ניתנו ועל פחד מזעמו של הפקיד, שמונע מהדיירים להתלונן ולעמוד על זכויותיהם. מצד שני, מי שיקרא את הראיונות עם ברוש בשנים האחרונות ילמד על שלל יוזמות חדשות בתחום הנדל"ן, מחיזוק מבנים למקרה של רעידות אדמה ועד השבחת נכסים למגורי סטודנטים.

ברוש נלחם על ההישרדות של עמידר במציאות של הפרטה פרועה ובזמן שמשרדי השיכון והאוצר מצהירים בגלוי על כוונתם לחסל את הדיור הציבורי, אך האסטרטגיה שבה בחר לניהול המערכה היא שגויה מיסודה. אימוץ ההיגיון התחרותי הקפיטליסטי אמנם עולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה אך חותר תחת זכות הקיום של החברה.

לחברות המשכנות יש תפקיד חיוני. אסור להשתמש במצבן העגום, תוצר של הזנחה והפרטה זוחלת, כדי להצדיק את סגירתן. אך הנהלת עמידר הנוכחית לא יכולה להיות זו שמובילה את התיקון הדרוש במערך הדיור הציבורי. הנהלה ששכחה את תפקידה והפנתה את גבה לדיירים צריכה להתפטר ולפנות את המקום להנהלה שמאמינה בשירות הציבורי ושתצעד יד ביד עם הדיירים לבניית מערך דיור ציבורי חדש.

היום בתשע בערב: מפגש נוסף מזווית כהה בסינמטק תל אביב. יוקרן הסרט "רישיון לחיות", העוסק בסיפורו של שמעון יהושע שנורה למוות על גג ביתו בכפר שלם

רונה מורן ומרים ויילר, הכותבות הן פעילות בצוות דיור ציבורי ובתנועת התחברות-תראבוט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ארנון

    המדינה, שרוצה לעזור לקבוצות המוחלשות בקהילה, בונה דירות מסוג 'דיור ציבורי' ומוסרת אותן לחברות משכנות (עמידר ואחרות קטנות יותר) לשם ניהולן השוטף. המדינה היא זו שקובעת את תנאי הזכאות לדיור ואת גובה שכר הדירה המסובסד שישולם. וראה זה פלא: עמידר מתנהלת פחות או יותר כמשק סגור – היא גובה את שכר הדירה המופחת מאותה אוכלוסייה מוחלשת ולא מצליחה, בכסף העומד לרשותה, לתחזק כראוי את הדירות אלא בעיקר משלמת באמצעותו שכר עלוב לפקידיה שלה, וודאי שאינה מעבירה "רווחים" למדינה שהיא בעלת הדירות.
    ובמילים אחרות – היא גובה שכר דירה מהדיירים המסכנים כדי לשלם אותו כשכר עבודה לפקידים המסכנים שגובים את שכר הדירה מהדיירים המסכנים…
    ועל זה מתפאר מנכ"ל עמידר שהם "עדיין מרוויחים" ומצליחים "לגבות 93.4% מדיירים בעייתיים" ו-"אצלנו כל הדיירים בעייתיים" (מעניין למה…).
    האם לא היה זה יותר כדאי ומועיל לכל הנוגעים בדבר פשוט לסגור את עמידר ואת יתר החברות המשכנות ולהשכיר את הדירות לדיירים הזכאים בחינם, ובלבד שיתחזקו אותן כראוי בעצמם, וזאת באחריות גוף מפקח קטן בלבד?

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    לא לדאג לקורת ג ג לזקוקים לכך אלא למרר את חייהם ולחסל את הדיור הממלכתי שעה בשעתו רבות. ולא היו דרי רחוב. שם החברה הפך לאויפמיזם -שם מכובס כפי שהמשטר עשה להרבה מונחים (לא רק הוא).
    ותודה לרונה ומרים(שכנתי בעבר) יישר כוחכם.