צורת המוות הזאת הדהימה אותי

את הדברים הבאים לא ניתן להגדיר כסיפור. הם גם אינם אמורים לעורר תשומת לב מיוחדת אצל הקוראים. אנשים עסוקים בימים אילו בעניינים בעלי חשיבות רבה יותר מאשר בקריאת סיפורים, או בהקשבה להם. והצדק עמם. אולם בכל זאת, הסיפור הזה התרחש. הקדמה מתוך הרומן של אליאס ח'ורי, "פנים לבנות", שיצא כעת…
אליאס ח'ורי

מי רצח את ח'ליל אחמד ג'אבר? מי השליך את גופתו אל ערימת הזבל בשכונת אונ"סקו בביירות? בניסיון מרתק להתחקות אחרי הפרשה המפותלת הזאת חושף רומן המופת פנים לבנות מאת אליאס ח'ורי את הסיפור המצמרר של מלחמת האזרחים האכזרית בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. זוהי אנטומיה מזהירה של אדם במלחמה, העומד בפני האבסורד של הקיום האנושי ברגעים שבהם נדמה שהקליפה הדקה של התרבות מתפוררת לכל עבר. אל מול זאת מעמיד אליאס ח'ורי את הספרות עצמה במבחן נוקב ומשרטט את גבולותיה. רומן מסעיר זה הוא מפסגות יצירתו של אליאס ח'ורי, מגדולי הספרות הערבית העכשווית.

* * *

את הדברים הבאים לא ניתן להגדיר כסיפור. הם גם אינם אמורים לעורר תשומת לב מיוחדת אצל הקוראים. אנשים עסוקים בימים אילו בעניינים בעלי חשיבות רבה יותר מאשר בקריאת סיפורים, או בהקשבה להם. והצדק עמם. אולם בכל זאת, הסיפור הזה התרחש.

למען האמת, הוא לא התרחש כפי שנדמה לכם. בוקר אחד נתקלתי בידיעה קטנה בעיתון על "רצח נורא שהתרחש באזור אונסקו". אל תשאלו אותי מדוע, אבל בכל פעם שנתקלתי במילה "נורא" עלתה במוחי המילה "נפלא". בראשי נקבעה הידיעה כך: "רצח נפלא התרחש באזור אונסקו". עיני דילגו בזריזות מן הדיווח על הפשע הנפלא והתקבעו על תמונת הנרצח. הוא היה גבר בעשור החמישי לחייו. חזהו היה חשוף ועליו נראו חבורות. פניו היו מחוררות מירי. לא התעכבתי ארוכות על התמונה. החלומות האיומים שלי מספיקים די והותר ואין לי צורך להוסיף עליהם סיוטים חדשים. ניסיתי להיזכר בשמו של הגבר אולם לשווא. אחר כך נדמה היה לי שאולי בכל זאת פגשתי אותו בעבר. לבסוף פניתי לקרוא את הידיעה עצמה. היא התפרסמה לצד התמונה באותיות קטנות והייתה קצרצרה: "נתגלתה גופת גבר אלמוני, באזור אונסקו בביירות, בסמוך לאנדרטת חביב אבו־שהלא. על הגופה ניכרו חבורות ופצעי ירי. דו"ח הנתיחה שלאחר המוות מלמד שהרצח אירע שלושה ימים קודם לכן".

מצאתי את עצמי נגרר לעסוק בחדשות על הרצח. אין לתמוה על כך. מאז היותי ילד קטן רותקתי לאישיותו של חביב אבו־שהלא, שהיה אחד מאדריכלי העצמאות של לבנון. האנדרטה של חביב הייתה היחידה מבין האנדרטאות של מנהיגי מלחמת העצמאות אשר לא נהרסה במהלך מלחמת האזרחים. האנדרטה של ריאד' אלצלח נותצה והאנדרטה של בשארה לאח'ורי הופלה ורוסקה. רק האנדרטה לזכרו של חביב אבו־שהלא נותרה עומדת על תילה, עדות לאותה מלחמה. בנוסף לכך, אבו־שהלא היה אדם לא שגרתי. הוכחה לכך היא מותו הלא שגרתי. אומרים שהוא מת בשעת משגל.

צורת המוות הזאת הדהימה אותי. זהו מוות מיוחד, חשבתי לעצמי. הוא נמנה ללא ספק על אותן מיתות שניתן לכנותן: מעוררות התפעלות. רק לאחר מכן נודע לי שגברים רבים מתים באורח זה. אולם עובדה זאת לא המעיטה בעיני מערכו של חביב אבו־שהלא שהיה סולל דרך והמהולל שבהם. כאשר נפטר שכננו, סעיד אלצבאע', התפשטה שמועה בשכונה שהוא מת בשעת משגל עם אשתו. זהו מוות יפה, אמרתי לעצמי. כששאלתי על כך את אבי הוא החזיר לי מבט חמור סבר. אולם ידעתי שהוא הכיר את הפרשה מקרוב שכן אשתו של המנוח נמנתה על ה"ידידות" הרבות של אבי. אבי הכחיש זאת בעקשנות. בכל זאת, יום אחד הבחנתי בו עומד ליד המעלית מחבק את האלמנה הצעירה בין זרועותיו כשהיא צוחקת. לא סיפרתי לו שראיתי אותו משום שהתביישתי.

פרט מתוך עטיפת "פנים לבנות"
פרט מתוך עטיפת "פנים לבנות"

המשכתי להתעניין בחדשות על הגופה ועל הרצח. היה לי עניין רב באישיותו של חביב אבו־שהלא וגם, יש לומר, הניעה אותי כאן סקרנות צרופה. אני בוגר המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הלבנונית, שנת 1974, שנה אחת בלבד לפני פרוץ מלחמת האזרחים. בשל המצב לא הצלחתי למצוא לעצמי עיסוק שיתאים לשאיפותיי, כמו למשל עבודה בעיתונות. במקום זאת הועסקתי כפקיד באחת מסוכנויות הנסיעות. עבודתי התמצתה בישיבה בת שעות ארוכות אל מול מסך המחשב אשר דמה יותר למכונת חישוב. הדפסתי את שמות הנוסעים על גבי שוברי נסיעה והמתנתי. אפשרתי לעצמי לגלגל במוחי את פרשת הגופה על מנת להעביר את הזמן. הייתה זו גופתו של האדון ח'ליל אַחמָד גַ'אבֶּר אזרח לבנוני יליד 1928 שעבד כפקיד במשרד הדואר והתקשורת והתגורר באלמזרעה סמוך לביתי. אחר כך נדמה היה שהפרשה מסתבכת עוד יותר ואיתה גבר העניין שלי בה. ניהלתי שיחות טלפון עם אנשים, המשכתי לעקוב אחר העיתונים היומיים והצלחתי לאסוף פרטים רבים על הרצח. בדו"ח הנתיחה שלאחר המוות נכתב שהרצח התרחש בבוקר ה־13 באפריל 1980.

כפי שיבחינו מיד הקוראים הרציניים אני מעלה עתה את הסיפור על הכתב למרות שלא ניתן להגדיר זאת כסיפור. אני גם יודע שהוא לא ימשוך את תשומת ליבו של איש. הקוראים יכולים בהחלט להסתפק בקריאת דו"ח הרופא הפתולוגי ולוותר על הפרטים האחרים. הם גם יכולים להסתפק בעדותה של אשתו, או בעדויות של עובדי עיריית ביירות, שהיו הראשונים שמצאו את הגופה העירומה מושלכת בצידי הרחוב. הקוראים יכולים אף להסתפק בקריאת דברי הקדמה אלה ולמשוך בכתפם, עדות לחוסר עניין. לכל אחד ואחת יש סיפור ובו הם נוטים בדרך כלל להסתפק. לאנשים אין יותר צורך להקשיב לסיפורים על אנשים אחרים.

יש לומר כבר בתחילת הדברים שהפרטים שאותם הצלחתי להשיג על הנרצח היו רוויי סתירות. יש אומרים שהמנוח התעשר במהלך המלחמה באמצעות בנו אחמד השַׁהיד. אחמד נחשב לאחד המועמדים לזכייה באליפות לבנון באגרוף במשקל נוצה. עם פרוץ המלחמה התגייס הבן לשורות הלוחמים והצליח לצבור ממון שאותו הטמין בבית הוריו. אחר כך נפל אחמד בקרב אלקמאטיה. לאחר מותו הגיעו חבריו הלוחמים אל האב ודרשו את הכסף. האב דחה את תביעתם והכחיש כל קשר לכסף. לאנשים נדמה היה שזאת הסיבה לפשע. אולם העובדות שוללות את ההשערה הזאת באופן חד משמעי. בבית האדון ח'ליל אחמד ג'אבר לא נערך מעולם חיפוש או שוד. לא לפני הרצח וגם לא לאחריו. אין גם היגיון בהשערה זאת, משום שלא ניכר שמץ מן העושר המגונה הזה באדון ח'ליל אחמד ג'אבר, או במישהו ממקורביו, גם לא לאחר שנפל הבן. במקביל נפוצה השערה נוספת: שהאירוע קשור באישה. אולם לפי יודעי דבר, הנרצח ניהל אורח חיים צנוע בהחלט. הוא נמנע מן הטיפה המרה ולא התרועע עם פרוצות. אדרבא, הוא היה יושב־בית מטבעו. מסכת הבילויים שלו לא חרגה ממשחקי דמקה ושש בש בבית הקפה, או מצפייה בטלוויזיה. משום כך גם השערה זו נראית בלתי סבירה בעליל.

אליאס ח'ורי, Suz, cc by-nc
אליאס ח'ורי, Suz, cc by-nc

נותרה השערה אחת נוספת והיא שאדון ח'ליל נפל קורבן לטעות בזיהוי. זוהי טעות נפוצה כיום בחברה שלנו. אולם גם הסיכוי שנפלה טָעוּת בזיהוי אינו גדול. ח'ליל אחמד ג'אבר נשא עימו בקביעות, בכיס חולצתו, תעודת זהות. עוד התברר שעל מנת לשבש את החקירה, השליכו הפושעים את תעודת הזהות הרחק מן הגופה. משום כך, גם הסיכוי שהוא נרצח בשל תעודת הזהות הוא קטן. אפילו אבסורדי. בנוסף לכך, האדון ח'ליל נחשב לדמות מוכרת בקרב החמושים באזור שבו התגורר. הוא יכול היה לעבור בנקל מבעד כל מחסום והלוחמים נהגו בו בכבוד רב כפי שהולם אב של שהיד, שמת מות קדושים.

מי, אם כן, רצח את אדון ח'ליל אחמד ג'אבר – ומדוע?

האמת היא, שלאור כל כמות המידע שהצטברה בידי מצאתי עצמי אובד עצות. בסופו של דבר לא נמצאה סיבה הגיונית אחת למוות, או הצדקה לפשע הנורא־נפלא הזה.

ייתכן שהפתרון למסתורין נעוץ בכך שהאדון ח'ליל נעלם מביתו, שלושה שבועות לפני מעשה הפשע. ביום חמישי אחד ב־20 במרץ 1980, עזב הנרצח את ביתו בדרכו לעבודה ולא שב הביתה. כולם סברו שהוא נחטף. יש אשר אמרו גם שהוא נחטף על דרך ג'וניה – טריפולי, לאחר שהחליט – מבלי להודיע לאיש – לבקר את ביתו הנשואה סֻעַאד שמתגוררת בטריפולי. הסברה הזו השתרשה בקרב כולם עד לאותו רגע שבו נתגלתה הגופה באזור אונסקו. השאלה נותרה בעינה: אם נחטף ח'ליל אחמד ג'אבר בדרך לטריפולי, כיצד ומדוע הושלכה הגופה למרגלות האנדרטה של חביב אבו־שהלא בכיכר אונסקו?

מצאתי את עצמי שרוי במבוכה מוחלטת. לא היה בפרטים שהצטברו מה שיאשש או יפריך את ההשערות הללו. משום כך העדפתי להשאיר את רשות הדיבור למסמכים ולעדויות, מבלי שאתערב בהם יתר על המידה. אולי יצליחו המסמכים והפרטים אשר אספתי לפתוח פתח להבנת מקרה הרצח של האדון ח'ליל אחמד ג'אבר או מקרים אחרים שלמניעיהם ולשכיחותם לא נמצא כל פשר.

לבסוף אני רוצה להבהיר שאין בכוונתי להטיח אשמה באיש. אינני מפנה אצבע מאשימה כלפי איש מן הסובבים אותי. אני סבור שהטחת האשמות אינה מועילה בעת היפה הזאת. הסוגיה כולה אינה מצריכה יותר מאשר מאמץ מסוים מן הקוראים.

אליאס ח'ורי הינו סופר לבנוני המחלק את זמנו בין ביירות, שם הוא עורך את כתב העת של המכון ללימודים פלסטיניים, לבין ניו יורק, שם הוא מלמד ספרות ערבית באוניברסיטת ניו יורק. עד כה פרסם אליאס ח'ורי עשרה רומנים וזהו הרומן השלישי שלו שמתפרסם בעברית. הרומנים הקודמים הם "באב אלשמס" ו"יאלו" (אנדלוס)

panim_ful9אליאס ח'ורי

פנים לבנות (الياس خوري – الوجوه البيضاء)

מערבית: יהודה שנהב־שהרבני

הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת הכבשה השחורה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עלי

    זהו רומן נפלא. אולי הטוב ביותר של אליאס ח'ורי. אבל הוא לא חדש. הוא יצא בסוף שנות השמונים בביירות.

  2. שאול סלע

    אני חושב שזה אחר

  3. עלי

    זה אותו ח׳ורי

  4. Maisalon

    أستاذي يهودا شنهاف شهرباني، أهنئك على صدور النسخة المترجمة للعبرية.
    حقا، قلما صادفت محاكاة ولقاء ما بين العربية والعبرية بحيث لا تعلو أحداههن على الاخرى، بل انها لمن المصادفات القليلة التي نرى فيها الواحدة تطلق جناحها لتكون امتدادا للعلاقة التاريخية قديمة الازل بين الاثنتين، وان لوحظ اي تصارع بين النص الاصلي للترجمة فهو ليس الا مبارزة لاظهار جماليات هذه المحاكاة.

  5. רות

    ספר יוצא מן הכלל בתרגום פשוט מבריק!!! מזמן לא נהניתי כל כך!!! מי יתן וירבו עוד תרגומים כאלו מערבית. כל כך חסר.

  6. آمال

    كتاب مهم والياس خوري صوتو غاية في الاهمية مش بس للواقع اللبناني كمان للفلسطيني. مهم انو هاي الرواية توصل لجماهير اسرائيلية جاهلة ومطنشة للاوضاع حواليها.
    شغل الترجمة صعب وفيو تحدي لاي مترجم، بس شنهاف قدر يوصل صوت الراوي وهادى اهم شي بهاي الرواية

  7. נאורה

    מאז שקראתי את באב אלשמס חיכיתי לספר הבא שיתורגם ועכשיו יש לי
    את האפשרות לקרוא את פנים לבנות.
    תודה למתרגם על היוזמה

  8. אלי קליר

    זהו. אין לי מה להוסיף לכותרת.

  9. היסטוריון

    תודה ליהודה שנהב על תרגום נפלא ונאמן למקור של רומן מרתק.

  10. أريج صباغ-خوري

    تحياتي ليهودا شنهاف على هذه الترجمة الرائعة!
    عندما بدأت بمشروع الترجمة (والذي اسمح لنفسي ان أقول انني واكبتك فيه) لم اكن لاتخيل انك ستترجم احد اهم الروائيين في العالم العربي بهذه الحساسية المفرطة للنص والسياق. فعندما تترجم كتاب الياس خوري للعبرية، فأنت لا تترجم فقط رواية، وانما مشروع سياسي واجتماعي نقدي وثوري يحمله الروائي العظيم الياس خوري والذي كان وما زال احد اهم الاشخاص الذين نتأثر بمشروعهم ونتعلم منه.
    شكرا لك يهودا على نقل الكتاب للعبرية ومحاولة اصال العمق الانساني والسياسي ومشروع الياس خوري لوعي على الاقل جزء من اليهود الاسرائيليين!

  11. מירון רפופורט

    ספר נפלא ותרגום נפלא. וחוץ מזה שהוא תרגום נפלא, התרגום הזה הוא מעשה פוליטי, כפי שכתבה אריג'. רק צער אחד מנקר בי כשאני קורא את התרגום הזה: שכה מעטים מאתנו היהודים מסוגלים לקרוא ולא אפילו עמוד אחד בשפת המקור. פשע תרבותי, שיהודה מנסה איכשהו לתקן