הכרזה על ריבונות מזרחית

עלינו, המזרחים, להשיג שליטה על חלוקת המשאבים ולבנות את תרבויותינו מחדש, במטרה להנהיג את ישראל ולהציב חלופה להגמוניה האשכנזית-ציונית. עלינו להשקיע את זמננו בבנייה, ביצירה מתוך שברים. שיח עָקר המדשדש בביבי המרחב האשכנזי-חילוני רק יעלה בפנינו את בבואת הדיכוי ויחזיר אותנו למעגל הקסמים
אברהם הרן מוטהדהאברהם הרן מוטהדה

מחנך, פובליציסט וסופר. חבר הוועדה המייעצת לש"ס בנושאים חברתיים-כלכליים. בקרוב יתפרסם ספרו ״אזאדי״

בס"ד

החילון הציוני גזר על עצמו כיליון תרבותי ומכאן תבוא מפלתו. כעת, השאלה היא האם אנו נדע לאחוז במושכות ולהנהיג.

השיח עם הצד האשכנזי-ישראלי תם. עשרות שנים של ניסיון נואל להתמזג, לוותר ולהידבר הגיעו לקצם. היחס המפלה עודנו קיים. תקרת הזכוכית טרם נופצה, וכל שפשוף קטן על הבקבוק מעלה באחת את הסלידה העזה למזרחיות ולמזרחים מתהומות הנשייה.

בשנים האחרונות חל רנסנס מזרחי, פורק עול. קם דור המאתגר את זהות הכלאיים שנכפתה עליו ועל הוריו. כזה המוקיר את דור המאבק הראשון, מצביע על עוולות ההווה ודורש משפט צדק על פשעי העבר. השלב הבא יהיה, אפוא, לאסוף את השברים על מנת לבנות מתוך העולם התרבותי שנגזל מאתנו.

ההגמוניה מדכאת כל ניסיון למזרחיות שורשית ודוחקת בנו לאמץ זהות המבוססת על סטריאוטיפים ודעות קדומות – זהות שהיא עצמה הטביעה במשך דורות. פשעי כור ההיתוך לא פסו מהעולם, בחוכמה ובעורמה הם שינו את שמם לגישה הרב-תרבותית. תפיסה, שכל בר דעת מבחין שאין בה ממש (מדבר אני בעיצובה הישראלי-אשכנזי על ידי הממסד). פניני התרבות של יהודי המזרח מעולם לא זלגו לחברה בישראל. שירה , ספרות, מנהגים והגות גוועים לאטם על מדפי ההיסטוריה. אדרבא, סמלים ומנהגים שכן הצליחו לחדור, מצמצמים את אלפי שנות היצירה של יהודי ארצות האסלאם למעין תרבות קולינרית, טבולת רגש וצבע. תרבות תחומה ומזערית, שאף היא מוצגת בתפיסה אוריינטליסטית ומלעיגה, עד כי מילותיו של אדוארד סעיד זועקות חמס מהאדמה.

נדמה כי דווקא בתקופת התחייה המחודשת של מזרחיות עוצמתית וגאה, עומדים אנו לפני מבחן מעצב. עד כה, הישראליות מצליחה לכבוש את המזרחיות בזמן שהיא מוסווית יפה-יפה בסממנים המוצגים כמזרחים. הצצה קלה תגלה כי אותה ישראליות מצליחה לרוקן סממנים מזרחים מתוכנם המקורי ויוצקת בהם את צלמה ודמותה. בדומה לתהליך החילון שהחילה על סמלים יהודים בשם הלאומיות הציונית. כך, לדוגמה, היא מסמסה את הכלים המזרחיים ואת הסלסול במוזיקה המזרחית בישראל. גם כאשר המבנה של שוק חופשי איפשר חדירה של מוזיקה מזרחית, בשל הביקוש של רוב הציבור, כניסתם הותנתה בהתאמה להלך הרוח המערבי. כלומר, "ניקיון" מסממנים ערביים. עם זאת, באירוניה לשמה, גם שירים אלו הואשמו במהרה כיצירות רדודות ושוליות.

יצירה מזרחית שתיווצר יש מאין תהיה קבלה של הדיכוי הממסדי, והמשך של אותו דפוס שברא "צבר" חף מכל זיכרון יהודי. למעשה, היא תמשיך את התהליך של "הפגרה חינוכית" שבו הישראליות, המונהגת על ידי הגמוניה אשכנזית, משרשת כל היתכנות שאינה משרתת את האתוס הציוני-מערבי. שהרי, כמה מילדינו בקיאים בתרבות יהדות ארצות ערב והאסלאם? כמה מהם מכירים היסטוריה, שירה וספרות של עמים אלו, כלי נגינה, סיפורי עם ופולקלור? מעטים. מעטים מדי. ומה באשר לשפות? הסלידה מלימודי ערבית בקרב בני נוער, היא לבדה מבהירה עד כמה השנאה לעולם ממנו הגיעו יהודים רבים מושרשת בראשי התלמידים. שכן, גם בעידן הרב-תרבותי היא נלמדת כשפתו של האויב ולא של השכן והגר בתוכי.

שיח פנים מזרחי

תפיסת העולם המזרחית תואמת את האקלים החברתי-מדיני הדרוש לישראל. בבסיסה טמונים פתרונות מדיניים לשילוב ישראל במרחב הים-תיכוני, וכן ראייה פרגמטית ומכילה של הפסיפס היהודי. אולם אפשר שדווקא השיח האוניברסאלי שאימצנו כחלק מהשיוך לשאר הקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית כובל אותנו. שכן הוא אינו מאפשר להרכיב את אותו מרחב מזרחי שמותאם לסביבה. שיח זה זורה בנו מעין חשש לפיתוח זהויות עצמאיות, זאת בזמן שההגמוניה המדכאת ממשיכה לברוא יצירי כלאיים שנטמעים כמזרחים. מצב זה ניתן לזהות בתחומים רבים: בשדה הסמיוטי, לדוגמה, זו אותה מחשבה להיוותר עם התואר "מזרחי". לא ספרדי, לא ישראלי – אלא "מזרחי". מקרה ש"ס, שביכרה לדבר בקול חרדי ספרדי ולמעשה ויתרה על זהות רוב המזרחים שומרי המסורת מבליט עניין זה.

כך גם מבחינת דת ושמירת המסורת (ובניגוד לתפיסת הכלל), בה ידנו על התחתונה. מזרחים מתחזקים לא שבים לבתי הכנסת הציבוריים של סביהם ולדרכי אבותיהם. לפניהם ניצבות שתי ברירות: מחד, יש מהם שבוחרים בדרך חסידות ברסלב ואחרים מצטרפים לגרעיני חב"ד. שני הזרמים, יפים וחשובים ככל שיהיו, מקורם ושייכותם בארצות אירופה. מאידך, מצויה ש"ס הדורשת לעטות כסות ליטאית ולבטל את המנהגים השונים שהונהגו בתפוצות. בצורה זו למשל, הניגונים במרבית בתי הכנסת של קהילות יהודי ארצות האסלאם ההופכים אט-אט חדגוניים, שהלחן הירושלמי מולך בהם.

בנוסף, מבט לעולם הפוליטי יגלה את החרדה להתנתק מהקשר הגורדי לדיכוי הערבים-הפלסטינים. אמנם אנו חולקים שותפות גורל. אותה חרב קטלנית קטעה באבחה את זהותנו ותרבותנו ששורשיה בסלידה מהעולם הערבי, המזרחי, וקבלת עליונות תרבות המערב. עם זאת, עולה השאלה האם ברית זו היא דו-כיוונית? במבחן המציאות, כל אימת שיש פגיעה בנו, אנו נותרים לעמוד לבד מול גורלנו. איש לא נעתר לכאבנו. זעקתנו חרישית לאחרים הן מימין והן משמאל. מה עוד, ששמאל וימין, בהגדרתם המערבית, הם צדדים פוליטיים הזרים לשיח המזרחי. הם אינם חלים עליו במלואם, כשאר הדיכוטומיות שנקבעו במערב.

אכן. אין זן אחד של מזרחי, כשם שאין טיפוס יהודי יחיד. מה עוד שזהות הינה דינמית ומשתנה לאורך דורות ושנים. גם אני יוצר כלאיים וכך גם בני ובנות דורי. אף על פי כן עץ, ככל שענפיו מרובים, יונק הוא מאותם שורשים. ומנין אנו שותים? מהו מקור ההשראה של המזרחים היהודים?

Musa family. Tehran
Musa family. Tehran

לא לפחד כלל

המאבק המזרחי אינו יכול לנוח רק על דרישה לחלוקה שווה במשאבי המדינה ולזעוק כנגד עוולות גזעניות השכם והערב. בהיותו רוב באוכלוסייה, עליו להרהיב עוז בנפשו ולדרוש שליטה על חלוקת המשאבים עצמה. זוהי אחריות היסטורית של כל הדורות – לבנות זהות תרבותית מזרחית, תוך מטרה להנהיג את ישראל ולהציב חלופה.

בשדה המזרחי קיימים ארגונים רבים וחשובים שהקימו הדורות הראשונים למאבק, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית ותנועת אחותי ובתוכה לבי במזרח, שפועלים ללא הרף למען המאבק המזרחי והשתתת תרבות מזרחית מזה שנים רבות. כמו כן, קיימים מוסדות רבים הפועלים למטרת שימור התרבות והמסורת דוגמת התזמורת האנדלוסית, בית המדרש ממזרח שמש, וכן שימור ופיתוח הלחנים המופלא שעושה קהילות שרות. יצירה רעננה של משוררות ומושררים מזרחים מבית ערס פואטיקה, כמו גם חממות תרבות שיש בהן מקום גם להוויה מזרחית כמו קפה גיברלטר (גילוי נאות, הכותב חבר במערכת האתר). חשוב לציין כי הפעילות והפעילים בכלל המסגרות עוסקים ברבדים שונים למען המטרה ומוסרים את כל הווייתם במחיר אישי לא פשוט.

עם זאת, הפעולות האדירות והחשובות לא יישאו פרי אם לא נשתף פעולה, ואם לא נחדל מהשיח האוניברסאלי, ואם לא נצהיר בפה מלא שמטרתנו להנהיג ולא להיות מונהגים. חובתנו לגלות סולידריות לשאר הקבוצות המוחלשות ולתמוך במאבקן ללא חת, אך לא במחיר של התמוססות המאבק המזרחי כפי שקרה עד כה. המזרחים הנמצאים בפריפריה עדיין נתונים בפערים חברתיים-כלכליים אדירים, בזמן שהמזרחים בערי המרכז נתונים לסכנה זהותית הרת גורל לא פחותה, בשל אותה ההסוואה שלכאורה מכירה בהם כישראלים.

ספרא וסיפא

אפשר שפחד זה להצהיר על עצמאותנו נובע מאותו הצורך ללמוד, לחקור ולדעת את אשר אבד. אכן, פעולה זו קשה מנשוא. עם זאת, ביום בו נכריז על ריבונותנו יהיה עלינו להציג את עגלת המשא המלאה עליה זעקנו כל השנים. בשל הדיכוי האשכנזי, נראה כי כרגע דומים אנו לבני ישראל שיצאו ממצרים לבקש חירות, אך בזיכרון מעומעם מדת אבותיהם בנו עגל זהב והצהירו: אלה אלוהיך ישראל. לפיכך, עלינו להיערך לבנייה של מרחב מזרחי חופשי.

בידינו הכלים, הרצון והאמת לברוא מרחב טוב יותר. אולם בטרם נעשה זאת, עלינו להשתחרר מכל דפוס שגזרו עלינו ומשיח בטל עם הצד השני. מוטב שנשקיע את זמננו בבנייה, ביצירה מתוך שברים. שיח עָקר המדשדש בביבי המרחב האשכנזי-חילוני רק יעלה לפנינו את בבואת הדיכוי ויחזיר אותנו למעגל הקסמים. תקומה ריבונית תיווסד כאשר נפעל יחד להקמת מסגרות ללימוד שפות כמו ערבית ופרסית. ידיעה של תרבות והיסטוריה של העמים מהם הגיעו המזרחים. כלומר, לימוד המרחב הסובב את ישראל (ולא זה האירופוצנטרי). במערך החינוכי נוכל להקים חוגי העשרה להכרת תרבות יהודי ארצות האסלאם או לימוד מוזיקה מזרחית לגווניה וסוגיה. זו הצעה לפעולה ראשונית. מסגרת חינוכית נפרדת ורחבה דוגמת בית ספר קדמה תצרוך משאבים ותכנון קפדני יותר. תשתית חינוכית-מזרחית היא השלב הבא בפיתוח מרחב זהותי חופשי.

המאבק המזרחי חייב לשבור את מעגל הקסמים ולעסוק בשני ממדים בו-בזמן: ספרא וסיפא; ביד אחת, עלינו לשוב וללמוד את תרבות הורינו ולחנך את ילדנו דרכה, תוך נטישה של סמלים שמטרתם ללעוג לנו. בידנו השנייה, חובתנו להתנגד לכל פגיעה גזענית ולדרוש לעצמנו שליטה על חלוקת משאבים מחודשת.

לקריאה נוספת:

להביא את הקהילות המופלות לקו הזינוק / יעל ברדה

יהודים-ערבית / איתמר (טובי) טהרלב ותום מהגר

כשזהב הדורות עוד התגלגל בשכונות / שושנה גבאי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    קשה לפתח ציפיות ממאמר המתיימר להכריז על ריבונות מזרחית לאחר שהמילה הראשונה בו היא "בס"ד" – סממן מסיממני האורתודוקסיה המזרח אירופאית המנוות שדורשת מהפרט להכריז בשערי חוצות בכל הזדמנות את מה שבמסורת המזרחית נתפס כמובן מאליו. ואכן, מרבית המאמר, במודע או לא-במודע, במיוחד באנטי-ציוניות שלו, רווי ברטוריקה אורתודוקסית מזרח אירופאית, שבינה לבין המורשת היהודית של המזרח ואגן הים התיכון אין כלום.

    נתחיל מההתחלה. "החילון הציוני גזר על עצמו כיליון תרבותי ומכאן תבוא מפלתו". לא פחות. יש כאן הפנמה הן של הרטוריקה החרדית והן של עמדות ההיסטוריוגרפיה והסוציולוגיה הישנה של בראשית קום המדינה ביחס ליהודי המזרח. דווקא יהודה שנהב מתאר את זה חלקית בספרו (אני מסכים עם הממצאים וחולק על הניתוח); בימי קום המדינה היה נוח לעשות הדתה למזרחים. להציג אותם כאילו הם כולם באים מחברות שמרניות ומסרותיות שלא ידעו חילון מהו. את זה עשו ההיסטוריונים והסוציולגים בני אותו דור. גם החרדים אמצו בלב שמח את הנרטיב הזה – כך בדמיונם הקולקטיבי הם מציירים לעצמם את יהודי המזרח כציבור ליטאי גדול שהובא לישראל ואז הופשט מפאותיו בהוראת ה"ממסד" הרשע. שני הנרטיבים מתעלמים לחלוטין מהמציאות, שהקהילות היהודיות בערים כמו טהרן, קהיר, אלכסנדריה, בגדאד, אלג'יר ורבאט במחצית המאה ה-20 היו בשיאם של תהליכי חילון מואצים למדי, מי מהן יותר ומי פחות.

    עוד משהו. אתה לא יכול להתחבר למורשת יהדות המזרח עם שנאת ציונות כזאת, חבוב. זה לא הולך ביחד. אם באמת תעשה את מה שאתה מבקש לעשות, ותחקור קצת על ההיסטוריה והמורשת של קהילות המזרח ואגן הים התיכון, אתה תראה שרבים מהיפים והמרשימים שבהתפתחויות התרבותיות המקומיות שהקהילות האלה חוו בעת החדשה – בעיתונות, בספרות, בהגות, וכו' – היו חלק מיוזמות ציוניות או עם רוח ציונית או על ידי אוהדי הרעיון הציוני מבני אותן הקהילות. אם תלמד על הדמויות הדגולות שהקהילות האלה הוציאו בעת החדשה, תראה שמרבית מרביתם היו ציונים גדולים. רוצה להתחבר למורשת אבות? קרא קצת על انجمن تقویت زبان عبری, انجمن مرکزی تشکیلات صهیونیت ایران או על شموئل حییم (עיתונאי, מנהיג ציוני וחבר המג'לס האיראני – אחד מני השילובים הרבים שעד כמה הזויים שהם נשמעים היום, לא כל כך נדיר היה למצוא אותם במחצית הראשונה של המאה ה-20).

    האמת היא שעם רובן של הקריאות המעשיות שלך אני מסכים וגם עם חלק מההבחנות. חבל רק שהרטוריקה האנטי-ציונית הריקה שומטת את השטיח מתחת לרגליך ותמנע מהקריאות שלך ולו את האפשרות הקטנה שהיה להן להצליח.

    1. סמולן

      גם אני התלהבתי ממשפט הפתיחה. "החילון הציוני גזר על עצמו כיליון תרבותי ומכאן תבוא מפלתו"… ממה נפשך. אם החילון הציוני הוא משהו שמתקיים גם בלי תרבות – טענה די ותיקה – אזי כליון תרבותי הוא אולי המצב הטבעי שלו, חי ומגרבץ.

      אבל נניח שלא. אם הישות המעניינת הזו גם שלטת וגם גוזרת, ובפרט כליון עצמי, לא צריך להפיל אותו. הוא פשוט הלך לעולמות מטאפיסיים אחרים, שם אולי הוא פוגש את החילון המזרחי שבכלל דילג על עולמנו. אבל בעיקר, אם החילון האשכנזי גזר על עצמו מפלה, הרי שהמלחמה בו היא ביצוע צייתני של הגזירה הזו. לא?

      1. שאול סלע

        סמולן גם לא הבין מה נורא בשריפת ספרי הברית החדשה

    2. שאול סלע

      עמית מגחיך את עצמו כאשר הוא מיחס למזרחים שהיו מיעוט בתוך אוכלוסיה ערבית את שילוב הציונות בהוויה שלהם. בעיראק הציונות נאסרה בחוק הרבה לפני 1948.ערבים גם מחוץ לפלסטין ראו את עצמם מחויבים למלחמה בציונות שבסיוע הקולוניאליזם הכריזה שהיא חותרת למימוש ריבונות יהודית בפלסטין

      עוד לפני 48 הנה רשימת הפשעים שביצעה הציונות האשכנזית בתימנים

      היחס העוין לתימנים בסילמן
      הבאתם של תימנים בכזב ובכחש לההיות עבדי האשכנזים באמצעות ה"בשורה" של יבניאלי שבמהותה היתה מתן הבטחות חסרות כיסוי. חלק גדול מהתימנים מתו ממחלות ומרעב.

      פרשת יונתן צאקוב

      גרוש תימני כנרת

      לאחר 48

      השהיה של מזרחים במעברות לפרקי זמן ארוכים מאוד ,בעוד לאשכנזים עזרו לצאת מהר מאוד.שיא החוצפה היה במה שנקרא "עליית גומולקה" שבמסגרתה הפולנים שוכנו בדירות במרכז הארץ שהיו מיועדות למזרחים.ששהותם במעברות הוארכה.

      1. עמית

        עיראק שונה מארצות אחרות מהרבה בחינות, אך גם היא אינה יוצאת דופן למה שכתבתי. קרא על אל-ג'מעיה אלאדביה אלישראאליה, אגודה ספרותית ציונית, שקמה עוד אי שם ב-1920 ועל כתב העת שלה – 'ישורון' – כתב עת ספרותי בעברית [!] בו יוצרים מקומיים פרסמו ספרות ושירה עברית מודרנית. אגב, אחד ממייסדי האגודה, העורך דין, העיתונאי (ולימים חבר הפרלמנט העיראקי [!]) סלמאן שינה, הקים מאוחר יותר כתב עת ספרותי נוסף – אלמצבאח- גם הוא ציוני, הפעם בערבית ספרותית. אותו כתב עת שהיה הבמה המרכזית לטובי הסופרים והמשוררים היהודים עיראקים בעת החדשה. בניגוד לדבריך ציונות לא הייתה אסורה בעיראק לפני 48, בעיראק פשוט הייתה גם לפני 48 הרבה מאוד עוינות ציבורית לציונות – יותר מארצות המזרח האחרות. אבל גם זה לא היה הרמטי. כאמור, ראה את הדוגמה של סלמאן שינה, העיתונאי הציוני, שבשנות ה-40 המאוחרות שימש כחבר בפרלמנט העיראקי. או קרא על האינטלקטואל רב הפעלים עזרא חדד, המפקח הכללי על החינוך היהודי בבגדאד מטעם הממשלה, שגם תרגם מעברית לערבית ספרותית יצירות ספרות ציוניות, בהן פואמות שלמות של יוסף חיים ברנר.

        אני לא יודע מי זאת "הציונות האשכנזית" שאתה מייחס לה את הפשעים נגד תימני הכנרת. הם עצמם אנשי "הציונות התימנית" (?). זה שעשו נגדם פשעים זה ברור, פשעים שהם אנטי-ציוניים בעליל ונוגדים את הרעיון הלאומי – לאומיות כל שהיא – באופן הבסיסי ביותר. גזענות פנימית בין בני הלאום היא אנטי-לאומית בעליל, ומי שלא מצליח להבין את זה לא יודע לאומיות מהי. יש להניח שאותם פשעים גונו עוד בזמן אמת מעל דפי העיתונים הציונים-ספרדיים שפעלו בארץ באותן שנים ממש, כמו העיתון 'החרות' הירושלמי – השופר של "הציונות הספרדית" (אם כך תרצה לקרוא לה) – שהיה בין היתר העיתון היומי העברי היחידי שיצא לאור בשנות מלחמת העולם הראשונה. מה לדעתך שורת האינטלקטואלים הספרדים המבריקים שהוציאו לאור את 'החרות' היו אומרים לך אם הם היו שומעים את הבולשיט הזה שיש רק "ציונות אשכנזית"?

        1. שאול סלע

          חלק גדול מהתגובות של עמית ברשת מבוססות על שקרים לטענתי שממשלת עיראק חוקקה חוק נגד הציונות עמית מגיב בבטחון מלא שלא היה חוק כזה לפני 1948.

          דוגמא מאתר של בית ספר אורט שמדבר על פעילות ציוניות במדינות ערב שזכו בעצמאות ,ובמדינות ערב שהיו נתונות תחת שלטון קולוניאלי.

          הדוגמא לקוחה מאתר של בית ספר אורט

          [..]בארצות שבהן פעילות ציונית הייתה אסורה על-פי חוק:
          עיראק:
          לאחר סיום השלטון הקולוניאלי בעיראק והפיכתה למדינה עצמאית נאסרה בה כל פעילות ציונית. נאסרו לימוד השפה העברית וההיסטוריה הישראלית בבתי הספר, וכל המורים לעברית מארץ-ישראל גורשו. החזקת ספרים או עיתונים בעברית הייתה אסורה, וספרים בעברית שנשלחו דרך הדואר לא הגיעו למוענם. לימודי התנ"ך, המשנה, והתלמוד הצטמצמו בכל בתי הספר.
          בשנת 1935 נפסקה מעט הפעילות הציונית שהייתה בעיראק למרות התנגדות השלטונות, וגורשו אחרוני המורים הארץ-ישראלים ממנה. בין 1935 ל-1942 יהדות עיראק הייתה מנותקת מכל קשר לציונות.[..]

          http://ri.search.yahoo.com/_ylt=A0LEVkB3gTFT7R4AcgsPxQt.;_ylu=X3oDMTBya3R2ZmV1BHNlYwNzcgRwb3MDNARjb2xvA2JmMQR2dGlkAw–/RV=1/RE=1395839735/RO=10/RU=http%3a%2f%2fdemo.ort.org.il%2fclickit2%2ffiles%2fforums%2f388191664%2f522289347.doc/RS=%5EADAoPQoPZN4dXoMdRyFEUJbvqsTCFE-

          1. עמית

            נו בטח, כי אם אתר אורט אומר.. איך ייתכן אחרת..

            רק כדי לציין כמה מופרך הקטע שציטטת, למשל האמירה – "נאסרו לימוד השפה העברית וההיסטוריה הישראלית בבתי הספר" – בשנת 1948 אותו עזרא חדד שהזכרתי מקודם חיבר והוציא לאור בדפוס אלשרקייה בבגדאד ספר לימוד קטן של עברית שנכנס לשימוש בכל בתי הספר היהודיים היסודיים בעיראק. הנה צילום אלקטרוני של הספר במלואו (ותודה לארכיון הלאומי האמריקאי) – http://www.ija.archives.gov/sites/default/files/record-pdfs/PDFs3/document.352.0293pfw.pdf

            אמנם הממשלה העיראקית לא נתנה הכרה רשמית לארגונים ציוניים החל משנות ה-30 (לפני כן דווקא כן הכירה במספר ארגונים) אך גם בלי הכרה כזו הייתה פעילות ציונית.

          2. נטליה קוצקי

            שאול, אני לא מבינה בזה כלום, אבל אפילו לשיטתך, אם העיראקים היו צריכים לאסור על הציונות בעיראק זה לא מוכיח מעבר לכל ספק ש… הייתה שם פעילות ציונית, אפילו אינטנסיבית? אחרת בשביל מה לאסור?…

          3. שאול סלע

            עמית טען שהציונות היתה המורשת של היהודים המזרחים ואני השבתי לו שקהילה יהודית לא יכלה לקיים פעילות ציונית עם תוכן ממשי בתוך לוע הארי בלב אוכלוסיה ערבית עוינת,כאשר ברקע משתולל הקונפליקט הציוני ערבי בפלסטין (א"י).

            בסופו של דבר הערבים אינם כאלה סובלנים.

            אז נעשה סדר בעובדות

            1918-1932 המנדט הבריטי שולט בעיראק ,ליהודים העירקים אין ייצוג בפדרציה הציונית.

            ב 1932 עיראק מקבלת עצמאות ומתחילה רדיפת יהודים,במקביל לפעילות פרו נאצית של ערבים מקומיים ו"אורחים" מפלשתינה(א"י).מתחוללת הפיכה פרו נאצית ובאחד ביוני 1941 פורץ הפרהוד במקביל להשתלטות הבריטים על עיראק. הבריטים כובשים את עיראק ושולטים בה למעשה עד אוקטובר ,1947.

            ב אוק 1947 עיראק חוזרת לקבל עצמאות ומצב היהודים מחמיר

            לאחר הפרהוד ב1941 בזמן שהבריטים שלטו למעשה בעיראק התקיימה פעילות ציונית בעיראק, אבל בצורה בלתי ליגאלית. בערך אותו מספר של צעירים יהודים שהיו חברים במחתרת הציונית היו חברים במחתרת הקומוניסטית.

            מעולם לא היה בבגדאד משרד של הסוכנות היהודית,או משרד של הקרן הקיימת,או משרד של נשות הדסה. היה נדבן יהודי עיראקי שמימן את בית הספר החקלאי כדורי,אבל כנראה שהמנדט הבריטי דרש ממנו להקים גם בית ספר חקלאי לערבים בג'נין,ואכן הוקם בית ספר שכזה.

            הבעיה של עמית היא האג'נדה שלו שאומרת שאם הערבים היו יותר גרועים מהאשכנזים,אז יהודי עיראק צריכים להגיש לאשכנזים את הלחי השניה

            בניגוד לטענה של עמית שלא נחקק חוק נגד פעילות ציונת

            [..] ב- 15 ביולי 1948 אישר הפרלמנט העיראקיתיקון לחוק 51 משנת 1938 אשר קבע כי הציונות כמו הקומוניזם היא עברה על החוק, וקבע עונשים חמורים על פעילות ציונית, מאסר עד 15 שנה עם עבודת פרך או קנסות גבוהים. החוק נכפה בהחלטיות רבה[..]

            http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17282

          4. עמית

            הבעיה מתחילה באנכרוניזם הגמור שאתה עושה לסכסוך היהודי-ערבי בפלשתינה. הסכסוך התפתח בהדרגה. הלאומיות הערבית וההזדהות של ערביי האזור עם המטרה הערבית בפלשתינה גם הן נבנו בהדרגה.

            מצרים היא דוגמה טובה לכך. הזרם הדומיננטי בלאומיות המצרית עד שלב די מאוחר היה הזרם המצרי-לוקאלי ולא הזרם הערבי ולכן ההתנגדות והעוינות הכללית מצד הממשל והציבור המצרי לציונות התעצבו רק בשלב מאוחר יחסית (בעיקר אחרי המרד הערבי, אך גם אז לא באופן הרמטי). אם לתת כמה דוגמאות – בעקבות הצהרת בלפור היו עצרות אהדה של המונים יהודים ברחובות קהיר ובאלכסנדריה. לא רק שאף אחד לא הפריע להן, מעל במות העצרות האלה היו גם משלחות של מכובדים מוסלמים וקופטים. העיתון אל-אהראם ועיתונים מצרים אחרים פרסמו מאמרים בשבח הצהרת בלפור. כשהעיתון הציוני "ישראל" (סיפור בפני עצמו) התחיל לצאת לאור במצרים בשנת 1920 הוא פתח בגליון הראשון במהדורה הערבית שלו בשיר פרו-ציוני של משורר מצרי-מוסלמי ידוע. הסנטור היהודי הראשון בפרלמנט המצרי, יוסף דה פיצ'וטו ביי, היה גם ממנהלי אגודה ציונית. העיתונאי והעו"ד לאון קסטרו, ממנהיגי הציונות במצרים, היה גם פעיל בכיר במלפגת השלטון המצרית – מפלגת הוופד. אחמד לוטפי אל-סייד, ממנהיגי התנועה הלאומית המצרית, נכח בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית. וכו'. אני מקווה שכל הדוגמאות האלה מספיקות כדי להבהיר עד כמה אנכרוניסטית ההשקפה "שקהילה יהודית לא יכלה לקיים פעילות ציונית עם תוכן ממשי בתוך לוע הארי בלב אוכלוסיה ערבית עוינת,כאשר ברקע משתולל הקונפליקט הציוני ערבי בפלסטין". זה נהיה נכון באופן הדרגתי, אך לא לפני שנות ה-40. וגם לאחר שזה נהיה נכון זה לא מנע פעילות ציונית מתחת לרדאר. (אגב, גם בא"י לקח עשרות שנים עד שהסכסוך "ישתולל". השבר המרכזי הראשון בא רק במאורעות תרפ"ט, ואחרי זה במרד הערבי הגדול)

            אם נחזור לעיראק – שהיא דוגמה דווקא פחות טובה כי הזרם הלאומי-ערבי היה חזק בה משלב די מוקדם – אותו דבר תקף במידה פחותה גם שם. כאשר ד"ר אריאל בן ציון (אינטלקטואל ספרדי), שליח קרן היסוד וההסתדרות הציונית לארצות המזרח הגיע לבגדאד בשנת 1922, לא הייתה לו מניעה להפגש עם המלך פייסל של עיראק ולקבל ממנו מכתב אישור רשמי לפעול בממלכה (ואז להצליח להקים שלוחה מקומית של קרן היסוד ששרדה זמן קצר, בראשות החכם באשי ורבים ממנהיגי ועשירי הקהילה). באותן שנים פעלה גם באופן רשמי "ההסתדרות הציונית של ארם הנהריים" בראשות "המורה" (המחנך והמשורר אהרון ששון), שקיבלה הכרה רשמית מהממשלה העיראקית.

            אמנם, כפי שציינתי מקודם, בשנות ה-30 אגודות ציוניות הפסיקו לקבל הכרה רשמית והייתה החמרה ביחס לציונות אך המשיכה כמובן פעילות ציונית מתחת לרדאר, ובהמשך גם קמו התארגנויות "מחתרתיות", שקיבלו תנופה אדירה לאחר הפרהוד וכו' וכו'. אבל הנקודה שלי מתייחסת פחות לפעילות המחתרתית או הארגונית הזאת.

            הנקודה שלי היא ש"רבים מהיפים והמרשימים שבהתפתחויות התרבותיות המקומיות שהקהילות האלה חוו בעת החדשה – בעיתונות, בספרות, בהגות, וכו' – היו חלק מיוזמות ציוניות או עם רוח ציונית או על ידי אוהדי הרעיון הציוני מבני אותן הקהילות". ונראה לי שכל האישים והדוגמאות ששזורות בתגובות שלי כאן הן "טעימות" טובות לזה.

            ואגב, בניגוד לדבריך אני ממש לא טוען ש"אם הערבים היו יותר גרועים מהאשכנזים,אז יהודי עיראק צריכים להגיש לאשכנזים את הלחי השניה". אין כל בעיה לזכור ש"הערבים היו יותר גרועים מהאשכנזים" (אם ככה אתה רוצה לנסח את זה) ועדיין לא להגיש לאף אחד את הלחי השניה.

  2. דוד אבן

    עם ישראל חי.

    (תגובות כמו שלי מעצבנות את אנשי "העוקץ" יותר מאלף קללות…:) )

  3. דןש

    חייבים להתאחד תחת דגל אחד.
    אדרבא שהמזרחים יוכיחו את יכולתם וישתלבו בהוויה הישראלית – אף אחד אינו עוצר בעדם, למעט הם בעצמם. שיתחילו ליזום שיצאו מה"דיכאון" אותו יצרו בעצמם ויחדלו מההאשמות.
    שיבחרו מנהיגים מקרבם ( כשאני רואה את הפער בין חברי מרכזי המפלגות לבין הנבחרים בסופו של דבר – אני אומר דרשני ).; שיתאימו את השכלתם לצרכים ( למרות הפערים הקיימים היום בין המרכז לפריפריה); שיאמצו את המודרנה ( במיוחד מי שעדיין מאמין בלחשים וקמעות ) ; שיחליפו את בס"ד באמונה בכוחם העצמי.
    אני מניח שמי שמוביל את המהלך המוצג בכתבה הם אלו שאכן השתלבו או כפי שמכנים אות "השתכנזו". הפרוד רק ינציח את הפערים ועשוי להותיר את המזרחיים במעמדם הנוכחי המדומה על ידם.

  4. כוכבי שמש

    וכל מה שישאר בזיכרוני יהיה הבס"ד

    1. ג. אביבי

      סתם מתוך סקרנות.

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    כש תהיה לכם אמפטיה כלפי מי שהיום מדוכא ע"י השלטון הישראלי והמזרחיים יפסיקו להצביע בעד האשכנזי מרחביה אולי תהיה לי יותר אמפטיה כלפי מתבכיני העוקץ. אנחנו לא אשמים שגרתם בארצות נחשלות. אנחנו לא אשמים בזה שבמרוקו נשים משכבות נמוכות לא למדו בכלל.( עבד ה אצלינו כמטפלת מרוקנית 12 שנה כעלת אינטלגנציה טבעית מדהימה. ידעה לעשות חשבונות בע"פ במליונים אבל היתה אנ-אלפבתית – שרק אשתי למדה אותה לכתוב את שמה. אולי היתה מקבלת פרס נובל אילו קבלה את ההזדמנות המתאימה. השיאו את הילדות נישואי בוסר כשהן ילדות(שמעתי מפי חברה לעבודה לבורנטית שכך אירע לאמה מזל שהיה בעל מתחשב .היה קורא לה בערב לבוא הביתה כי המשיכה לשחק עם חברותיה). בחברה החרדית המזרח אירופית גם בנות למדו קרוא וכתוב וחשבון ובמקרים רבים כשהבנים למדו בחיידר וישיבה הבנות למדו בבתי-סםר כלליים. כשהמזרחיים יאבקו נגד עוולות הכיבוש .נגד הפלית פלסטינים אזרחי ישראל נגד המלחמה שישראל הכריזה נגד אזרחיה הבדואים. תבואו אלי עוד פעם.

    1. ג. אביבי

      פריץ, אתה ממחזר שקרים ואמירות מתנשאות שלא מביישות את הגזען האשכנזי המצוי.
      "אנחנו לא אשמים שגרתם בארצות נחשלות" – פולניה, רומניה, הונגריה, אוקראינה רוסיה – מהן באו רוב המהגרים האשכנזים, לא היו אז פחות נחשלות ממדינות ערב והמזרח שמהן באו היהודים המזרחים לישראל. מחקרים אובייקטיביים הראו שרמת האנאלפבתיות בקרב האשכנזים שהגיעו לכאן בשנות ה50 – 60 עלתה על זאת של המזרחים.
      "עבד ה אצלינו כמטפלת מרוקנית … אבל היתה אנ-אלפבתית – שרק אשתי למדה אותה לכתוב את שמה" – נו? ואצלנו עבדה עוזרת בית פולניה שלא ידעה לכתוב את שמה באף שפה וגם לא הייתה גאונית בחשבון. אבל היא הגיע לדירה פרטית הרבה לפני המרוקאים והתימנים שהגיעו ארצה באותן שנים. ומקרים כמו שלה לא היו יוצאי דופן בקרב מהגרי אשכנז מאותם הימים.
      "..אולי תהיה לי יותר אמפטיה כלפי מתבכיני העוקץ" – המתבכיינים היחידים בהעוקץ הם אותם אשכנזים גזענים שמתבטאים כאן. זהו בכי של בעלי רגשי נחיתות היראים שגם המזרחים (לשיטתם נחותים) עולים עליהם בכל מובן חיובי. הם נחרדים משוויון למזרחים בישראל שיבטל סופית אפילו את מראית העין של העליונות המזויפת שלהם. הם כל כך עלובי הגיון, צרי אופקים ועתירי רפש ומשטמה כלפי הלא אירופאים, עד שאי אפשר להבדיל ביניהם מי משכיל ומי נבער. אתה, פריץ, ממש לא שונה מהם.
      "כשהמזרחיים יאבקו…תבואו אלי עוד פעם." – ממש לא מחפשים אותך ולא את דומיך הצבועים מלאי המשטמה למזרחים.
      הצרה עם ה"שמאל" הישראלי – שבגינה אין לו תמיכה בקרב המזרחים – היא שהוא מלא בגזענים צרי אופקים ומתנשאים כמוך.

  6. אברהם

    שלום לכולם,

    בס"ד, כלומר בסיעתא דשמיא, היא מילה בארמית שמשתמשים בה גם בקהילות ספרדיות והיא בת מאות שנים טרום-טרום הציונות. תמוהה בעיני האינדוקציה שנוצרה ממילה אחת ואי התייחסות לסוגיות שהעלו כאן.

    פירושו המילולי של החילון הוא חול, עניין שאין בו קדושה. יהודי ארצות האסלאם לא שייכים לחיץ הזה של דתי-חילוני כיוון שהם יצרו דרך של שמירת מסורת. הערכיות שיש ליהודים מזרחים (גם כאלה לא שאינם מאמינים באל) שונה לגמרי מהתפיסה המערבית.

    עמית, יהודה שנהב גם כותב שהמסורתיות היא דרך שלישית, כזו שהממסד לא רצה להכיל ולכן הניח אותו ברצף הדיכוטומי של חילוני ודתי. גם 'תהליכי חילון' שהעלית החלו בארצות המזרח הגיעו על ידי מסודות כמו 'כל ישראל חברים', שניסתה להשתית מערביות בקרב המזרחים עוד בגולה. גם שם היהודים לא עברו תהליכי חילון גמורים. בכלל, אני מציע לא להסתמך רק מאמרים וחצאי הגיגים של מכובדים מהאקדמיה. אפשר פשוט ללכת להורים ולסבים שעלו ולהיווכח בעינינו מה התמורות שעברו עליהם.

    אני מבין שלדור הוותיק קשה לקבל את העניין כי החילון המערבי שנכפה על יהודים מזרחים הוא חלק מהדיכוי. הדור שלי מבין זאת לשמחתי.

    באשר לטענה שעלת לגביי זהותי הציונית. אוכל בקלות לומר, כמו לא מעט מחבריי, כי הציונות לא נועדה אליי והיא שלעצמה אירפוצנטרית וחילונית עד היום. אני בוחר להיות מציאותי יותר. סביי עלו לישראל כשציון מול עיניהם. זאת הציונית שלי-מזרחית. מה עוד, שלהתנער לחלוטין מהנרטיב שכפו עליי יהיה לעשות שקר בלבי. אני יוצר כלאיים מורכב אך מפוכח.

    תודה.

    1. עמית

      בס"ד היא המצאה אורתודוקסית, וכמו רוב ההמצאות האורתודוקסית היא מתחפשת למסורת עתיקה (ארמית וכו'), אך היא איננה עתיקה ואיננה מסורת. לא היה שימוש ב"בס"ד" מאות שנים. למעשה, כפי שכותב הרב יוסף קפאח, לא היה בה שימוש בדורות קדומים כלל וכלל, והיא נולדה במזרח אירופה בעת החדשה – "הרבה מכתבים, הרבה אגרות, הרבה שאלות ותשובות, נתגלו בגניזות מגאונים קדמונים, מרמב"ם ובני דורו, ואף מדורות שלאחריו. והנה ראה זה פלא, אף אחת מהן אינה פותחת לא "בע"ה" ולא "בס"ד" ולא "ב"ה". "

      אתה צודק כמובן שחילון בקהילות המזרח מסוף המאה ה-19 היה בהשפעה אירופאית. אם מישהו רוצה לחפש לעצמו תרבות מזרחית מטוהרת מהשפעות אירופאיות בקרב דור ההורים והסבים המזרחי שגדלו וחיו בארצות המקור הוא שוגה טעות חמורה. מרבית בני הדורות האלה ממרבית הקהילות לא חיו בסביבה מגודרת תרבותית, אלא סביבה פתוחה ששאבה ממקורות מגוונים ותרבויות שונות. אפשר לזלזל בזה – ואז להצטרף ל"היסטוריונים" ול"סוציולוגים" הישנים, שהסתכלו בבוז אדיר על ה"פראנקופונים" המזרחיים ה"לבנטיניים" האלה שעלו לארצה – או אפשר להסתכל על זה כדבר חיובי ומפרה, כמו ז'קלין כהנוב שכתבה על כל היפה שבלבנטניזם הזה.

      והציונות – נו טוב. אם אתה רוצה לתת לגזענים אשכנזים בעלות על הציונות, תמשיך בדרכך. רק תדע שבכך אתה מפקיע את המושג מכל אותם אינטלקטואלים, פעילים, והמוני אוהדים פשוטים, שהיו מחוללי הציונות בקהילות המזרח ואגן הים התיכון. וכן אתה מפקיע אותו בדבריך מרובם המוחץ של המזרחים כיום, שרואים בצעמם כציונים כמובן מאליו. לטעמי זה טיפשי, אך זאת רק דעתי.

  7. בן דוד, דרום ת"א

    כולנו, כל ה"מזרחים", כולנו יהודים-ציונים-לאומיים-פטריוטים. כולנו, חוץ מכמה ספרדים תורנים כמו הכותב וחבריו ממה שמכונה "הקשת הדמוקרטית המזרחית" (ארגון שמת מזמן והיום מתבטאים ב"שמו" שלושה-ארבעה אנשים, שלא מייצגים אפילו לא פרומיל מהמזרחים).
    בעולמנו החדש המתחדש והמתקדם אין תקומה ל"מזרחיות" שעיקרה בורות, עוני ופרימיטיביות בכל התחומים, שאליה לא רוצה לשוב שום מזרחי, גם לא הכותב, שכל דבריו "כאלם פאדי", אם נשתמש בביטוי מזרחי ידוע.
    "להשתלב במזרח התיכון"? חה-חה-חה, מה נלמד מהערבים? רצח על כבוד המשפחה? דיקקטוריזם רצחני? סדרי מינהל ושלטון? שמירת טבע? ה"עולם" הערבי כיום על תרבותו והפוליטיקה שלו הוא העולם הנחות והאיום עלי אדמות.
    שמע, כותב מוזר: כל דבריך מכזבים, נכלוליים, נובעים מהזיה ותסכול, ואפילו אתה יודע שהם ריקים וחלולים.
    מוטב שתעזור לנו, בדרום ת"א, להילחם בפושעים מאפריקה, הנתמכים ע"י חבריך הסמולנים האשכנזים.

    1. ג. אביבי

      ראשית, אם היית מזרחי אמיתי לא היית מכנה את המזרחים "מזרחים", ולא מספר לנו שמזרחיות היא בורות ונחשלות. אלה הן אבחנות של גזען אשכנזי מצוי ולא אינטליגנטי. אתה לכל היותר מזרחי שימושי – משרת נרצע של העליונות האשכנזית בישראל, זאת שבגינה סובלים המוני מזרחים בשכונות עוני כמו בדרום ת"א. בורות עוני ופרימיטיביות הם בדיוק מה שהממסד האשכנזי כפה על המזרחים בישראל. הוא רוצה אותם חלשים כלכלית, פועלים צייתנים ונאמנים שעל גבם, עמלם וזיעתם תשגשג העליונות של הציבור האשכנזי בישראל.
      ועוד שאלה לי אליך "דרום תל-אביבי", אם תברח מהמזרחיות (נניח לרגע שאתה מזרחי), לאיפה תגיע? האם תוכר ע"י האשכנזים כאשכנזי? האם לא תיתקל כלל באפליות נגדך ונגד ילדיך? תשובה: בשביל מי שאתה כל כך מנסה לרצות הפרענק הוא "עראבער" מטופש ללא קשר לנאמנותו לאשכנזים. הם לא סופרים אותך ממטר.
      עם השנאה נגד הערבים ונגד הפועלים הזרים שאתה מנסה לטפח ברוב איוולתך, האם מזרחי אחד שיפר/ישפר את מעמדו הסוציו-אקונומי? למי אתה מנסה למכור את משנתך הנלוזה?

  8. צ'יקי

    ריבונות זה מושג מערבי-אשכנזי

  9. anna

    קראתי.
    באמת קראתי הכל.
    ניסיתי להבין, תכלס, איזה פעולות תעשו כדי לקדם את התרבות הספרדית. מצאתי 2: לקדם מוזיקה מזרחית מקורית ואת הקהילות הספרדיות הדתיות המקורית.
    נשמע לי סבבה לגמרי. המוזיקה המזרחית המקורית, עשירה מאד ומענגת ביותר ומנהגי הדת הספרדית, מתונים באופיים.
    ממליצה לקדם את אלו, באמצעות האהבה להם עצמם ולא השנאה לאחר.
    עלו והצליחו.

  10. רוני

    חתונות רבות בין אשכנזים למזרחים נעשו עוד לפני קום המדינה ועד אפילו ליום הזה 25/03/2014 .
    האם יתכן שבני עדות המזרח המקופחים שהעזו לשפר את מצבם הכלכלי ותדימתם החברתית ע"י נישואין לאשכנזים הם בעצם בורחים מעצם ? הכיצד אלו יכולים לפנות את הגב לאחים הספרדים ולהשאיר אותם לבד ככה חשופים מול הממסד האשכנזי הציוני ?
    ומה פשר העניין הזה של החלפת שמות המשפחה לשמות ישראלים ? מה הבושה ? למה צריך גם לעשות ניתוח אף כדי להידמות לגויים ממדינות אשכנז ?
    ומה עוד יש להגיד על האחים והאחיות הספרדים שמתחתנים עם גויים בארץ ובנכר ? האם גם מהיהדות הם בורחים ? והתשובה היא כן בורחים מהעדה,בורחים מהיהדות ובורחים מהארץ !!! למה כי אם בשנת 2014 המזרח התיכון קורס ואחד הורג את השני ובאירן מתכוננים ליום הדין של אללה הכי הגיוני זה לברוח מהכל. אז תמשיכו להתבוסס בתדמית הספרדית והאשכנזית הרי זה לא מעניין את האויב ,לא את האנטישמים בעולם ואפילו לא את מס הכנסה.
    העתיד כבר כאן וההתבוללות בשיאה בארץ ובחו"ל ,תמשיכו לסגור חשבון עם האשכנזים ושוב אחים מזרחים יקרים תגלו שוב נשארתם לבד !!!!!!

  11. Bi

    גם אני מוחה על המשפט: ״החילון הציוני גזר על עצמו כיליון תרבותי ומכאן תבוא מפלתו״.

    אתה כבר עושה הפרדה בין המזרחים.

    אני מבית מסורתי. אבל אני חילונית.
    ואני בניגוד אליך, חושבת שהדתי החרדי הוא שגזר על עצמו כיליון תרבותי.

    נו, אז אי אפשר להתאחד כמזרחים ועדיף שנמשיך את חיינו כמו עד עכשיו.
    דתית אני וודאי שלא אהיה. שלא לדבר על חרדית.

  12. שרונה

    מלחמות עם אשכנזים לא יקדמו אותנו לשום מקום.

  13. מיה

    אני תומכת מכל וכל במהלך להחייאת תרבויות שהודחקו, נחמסו, נרמסו. וברור לי מאוד שתרבויות ערביות שהגיעו עם היהודים לישראל, הידלדלו והודחקו מהנראטיב ההגמוני בישראל. עד כאן ההסכמה שלי עם הטיעונים לכתיבת מאמרים כאלה. אבל מכאן – אני לא מוכנה שטקסטים כאלה יהפכו דמגוגיים, נשענים על קנים רצוצים, רק בשל האידאולוגיה. תנו לי ללמוד את ההיסטוריה האמיתית, המורכבת, המבולגנת. להבין את הערבובים שהיו פה, מכאן ומכאן, בטרם נוצרה הפרדה דיכוטומית, שקרית, שהיא רק התוצאה ולא נקודת ההתחלה.

  14. ג. אביבי

    אני מסכים עם הכותב שהמאבק המזרחי צריך להתרכז בעצמו ובמטרותיו ולא להיצמד למאבק אוניברסלי שלא יקדם את המזרחים לאף מקום. המזרחים צריכים להתגבר על החלוקה הפוליטית הקיימת בציבוריות הישראלית (דהיינו: "שמאל" מול ימין, דתיים מול חילוניים). היחידים שכדאי לחבור למאבקם הם הפלסטינים בישראל. מטרותיהם המעמדיות דומות מאוד לשלנו, והם מדוכאים ע"י אותו רודן גזען. זאת מבלי לוותר על מטרות המאבק המזרחי.
    אסור שהמאבק יגביל את עצמו לשאיפה לעצמאות תרבותית בלבד. הוא אמור לעסוק בעצם קיומנו כאן.
    היות שאת המדינה הציונית לא ניתן לפרק והיא לא תתפרק מרצונה, הדרך הרצויה היא מאבק על מקומנו בתוך המדינה. המאבק צריך להיות לשוויון אזרחי מלא עם כל המשתמע מכך: שוויון בכל מוקדי הכוח הקובעים, מהאקדמיה, מוסדות התרבות, דרך בתי המשפט, הכנסת ועד ראשות הממשלה. אם לא ניתן להגיע לשוויון עם האשכנזים, הדרך היחידה היא לקחת את השלטון לידינו – המזרחים והפלסטינים. מבחינתנו המזרחים אי-שוויון ואי-שליטה ישירה בגורלנו וגורל בנינו פירושם התבטלות ואף סכנת התאיינות. זאת לטובתם ורווחתם של בני השכבות הפריבילגיוניות בישראל.

  15. אבי משולם

    מה הקשר בס"ד? אפשר גם להיות מזרחי וגם חילוני. הדת עצמה היא מקור לאפליה, חוסר שוויון וגזענות.

  16. ירון אדיב

    ההבדל ביניהן עצום. עם כל המגרעות שיש בתרבות המערבית הרי יש בה עומק.
    אם נסתכל בארצות המערב נראה שיש להן יכולת לקבל תרבות ואנשי תרבות שונים. דוגמה טובה היא שאמנים וסופרים מזרחיים נקלטו בהצלחה רבה בצרפת ובמקומות אחרים.
    התרבות האשכנזית היא חיקוי נלעג לתרבות מערבית והיא רדודה. כשם שיש תרבות מזרחית רדודה, מתקיימת לצידה תרבות מזרחית עמוקה השואפת למקוריות.
    אפשר להיות חילוני ואשכנזי כמוני ועדיין לקבל את השונה ממך ולכבד אותו כשווה אליך, גם אם אתה לא אוהב מוסיקה מזרחית (ואני אוהב מוסיקה מזרחית אותנטית).

  17. בעז

    היום למדתי שגזרתי על עצמי כליון תרבותי. Oh well.

    אז מה היה לנו? המון שנאה (כלפי האשכנזים, הציונות בכללותה- כי אסור להכליל את כל המזרחים, אבל כל השאר הם מקשה אחת ואחידה, לא?, ניסיון להראות עליונות תרבותית וגזעית (רנסנס מזרחי? יש סימוכין לעניין? לינקים, מאמרים, אירועים תרבותיים? או שראייה אמפירית זה עניין אקדמי אשכנזי?) וכמובן מחנאות קלאסית: אשכנזים חילונים שתלטנים אל מול מזרחים מסורתיים חמים שרק רוצים לפרוץ את תקרת הזכוכית. Boo fucking hoo.

    אתה מדבר על חלוקה מחדש של משאבים (חבל שאין במאמר דגש רב יותר על הדרת הפריפריה מבחינת כלכלה ותשתיות, אם כבר מדברים על חלוקה מחדש של תקציבים) אבל שוכח שאשכנזים תורמים באותה מידה. אז רגע, אתה מעוניין בהגמוניה מזרחית? פשוט להחליף את הלבן בשחור? זה עוד מאותו רע, וחבל.

    נו, שוין. אני אשב לי בניכר עם הדרכון האירופי. ותודה לסבתא.

  18. מוני יקים אנטיציוני

    המאבק של עם ישראל הספרדומזרחי אינו צריך להתנהל על בסיס של דרישה לחלוקה צודקת המבוססת על המצב הקיים שיצרה הנוכחות הכפייתית הציונית אשכנאזית אלא על בסיס של חלוקה צודקת נטולת תכתיבים תוך שלילה של כל ניסיון להנצחת הציונות האשכנאזית הכובשת וזה אומר שיש לשרש את כל תוצאות הציונות מהתנחלויות עד קיבוצים ומושבים וצפון ת"א וקיסריה !

  19. מוני יקים אנטיציוני

    דיונים עם תועמלני מימסד כמו עמית ופריץ היקה הם בבחינת "טירחה לבטלה" שכן ברור לכל שכל מטרתם למסמס את הדיון שמטרתו יצירת סולידריות אנטי ציונית לא אשכנאזית .