• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

פורים כשיקוף תרבות

בפורים רוצים תחפושת מקורית. לכן, מתחפשיםות ל"יפה והחנון", לבאטמן שרירי או לאחות סקסית. מתוך רצון אינדיבידואלי אמיתי לייצוג אישי נכנסים למכלאה מגדרית
יוליה שבצ'נקו

מסטרנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון

"חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים, מסכות, רעשנים, שירים וריקודים…" את השיר הזה התרגלנו לשמוע בכל פורים בישראל. חג זה, כעקרון, נכנס במסורת היהודית תחת קטגוריית "מדרבנן", כלומר כזה שלא אוזכר בתורה אך התווסף למסורת היהודית כחלק מהחגים והמועדים ע"י חז"ל מתוקף הלכתי. אני מאוד אוהבת את פורים, משום שהוא מאפשר לילדים ולמבוגרים כאחד להמיר עצמם למישהו או למשהו אחר. יום אחד בשנה, החברה מאפשרת לנו ואף מעניקה לנו לגיטימציה לצאת מחוץ לניהול הרושם היומיומי שלנו, לעצור את הגדרת המצב (כפי שמכנה אותה הסוציולוג ארווין גופמן), לשבש אותה ולייצר את עצמו באופנים שונים, קרי להציג פרפורמנס אחר כרצוננו. בהיותי שותפה לחברה בה הרשתות החברתיות הפכו לחלק מקיום וניהול העולם החברתי שלנו, מדי פעם בפעם אני פותחת את מקרר הפייסבוק שלי, בוחנת אם נמצא במקרר מאכל חדש ומעניין, סוגרת את המקרר וחוזרת לעיסוקי בעולם הלא וירטואלי. במהלך שוטטותי בעולם הוירטואלי ובעולם "האמיתי" במהלך הפורים נחשפתי למגוון רב של תחפושות הנלבשות ע"י ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים. מגוון התחפושות היה רחב ומגוון, אך מוטיבים מסוימים חזרו על עצמם שוב ושוב. מוטיבים, אשר שיקפו בעיני דפוסים תרבותיים ספציפיים.

לאחרונה, נפל בחלקי העונג לצפות בהרצאת TED מרתקת של הכתבת הקנדית איליין ליו (Elaine Lui) העוסקת ברכילות כשיקוף של התרבות המערבית בת זמננו. ליו טוענת כי התפיסה החברתית בנוגע לרכילות כעיסוק נחות ואסקפיסטי מטשטשת את מערכת הרכילות ומוחקת אותה כמנגנון המשקף את יחסינו המגדריים בחברה. עבור ליו, חקר רכילויות הוא למעשה מחקר אנתרופולוגי המאפשר לחוקרת לחשוף את תפיסות המוסר החברתיות ואת האופן בו אנו מגדירים את היחסים החברתיים שלנו.

טענה זו אפשרה לי להביט על התחפושות של הצעירים יותר והצעירים פחות בדורנו בהתייחס למשמעויות החברתיות שלהן. חג הפורים במהותו הוא חג הנועד להודות לאלוהים על כך שהציל את היהודים מרצח עם באימפריה הפרסית ע"י "צורר היהודים" – המן. החג מאופיין בפסטיבלי ריקוד, שיכרון והתחפשות. המצוות שחז"ל הגדירו כחובה בחג הפורים הן: קריאת מגילת אסתר, שמחה ומשתה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. בדומה לתופעות חברתיות אחרות, גם חג הפורים החל לעבור תהליך של "הסרת הקסם מהעולם", כפי שמתייחס אליו התיאורטיקן מקס ובר.

באחד מכתביו המפורסמים ביותר "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" מציג ובר את הקשר שבין רעיונות הדת הפרוטסטנטית לבין היווצרותה של האידיאולוגיה הקפיטליסטית. מעבר זה, עבור ובר, מציג תנועה בין צורות תודעה המאפיינות את התקופה המודרנית: מעבר מתודעה מסורתית לתודעה רציונלית. אחד מהמאפיינים של מעבר זה מכונה "הסרת הקסם מהעולם" המתאר תהליך במסגרתו הרעיונות הראשוניים (המהות) נשכחים ורק הפעולה עצמה נותרת בעינה. כך נראה כי חג הפורים עבר תהליכי חילון, כאשר המהות המסורתית אבדה ונותרה רק הפעולה של משתה והתחפשות.

כאמור, הבחירה של הפרטים בחברה לייצג עצמם באופן מסוים משקף את התרבות החברתית בה אנו חיים. במהלך השוטטות, אותה תיארתי למעלה, גיליתי הבדלים משמעותיים בדפוס ההתחפשות של בנים או גברים לבין דפוס ההתחפושת של בנות או נשים. נשים צעירות נוטות יותר להתחפש לנסיכות, פיות, גיבורות על, חיות אשר משויכות להן מאפיינים מיניים (חתולות, נמרות, שפנפנות), רקדניות, דמויות היסטוריות נשיות, אחיות, דמויות מסרטים מצוירים, פיראטית, שוטרת וכן הלאה. בנים צעירים רבים, בגילאי חטיבת הביניים והלאה, לא מתחפשים כלל. בין אלו שבוחרים להתחפש נראה כי רבים מעדיפים דמויות גבריות כדוגמת קאובוי, גיבורי על, פיראט, דמויות מסרטים מצוירים, דמויות גבריות היסטוריות, שוטרים, כבאים וכן הלאה.

880560xlנדמה כי מבחינת השונות בבחירת סוג ההתחפשות לא קיים הבדל ניכר בין נשים וגברים. אם כן, מהי הבעיה? לכאורה, ניכר שוויון בבחירת התחפושות: מה ההבדל בין גבר המתחפש לסופרמן לבין אישה המתחפשת לוונדרוומן? או בין גבר המתחפש לקאובוי לבין אישה המתחפשת לקאוגירל? הבעיה ניכרת בעיקר בנראות התחפושות ובעיצובן. בעוד שמרבית התחפושות של גברים אינן חושפניות או פרובוקטיביות, מרבית התחפושות של נשים הן בדיוק ההפך מכך. מרבית התחפושות הנשיות מאופיינות בחושפנות רבה, במה שאנו מכנים "סקסיות". אינני נוקטת עמדה כנגד החושפנות או דורשת צניעות ואסתטיקה פוריטנית בהקשר זה. נהפוך הוא, כפמיניסטית אני תומכת בליברליות של נשים וברצונן לבנות את המלתחה שלהן כאוות נפשן ולא מתוך הדרישות החברתיות תחת "מודל הנשיות".

אך האם כך הדבר? האם סוגי ההתחפשות הללו אינם מבטאים בדיוק את ההבחנות המגדריות והציפיות שלנו מגברים ומנשים? בתרבות של ימינו, המאופיינת בשוויון חוקי (חלקי) בין נשים וגברים, אי השוויון הבלתי פורמאלי הולך וגדל. תרבות ההחפצה והשימוש בגוף האישה ככלי לשיווק מוצרים אינה פוחתת, אלא ממשיכה לצמוח ולשגשג תוך יצירת גבריות המבוססת על יצרים ותשוקות ותו לא. במילים אחרות, בנות ונשים הבוחרות להתחפש לאחות סקסית, לסוכנת FBI סקסית או לכל תחפושת אחרת הכוללת חצאית טוטו ומלמלה קצרצרה וחולצה עם מחשוף עמוק, מבטאת את הציפיות החברתיות ממנה כמוצר מיני. הרי "במציאות" סוכנות FBI לובשות מכנסי עבודה וחולצות צווארון, לא בגד גוף צמוד מעור.

מגמה זו באה לידי ביטוי בבחירת התחפושות של ילדים ובני נוער שחדלו להתחפש לצבי נינג'ה או לדוד בן-גוריון וכעת, החלו להתחפש לדמויות מסדרת הריאליטי "היפה והחנון". שתי המגמות המתוארות כאן קשורות ובלתי נפרדות אחת מהשנייה. תרבות הצריכה הקפיטליסטית מייצרת עבור נשים וגברים ייצוגים ודמויות להערצה המבוססות על דימויים מגדריים ועל תכניות, פרסומות וסרטים המאשררים כל פעם מחדש את הייצוגים הללו. כך "החופש" לבחור תחפושת כלל אינו מבטא בחירה אינדיבידואלית של כל אחד ואחת מאתנו, אלא מייצגים את מה שהיינו רוצים להיות במסגרת התרבותית הזו. אינני מבקשת לשפוט את התחפושות החדשות ולטעון כי טוב יותר להתחפש לדוד בן גוריון או לגולדה מאיר מאשר לסלבריטאים, אלא מבקשת להאיר את הקשר בין האופן שבו אנו מייצגים את עצמנו לבין החברה בה אנו חיים. כמובן שיש יוצאים ויוצאות מן הכלל, אך מתוך הדיון שעלה כאן בפעם הבאה שילדתכן תבקש מכם פאה שחורה לפורים על מנת להתחפש עם חברה לתאומות מ"היפה והחנון" או שבנכם יבקש מכם לרכוש לו תחפושת שרירית של באטמן או שאתן תזמינו תחפושת של אחות סקסית מ-ebay, אולי תתהו על הסיבה לבחירתכם. בחירה המבטאת רצון אינדיבידואלי ואמיתי לייצג את עצמכם באופן אישי, שבמקביל גם מכניסה אותנו לכלא המגדרי המסורתי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בני

    שיקוף התרבות בצורה יוצאת דופן!

  2. ליאורה

    ועוד לא התחלנו לדבר על הסיפור עצמו, אשר בו המלכה שסרבה לרקוד בפני המון גברים שיכורים היא הרעה, והצדיק הוא הדוד אשר מחתן את אחייניתו הנערה היפהפיה לגבר מבוגר ומבוסס (אחשוורוש), שהוא גם, בל נשכח, גוי.

  3. תומר

    כתבה נהדרת , נהנתי לקרוא !

  4. ליכודניק

    את תחפושות הנשים הסקסיות ראיתי בעיקר בקטלוגי החנויות, ובמאמרים פמיניסטים. ייתכן ואיני מסתובב במקומות הנכונים- בני הולך לגן ולא לבית ספר.

    מה שכן ראיתי הוא מסחור אדיר: בעוד שבשנות ה-80' רוב התחפושות היו עבודת יד, והילדים כמעט התחרו למי יש תחפושת מושקעת יותר- היום רוב התחפושות קנויות, של דמויות מהטלויזיה או גנריות- כבאי/נינג'ה/חייל/שוטר (בני היה היחיד בגן עם תחפושת בעבודת יד, של דיאגו מציל החיות, לפי בקשתו). ויש את הפסטיגל, שמציג מדי שנה דמויות שיוצאות כמה חודשים מאוחר יותר כתחפושות- מרצ'נדייזינג שלם כחול-לבן.