נולדו עם חותמת פולש על גופם

מי שולח יס״מ לפנות אזרחים מביתם? חולדאי הפך לחיית אדם תאבת בצע

אלון הפיצויים שהם קיבלו ניתנו להם כחלק מפעולת הפינוי בכוח, היזמים סירבו לפצות אותם או לנהל מו״מ על הפינוי. בחוזה המכירה של הקרקע היזם מחוייב לספק להם דירה תמורת דירה במקום עצמו אבל היזמים סירבו להכיר בכך. גם הפיצויים שהם קיבלו לא הגיעו לרמה של דירה ובכלל מדינת ישראל היתה צריכה לעגן את הזכויות שלהם בחוק ולא להפקיר אותם למלחמות עם יזמים

צריך להחליט – או שאנחנו בעד זה שאנשים "מסדרים" לילדים שלהם דירה על אדמות שהם לא שלהם, או שלא. אם לא – אז ההסדר שהגיעו אליו בגבעת עמל הוא סביר, גם אם לא מושלם. האנשים קיבלו 1.7 מיליון שקל לפי דירה, לא לפי יחידת דיור נוספת לילד. אני גר ברמת-גן בדירה שכורה, אבל גם לו היא היתה שלי אני לא מבין – אם יהיה לי ילד אני יכול לבנות לו "הרחבה" בלי לקבל את האדמה? אם כן – אז הבה נתמוך במאבק הקיבוצים להמשיך לחמוס אדמות מדינה.

מכל מקום, להעמיד בגזירה שווה את מפוני גבעת עמל ואת נפגעי הדיור הציבורי, אנשים שבגלל תשלום אחד לעמידר שלא שולם חיים עכשיו לעמידר מאות אלפי שקלים וחייהם בזבל – זה לעג לרש במובן הליטרלי. איך אפשר להשוות? מדובר, אחרי ההסדר בגבעת עמל, בשני מעמדות – בעלי דירה וחסרי דירה. אם עמידר היתה נותנת 1.7 מיליון ש"ח לדמויות מהסרט של דורון צברי המצב שלהן היה משתפר פלאים.

אשמח אם מישהו יסביר לי את הגזירה השווה הזאת.

ויקרא פרק יט – המורשת היהודית שלי – מאיר עמור
ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט.  י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט:  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  יא לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.  יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר:  וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר.  יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה.  יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה. …..
לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  {ס}  לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.  לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.  לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק–יִהְיֶה לָכֶם:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:  אֲנִי, יְהוָה.  {פ}
על כן מה שיש לעשות ומה שהכי חשוב לעשות כיום זה לסרב. לסרב באופן מוצהר ומסיבות חברתיות. סירוב זה התנגדות. צריך להתנגד. כל הזמן בכל מקום. לסרב זה להתנגד. ככל שיותר אנשים יסרבו לשתף פעולה עם השלטון הקיים בישראל, אורך חייו של שלטון זה יתקצר. כך גם יבוא סדר חברתי אחר. סדר חברתי שבו אדמות המדינה תהיינה שייכות לאזרחי המדינה ולא לספסרים "ציוניים" כאלה ואחרים (החל בקיבוצים ומושבים, דרך הקרן הקיימת לישראל, מנהל מקרקעי ישראל, מועצות איזוריות וכלה בטייקונים נהדרים).
פעם נוספת: סרבנות חברתית. רק סרבנות חברתית תוריד את הפוליטקאים על הבירכיים. לסרב לשרת את המדינה שמונעת מאזרחיה קורת גג בעבור חופן דולרים. לסרב. אם המדינה לוקחת ממך את הבית אין לה שום זכות לתבוע ממך את חייך בצבא. זו סרבנות חברתית. לסרב לצה"ל, לסרב למערכת החינוך, לסרב למערכת המיסים. להתחיל בלומר "לא עוד!" קטן. הוא ילך ויגדל וימלא את כל החלל שצריך בשביל הלא הגדול. סרבנות חברתית.כך אפשר יהיה לגור בארץ הזו. לזרוק את השלטון הקיים לפח. ליצור משהו אחר. רק סרבנות חברתית. סרבנות חברתית – עיקשת, עקשנית, חד-כיוונית, ללא מנוח, בכל מקום, בכל זמן. לסרב! עם הזמן ההר יתגמד. ההר יהיה מה שהוא באמת: פוליטיקאים התלויים באזרחים ולא ההיפך. סרבנות חברתית היא נגד הפוליטיקאים והפוליטיקה של הקומבינה. זוהי הפוליטיקה היחידה שקיימת בישראל של היום. כל זאת משום ש"גג מעל הראש" ו"בית" חייב להיות מובן כזכויות אזרח ואדם בישראל
צריך להמשיג "גג מעל הראש" ו"בית" בדיוק כמו פספורט או תעודת זהות. העדר פספורט או תעודת זהות הינו מצב בלתי נסבל וכאוטי מבחינה פוליטית, אזרחית ואנושית. אדם שכזה הוא פליט חסר יישות במציאות שיש בה רק א.נשים עם פספורטים. אי אפשר להיות אזרח/ית עם זכויות פוליטיות ואדם עם זכויות או מאפיינים אנושיים מבלי שיש לך מקום שאת/ה יכול/ה לקרוא לו בית. בישראל המדינה פעילה ביותר בתחום הזה. מחד, המדינה מצירה; ומאידך המדינה מאפשרת. מחד, היא מיצרה ומצמצת את האפשרות של הרוב להגיע "לגג מעל הראש"; ומאידך מאפשרת ליחידים ולקבוצות נבחרות להשיג כמעט מונופול על היסודות ש"הגג מעל הראש" צריך לעמוד עליהם. אם כך, בישראל ניתן לעשות הרבה מאוד מבחינה פוליטית על מנת להגדיל את הקבוצה הראשונה ולצמצם את הקבוצה השניה. היום המדינה פועלת בדיוק הפוך. היא מרחיבה את אחזקותיהם המונופוליסטיות של היחידים והקבוצות המועדפות (נכון, בשבילי יש לזה קשר ישיר למושג אשכנזים ואשכנזיות) ומצמצת את האפשרות והיכולת של רוב האזרחים/ת להשיג "גג מעל הראש" או מקום שניתן לקרוא לו "בית". גם הורדת מחירי הדירות בישראל קשורה בעבותות סוצילוגיות למציאות של חלוקת העבודה האתנית בישראל המבוססת, רובה ככולה, על פריבילגיה אשכנזית. לסרב. אם המדינה לוקחת ממך את הבית אין לה שום זכות לתבוע ממך את חייך בצבא. שום זכות.

במקרה הזה פליטי חוץ . ובמקום שהם ישארו במעמד של ,,נכסי אויב" בניהול האפוטרופוס לנכסי אויב ,כפי שעשתה ממשלת ירדן לנכסים של יהודים במזרח ירושלים, והכנסות מהם מיועדות לפיצוי בעליהן עם בוא הסדר שלום. הן הועברו בהסכמת האפוטרופוס ל בעלות המדינה,כמו יתר קרעות פליטי 1648.ושמשו מקור להתעשרות מקורבים למינהם. תוך דחיקת רגלי המשפחות שהועברו לשם ע"י הרשויות.זה חלק מתהליך שנקרא ג'נטריפיקציה. ע'יי שינויי חקיקה וייעוד מאפשרים לבעלי ממון וכוח פוליטי להקים דיור יקר שהתושבים המקומיים אינם יכולים לעמוד בו ואם יש צורך מפונים באלימות. כנ"ל גם בעג'מי יפו.