אמא שלי כותבת פתקים

שיר לשבת במדור השירה באסטה
סהר עדס
Sophie Calle: Prenez soin de vous
Sophie Calle: Prenez soin de vous

אִמָּא שֶׁלִּי כּוֹתֶבֶת פְּתָקִים:

"הִדְלַקְטִי אֶת הַדּוּד יֵשׁ לָךְ מַיִם חַמִּים",

וְגַם: "בְּיוֹם רִאשׁוֹן יֵשׁ אֲסֵפַת דַּיָּרִים,

תָּבוֹאוּ בַקְשָׁה, קוּלָם חַיָּבִים".

אִמָּא שֶׁלִּי לָמְדָה בַּמִּיסְיוֹן צָרְפָתִית,

וּשְׂפַת אִמָּהּ הָיְתָה עַרְבִית,

עִבְרִית הִיא לָמְדָה לִכְתֹּב בְּעַצְמָהּ,

כְּשֶׁהֶחְלִיטָה לִכְתֹּב אֶת סִפּוּר הֱיוֹתָהּ.

עִם מִלּוֹן צָרְפָתִי-עִבְרִי הִיא יוֹשֶׁבֶת,

וְאֶת סִפּוּר חַיֶּיהָ כּוֹתֶבֶת,

"אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים גְּבוֹהוֹת,

שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לָכֶם בּוּשׁוֹת".

וּמֵאָז הִיא פּוֹרֶמֶת זִכְרוֹנוֹת,

עֲרֵמוֹת שֶׁל דַּפִּים, הַרְבֵּה סוֹדוֹת.

"אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁאַתֶּם תִּרְאוּ,

רַק אַחֲרֵי שֶׁאָמוּת אַתֶּם תִּקְרְאוּ".

בְּקֻפְסַת קַרְטוֹן וְרֻדָּה,

לְיַד מְכוֹנַת הַתְּפִירָה,

עוֹמְדוֹת הַמִּלִּים,

מַמְתִּינוֹת לְלֶכְתָּהּ.

עוד שירים בבאסטה

אם אתם רוצים או רוצות לשלוח לנו שיר אפשר לכתוב לעורכת הבאסטה, עדי קיסר: adikeissar@gmail.com

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושי שמיר

    אמא שלי ידעה לקרוא ולכתוב שבע שפות. אבל עברית לא הייתה ביניהן. היא לימדה את עצמה לקרוא וקראה רק עברית. אבל לכתוב לא ידעה ונורא התביישה, ממש הרגישה אנאלפביתית. הייתה כותבת לנו פתקים בעברית באותיות לעז. כשאבא שלי מת היא הלכה לאולפן של עולים חדשים ללמוד לכתוב. עד היום אני שומרת את הפתק הראשון שכתבה לי בעברית, וחתמה – הואבת הואבת הואבת. כשהייתה באולפן צלצלה אלי יום אחד בהתרגשות. הביאו לאולפן ספר ילדים בשם רבי עקיבא, שאני לא מצליחה להיזכר בשם הכותב שלו, שהיה יהודי בריטי. אני קראתי את הספר הזה בכיתה ב' וכתבתי יומן קריאה בן 4 עמודים שזיכה אותי בנשיקה במצח מהמורה. היא באותו הזמן עדיין לא ידעה לקרוא, אבל שיתפתי אותה בהתלהבות שלי מהספר. ועכשיו צלצלה להגיד לי שסוף סוף תוכל לדעת ממה התלהבתי כל כך.

  2. שושי שמיר

    היא הייתה בת 73 כשהתחילה באולפן

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    במטפלת המרוקאית ז"ל של הילדים שלנו כשהיו קטנים . חכמה ובעלת נסיון חיים רב. כולנו אהבנו אותה. אבל היתה אנאלפבתית לחלוטין. כיון שבנות מעמדה במרוקו לא למדו בכלל ונישאו קטינות.אולי העולם הפסיד נושאת פרס נובל אילו טופח חינוכה.