• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

בתביעה להכרה פלסטינית, מוותר נתניהו על הריבונות

הפלסטינים הכירו בישראל כבר שלוש פעמים. המצרים מעולם לא נתבעו להכיר בישראל כמדינה יהודית. תביעה להכיר בהגיון הפנימי של מדינה היא תביעה מוזרה בפוליטיקה הבינלאומית ויש לה משמעויות מזיקות לתובעים
אלדד לוי

סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

בהיסטוריה של הקונפליקט הערבי-ישראלי נתפסו המצרים תמיד ככוח האידיאולוגי המוביל כנגד מדינת ישראל וכנגד הרעיון הציוני. אין זה מפתיע, לאור המרכזיות של מצרים בתרבות הערבית ובהגותה ועל כן נתפסה בישראל כאויבת בעלת עומק אידיאולוגי. העוינות המצרית, שסמלה המובהק היה גמאל עבד אל נאצר, לא הייתה אסטרטגית או תועלתנית בלבד, כי אם מבוססת על מחשבה עמוקה שהתנגדה לרעיון הציוני והובילה את המאבק הערבי נגד הציונות. הפלסטינים באופן מעניין נתפסו בישראל כמינוריים מבחינה זו. במשך עשרות שנים, עד אמצע שנות ה-70', הפלסטינים היו בעיניים ישראליות כוח אסטרטגי ואידיאולוגי זניח. פיונים מרגיזים ומציקים בידי האידיאולוג הגדול נאצר. למה זה מעניין? כי כפי שכבר היטיבו לכתוב, כאשר הגיעה השעה לחתום על הסכם שלום והכרה הדדית בין ישראל למצרים, בשום שלב לא עלתה הדרישה הישראלית שמצרים תכיר בישראל כ"מדינה יהודית".

זהו נוסח ההכרה ההדדית של הסכמי קמפ-דיוויד (סעיף 3):

הם מכירים, כל אחד, בריבונותו, שלמותו הטריטוריאלית ועצמאותו המדינית של זולתו, ויכבדו אותן

THE TRIPLE HANDSHAKE : PRIME MINISTER MENACHEM BEGIN, PRESIDENT CARTER AND PRESIDENT ANWAR SADAT, AFTER THE SIGNATURE OF THE ISRAEL\EGYPT PEACE TREATY IN WASHINGTON
בשום שלב לא עלתה הדרישה הישראלית שמצרים תכיר בישראל כ"מדינה יהודית". לחיצת היד המשולשת – בגין, סאדאת וקרטר. 26 במרץ 1979. צילום: טל שבתאי (אוסף התצלומים הלאומי)

זה הכל. מצרים לא מכירה במדינת ישראל כמדינה יהודית וישראל לא מכירה במצרים כרפובליקה ערבית או כערש התרבות הערבית או האנושית. פשוט כי אין לזה משמעות. גם בקבלתה הרשמית של ישראל כחברה באו"ם, באביב 1949, אין שום אזכור להכרה באופייה של מדינת ישראל. ישראל מוכרת כמדינה "שוחרת שלום" וככזו "שתמלא אחר המחויבויות שלה לאומות המאוחדות" בלבד ולא כ"יהודית". הבנה זו היא קריטית משום שקבלתה הרשמית של ישראל למשפחת האומות היא ללא צל של ספק ההכרה, בהא הידיעה, ברעיון הציוני: מדינה ריבונית יהודית.

רעיון החלוקה של כ"ט בנובמבר 1947, עליו מתבססת קבלת ישראל לאו"ם ב-1949, הוא רעיון ריבוני של חלוקה דמוגרפית של ארץ ישראל בין קבוצות רוב באיזורים מוגדרים. גם בה אין הכרה או הצהרה בינלאומית בדבר אופייה של מדינת ישראל, המשטר הפנימי שלה, או ההיגיון/אידיאולוגיה שינחה אותה. למה? משום שמאז הסכם וסטפאליה ב-1648 הרעיון שעומד בבסיס ההכרה הבינלאומית במדינות הוא לא מהו המשטר או הדת שלהן, אלא הריבונות שלהן. ההכרה היחידה שנדרשת ליחסים הבינלאומיים היא העובדה שאל מול קולקטיב פוליטי אחד עומד קולקטיב פוליטי אחר בעל הרשות והסמכות להגדיר את עצמו ולפתור את ענייניו ללא התערבות. זה למעשה הרעיון של הריבונות. ההכרה באופיו של המשטר הוא תוצר של הכרה בריבונותו דה פקטו.

  1. אז אם בריבונות ישראלית עסקינן הרי שאש"ף הכיר במדינת ישראל כבר שלוש פעמים: ב-1988, ב-1996 ושוב ב-1998. ההכרה המשולשת הזו בישראל היא למעשה הכרה ברעיון החלוקה שהוליד את מדינת ישראל – הרעיון הציוני. אין בפוליטיקה הבינלאומית דבר מעבר לכך, כי אין צורך בכך. אף על פי כן, אנו שומעים לא מעט את השאלה: ללא ההכרה בישראל כמדינה יהודית, כיצד נדע שהפלסטינים לא ידרשו עוד כמה שנים, עוד דרישות שיאיימו על ישראל? לכך יש שתי תשובות:
  2. הריאליסטית: לא נדע. הסדר העולמי יציב כל עוד הוא יציב. גבולות הם ברורים כל עוד הם ברורים. קרים שייכת לאוקראינה כל עוד רוסיה לא פולשת אליה וארה"ב ואיראן מנהלות מערכת יחסים רומנטית כל עוד אין באיראן מהפכה חומייניסטית. האמת על המערכת הבינלאומית היא שחוזים שנחתמים בין מדינות לעתים מקוימים ולעתים לא. וכשהם לא, אין שוטר או שופט שיכריע בסוגיה. אי ודאות הוא חלק אינטגראלי מהמערכת הבינלאומית והוא לא רק משפיע על ישראל, אלא על כל מדינה שהיא.
  3. אף על פי כן מדינות חותמות על הסכמים וחוזים והעולם לא עסוק מדי יום בהשמדה הדדית אלא בעיקר בשיתוף פעולה הדדי. לחוזה הישראלי-פלסטיני יהיה כידוע סעיף חשוב שמשכיחים מאיתנו ושנקרא: End of claims. אותה נקודה שבה מגיעה סופיות הדיון בין ישראל לפלסטין והחלומות על יפו ההסטורית או על בית-אל נותרות בגדר פנטזיה ולא תכנית פעולה אסטרטגית. לא ייחתם חוזה בין ישויות ריבוניות שלא מגדיר כי מולאו כל התנאים הנדרשים ושאין לאף צד תביעות עתידיות.
  4. הבעיה האמיתית שבתביעה להכרה במדינה היהודית שנדרשת ממחמוד עבאס היא שהיא נשמעת כמו רעיון מעולה ואפילו צודק. זה נשמע כמו הסוף השמח של תהליך פיוס ארוך ועמוק בין שתי אויבות מרות. הוא מתבסס על הרעיון (הנכון) שפיוס אמיתי יחול כאשר ישראל ופלסטין ישלימו סופית לא רק מבחינה דיפלומטית, אלא גם חברתית ופוליטית. הבעיה שדרישה כזו יאה יותר לשאיפה של התהליכים של "אמת ופיוס", כפי שהתקיימו בדרום אפריקה, ולא לתהליך מכאני לחלוטין וחשדני של הפרדה וקביעת גבולות קבע. אנו עוד רחוקים מאוד מפיוס הצומח מלמטה למעלה ומבוסס על שינוי ברמה החברתית. היעדים של תהליך השלום, אם נניח לרגע שיש לו כאלה, לא מכוונים ולא יוכלו לכוון לרמה הזו.

הדרישה הזו ממחמוד עבאס מעמידה אותו במקום בלתי נסבל. הרי איש לא משלה את עצמו שישראלים או פלסטינים מגיעים להסכם השלום מתוך אהבה, אלא מתוך הכרח, והדבר הזה הוא לגיטימי. אין צורך להעמיד מנהיג פלסטיני, שנאלץ להתמודד בדיוק כמונו עם התנגדות פנימית עזה לרעיון של הסכם שלום, בעמדה שבה הוא מחבק את ההגיון הפנימי של יריבו. הדבר הזה נאמר כבר בפורומים רבים. מחמוד עבאס לא חייב להיות ציוני, והוא לא חייב לקבל את הרעיון של הציונות כדי להכיר בנו כשכנים לגיטימיים שלו. למעשה, שום מדינה לא חייבת לקבל את הרעיון הציוני כדי להכיר בנו כמדינה ריבונית. אין לנו צורך לחפש חיזוקים בחוץ.

יתירה מזאת, אנו דורשים כאן מהפלסטינים את שלא דרשנו מעצמנו מעולם: להגדיר, קבל עם ועדה, מה היא המהות היהודית של מדינת ישראל. הזהות היהודית של מדינת ישראל עומדת במרכז הפולמוס הפוליטי בתוך ישראל עצמה והגבולות של אותה "יהדות-מדינית" לא הוגדרו מעולם. בקצה השמאלי שלו הרעיון הזה מבוסס על זיקה קלושה לסמלים יהודיים בלבד ואילו בקצה הימני הוא יכול להתבטא גם בדרישה לנקות את המרחב הארצישראלי מכל מי שלא יהודי. כאשר קיימות קבוצות בחברה הישראלית המפרשות את הרעיון של "מדינה יהודית" על עקרונות של טיהור אתני של מעל למיליון וחצי פלסטינים בתוך ישראל – כיצד יכולה הרשות הפלסטינית להרגיש בנוח עם הכרה שכזו?

ההתעקשות לתבוע הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית היא ככל הנראה "עז" של מי שמסרב מלכתחילה לרעיון ההידברות. אבל, משום שגם בקרב אנשים שמאמינים בהסכם שלום הוא מתחיל להתקבע, חשוב לומר בקול ברור: הבקשה שפלסטין תכיר בישראל כמדינה יהודית מבוססת על פחד. הרעיון שמדינה אחרת תכיר ברעיון הפנימי של מדינה ריבונית אחרת היא בדיוק ההיפך מהרעיון הריבוני – זה שקובע שקולקטיב פוליטי חופשי לקבוע את אופי משטרו ואינו זקוק לשום הכרה מלבד הכרה במסגרת הריבונית.

אלדד לוי הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

לקריאה נוספת

מאיר בוזגלו | במדינה יהודית לא מלינים שכר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יאיר

    ולזה אתה קורא ריאליזם. מעניין. למה זה שונה מהשלום שעשה צ'מברליין עם היטלר במינכן? האם יש משמעות לממד הזמן? אם אין שוטר שאוכף הסכמים בינ"ל, אז מה הדחיפות שישראל תיסוג מיו"ש, כשיש כל כך הרבה מחלוקות טריטוריאליות בעולם שאיש אינו מתערב בהן. לא מבין את הרציונל

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      ישראל, הכוח הכי חזק באיזור עם אמל"ח לא קונונציונלי שששה אלי קרב( ועד כה תמיכה פוליטית וצבאית בלתי מסויגת מצד ארה"ב וידידותינו האמיצות מיקרונזיה, איי פיג'י ושאר ארכיפלגים של איים בדרום האוקינוס השקט.) ,אם צריך או לא צריך ( לפחות כל המלחמות שאחרי 6.67 כולל את יום כיפור '73 שנגרמה בגלל טפשותה של גולדה ימ"ש וכנופית ריעיה גלילי דיין וכת דיליה גנרלים זחוחים., סרבני שלום.) שמסרבת ליזמת השלום הערבית על קץ הסכסוך. אין שום דמיון להסכם מינכן.

    2. י.א

      והאפרטהייד.
      מפליא איך מישהו יכול לשים עצמו לא מבחין בין סכוסך נדל"ן לבין המשטר המחריד שישראל מקיימת בשטחים כבר כמעט יובל שנים זה

  2. עמית

    אתה מתעלם מהפיל שממולך.

    הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית היא דרישה לוותר על הרעיון של הפיכת ישראל למדינה ערבית באמצעות שיבה המונית של פליטים וצאצאיהם. זאת פשוט דרך נוחה יותר להגיד את זה. לזה נתניהו מתכוון – וכך הוא הסביר את זה מספר פעמים – והפלסטינים יודעים את זה – ולכן הם מתנגדים לכך נחרצות. הכרה במדינה יהודית=ויתור על השיבה ההמונית.

    מול מצרים זה לא נדרש, כי האיום המצרי על ישראל היה איום צבאי פיזי. הרעיון של כיבוש ישראל על ידי הפיכה דמוגרפית תקף רק בין ישראל לפלסטינים.

    1. תורגמן

      ואתה מתעלם מהטיעון של המאמר.

      ההכרה בריבונות, ו"קץ התביעות" במסגרת הסכם שלום, אלה שני מנגנונים סטנדרטים המקובלים בסכסוכים בין מדינתיים. מדינה ריבונית מחליטה מי יבוא בשעריה. לשם כך לא משנה אם המדינה קומוניסטית או יהודית.

      הדרישה להכרה ברעיון של המדינה, כפי שמכנה זאת לוי, בדיוק חותרת תחת הריבונות, ומכרסמת בה, שכן אז ההגיון הפנימי של המדינה תלוי בהסכמת והכרת גורמים "חיצוניים". אם אתה דורש הכרה ב"יהדותה" של המדינה, הוא זה הפותח את הדלת לפליטים. אתה הוא זה החושף כי אין מדובר בסכסוך בין מדינתי, אלא בסכסוך פנימי המתנהל בתוך המדינה על הגדרתה העצמית.

      1. עמית

        הטיעון שלך לא מחזיק מים. לא כי הוא לא נכון בתיאוריה (זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את מדיניות ההגירה וכו'), אלא פשוט כי הפלטסטינים לא מקבלים אותו. הם לא מקבלים את הטיעון שלישראל כמדינה ריבונית יש זכות להחליט לא לקבל את שיבתם של הפליטים. מבחינתם זכות השיבה גוברת, וחובה על ישראל לקבל אותה. לכן מצד אחד הם הכירו בישראל כמדינה ריבונית ומצד שני ממשיכים לדרוש זכות שיבה לכל פליט שמעוניין בכך. הם לא עושים את הקשר שאתה עושה בין הכרה בישראל כמדינה ריבונית לבין הכרה בריבונות שלה לא להסכים לקבל חזרה את הפליטים.

        לעומת זאת הכרה בישראל כמדינה יהודית היא ויתור מפורש על השיבה ההמונית, ולכן הם התנגדו ומתנגדים לזה.

        1. י.א

          אה, אבל לזה הם מסיכמים.
          שיט.
          אולי בכל זאת יש הבדל? אולי הדרישה להכרה במדינה יהודית היא יריקה בפנים של אזרחי ישראל הפלסטינים שנאבקים למען דמוקרטיזציה בישראל גופא, למשל?

          אם מה שאתה רוצה הוא ויתור על שיבה, תבע ויתור על שיבה
          אבל הרי המטרה היא אחרת לגמרי.

        2. תורגמן

          עמית, קרא את מסמכי הצוות הפלסטיני למו"מ שהודלפו לפני כשלוש שנים.
          מדובר שם על 20,000 פליטים, מספרים כאלה, תואמים את הנכונות הישראלית לאיחוד משפחות.
          סאיב עריקאת לא רוצה לשמוע על הפליטים. הרש"פ מכרו אותם מזמן.
          הנושאים ונותנים הפלסטינים לא ויתרו (ולא יותרו) על זכות שיבה עקרונית, שעומדת לפליטים ולצאצאיהם. אבל הם ויתרו גם ויתרו על מימוש מעשי של אותה הזכות במספרים של ממש.
          הסיפור הוא פשוט: אתה ושכמותך לא יכולים לעכל את הרעיון של ריבונות פלסטינית ממערב לירדן, אפילו לא חצי ריבונות. אז מוצאים תירוצים מהיקב ומהגורן.

          1. עמית

            אותו סאיב עריקאת שנטען שהסכים להסתפק ב20 אלף פליטים שיחזרו, פרסם שנה-שנתיים מאוחר מאוחר יותר מאמר מפואר בגרדיאן בו הוא כתב:

            "Today, Palestinian refugees constitute more than 7 million people worldwide – 70% of the entire Palestinian population. Disregarding their legitimate legal rights enshrined in international law, their understandable grievances accrued over prolonged displacement, and their aspirations to return to their homeland, would certainly make any peace deal signed with Israel completely untenable."

            הדרישה מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית נותרה רלוונטית כתמיד.

          2. תורגמן

            עמית, אני קורא את הציטוט המפחיד-כמו-עוגיפלצת של עריקאת בעיני חבריי הפלסטינים הפליטים, והוא רק מאשר את מה שכתבתי לעיל. מכרו אותם. ובזול. האם יש כאן תביעה לחזרתם למקומות מוצאם? האם יש תביעה להחזרת נכסים? יש מחווה ריקה של "זכויותיהם לשוב למולדת (זה יש גם במתווה קלינטון) וזה במאמר בגרדיאן רבכ. לא בשולחן המו"מ, לא כחלק מהסדר.

            איך, אם חותמים על הסדר שמאשר שלישראל זכות וטו מוחלטת על רפטריאציה, קובע מספרים מדויקים, אז איך בדיוק יחזרו מליוני פליטים? איך? תסביר לי!

            להשגת הסדר, חזיון הבלהות של הפליטים הוא איש קש (וגבבה). כן, אפשר היה להשיג הסדר עם אבו מאזן בנזיד עדשים של 20,000 איש. אני לא בטוח מה דינו של הסדר כזה היה בדעת הקהל הפלסטינית, ואני מפקפק ביציבות של הסדר שלא כולל עיסוק רציני יותר בזכות השיבה. אבל מה זה משנה? להסדר כזה לעולם לא נגיע. ולא בגלל הפלסטינים.

            הטרגדיה היא שדבריך משקפים את חרדות הציבור היהודי-ישראלי, זה שבאמת מדמיין שיירות של מליונים עם מזוודות מחכים בסבלנות בגשר אלנבי, והדרך היחידה להחזיר אותם למחנות זה אבו מאזן עם מגאפון צועק "מדינה יהודית!". הטרגדיה היא שהפרויקט הגאון והאכזר הזה של הציונות גם אחרי 66 שנים לא הצליח לשכנע את היהודים שהם ריבונים.

          3. עמית

            אתה ממשיך במסורת ארוכה של השמאל, שכבר מתקופת ערפאת ניסה בפרשנויות שונות ומשונות לעוות את משמעותם של הדברים שהפלסטינים אומרים וכתובים בצורה ישירה וחדה.

            הישראלים הקשיבו לפלסטינים ולכן איבדו כל תקווה להסדר, השמאל הרדיקלי גם כן מקשיב לפלסטינים, ולכן תומך בזכות שיבה המונית. השמאל מסוגך מקשיב בעיקר לעצמו.

            אם היה לך ספק שעריקאת בדבריו הברורים מתכוון לזכות שיבה המונית – הוא שולל כל ספק כזה, יורד גם לפרקטיקה, ומציין את "הדוגמה הבוסנית" שבה התרחשה שיבה המונית (בתנאים אחרים לגמרי, אבל נעזוב את זה), בתור מודל מחייב גם למקרה הפלסטיני. אם גם זה לא מספיק נהיר כדי להעביר לך את המסר שלו שעל זכות שיבה לא יוותרו, לא ברור מה כן.

        3. השpוי משפיה

          ישראל יכולה לדרוש מהפלשתינאים לותר על זכות השיבה,
          זה ישיג בדיוק אותה מטרה שאתה רוצה.
          הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית נועדה לאפשר את קיבוע מצבם של ערביי ישראל כאזרחים סוג ב.
          האם ישראל מוכנה להכיר במדינה שיש בה מיעוט יהודי גדול כלשהוא בעולם כ"מדינה נוצרית"?

    2. פריץ היקה הצפונבוני

      נתניהו ימני קיצוני עם קואליציה בצלמו ועם זנבות האודים העשנים האלה היפיוף יאיר אח של בנט . ווהשר ה ציפורה ליבני עלי התאנה של סרבני שלום ושונאי כל ה,,זועביז האלה".

  3. שמוליק מרזל

    הדרישה של ביבי נובעת ממניע אחד. לדרוש מאבו-מאזן דבר שאינו יכול לעמוד בו וכך לסכל הסכם ולהאשים את הפלסטינים בכישלון. אילו אבו-מאזן היה נאות ודאי הייתה צצה דרישה חדשה, כמו הצדקת שרה בגרשה את הגר וישמעאל.

  4. שי

    זה מאמר מצוין. הייתי מוסיף לו שעד כמה שזכור לי, גם בתהליך השלום עם הממלכה הירדנית לא הועלתה הדרישה להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. אם היתה מועלית, לא היה לנו היום שלום לא עם ירדן ולא עם מצריים. האם יש מישהו שמצטער על הסכמי השלום האלה?
    בואו נאמר את האמת, נתניהו מתחמן את כולנו החל מנאום בר-אילן שלו ועד היום הזה. הוא לא מתכוון לעשות שלום וימצא כל דרך פופוליסטית כדי לחבל בתהליך. ההתנתקות החשובה מכולם היא לא ההתנתקות מהיישובים שמעבר לקו הירוק אלא ההתנתקות מנתניהו ושכמותו הדוחים הסכם שלום.

  5. יוסי אמיתי

    כדברי הפתגם הערבי, מאמרו המצוין של אלדד "שם את הנקודות על האותיות", כלומר – אמר את הדברים כהווייתם. אין צורך ביום לימודים ארוך כדי להבין שתביעתו של נתניהו מן הצד הפלסטיני היא תביעה קנטרנית וטרחנית, התוקעת, בכוונת מכוון וללא צורך, מקל (או שמא נאבוט) בגלגלי המו"מ, המסובך בלאו הכי.
    אם כבר "שמים את הנקודות על האותיות", ראוי להבהיר, שנתניהו כלל אינו תובע מן הפלסטינים הכרה בישראל כ"מדינה יהודית" (שהרי ממילא ישראל מוכרת ברמה הבינלאומית כ"מדינה יהודית", מכוח החלטת החלוקה של האו"ם משנת 1947), אלא כ"מדינת הלאום של העם היהודי" (שהוא עם עולם), וזה כבר סיפור שונה לחלוטין. אם "מדינה יהודית" משקפת מציאות פוליטית ודמוגרפית, ומנוסחת במונחים פוליטיים-פרגמטייים, הרי "מדינת הלאום של העם היהודי" משקפת נראטיב אידיאולוגי ציוני. אין מניעה, גם אליבא דמחמוד עבאס, שהצד הישראלי ידבק בנראטיב זה, אך אין כל סיבה שינסה לכפות אותו על הצד הפלסטיני, ואין כל סיבה לצד הפלסטיני להסכים לכפיה אידיאולוגית שכזאת. הסכמי שלום הם, מאז ומעולם, מהלכים פוליטיים ולא אידיאולוגיים. המקרה הישראלי-פלסטיני אינו יכול ואינו צריך להיות יוצא דופן מכלל בסיסי זה

    1. זהבה חן-לוי

      האם תורגם לאנגלית? יכול לעשות שירות חשוב בהסברה ליהודים בח״ול.

  6. שושן

    פשוט נהדר לקרוא מאמר בהיר ורהוט, שיורד לשורש בעיה מרכזית של הניסיונות להסדר ביננו לפלסטינאים. יותר מכך, לקרוא מאמר, שאינו מתחשבן עם "האשכנזים הלבנים", ושלא עוסק בגזענות קטנונית כדי לרומם את אותם עסקני "השד העתי" – פשוט עושה לי את היום!

    1. גרי רשף

      אני נכנס להעוקץ בתקווה לראות "מה הפעם",
      והנה מאמר כתוב יפה ולא מתלהם,
      עד כדי כך שאני חושד שהוא פורסם כאן בטעות ..:-)

      לעצם העניין – די מסכים עם הכתוב.

  7. מרדכי גבאי

    מדוע העלה נתניהו את הדרישה להכרה בדת המדינה ה"ציונית"? משום שלא נותרו עוד סיבות להתעקש על המשך מדיניות הכיבוש הזוחל. היא באה לטרפד את מאמציו של נשיא ארה"ב ברק אובמה והפלסטינים לחתום על הסכם, שיסיים קץ למלחמת ה"ציונים" בציביליזציה האסלאמית.

    אמנם ארה"ב הכינה את נושאת המטוסים ה"ציונית" שלה, כדי לשלוט בחלק עולם זה, אך המלחמה הקרה ועליית כוחה של סין הניעו את המערב להגביר את חימושה של הצוללת עד שהפכה למעצמה חמישית או רביעית.

    טענה שהעוצמה הצבאית ה"ציונית" מיועדת להגנה עצמית, לא תעמוד בביקורת. מאות פצצות אטום, הידרוג'ין ואלקטרו מגנטיים, טילי יריחו לטווח של 13.000 קילומטר עם ראשי חץ גרעיניים, אינם מיועדים לארצות ערב ולאיראן, צי צוללות מצויד בראשי-חץ גרעיניים וזרוע אווירית ארוכ-טווח עם עוצמת הרס עולמי, אינם נחוצים להגנתה של ישראל. הם נועדו לשמש כראש מלקחיים לעוצמה האמריקנית נגד רוסיה או סין. אך מאזן האימה ורצון החיים, גרם לצמצום כוחותיהם הגרעיניים ורק המעצמה ה"ציונית" ממשיכה להגביר את עצמת ההרס של צבאה.

    שלום עם הפלסטינים והציביליזציה האסלאמית יביא במהרה לפירוז המזרח-התיכון מנשק גרעיני, וכל העוצמה הצבאית ה"ציונית" תאבד את ערכה. שלום עם הפלסטינים והציביליזציה האסלאמית ישחרר את יהודי האסלאם וה"ספרדים" מהשעבוד והדיכוי האשכנזי שנמשך זה למעלה מ-80 שנה ללא זכויות אזרח וללא ייצוג במוסדות הממסד, וזה כהתאבדות עבור מפלגות ה"ציונים" שמבקשים את ההזדמנות לעשות מהארצות השכנות שטח מחייה לקולוניאליזם ה"ציוני".

    העוצמה הצבאית בידי "ציונים" משיחיים מרחפים, היא סכנה מוחשית לשלום האדם באשר הוא. שחרור היהודים, הערבים והאדם באשר הוא מתחת למגף ה"ציוני", יוריד את המתח וישרה שלווה על המזרח-התיכן והעולם.

    "ציונים" שמשתמשים ב"הסברה", כדי להציג את הלבן שחור וההפך, ייצרו פרובוקציות, יציתו מלחמות אזוריות ולא ינרמלו יחסים עם הפלסטינים והציביליזציה האסלאמית.

    על ארה"ב, מדינות אירופה וכלל האנושות לעשות לשחרורם של יהודי האסלאם, המדוכאים תחת שלטון גזענות מושחת, רתוקים בעבותות ומכוסים בשמיכות שקולם לא יישמע. יהודי האסלאם ו"הספרדים" מונים כשני שליש מאזרחי ישראל, ובכל סקרי דעת הקהל, בהם נשאלו על שלום והתנחלויות, 70-65% ביקשו שלום עם מדינה פלסטינית בגבולות '67 עם בירה בירושלים הערבית. אך ככל שיותר ישראלים ביקשו שלום, כך העצימו המתנחלים, צה"ל, משמר הגבול וזרועות הביון ה"ציונים" את הפרעות בפלסטינים.

    את ה"ציונים" צריך לאלץ לזנוח את דרך הטרור, הכיבוש ושעבוד הזולת, וללכת בדרכי אנוש, דרך ההידברות, המו"מ וכיבוד זכויותיו של האחר. לשם כך יש לנהוג במדינת הגזע האשכנזי, שונאת היהודים והאדם בכלל, בדרך שנהג האו"ם בדרום אפריקה.
    דרך אחרת ה"ציונים" האשכנזים לא יבינו.

  8. ליכודניק

    ההתרשמות שלי היא שאבו-מאזן וקרי מדברים על הסוגיות הפרוזאיות של שחרור האסירים, הבניה בהתנחלויות, הגבולות וכו'.

    דעתי אינה נוחה ממהתעקשות של נתניהו בנושא, בדיוק מהסיבות שהכותב מונה; אך דומני שזה כלי תעמולתי ולא מדיני: משפיע על מצביעי "יש עתיד" ולא על הרש"פ.

    ואם נדקדק:
    – מובן מאליו שהרשות לא רק תהיה "ערבית ומוסלמית"

  9. ליכודניק

    אני שומע את קרי ואבו-מאזן מדברים על אסירים, בניה בהתנחלויות וירושלים; לא על הכרה בישראל כמדינה יהודית.

    נראה לי שזה טריק פוליטי של נתניהו, שמשפיע על מצביעי "יש עתיד" ואולי על חברי הקונגרס בארה"ב ולא על אבו-מאזן. לטריק הזה יש מחיר, שהמאמר מציין- בעיני מי שקצת מבין, הוא מביך את ישראל.

    ואם נדקדק:
    – ירדן ומצריים מוגדרות בחוקותיהן כמוסלמיות וערביות; ממילא, הכרה בהן היא הכרה במאפיינים האלו שלהן.
    – מצרים דרשה, כתנאי להסכם השלום, את שיחות האוטונומיה; ירדן קיבלה מעמד מיוחד בירושלים, ולהבנתי גם בדך לנמל חיפה; הגיוני לגמרי שפלסטין תדרוש משהו עבור הפלסטינים בישראל; גם כל אלו לא בדיוק מתיישבים עם הסכם וסטפליה.
    – פלסטין תהיה, בפועל אם לא להלכה, מוסלמית וערבית: יהיו בה 0 יהודים ונוצרים בשיעור זניח.

  10. מרדכי גבאי

    ליוסי אמיתי ושושן – ג'מהוריית מצר אלערביה (جمهورية مصر العربية), אלממלכה אלארדניה אלהאשמיה (المملكة الأردنية الهاشمية) ואין שיוך לדת.

    יהודים חיו עם ערבים אלפי שנים לפני שנודעו כיהודים. 22.400 גולי בבל, על פי ציוי אלוהי (ירמיהו) לקחו להם נשים כסדיות-ערביות מעם אברהם. וכמעט כל היהודים הקיימים בעולם, הם צאצאים ליהודים שרחם כסדית-ערבית ילדה.
    האסלאם נתן חסות ליהודים ולנוצרים, הווה אומר שהאחריות לבטחונו וקיומו של היהודי מוטלת הייתה על המוסלם. נולדתי למשפחת תלמדי חכמים שחיו תוך אחווה וריעות עם מוסלמים, ונולדתי בבית שחזיתו פנתה לרחוב ומשלושת רוחותיו גרו מוסלמים. מוסלם שזכה בשכן יהודי, מאושר היה לקיים את מצוות דתו. מובן שמדוברר לפני הופעת ה"ציונות" הרוסית.
    דת יהודי האסלאם וה"ספרדים" אחידה הייתה והם העמידו את האדם במרכז ההתעניינות והעשייה שלהם. הם דאגו לעני ולנצרך ולא היה ילד שלא למד בגלל חסרון כיס של הוריו.
    היו שני בתי ספר בבגדאד אלמדראש (כ-1500 תלמידים) ומנשה צאלח (כ-1200 תלמידים) שתלמידים שלמדו חינם קיבלו פעמיים בשנה ביגוד והנעלה. הייתה פנימיה לסומים ובעלי מוגבלויות שונות, שאחר שסיימו את לימודיהם ידעו לכתוב ולקרא, והתפרנסו בכוחות עצמם. תקצר היריעה לספר על דאגת הקהילה לנצרך. כאשר הקיר היה מביא את הידיעה, על פלוני נצרך, היו פושטים מניין או יותר של סוחרים לאסוף תרומות. והיהודי לא יעד מאין בא ישעו.

    דת הליטאים בישראל מתירה ניצול ושעבוד האחר, הם היו שותפים בטרסט הפשע "המפתח המפלגתי", שסגר את השלטון (כבר ב-1910) בין מפלגות ה"ציונים", ומנעו מהיהודים לייסד מפלגה, שתגן על זכויותיהם. הם שותפים לשעבוד יהודי האסלאם וה"הספרדים". הם משמשים מכשיר בידי הממשלה ליישום הכיבוש הזוחל ולרצח ללא משפט, ("מחא תמחה זכר עמלק"), כאשר על פי התורה והתיעוד עמלק זה אדום, צאצאי יצחק, שמאה שנה לפני ספירת הנוצרים, קיבלו את הדת היהודית, ומה שנותר מהם זה שם משפחה (רוסו).
    הם מאוגדים בכוללים כ"מדינה בתוך מדינה", ונלחמים מול העולם לטובת מינוייהם. הם סילפו את התורה, כדי שתצדיק את עוולותיהם."יושבים על התורה" במקום הציווי: "ששת ימים תעבוד", הם מתבטלים ששה ימים ועוד עושים שבת. ובמקום בקש שלום ורדפהו, הם מכשילים כל ניסיון לשים קץ למאה שנות מלחמת ה"ציונים" בציבלזציה האסלאמית.
    ב"הישראלי הורטואלי", מביא מרדכי גבאי תיעוד שהממסד הציוני התאמץ שהישראלי לא יראה. כדאי להציץ.

    1. ליכודניק

      שים לב שהשורה הראשונה בתגובה היא כותרת, ושם הכותב מופיע בשורה השניה.

      בחוקת ירדן מוגדר:
      Islam is the religion of the State and Arabic is its official language.
      [..]
      The Executive Power shall be vested in the King
      http://www.kinghussein.gov.jo/constitution_jo.html

      בחוקת מצררים של 77' היה מוגדר, בסעיף 2:
      "האיסלאם היא דת המדינה, הערבית שפתה וההלכה האיסלאמית מקור מרכזי לחקיקה" (לפי ויקיפדיה).

  11. בנימין מורי

    מאמר מאורגן למופת, המציג את טיעוניו בבהירות ובצורה משכנעת. ואם לא די בכך, המאמר חריג נדיר מבחינת סיגנונו ולשונו (חריג בשל העילגות המאפיינת את הרוב המכריע של דוברי העברית).
    תיקון אחד: הפעם השניה שאש"פ הכיר בישראל היתה ב-1993.

  12. שרלי

    ישראל היא מדינה יהודו נוצרית

    חלק גדול מהאשכנזים אינם יהודים, ואפילו הרבנות האשכנזית לא מסוגלת על אף האיום הדמוגרפי להכיר ביהדותם של אשכנזים רבים.

    לכך נוספה העליה הרוסית שבה לפחות חצי מליון נוצרים שאינם יהודים לפי שום הגדרה ידועה בהיסטוריה של היהדות.

    לכן ישראל היא מדינה יהודו-נוצרית עם מיעוט ערבי גדול.

    באיזו מין מדינה יהודית אתם חיים? כי אני לא מכיר אותה