• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

שלטון (הפרת) החוק

רשויות ביטחוניות משקיעות משאבים רבים בהסוואת אי-ציותן ל"שלטון החוק", כשחלק מהעניין הוא בניית תדמית של ציות לכאורה. לכל אחד מכוחות הביטחון יש מנגנון בדיקת תלונות משלו: מבוא למחקר שבדק מה קורה עם תלונות למצ"ח (רמז: לא הרבה)
ישי מנוחיןישי מנוחין

פעיל זכויות אדם, מרצה והוגה פוליטי. בעבר מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים, יו"ר הסניף הישראלי של אמנסטי אינטרנשיונל ופעיל בתנועת יש גבול. כיום עומד בראש ארגון "מזון" בישראל

אחת הדרכים שבהן חברה שומרת על צביונה הדמוקרטי, היא הדבקוּת ב"שלטון החוק" – כל החלטה או פעילות שלהן משמעות חברתית אמורות להתנהל בהתאם לחוקי אותה חברה. בעבר פסק נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר (1984), ש"ביטויו העיקרי של שלטון החוק הוא בכך שהוא אינו שלטונם של אנשים – לפי החלטותיהם, שיקוליהם ומאווייהם הבלתי מוגבלים – אלא בכך שהוא נשען על הוראותיהן של נורמות יציבות, השוות לכול ואשר מחייבות את הכול במידה שווה".1 "שלטון החוק", כמערכת כוללת של היתרים ואיסורים, אמור לכוון הן את מעשינו והן את אופן פעילותן של הרשויות הציבוריות באורח יומיומי. אנו, האזרחים, אמורים לציית לחוק, כי "החוק הוא אינטרס עליון של כל חברה, ותנאי לקיומה",2 כפי שקבע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר והשופט העליון בדימוס יצחק זמיר. כך אמורות לנהוג גם הרשויות הציבוריות.

"שלטון החוק" מנסה לכלול במסגרת חוקית אחת את הראוי והאסור הן בישראל והן בשטחים הפלסטיניים – שבהם חיים אזרחים תחת תנאים של כיבוש יותר מ-46 שנים – ומנסה לכלול מספר מסגרות חוקיות במסגרת כוללת אחת. בלתי אפשרי לקיים כיבוש, כלומר: להחזיק אוכלוסייה כבושה במשטר של דיכוי, בלי שוויון בפני החוק וללא השתתפות בתהליכי קבלת ההחלטות החברתיות, מבלי לפגוע גם בצביונה הדמוקרטי של החברה הכובשת. פרקטיקות של כיבוש מתמשך והולך ומהותו של "שלטון החוק", סותרות אחת את השנייה. אולם, כיוון שתדמיתה הדמוקרטית של חברה עומדת בבסיס הלגיטימיות הלאומית והבינלאומית שלה, משאבים רבים מוקדשים לשימורה. כאשר תדמיתה הדמוקרטית של חברה כלשהי נפגמת בשל הכיבוש וההתנחלויות מזה שנות דור, התדמית של מושג הציות ל"שלטון החוק" מקבלת משקל רב הן במרחב הציבורי הלאומי והן במרחב הבינלאומי. משטר הכיבוש קיים אבל הוא מתנהל לכאורה באורח חוקי. לכן, גם רשויות ביטחוניות, שרואות בשמירה על התנאים והמגבלות שנקבעו בחוק מכשול למילוי משימותיהן, ושאינן רואות עצמן מחויבות תמיד לציית לחוק, משקיעות משאבים רבים לא רק בהסוואת אי-ציותן לחוק אלא גם בבניית תדמית של ציות לכאורה ל"שלטון החוק".

סא"ל שלום איזנר מכה מפגין, אפריל 2012. צילום מסך
סא"ל שלום איזנר מכה מפגין, אפריל 2012. צילום מסך
סא"ל שלום איזנר מכה מפגין שני, אפריל 2012. צילום ISM
סא"ל שלום איזנר מכה מפגין שני, אפריל 2012. צילום ISM
איזנר מכה2
סא"ל שלום איזנר מכה מפגינה שלישית, אפריל 2012. במסגרת הסדר טיעון שאושר על ידי בית דין צבאי איזנר הודח מהצבא ונידון לחודשיים של עבודות שירות. כאשר התיעוד כה מפורט קשה יותר למסמס חקירה והרשעה. צילום: ISM

בצד ציות (סלקטיבי בעליל) להחלטות בתי המשפט, אחד הכלים המרכזיים בשמירת תדמית של ציות ל"שלטון החוק" הוא הקמת מנגנוני בדיקה לתלונות על הפרות חוק של כוחות הביטחון. לכל אחד מכוחות הביטחון יש מנגנון בדיקת תלונות משלו: לשב"כ יש מחלקה לבירור תלונות נחקרים (מבת"ן), למשטרה יש מחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), לשירות בתי הסוהר יש יחידה ארצית לחקירת סוהרים (יאח"ס) ולצבא יש משטרה צבאית חוקרת (מצ"ח). לכאורה, לכל בעל הרשאה להפעיל כוח ויכולת אכיפה יש מנגנון האמור לוודא שהוא פועל בהתאם ל"שלטון החוק" ולהמליץ להעמיד לדין כל חוקר, שוטר, סוהר או חייל הפועלים בניגוד לחוק. לכאורה ולא למעשה.

בחינה, למשל, של אופני פעולת המבת"ן, מגלה שמאז 2001 הוגשו יותר מ-800 תלונות על עינויים בעת חקירות שב"כ ואפילו חקירה פלילית אחת לא נפתחה.3 לגבי אופני פעולת מצ"ח, דו"ח שהוציא "יש דין" מגלה ש"רק שלושה אחוזים וחצי מהתלונות שמתקבלות במשטרה הצבאית החוקרת ובפרקליטות הצבאית בדבר עבירות פליליות שביצעו לכאורה חיילים באזרחים פלסטינים וברכושם בגדה המערבית, מתורגמים לכתבי אישום".4 בדו"ח ש"הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" פרסם בחודש יוני 2008, נבחנו 90 עדויות של עצירים פלסטינים בין יוני 2006 לאוקטובר 2007. מצאנו ש"כל התלונות שהוגשו מאז אוגוסט 2006 – למעט אחת – עדיין פתוחות בעת כתיבת הדו"ח, ללא החלטה על העמדה לדין או אפילו על סגירת התיק".5 כך גם מגלה דו"ח שהוועד שוקד בימים אלה על הוצאתו לאור,6 הבוחן את אופני בדיקת 133 התלונות שהוועד הגיש למצ"ח בגין מקרי אלימות של חיילים כלפי עצורים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, בין השנים 2007 עד 2013 – "רק שתיים מהן הבשילו לכתב אישום נגד חייל, בעבירת תקיפה" – פחות משני אחוזים. אף שהנתונים הסטטיסטיים לגבי מח"ש אינם גלויים, מצטטת סמדר בן נתן (2011: 36) את יו"ר ועדת אור, השופט בדימוס תיאודור אור, שטען ש"ככלל, המחלקה לחקירות שוטרים לא גבתה ראיות ביחס לאירועים שבהם נהרגו אזרחים, לא אספה ממצאים בשטח ולא ניסתה, סמוך להתרחשות האירועים, לאתר מי היו השוטרים המעורבים בהם".7 גם הערעורים שהוועד הגיש בשנים האחרונות מלמדים כי בשנים האחרונות מח"ש "הצטיינה" בסגירת עשרות תיקים נגד שוטרים מבלי שביצעה פעולות מינימליות של חקירה.

נתוני דו"חות וערעורים אלו מלמדים שמנגנוני בדיקת התלונות נועדו לכסות על הפרות חוק שיטתיות. כמנגנוני בדיקה הם מציגים תדמית של ציות לחוק, אך בפועל הם מכסים בשיטתיות על הפרות חוק של כוחות הביטחון השונים – כל כוח ומנגנון כיסוי ומחיקת התלונות שלו. לכאורה, כאשר דבר רע קורה, יש כתובת להגשת תלונה, יש מנגנון לבדיקתה ויש תהליך שיכול להעניק סעד משפטי לקורבנות כוחות הביטחון. אולם למעשה, יש כתובת, מנגנון ותהליך של כיסוי והענקת תדמית חוקית כוזבת של שמירה על "שלטון חוק" על ידי כוחות הביטחון, ומנגנון שיטתי של מניעת סעד משפטי מקורבנות.

ואף יותר מכך, מראית עין של חקירת תלונות מעניקה לפרטים ולכוחות שפועלים בניגוד לחוק, חותמת של הכשר משפטי. בדיקותיהם, דו"חותיהם, המלצותיהם ותמיכתם של מנגנוני בדיקת תלונות אלה מביאים לכך, שלא רק שאין כמעט חקירות פליליות וכתבי אישום כנגד אלה שהתלוננו נגדם, כיוון שפעלו בניגוד לחוק, אלא שיש להם אף תעודת הכשר משפטית. התלונה נבדקה על ידי מנגנון רשמי, בתהליך "הלבנה" מתוחכם, והם נחשבים ל"חפים מאשמה". פעולת "מנגנון הבדיקה" המכשיר כמעט כל חטא, עוון ופשע ברמה האישית של החוקר, השוטר, הקצין או החייל, מאפשרת למעשה גם "להלבין" את הכיבוש, ליצור תדמית של כוחות ביטחון המצייתים לחוק. תדמית שקרית זו של "שלטון החוק" מקבלת משקל רב במרחב הציבורי הלאומי והבינלאומי.

מאמר זה יהיה מבוא למחקר שיפרסם בסוף יוני 2014 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל אודות תלונות לצבא

ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ויו"ר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל

 ———————————————————————————-
1 "ע"ב 2/84 – ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחתעשרה", פסקי דין לט(2) 225.
2 זמיר יצחק, פלדמן אביגדור (1985), "גבול הציות בשטחים", מופיע אצל – מנוחין ישי (עורך) על דמוקרטיה וציות, תנועת "יש גבול" וספרי סימן קריאה, עמ' 112.
3 לפירוט בנוגע לאופני הבדיקה של תלונות נגד חוקרי שב"כ, ראו פרטים למשל אצל בלאס אירית ואחרים (דצמבר 2009), מתחת לכל ביקורת – היעדר חקירה וענישה של עינויים והתעללות בחקירות שב"כ, או מרטינז ורלה פדרסן קוני ובלאס אירית (ינואר 2012), עדיין מתחת לכל ביקורת, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
4 יבנה ליאור (2011), חקירה לכאורה – כישלון חקירת חשדות לעבירות של חיילים נגד פלסטינים, יש דין, עמ' 6.
5 הופשטטר נעם (יוני 2008), בלתי חוקי בעליל – התעללות חיילים בעצירים פלסטינים, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עמ' 30.
6 לינדר אביאל (יוני 2014), במצ"ח לא נחושה כשלים שיטתיים בחקירת אלימות חיילים כלפי עצורים, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
7 בן נתן סמדר (2011: 36), הנאשמים 2 – הכשלים והמחדלים של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת אירועי אוקטובר 2000, "עדאלה" – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל.
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלדד

    מאמר מצוין שמסביר את המנגונים שבפועלים בשטחים הכבושים. תודה.

  2. איציק

    זה משהו אימננטי לצבא ומשטרה -לא רק שלנו -מנגנונים שבנויים על הפעלת אלימות.