הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
החזירו את הארכיון היהודי-עיראקי למקומו
מאנגלית: ישי מישורי
עשרים וארבעה פריטים הקשורים להיסטוריה היהודית בעיראק – תנ"ך עברי בן המאה ה-16, הגדה בכתב-יד משנת 1902, תעודת בית-ספר יסודי של נער עיראקי ועוד – מוצגים כעת בתערוכה "גילוי ושחזור: שימור מורשת יהדות עיראק" (Discovery and Recovery: Preserving Iraqi Jewish Heritage) במוזיאון המורשת היהודית בניו יורק. כאשר הלכתי לפתיחה, ראיתי סדרת חפצים שאינם רק יפים למראה – אלא גם פוליטיים ביותר.
בשנת 2003 גילו חיילי צבא ארה"ב למעלה מ-2,700 ספרים וכמה עשרות-אלפי מסמכים במרתפיה המוצפים של מפקדת המודיעין של סדאם חוסיין. הרשויות העיראקיות הסכימו להעביר את המסמכים הטחובים לארכיון הלאומי של ארה"ב בוושינגטון הבירה לשם שחזורם – בתנאי שמשרד החוץ האמריקאי יחזיר אותם לידיהן מאוחר יותר. החזרת הפריטים היתה אמורה להתרחש ביוני האחרון, אולם בינתיים ארגונים יהודיים הפעילו לחץ על הקונגרס לשנות את פרטי ההסכם – ומאמצי החקיקה שלהם זכו לתמיכת הסנאט. הארגונים הללו – כמו רבים מהיהודים העיראקים שנכחו בפתיחת התערוכה – מאמינים שהאוצר התרבותי צריך להישאר בארה"ב.
כיהודייה עיראקית, אני מתנגדת לכך בתוקף.
שלושת התירוצים המובילים להשארת המסמכים בארה"ב הם כדלהלן: ראשית, עיראק גנבה את הפריטים מן היהודים, ולכן אותם היהודים (או צאצאיהם) הם הבעלים החוקיים; שנית, עיראק רדפה את יהודיה והביאה כמעט להכחדתם – למה שאוצרותינו ישארו בידיהם? ושלישית, כיום חיים רק כחמישה יהודים בעיראק, מדינה שרוב יהדות העולם אינה יכולה לבקר בה בכלל – האם לא ראוי שהפריטים ישמרו במקום נגיש?
תשובותי? לא, לא ולא. לא משנה כמה יהודי עיראק מתרעמים על גניבת הרכוש הזה (ותאמינו לי, אני בעצמי גם לא מרוצה מהעניין), הסיבה היחידה שזכינו בכלל לראות את הפריטים הללו כעת היא כי משרד החוץ האמריקאי הוציא אותם מעיראק בהבטחה שבסופו של דבר ישובו לשם. יש מילה המשמשת לתיאור אנשים הלוקחים דבר-מה, מבטיחים להחזירו ואחר-כך אינם עושים זאת: "גנבים".
ישנו כמובן גם צמד המלים "אימפריאליזם תרבותי". העברת אוצרות התרבות יקרי-הערך הללו מעיראק לגלריה אמריקאית מזכירה את שוד האוצרות המצריים מהקשרם המקורי לצורך מילוי חללי התצוגה של המוזיאון הבריטי בלונדון. ומעללי צבא ארה"ב בעיראק – כולל יצירת בדיוק אותם התנאים שאפשרו את בזיזת המוזיאון הלאומי העיראקי ב-2003 – אמורים לגרום לנו להרגיש לכל הפחות תחושת חוסר נעימות קלה בבואנו לחשוב על החרמת הארכיב החשוב הזה למוזיאון שלנו.
לאלה שיאמרו לי שהיהודים סבלו רדיפות בעיראק, אני עונה: תאמינו לי שאני יודעת. סבי הבגדאדי ואחיו היו כה נואשים לברוח מאימת הרדיפות, שהחלו אחרי מלחמת 1948, שהם גנבו בחטף את הגבול וברחו לישראל. אבל העובדה שהתרחשה בעיראק רדיפה כה נוראה אין משמעותה שעלינו כעת לרוקן את המדינה מכל אוצרות התרבות היהודיים שבה. גם ספרד רדפה – ובסופו של דבר אף גירשה – את כל היהודים שבה בשנת 1492. ואין משמעות הדבר שאני רוצה שכל שרידי החיים היהודיים בספרד יועברו משם לארה"ב. הדבר נכון גם לגבי גרמניה – ולגבי מדינות רבות אחרות.
ולגבי טיעון הנגישות: אני מבינה שהחזרת הארכיון לעיראק תהפוך את הגישה אליו לקשה עבור רוב היהודים, ובעיקר הישראלים. אבל למרות שאני ישראלית בשם ובאזרחות, אינני חושבת שהדבר מהווה טיעון תקף להשארת הארכיב בארה"ב. מה שכן, אני בהחלט חושבת שמדובר בטיעון בעד סריקת הארכיון למסמכים דיגיטאליים – תהליך שלמעשה כבר הוחל בו. ואולי מדובר דווקא בטיעון בעד השאלת התצוגה: כך תוכל להישאר כתצוגת קבע בעיראק ולנדוד כל כמה שנים לקהילה יהודית זו או אחרת.
כמו-כן, בארה"ב של העידן הדיגיטאלי, אנו נוטים לחשוב שכל מה שאהוב עלינו צריך להיות בקצה אצבעותינו. אבל לפעמים דווקא הוויתור על המותרות הללו מעניק יתרונות ממשיים. בנוגע להחזרת אוצר התרבות הזה לעיראק, היתרון ברור: שם יוכל לשמש למטרות חינוכיות הן עבור יהדות העולם והן עבור העיראקים הלא-יהודיים.
החזרת הארכיון תזכיר ליהדות העולם שפעם שגשגנו בארצות כמו עיראק, המקום בו נכתב התלמוד הבבלי והוקמו הישיבות האגדיות בסורא ובפומבדיתא. בעידן שבו הנרטיב האשכנזי עדיין מושל בכיפה ודוחק את הנרטיב הספרדי והמזרחי, חשוב שנבין את מהות היהדות באופן מבוזר יותר מבחינה תרבותית וגיאוגראפית. ויתכן והצבת מרחק גיאוגראפי ממשי בינינו לבין הארכיון תעזור לנו להפנים את העובדה החשובה שאכן מנהטן איננה ערש התרבות היהודית בכללותה. הצבת הארכיון בחלל הערבי – דווקא בעידן בו העולם הערבי מתואר באופן בעקביות כחלל אנטישמי – תעזור לנו לזכור שפעם חיינו שם חיים טובים ומלאים בהחלט.
חשוב גם להזכיר לעיראקים שהיינו שם – בבנקים, בממשלה, באקדמיה ובקהילת האמנות. עם משטרים לאומניים, קיימת תמיד הסכנה שמעצבי הזיכרון הקולקטיבי יתחילו למחוק את היהודים מספרי ההיסטוריה. הארכיון הזה יוכל לעזור למנוע את המחיקה הזו. כמו-כן הוא יזכיר לעיראקים את אימי הרדיפה ומחיקת הקהילה היהודית שם. בדיוק כשם שאנו מצפים מאירופה לזכור ולהזכיר את ליל הבדולח, עלינו לדרוש מעיראק לזכור ולהזכיר את פוגרום הפרהוד משנת 1941 נגד יהדות בגדאד; נוכל לעשות זאת על-ידי שמירת עובדות על הקרקע – ולא על-ידי מחיקתן.
ואם כבר מדברים על אירופה, ישנו יתרון ברור נוסף אחד לשמירה על ההסכם המקורי בין ארה"ב לבין עיראק: הדבר עשוי לעודד אמון. אחרי הכל, יהודים בימינו חוזרים למדינות באירופה – למשל גרמניה וספרד – שפעם גירשו אותם מהן. עולה על הדעת בהחלט שהיהודים יחזרו יום אחד לעיראק – לכל הפחות כמבקרים, שאולי יתקבלו בפחות חשד אוטומאטי. אבל בכל פעם שאנחנו מפרים הבטחה, האפשרות הזו הופכת קצת יותר רחוקה.
אם כן, הרשו לארכיון לחזור לעיראק. תנו לו להיות דוגמא להבטחה שאמריקה הבטיחה – ואנחנו קיימנו.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מדוע האופציה להחזיר את הארכיון לישראל אינה עולה בכתבה? הרי ישראל היא המוקד של העם היהודי בכל התחומים: חוק השבות, רכוש ושילומים, יד ושם…
למדינת ישראל היה נוח לשתוק ולהשתיק כל דיון בהיסטוריוגרפיה של יהודי עיראק משום שאז היא אמורה לדון באפליה לטובת הפולנים במחיר סבלם של יהודי עיראק בכלל והמזרחים בפרט. למדינת ישראל יש שלדים בארון בנושא היחס למזרחים ,לכן ההיסטוריוגרפיה של המזרחים מועלמת בתכניות הלימודים הן בארצות מוצאם, והן בתהליך "קליטתם".
נוסף לכך היה נסיון לחנוק את יצירתם של מוסיקאים מזרחים שנכשל בגלל הקסטות, הרדיו האזורי והאינטרנט
נעמה קטיעי עדות רצויה ,עדות מוצדקת.
נכון שהוקם המרכז למורשת יהדות בבל ,אבל לפני שעדית פנחס ניהלה אותו וסייעה יחד עם אסתר גליצנשטיין בכתיבת היסטוריוגרפיה מלאה של יהודי עיראק, המרכז היה זרוע של תעמולה ציונית.
[…]אך מעבר לשימוש הציני בסיפור ההגירה המזרחי, נופלת לידינו ההזדמנות להתבונן, בזמן אמת, באופן שבו מתכונן ארכיון וכיצד הוא משמש סיפור היסטורי מסוים. פעולת הארכוב הממסדית, כפי שהיא מופיעה באיסוף העדויות של המהגרים מארצות ערב, משמרת אוטומטית עדויות על אובדן ומצבי מצוקה בארצות המוצא של העולים ממדינות ערב, בו בזמן שהיא דוחה על הסף וללא דיון (תוך שימוש במנגנונים של התעלמות, הכחשה, הגחכה, העלמת מידע ועוד) עדויות של אותן קבוצות הנוגעות לעוולות שהופנו כלפיהן על ידי הממסד באותה תקופה ממש.[..]
http://blogs.haaretz.co.il/sadna/373/
בשם פורמליזם משפטי אבסורדי, נטען כאן שהרכוש הגנוב צריך להשאר בידי מי שגנב אותו – הממשלה העיראקית – במקום שהוא יהיה נגיש למי שגנבו אותו ממנו – יהודי עיראק – באחת מהארצות בהן נמצאת קהילות הפזורה שלהם. ארץ שהרכוש הגנוב המשוחרר יקבל בה את הטיפול הדואג והטוב ביותר.
מדהים. מדהים שמכל הבמות – המאמר הזה מופיע דווקא בהעוקץ. רק מראה כמה רחוק, רחוק, רחוק המזרחיזם מהאינטרסים של המזרחים.
מצחיק גם שאחרי זה אותם אנשים יראו בעצמם ״רדיקלים״ כי הם העלו מאמר כזה, כאשר בעצם כל מה שיש פה זה משת"פיות עם משטר מדכא כנגד המיעוט הנרדף לשעבר שלו.
אגב, יש להזכיר שבארכיון של יהודי עיראק (שמורכב מאלפי ספרים, מסמכים ומכתבים אישיים שהמשטרה החשאית העיראקית אספה מהרכוש הנטוש שיהודי עיראק נאלצו להשאיר מאחוריהם) נמצא רכוש פרטי של אנשים פרטיים. אין לה לסמואל שום זכות לתמוך בשליחת הרכוש שלהם חזרה לנשייה בעיראק.
המאמר נפתח בכותרת המגוחכת להפליא:
"יש מילה המשמשת לתיאור אנשים הלוקחים דבר-מה, מבטיחים להחזירו ואינם עושים זאת: "גנבים". "
ומה המילה המשמשת לתיאור אנשים המקבלים לידיהם רכוש גנוב ובוחרים להחזיר אותו לידי הגנב? מה המילה המשמשת לתיאור אנשים התומכים בצעד כזה?
אלא שמדינת ישראל ביצעה הלאמה סימבולית של רכושם המוחרם של יהודי עיראק כדי להתחמק מתשלום פיצויים לפלסטינים. חמור מכך הרבה יותר הוא שימוש בהחרמת רכושם של יהודי עיראק כדי לתת במתנה את הרכוש הפלסטיני המוחרם לאשכנזיםםםםםםםםםם.
[..]
מה פתאום עמותה שתייצג מישהו בכלל?
איריס חפץ // 17.09.12 20:38
תודה על המאמר החשוב!
כשיהודים אשכנזים תובעים את רכושם בדין ובצדק מגרמניה, הם עושים זאת כפרטים, כי זה היה רכוש פרטי. אין לאף גוף או עמותה בכלל זכות לגעת ברכוש של מישהו אחר ולעשות לו הלאמה ואין שום סיבה להעדיף את האשכנזים בענין הזה, אלא אם רוצים להמשיך את אי הצדק ולבסס את השלטון של האליטה האשכנזית באותם טריקים של כלבים זקנים.[..]
ישראל לא ערכה "הלאמה סימבולית" של אף רכוש. העמדה הישראלית במשא ומתן הייתה עקבית מאז אהוד ברק בקמפ דיוויד 2000 – להקים קרן בינלאומית שתפצה את הפליטים משני הצדדים. אף אחד לא הציע "לקזז" את הרכוש היהודי המוחרם בארצות ערב ברכוש הערבי המוחרם בישראל. דיברו ומדברים על פיצוי פרטני לשני הצדדים.
עכשיו אחרי שליבנו את הסוגיה הזאת – תסכים איתי שהמאמר לעיל מופרך לגמרי.
במקרה הזה עמית כן נתפס בקלקלתו
עמית נוקט די הרבה בשיטת מצליח במקרה הספציפי הזה ,יש מקורות חלקם ברשת שמספרים שאכן היתה הלאמה סימבולית.
כשם שאי אפשר להכחיש שמזרחים "נהנו " מכספי השילומים.
אני לא יודע איזה מקורות אינטרנטיים טוענים אחרת. אבל כמה עשרות ספרים טובים נכתבו על קמפ דיוויד 2000. פחות או יותר כל דבר לגבי אותה וועידה נמצא במחלוקת. למרות זאת דבר אחד שאף אחד עדיין לא חלק עליו זה שברק הציע כחלק מההסדר הסופי הקמת קרן בינלאומית שתפצה את הפליטים משני הצדדים. המועצה לביטחון לאומי המליצה המלצות דומות עבור כל משא ומתן עתידי (הם מציעים *בנוסף* לפיצוי פרטני לדרוש גם פיצוי מדינתי) – http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1823957
כל הארכיון הזה יעלם כלא היה אם יחזירו את זה לעירק. הכל ישרף, יגידו תאונה, קורה. הרי זה קרה במצרים, לוב, תוניסיה… לדעתי להחזיר רק עותקים, שיכפולים בלבד. רק זה מגיע להם.
אני לא בטוחה שהכותבת מבינה את ההשלכות בהחזרת רכוש יהודי לעירק. אולי כי אין לה מספיק ידע על שהתרחש במשך עשרות השנים, ואולי כי אין לה מספיק ידע על המתרחש כיום.
כל קברי הנביאים, הקבורים בעירק, הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מה'עולם הערבי'. הכיתוביות עדיין על הקירות, אבל המקומות הפכו למיני-מסגדים שאליהם הכניסה ליהודים היתה אסורה במשך כל השנים. וגם כיום.
ספרים, ורכוש אחר, שהוצאו מעירק, אם יוחזרו, לעולם לא יוכלו יהודים לראות אותם.
בקשר ליהודים שאולי 'פעם יחזרו לעירק'. כן, אולי כתיירים למשך זמן קצר. אבל, אפילו יום יספיק להם להבין שעירק של פעם, עירק בה יהודים היו חלק בלתי נפרד ממנה, מזמן נעלמה.
המקום הנכון לכל הספרים, כהנצחת היהדות הבבלית, הינו במוזיאון יהודי בבל באור יהודה ולא בשום מקום אחר.
אחרי כל כך הרבה שנות גלות, בהן היהודים נבזזו, הגיע הזמן שהרכוש היהודי יגיע לידי היהודים.
מכרה פעילת שלום שהגרה הנה מסוריה ספרה שסבה עבר בתקופה העותןמנית מצפת לבירות ואח"כ לדמשק (גלובליזציה באיפריה העותומנית)והא אמר ,,עד שבאו הציונים הכל היה בסדר" זו לא כל האמת אבל יש באמרה הרבה מהאמת. הציונות המדינית שהורתה ולידתה באירופה של סוף המאה ה19 באה לפתור בעיות של יהודים אירופים: מצוקת ההמונים היהודים באימפריה הצארית ועלית האנטישמיות הגזענית במערב אירופה( ועד עלית הנאצים לשלטון כמעט לא אלימה) הנחותיה היו : ההתבוללות לא צלחה והם לא באמת הפכו חלק מהחברה הכללית.
למעשה הציונות קבלה למעשה את טענות האנטישמים אתם זרים ומזיקים לחברה שלנו ולפני השואה סיסמתם היתה,,יהודים לכו לפלסטינה" הן הציונות והן האירופים התעלמו מיושבי פלסטינה זאת דבר שגם התבטא בהצהרת בלפור, ב2.11.1917""ב.בנובמכר"' שאפשרה הקמת ישות לאומית יהודית במה שהפך עם כיבוש הארץ לפלסטינה-א"י . בזמן הנתנה הארץ היתה עדיין בשלטון העותומני היהודים מנו פחות מ10% רובם חרדים-אנשי הישוב הישן ואנטי ציונים. את תושבי הארץ הפלסטיניים לא שאלו כלל( אמנם בהצהרה ההיא נאמר: בתנאי ברור ומפורש שלא יעשה שום דבר העשוי לפגוע בתושבי הארץ "מי זה הציונות בד"כ התעלמה. הציונות המדינית שינתה לגמרי את יחסי היהודים עם העולם האיסלמי ובזה צדק הסבא של מכרתי כי לפני כן היחסים היו ע"ס ההנחה שאין ליהודים שום תביעה מדינית והם משלימים עם המעמד של מיעוט אתני-דתי בחסות השלטון המוסלמי פוליטי בתקופה הנידונה .האימפריה העותומנית זו שקלטה חלק גדול ממגורשי ספרד.. ובחלקים אחרים של המרחב האיסלמי-ערבי . והמדינות שקמו האיזור אחרי מלה"ע1.אבל מלבד הציונות המדינית חדרו לאיזור עוד פירות באושים מאירופה. לאומנות אתנית שהפכה את האימפריה העותומנית מממלכה סובלנית ללאומנית תחת שלטון ,,הועד לאחדות וקדמה"- הטורקים הצעירים שרצו להביא לטורקיה קדמה טכנולוגית ואחדות לאומית תחת השפה הטורקית .זה הרחיק את הערבים המוסלמים סונים מהשויון שהיה להם עם הטורקים. גרר הפליה ורדיפות נגד הארמנים עוד טרם השואה של 1915. גרר עלית תנועה לאומית ערבית ואפשרה את המרד הערבי נגד העותומנים. זה גרר גם בסופו של דבר חוסר סובלנות כלפי מיעוטים אתנו-דתיים. למשל האשורים בעירק בנוסף ליהודים .גם הפרהוד ב1941 גם הוא יבוא אירופי של תמיכה בנאצים כנגד ההגמוניה הבריטית.
כמובן הקמת מדינת ישראלתוך מאבק אלים עם הפלסטינים ואח"כ מדינות ערב גם לשבר הסופי ומחיקת 2500 שנות היסטוריה יהודית בארם נהריים. ומחיקת קהילות אחרות בתימן וצפון אפריקה. במצרים גם חוסלו קהילות לא יהודיות כמו יונים ואירופים אחרים.
יקה צפונבוני, אתה אומר את כל הדברים החסרי בסיס האלה ביום הכי לא מתאים לכך מבחינתך. התאריך היום הוא 18 באפריל 2014. ב-18 באפריל 1912 התחוללו במרוקו פרעות "התריתל", פרעות בהם נרצחו 51 יהודים ו-12 אלף נהפכו לפליטים.
מיותר לציין שמחוללי הפרעות האלה, המוני העיר פאס וחיילי צבא מרוקו המורד שחמדו ברכוש היהודי, לא שמעו על הציונות מימיהם.
אבל בניגוד למה שהציונות אשכנזית אומרת עובדה זו אינה מהווה טענת הגנה לניקוי הציונות האשכנזית שהיא ביצעה בערבים וביהודים מזרחים
מדהים, כי היהודים שחיו בזמנו בגרמניה היו עבדיה הנרצעים של הגרמניות, בדיוק באותה מידה שאת שפחתה של העירקיות. מה ייקים נחרצים כמו מרטין בובר וגרשם שלום פעלו בעקשנות כדי שאייכמן לא יוצא להורג, את מעוניינת שהספרים הללו יחזרו למקום שבו אין שום ספק שהם ינזקו. בשני המקרים, הסיבה המרכזית היתה קשורה לדעותיהם של הלא-יהודים בארץ המוצא.
איך אמרו פעם, להוציא את היהודים מהגלות, זה עניין קשה מאד, אבל אפשרי. להוציא את הגלות מהיהודים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מה אכפת לך, בשם השם, מה האמריקאים גזלו מהמדינה המתועבת ההיא, מכשיר שהוקם בשנת 1919, וכל מטרתו היתה אספקת נפט זול למערב?
אני לא מפקפק בטענה העקרונית של "גזלה", למרות הגיחוך הכרוך בה. אבל מה את מתגעגעת לפריחת היהדות החילונית בעירק? מדובר בדיוק בשני עשורים, בין 1921 ל 1941. עזבי אותם. יש היום גלויות מדליקות פי מאה מעירק, וגויים נחמדים ומעולים בהן, שישמחו מאד אם תהיי שפחתם הנרצעת, זו שאוהבת את האדון.
אם ממש תתייאשי, יש לך גלות מזרחית דארץ ישראל. כאן את אפילו לא חייבת להתלקק לרודנים רצחניים כמו בעירק, סוריה או מצרים, וגם לא לחבק מסורת של פשעים נגד המין האנושי – כמו בגרמניה וספרד. כאן, את יכולה להכנס כל דקה באשכנזים החנונים הפרידמנים המתים. והם לא יעשו לך דבר. מה שרק מדגים כמה הם חנונים, פרידמנים, מתים וכדומה. העולם לרגליך, תתקדמי.
וסמולן אכן הצדיק את הפנייתם של פולנים למבני קבע על חשבון סיבלם של יהודים עיראקים ששהו שנים במעברות. בין יום שישי הטוב לפסחא סמולן לא הבין למה מקימים מהומה על שריפת ספרי הברית החדשה
להבנתי המוגבלת, יש בארץ פי כמה בני גלות בבל מבארה"ב ובעיראק. למה שהארכיון של אבותיהם לא יגיע אליהם?
הארכיון חייב להימצא במקום בטוח ונגיש. לא נראה שעירק כיום הוא המקום הראוי לכך.
כל הכבוד לגברת סמואל מבע'דד. היא מהפכת את כיוון המחשבה בכיוון הנכון.
כל הכבוד לגברת סמואל מבע'דאד. היא מהפכת את כיוון המחשבה בכיוון הנכון.
אין כל ויכוח עם המשפט הראשון, ש"חשוב שנבין את מהות היהדות באופן מבוזר יותר מבחינה תרבותית וגיאוגראפית."
ואז בא ההגיון ההפוך לחלוטין -"יתכן והצבת מרחק גיאוגראפי ממשי בינינו לבין הארכיון …"
איך הארכיון שימשיך לשכון במרחק ממשי בעירק ינגיש את יהדות העולם לעושר ולתרבות יהודי עירק? מי יגיע לשם כדי להתרשם ולקרוא ולחקור?
האמריקאים חייבים להחזיר לנו את הספרים בלי להתווכח בכלל. למי זה שייך אם לא לנו ?העיראקים הבבונים שלא ידעו לשמר את הספרים לא מגיע להם שיקבלו אותם. אנחנו גם עדים בימים אלה איך דאע"ש הורסים ומשמידים את ההיסטוריה גם שלהם. אני כועס על ממשלת ישראל שלא עושה מספיק כדי להחזיר אותם. יש לי חשד שממשלת ישראל לא מעוניינת להתעסק עם ההיסטוריה המפוארת של יהדות בבל.