• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

המהפכן הצרפתי נגד אי-השוויון

הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי הוציא לאחרונה ספר המשנה באופן דרמטי את הדיון הכלכלי העולמי, ספר המעמיד במרכז את נושא אי- השוויון וחלקו הגדל והולך של האחוזון העליון בעוגת העושר
יוסי דהאן

"פיקטי שינה את הדיון הכלכלי, אנחנו לעולם לא נדבר יותר על עושר ואי-שוויון באותו אופן שבו נהגנו לדבר" – כך כותב פול קרוגמן, חתן פרס נובל בכלכלה ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" בסקירה הרחבה שלו על הספר של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, "Captial in the Twenty-frist Century". ג'ף פאו בסקירה שלו על התזה של פיקטי, שעליה ועל סקירות אחרות אני מסתמך כאן, כותב על "רימון היד האינטלקטואלי שהשליך פיקטי לדיון אודות המשבר הכלכלי העולמי". פיקטי עצמו זוכה בימים האלו למעמד על של כוכב רוק: הוא עובר מפגישה עם שר האוצר האמריקאי ג'ק לו להרצאה בפני מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא אובמה ולמפגש עם הנהגת קרן המטבע הבינלאומית. הספר שמכר בתקופה קצרה מלמעלה מ -40 אלף עותקים נמצא ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס".

התזה של פיקטי ודאי רלבנטית לדיון הכלכלי הפוליטי הישראלי והיא מפריכה מספר תזות כלכליות מרכזיות הנפוצות בדיון הציבורי והדיון הכלכלי מקצועי, תזות המציינות את מה שנחשב בדיון למובן מאליו.

התזה של פיקטי יוצאת כנגד הנחת היסוד המרכזית של הדיון הכלכלי והפוליטי, שצמיחה כלכלית אמורה לפצות על אי-השוויון בהכנסות ועושר. ההנחה שכאשר העוגה הכלכלית גדלה החלק של כל אחד הופך גדול יותר. דימוי ציורי נפוץ אחר המביע את אותו רעיון הוא שהגאות מרימה למעלה את כל הסירות. הרעיון שקפיטליזם יוצר באופן טבעי שוויון גדול יותר הסתמך על המחקר הקלאסי של הכלכלן האמריקאי סיימון קוזנץ משנת 1955, שהראה שלאחר תקופה התחלתית של אי-שוויון (המאה התשע העשרה) העושר שנוצר בכלכלת שוק מתחלק פחות או יותר באופן שווה בין הון ועבודה. השכר של העובדים גדל יחד עם פריון העבודה שלהם. לכן ההבדל בין השמאל לימין הכלכלי התמקד בשאלת האמצעים היעילים ביותר להגדלת הצמיחה – השמאל הכלכלי תמך בהתערבות ממשלתית בעוד שהימין דרש תמריצים גדולים ליותר למשקיעים פרטיים.

שאלות של חלוקת עושר והכנסה נדחקו לשוליים. המחקר בשאלות אלו עסק במאפיינים של העניים (גזע, מגדר, מוצא אתני וכו') שמנעו מהם ליהנות מפירות הצמיחה, אולם איש לא חקר ברצינות את העשירים ביותר, "האחוזון העליון", שהם לדעת פיקטי הסיפור הגדול שמאחרי תופעת אי-השוויון הגדל והולך. חשוב לציין שזו לא הפעם הראשונה שפיקטי כותב על הנושא, בשנים האחרונות יחד עם עמנואל סאז מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ואנתוני אטקינסון מאוקספורד הוא היה שותף למחקרים מרכזיים וחשובים על אי-שוויון.

הטענה המרכזית של פיקטי היא שקוזנץ טעה. פיקטי מנתח את מאתיים השנים האחרונות בכלכלות המרכזיות הקפיטליסטיות, ארצות הברית, צרפת, קנדה, גרמניה, יפן ושבדיה, ומצביע על כך שבערך משנת 1700, למעט תקופה אחת יוצאת מן הכלל, שיעור ההחזר הכספי להשקעה מהון (רווחים וריבית) היה גדול יותר משיעור הצמיחה הכלכלית. וכיוון שההון מצוי אצל העשירים, העושר שלהם הצטבר באופן מהיר יותר מאשר העושר של שאר האוכלוסייה, הרוב שההכנסה שלו תלויה בשכר. התקופה היוצאת מן הכלל הייתה בין השנים 1914-1975 באירופה ו -1929-1975 בארצות הברית, שנים שבהן אי-השוויון הצטמצם. תקופות אלו היו יוצאת מן הכלל לטענת פיקטי בגלל תוצאות שתי מלחמות העולם, המשבר הכלכלי העולמי והמדיניות הכלכלית בעקבות המלחמות והמשבר.

לטענת פיקטי, בניגוד למה שמלמדים בשיעורי מבוא לכלכלה, לשווקים אין מנגנונים לצמצום אי-שוויון. ללא רגולציה, חלקם של העשירים בעושר הכללי רק יילך ויגדל. כיום אנחנו נמצאים ברמות אי-השוויון שהיו בשנת 1920, כך שהיחסים החברתיים עלולים לדמות לאלו שהיו קיימים בעולם אותו תיארה ג'יין אוסטין, עולם בו קבוצה קטנה של עשירים העסיקה צבא שלם של משרתים עניים.

הסופר עשירים השייכים ל"קפיטליזם התורשתי" כוללים לא רק את בעלי ההון שהכסף שלהם הגיע אליהם בירושה, אלא גם יושבי ראש ומנהלי תאגידים הקובעים לעצמם את גובה שכרם והמורישים לילדיהם הון עתק ופריבילגיות הנובעות מהיותם חלק מרשת מצומצמת של אליטה חברתית וכלכלית.

יש כאלה הטוענים שהעושר של אלה הנמצאים בקצה העליון נובע מצמיחתו של מעמד חדש של "superstars", יזמים, בדרנים, ספורטאים כוכבים ואחרים, שעשו שימוש בטכנולוגיות חדשות כמו האינטרנט על מנת להגדיל את הכנסותיהם על חשבון אחרים. כלומר אי-השוויון נובע מכך שהרווחיים הולכים לרפאל נדאלים ומייקל ג'ורדנים, ממציאי ה-waze ויזמים אחרים. אולם פיקטי טוען שבעלי ההכנסות הגבוהות הם "הסופר מנהלים" של תאגידים המקבלים חבילות שכר שערוריות. המחקר שלו מראה שההכנסות של מנהלים אלו מהווים שבעים אחוזים מהכנסות האלפיון העליון. עליית אי-השוויון היא לכן לא תופעה של אנשים מוכשרים המתוגמלים על ידי אלה שמעוניינים לשלם על מנת לרכוש או לצפות במימוש כישורים יוצאי דופן, אלא של מנהלים המתוגמלים לעתים קרובות באופן בלתי תלוי לכישרון או ביצוע.

פיקטי העושה שימוש נרחב בנתונים סטטיסטיים, נתונים בין היתר המבוססים על נתונים של עשרות שנים של דיווחי מס ונתונים רבים אחרים, מפריך כמה הנחות בסיסיות שמחזיקים בהם כלכלנים, למשל ההנחה שהתגמול לעובדים מבוסס על יעילותם וכן ההנחה שההחזר על הון לא יכול להיות גדול יותר משיעור הצמיחה כיוון שכאשר ההיצע של ההון גדול ההחזר עליו אמור להיות קטן יותר. אולם זה לא מה שקורה במציאות ולכן התיאוריה הזו היא בלתי רלבנטית.

פיקטי, כפי שמציינים רבים, אינו מרקסיסט, כמו קיינס, המטרה שלו היא להפוך את השוק הכלכלי ליעיל יותר ולרתום אותו לקידום מטרות אנושיות. הוא תומך באג'נדה הפרוגרסיבית הרגילה הכוללת רגולציה פיננסית, יצירת סולם מס פרוגרסיבי שמגיע ל-80%, השקעה ציבורית בחינוך ובתשתיות וסיוע לעניים. הוא סבור שבכלכלה גלובלית למדינה הבודדת אין שליטה על ההון, בין היתר כיוון שהעלאת מיסוי על הון במדינה אחת תגרום לכך שבעלי ההון יעברו למדינה אחרת בה שיעור המיסוי נמוך יותר. הפתרון האולטימטיבי לדעעתו הוא ליצור מערכת מס פרוגרסיבית עולמית על הון פרטי, מערכת שאפשר ליצור באופן הדרגתי.

התזה של פיקטי, מלבד העמדת נושא אי-השוויון במרכז והתרכזות בחלקם של הסופר עשירים בהגדלתו, מבקרת גם את פתרונות השוק לאי-שוויון שמציעים השמרנים הכלכליים, פתרונות דומים לאלו שמקודמים על ידי למשל גיא רולניק ואחרים ב"דה מרקר", וכן פתרונות מקומיים של מיני רפורמות כגון פיקוח על מחירים שמציעים אחרים. ללא רפורמות רדיקליות של המערכת הקפיטליסטית, אי-השוויון, שיעור העוני וחוסר היכולת של הרוב לחיות בכבוד רק יילכו ויחמירו. חשוב לציין שלספרו של פיקטי יש גם מבקרים לא מעטים, חלקם הגדול מימין, אולם גם משמאל, כמו למשל סקירתו של ג'יימס גלברייט בכתב העת השמאלי "Dissent".

הניתוח של פיקטי ודאי רלבנטי לישראל שבה מדד אי-השוויון הוא מהגבוהים ביותר במדינות המפותחות, ושבה על פי נתוני "תמונת מצב חברתית 2013" שפרסם מרכז אדוה, ב-2012, עלות השכר של מנכ"לי 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100") עמדה, בממוצע, על סכום שנתי כולל של 4.519 מיליון ש"ח, או 376.6 אלף ש"ח בחודש, ושעל פי נתוני מינהל הכנסות המדינה המציג נתונים גם עבור הכנסות מהון של עצמאים. הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2008: באותה שנה עמד סך ההכנסות של עצמאים מהון על סך של 18.3 מיליארד ש"ח, כאשר המאון העליון של העצמאים קיבל 74% מתוך זה – 13.5 מיליארד ש"ח.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    תודה לד"ר יוסי דהאן. פעם נוספת מביא סקירה של עבודה אקדמית כלכלית ופוליטית המסבירה את מנגנון השקר, ההכחשה והחמס של ההון ברמה הלאומית והבינלאומית באופן בהיר. זה אולי נכון כי בכלכלה גלובלית למדינות יש השפעה יחסית קטנה על הון (ההון נייד ומדינה וחברה צריכות השקעות הון). זה לא נכון שההשפעה שלה היא מבוטלת. הון נייד אבל לא כל ההון הוא נייד. מדינה יכולה לעשות רבות על מנת להשפיע על היחס שבין הון ועבודה. מדינת ישראל פועלת בצורה שפוגעת בחברה הישראלית. זה ברור. אפשר גם כמובן להשפיע על תנועת ההון בעולם, אבל זה צריך פעולה מכוונת ומתואמת. הסיכוי לכך ניראה היום אפסי. למרות הידע שיש בידינו ההון ובעלי ההון ממשיכים לנהל על חיינו וגם על מותינו.

  2. ציפציפ

    לנתוח המאד נכון על הנזק הקשה שנגרם למשק כולו כתוצאה מריכוז ההון בידיים מועטות ובד"כ לאו דווקא מוכשרות במיוחד ובודאי לא ביחס לתגמול הייתר (יד רוחצת יד כידוע) אותםהן משיגים "המנהלים למינהם יש להוסיף עוד מספר נושאים למשל : 1. ניפוח התגמולים הזוחל מלמעלה למטה,אם המנכ"ל מקבל מליון,הסמנכ"ל חייב לקבל חצי מליון (כן לחודש) למרות שלא זה ולא זה לא "מייצרים" בפועל תמורה בתאם.2. הפיכת "מתוגמלי העל" למושא החלומות הכללי" ומימלא כשרונות רבים
    שעשויים היו לקדם את האנושות בכללותה מושקעים אך ורק בהגדלת ההון הכספי.3.אין דבר כזה "שוק חופשי או "היד הנעלמה" או אם תרצו ה"נאלמה". היא קיימת בדמות "חבר מביא חבר" ,מכסי מגן ותמריצים מכל סוג ומין (חלקם הגדול מוצדקים כשלעצמם) וכ' ומדברת בקולם האדיר של היחצנים ופרקליט העל ובעיקר ע"י כוחות פוליטיים מושחתים ומשחיתים.בקיצור כל המבנה המפואר הזה מבוסס על שקר והונאה בכסות "חוקית".

  3. יוסי לוס

    מבקרי הכלכלה מנקודת מבט של סביבה טוענים מזה שנים שהבעיה העיקרית נעוצה בתביעה לצמיחה פיננסית או כלכלית אינסופית ובביסוס שלה על צריכה הולכת וגדלה. זו הבעיה בהא הידיעה בקליפת אגוז.
    זו לא בעיה של איכות סביבה. זו בעיה של משאבים מוגבלים.

  4. עמית

    "לטענת פיקטי, בניגוד למה שמלמדים בשיעורי מבוא לכלכלה, לשווקים אין מנגנונים לצמצום אי-שוויון"

    אני לא יודע מי מלמד בשיעורי מבוא לכלכלה שלשווקים יש מנגנונים לצמצום אי-שוויון. זה נראה לי כמו דחליל. מה שכן לפעמים מלמדים זה את אותו דימוי שמופיע במאמר: כשהעוגה גודלת, כל חלקיה גדלים. הגאות מרימה למעלה את כל הסירות. זה לא בהכרח אומר שהגאות סוגרת את הפערים ומצמצמת את אי השוויון – יכול להיות שהיא מגדילה אותם – מה שחשוב זה שגם הספינות העניות מתקדמות. הליברלים לא מייחסים הרבה חשיבות למושג "אי שוויון". מבחינתם זה מושג קטנוני כמעט. מה שחשוב זה לא איך עושה העני ביחס לאיך עושה העשיר, אלא איך עושה העני היום לעומת איך הוא עשה אתמול. הממצאים של המחקר של פיקטי מוצאים שהמצב של העני היום הוא טוב יותר, אך מצבו של העשיר השתפר בשיעור אף גבוה יותר מזה של העני. זה מעניין, אבל לא ממש פוגע בעמדה הליברלית.

  5. אדם נבו

    לאדם כמוני שאינו כלכלן אך מתענין בביקורת חברתית
    המאמר הזו הינו מתנה.
    ותודה לך יוסי דהאן. זו לא פעם ראשונה שאתה מצליח להסביר בבהירות טיעונים מורכבים. אינטלקטואליות במיטבה.

  6. אסתר בן חור

    בהקשר גם ספרו של הא יון צ'אנג:23 דברים שלא מספרים לנו על קפיטליזם

  7. הגיג

    הגאות מרימה למעלה את כל הסירות, פרט לסירות שקרקעיתן מלאה נקבים. לכן השאלה שאנו, המנוקבים, חייבים לשאול היא מי מנקב את קרקעית סירתנו. באחד המאמרים שהתפרסם היום ב״דה מרקר״ אומר מקורב לשלטון שנתניהו עונה לכל בעל הון. . . והרי מזמן ידוע שכאשר מישהו מרוויח אחרים מפסידים. זה הרעיון ״הטבעי״ של הקפיטליזם. אחד מיוצרי הקפיטליזם הברוטלי, הכלכלן משיקאגו מילטון פרידמן אמר ש״מקור הקפיטליזם בתנ״ך״. מה שמזכיר לי שהאל (הפיקטיבי) שהוכנס לספר בראשית העניק ל״זרעו של אברהם״ בעלות בלעדית על כל המזרח – מהנילוס עד הפרת…

  8. הגיג

    מסתבר שגם דהאן בפסבדו מהפכנים, שדוחים את הניתוח המרקסיסטי עבור ״נזיד עדשים״ טבול בבושם צרפתי ״נגד אי-השוויון״.

  9. אסתר

    משקיעי דירות
    מול כל חסר דיור שאין ידו משגת דירה, עומדת משפחה ישראלית שרכשה דירה נוספת למטרת השקעה. המלכוד שנוצר,שבארץ הולכים ומתהווים 2 מעמדות עיקריים: בעלי-בתים ושוכרים! הפער ביניהם רק הולך וגדל כאשר הבעלי-בתים עושקים את השוכרים.
    לא לשכור! תגורו עם האחים ההורים העיקר שלא יקבלו שכר דירה!!
    ברור שדירה ריקה ללא שוכר זו הוצאה במקום הכנסה.
    לא תהיה להם הכנסה אז הם ימכרו!!
    להתאחד כולם נגד המשקיעים!!!!!!

  10. אחד העם 15

    כל מה שחשוב במאמר של פיקטי אינו חדש ומה שחדש בו הוא ילדותי ונסמך על הנחה סמויה שכולם רוצים בטובת הכלל ובכלל זה חזירוני האלפיון.
    להבדיל מהמצב הקיים בו המונופול על ייצור כסף נתון בידי בנקאי החזירון העליון הוצע לאחרונה הדבר הבא ברוח פיקטי "על פי התוכנית, שנבחנה לאחרונה על ידי כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, רק המדינה תהיה אחראית על יצירת כסף – שינוי שישפר דרמטית את יכולתו של הריבון לשלוט על כמות הכסף"
    הצעה נפלאה – פלוגה א' תחליף תחתונים עם פלוגה ב'. העברת המונופול על ייצור הכסף ממאפיה אחת לאחרת היא כל דבר חוץ מפתרון.
    בפועל אחיזתו של האלפיון במשרתיו בממשל שהם בסה"כ מאיוניסטים לא תאפשר ככל הנראה התממשותה של הצעה חלמאית זו. ראשית אין לאלפיון שום סיבה לוותר על זכויות היתר המפליגות שהוא נהנה מהן. שנית מדובר בעניין עמוק אף יותר – צבירת ההון ע"י האלפיון היא סיבוב ראשון בקרב על דילול האוכלוסיה. בהתחשב בגידול האוכלוסיה והגידול המעריכי בניצול משאבים חיוניים וסופיים הרי שמבחינת האלפיון רובנו מיותרים. בניגוד לשטות שהופרחה בסרטו של רוברט רייך האלפיון אינו זקוק לקהל צרכנים גדול / מעמד ביניים חזק כשוק למוצריו. למה שהוא זקוק באמת זו אוכלוסיית משרתים שתאפשר לו להמשיך ולקיים את אורח חייו. בהתחשב במספרם בעולם – כששה עד עשרה מיליון נפש, הערכה סבירה היא שהם זקוקים למשהו כמו חמשה עד שבעה תומכי 'לחימה' לנפש שהם כשבעים מיליון נפש ופלוס רזרבה של עשרים עד שלושים מיליון. במלים אחרות רובנו מיותרים. בהעדר וירוס חכם וקטלני שידלל האוכלוסיה בהתאם לצרכי האלפיון- תהליך ההתרוששות המוחלטת מבחינתם הוא סלקטור יעיל דיו. הדמיון לימי הביניים לאחר הדילול במדרג החברתי ( בעלי מזל שיהיו וואסלים והיתר אריסים שיתקיימו על פת לחם ומיום ליום) אינו מקרי. אך הרנסאנס לא יבוא.
    מי שרוצה לעצור התהליך צריך לחשוב ברצינות על שביתה כללית ללא הגבלת זמן ומרד מסים.