חג הומניסטי, אקולוגי, סולידרי, קומונָלי וצמחוני
בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה
לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, זה אמור היה להיות ויכול היה להיות אחד החגים היפים ומעוררי ההשראה ביותר, בעיקר בהשוואה לחגים וימי מועד אחרים בלוח השנה היהודי-ישראלי.
לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, הוא היה יכול לשמש דוגמה ומופת דווקא עבור אנשים שדיבור ערכי על אידיאלים נעלים הוא חלק מההצגה היומיומית שלהם…
כי תחשבו על תכניו של החג היפה הזה: זהו חג שאינו חוגג הרג, קטל, טבח; הוא אינו מציין נצחון צבאי, נקמה צמאת דם, הצלה מופלאה מצוררים; הוא אינו מטפח כיבוש, שנאה, חשבון-דמים נצחי, חרדה קולקטיבית; הוא אינו לאומני, הוא אינו מיליטריסטי, הוא אינו דתי-פונדמנטליסטי.
תחשבו על הפרקטיקות של החג היפה הזה: הוא חג של פיוס בין דתות, שבטים, ולאומים; הוא חג של שמחה, הוא חג של אירוח ומאור פנים, הוא חג של שכנות טובה, הוא חג של משפחה וקהילה, הוא חג של חגיגה צבעונית, הוא חג של טבע ויציאה לטבע; הוא חג יוצא דופן בישראל הבולמית שלא זובחים בו בשר על האש, אלא אוכלים ירקות, פירות, דבש, ומוצרי חלב…
אז לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, החג הזה – על ערכיו ההומניסטיים, האקולוגיים, הסולידריים, הקומונָליים, הצמחוניים – היה צריךך להיות משאת נפש ומקור לגאווה של אנשים "מתקדמים". אבל בעולמנו הלא-מתוקן, מה לעשות, האנשים ה"מתקדמים" הם בדיוק אותם אנשים שלא יכולים לדמיין אפילו, שמשהו בתרבות מרוקו (או מחוץ לאירו-אמריקה, למעשה) יכול לשמש להם מודל חינוכי ומנוף לשינוי ערכים. לכן דווקא את החג הזה – הכל-כך שונה מחגים לאומיים ודתיים אחרים – הם מבזים ומלעיגים באופן מיוחד…
כי בעולמנו הלא-מתוקן, מה לעשות, האנשים ה"מתקדמים" הם קצת מפגרים – וכשענת הופמן, יו"ר נשות הכותל, אמרה בראיון בערוץ 2 לפני כמעט שנה (והתנצלה לאחר מכן, יש לציין לזכותה) – "כל עדה הביאה הנה את היבוא שלה. המרוקאים הביאו את המימונה, האמריקאים הביאו את השוויון", התשובה המתבקשת, שלא נאמרה, היתה צריכה להיות: כן, נכון, הערכים שהמימונה מייצגת ומבטאת הם מהותיים וחיוניים לחברה אנושית ממש כמו שוויון.
אה, וחוץ מזה, רוח אמיתית של שיויון – בין אנשים, מעמדות, דתות, קבוצות, ועמים – נסוכה על החג הזה יותר מכל חג אחר שהופמן ודומיה חוגגים/ות.
אז שיהיה לכולנו חג שמח, חג של לב פתוח להכיר, להוקיר, ללמוד.
להאזנה
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
עבורי המימונה (כנשואה לבן העדה המרוקאית) הוא חג של עבדות לנשים . לא די שטרחו בפסח על נקיון ותבשילים הן נאלצות לעמוד ולהכין מופלטות (לא טעים בכלל) לגברים המתרווחים בכורסאות. במשפחה הספציפית שהכרתי לא פגשתי שום דבר מהערכים שדיברת עליהם וכמו הרבה חגים כל העניין הסתכם בפיטום בני המשפחה.
ואצלנו אני עבדתי להכנת המופלטות והמעדנים כמו כל בן ובת בית אחרים. אין שום חובה שרק נשים יעבדו על הכנת האוכל במימונה ואין שום סיבה שכך יהיה. אם הגבר מתרווח על הספה בזמן שהאישה עובדת וטורחת קשה כי הוא חושב שזה "תפקידה" – הבעיה היא הרבה יותר עמוקה וממש לא אשמת חג כזה או אחר.
ײאצלנוײ!!! הכל באמת נפלא ועכשיו כולנו רגועים כי אצלך הכל שוויוני. תמיד יש את האחד הזה שדואג להעביר את השיח לשדה האינדיווידואלי. עמית יקר, אנו בדיון על קבוצת מגדר שלמה, אם לא אכפת לך, ואם בשני בתים וחצי גבר אחד הכין מופלטה, זה לא הופך את החג הזה לסמל לפמיניזם להתפאר בו…..
מי שהעביר את השיח לשדה האישי לא הייתי אני, אלא המגיבה הראשונה. היא ניסתה להסיק מהדוגמה האישית שלה על החג עצמו ואני ציינתי את הדוגמה האישית שלי כדי להראות שזאת דרך הסקת מסקנות שגויה. לא יותר מזה.
אם לחזור לעניין – אין שום חובה במימונה שרק הנשים יבשלו. אם כתוצאה ממערכת יחסים פטריארכלית במשפחה זה מה שקורה, הבעיה היא במערכת היחסים הפטריארכלית – לא בחג היפהפה והחביב.
מעניין שהעבודה הקשה של נשים היא התגובה הנפוצה כאן ובמקומות אחרים דווקא לקטע הזה; כמובן, שעבודה קשה של נשים אינה מאפיינת לא את המימונה, ולא את המרוקאים/ות באופן מיוחד – ארוחת חג ומועד בכלל כמו ראש השנה וערב פסח, ואפילו ארוחות ערב שבת וארחות משפחתיות חגיגיות, מיתרגמות באופן קבוע לעבודה מפרכת של נשים. בעניין לא צודק זה אין שום הבדל. לכן ממילא נשאלת השאלה, מדוע זעקה דומה לא עולה כנגד עבדות של אשכנזיות בליל הסדר, ומדוע מגיבים אשכנזיסטים בוחרים בניגוח הרטורי הקשור למאבק (צודק לגמרי!) למען שיויון בעבודות הבית רק מול הצעה להיפתח אל ערכי המימונה ולאמץ את מהותם (למשל, גם את הנשיות הבסיסית של החג הזה, שגיברויו אינם אלוהים זעפן המוריד פקודות, ואינו חייל גיבור, אל אופציה אחרת). בסיכומו של חשבון, יש לגנות ולהאבק נגד פרקטיקות מפלות נשים או פוגעות בסביבה (וכמות השטויות והסטריאוטיפים הגזעניים שעלו כאן דווקא בנקודה זו) בכל אירוע חגיגי, ובחיי היומיום. זה ממש לא קשור לטיעונים המרכזיים שהועלו כאן
הבעיה היא לא במהות של החג אלא באופן שבו חוגגים אותו בימינו.
אם מוסיפים מוטיבים מסרט ערבי -ריקודי בטן ושירים בכיינים של זמרים עילגים – אזי עדיף לוותר על על הריטואל. אך אם מתקיים שיח (ממש לא משנה איזה) ומתנגנים שירים אותנטיים זו הופכת להיות חוויה מלאה בזיכרונות טובים ומתוקים.
כן, ממש שוויון. במיוחד שוויון הזדמנויות לנשים.
אצלנו בשכונה הוזמנתי דווקא לחגיגה שבה הבחור הכין את המופלטות .
זלילה על גבול החזירות עד דלא ידע בין כאב בטן לקלקול קיבה במיוחד של מאכלים לא בריאים בלשון המעטה טובלים בכמויות ענק של דבש וסוכר, זיהום סביבתי נרחב של פארקים וגנים ציבוריים, אכילת בשר בכמויות מסחריות,חנופה לפוליטקיאים ומלחכי פינכה, שוביניזים ברמה הגבוהה ביותר( תמיד במוספי החג מפיעה משהיא שמספרת בהתלהבות איך היא מארחת 200 אנשים ומכינה 300 טון מופלטות והכל במו ידייה),הפרעה סביביתית לשכנים ועוד היד נטויה.
התגובות העוסקות במוזיקה מזרחית ומחול מזרחי (ירודים ולא "תרבותיים") או בסגנון הקולינרי (זלילה וכו') רק מדגישים עד כמה הכותב דייק בדבריו, על כך ש"הנאורים" "המתקדמים" לא יאה ולא נאה להם המימונה…
למה כל עם ישראל צריך לאמץ דווקא את המנהג הזה של המימונה? למה שלא נחגוג כולנו את הסהרנה של הכורדים? למה שלא נאמץ כולנו את המנהגים של כל העדות? אני חושבת שדווקא המרוקאים שכל כך מלינים הם האחרונים שיאמצו מסורות של עדות אחרות.
למה קוראים למימונה מימונה?
כי בבוקר המימונה האבא קורא לכל הבנות בבית ואומר להם
"את מימונה על העוגיות, את מימונה על המופלטות, את מימונה על…"
לא בריא
לא הומניסטי, לא אקולוגי, לא סולידרי, לא קומונָלי ולא צמחוני.
מתוך סרטון של החזית לשחרור בעלי חיים
https://www.facebook.com/photo.php?v=554014781385084&stream_ref=10
שנאה עצמית אופיינית של בעל פריבילגיות אכול רגשי אשמה. המימונה אינה גרועה משום חג אחר, אך גם אינה טובה משום חג אחר. אין שום צורך לזלזל בחגים אחרים כדי לכבד את החג היקר והחביב הזה. אני בטוח שאין חג עלי אדמות שהכותב הנכבד, חוקר הפולקלור, לא היה מותח ביקורת עליו – אבל כשמדובר במימונה, פתאום חוש הביקורת משתתק (למרות המקורות הדמוניים והאליליים של החג, למשל) ומותר להלל בלי שום הסתייגות כאחרון היחצ"נים. למה? כי רגשי האשמה הופכים בעיניו כל ביקורת ל"התנשאות". צביעות של בעל פריבילגיות.
אשכנזי שמנסה לקושש הזמנה ברגע האחרון…