חופשה נעימה

כיצד הפכה החופשה מתהליך השלה, יציאה מעבדות לחירות, לחופש, לפרויקט מאומץ, מתוזמן ויקר, הכולל אינטרסים כבדים
אבי דבוש

מי שחושב שחופשה ישראלית היא הקללה המושלמת, גיהנום של ממש, עמוסת משפחות, פקקים ותצלומי א/נשים "נהנים" מכל עבר עד לזרא – שיקום. מי שחושב שחופשה כזו היא גן עדן עלי אדמות – שיקום. אף אחד לא קם, הא?

עם שוך חופשת הפסח הלא-קצרה שסידרו לנו כתבי הקודש, כדאי אולי לנסות ולהבין למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על "חופשה". אינספור מערכונים ושנינויות נבנו על התופעה הזו, בה א/נשים הלומי עבודה ומירוצי חיים בשגרה עוקרים את עצמם/ן מן המקום בו מתנהלות רוב שעות הערות שלהם ועוברים למימד חדש. ממש כפי שמדבר סיני היה בין מצרים לכנען, כך גם ה"חופשה" היא מצב שלישי, התלוי על בלימה, בין עבודה לחופש.

אני משוכנע שכל מי שנשמ/ה לרגע בין המירוץ ה"חופשתי" – ולא ניצל את הנשימה לעוד תמונה באינסטגרם/פייסבוק – תהה בינו לבינו "מה החופשה הזו לכם?".

תולדות החופשה מלמדים אותנו שמדובר בתענוג שהיה שמור מאות שנים למלכים, אצילים ורוזנים. ל-99% היו בהחלט תקופות של הליכה לטבע, כאמצעי פולחן או הנאה, של הפוגה מעבודה חקלאית אינטנסיבית ושל חגיגה קהילתית, אבל לא היתה להם "חופשה". זו נוצרה כפריבילגיה של בעלי אמצעים לייצר תנועה משמעותית במרחב אל אזורים מרוחקים, בתי קיט, חופי ים וכו'.

המרחב הקפיטליסטי יצר מיתוג ומסחור של "חופשה" להמונים. ההתפתחות הטכנולוגית הוזילה משמעותית את האפשרויות לציבור הרחב לנוע למרחבים שכאלה, ותעשייה שלמה נבנתה מסביב לנופשים ולחופשים. הנה כיצד הפכה החופשה מתהליך השלה, יציאה מעבדות לחירות, לחופש, לפרויקט מאומץ, מתוזמן ויקר, הכולל אינטרסים כבדים.

758px-Manet,_Edouard_-_Le_Déjeuner_sur_l'Herbe_(The_Picnic)_(1)
ארוחת בוקר על הדשא, מאנה, 1862-1863

תעשיית התיירות כולה מבוססת על שימור, חיזוק ועיבוי הקונספט של "חופשה". שהרי מעיון זריז בכיכר השוק הישראלית הנוכחית, הפייסבוק, כולנו יכולים לדמיין לעצמנו מהי חופשה טובה: היא חייבת לכלול צילומי משפחות וילדים מטיילים, אוכלים, נהנים מטבע מופלא, מבקרים בארצות אחרות, במוזיאונים, בהפעלות. וכמובן, מתועדות עד לזרא. כי בכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, אבל בעיקר להראות עצמו כאילו הוא נהנה עד קץ מן ה"חופשה".

ולא שהז'אנר המיוסר איננו חלק מהעניין: כולנו רוצים אמריקה. אז ממש כמו באמריקה, בה רבו השנינויות והקיטורים על המפגשים המשפחתיים החגיגיים, כולנו רוצים לבדר בעוד תיאור של הדודה יבגניה, הסבא החצי מנותק, האחיינים הלא מחונכים וכו'. כאילו אילו לא האנשים איתן/ם אנחנו מבלים רבות משעות הפנאי שלנו (כמיטב המודל הישראלי. צפוף וחם בהרבה). כל אילו רק מייצרים את הציפיה "להשתחרר" מכל הכבלים ולצאת לאיזו "חופשה" טובה.

האמת היא שרובנו לא באמת יכולים לאפשר לעצמנו "חופשה", גם אם מדובר בקניית כרטיסי קולנוע לכל המשפחה, אכילה במסעדה או נסיעה לאתר טבע מרוחק. האמת היא שלחלקנו מדובר בזירת התנגשות של מסורות, אהבות ודמיונות בזירת ה"חופשה" האידיאלית. האמת היא שגם ביחס ל"חופשה" הכה חירותית הזו, חלקנו הגדול נותרים כבולים לאינטרסים גדולים ורעיונות המשרתים תעשיות, משפחות ובעלי אמצעים מאוד מסוימים. האמת היא שרובנו נותרים "עבדי הזמן" גם במהלך אותה "חופשה" ולא יעזרו שכבות השיזוף שאולי הרווחנו ביער, בפקק או בארוחה המשפחתית המי יודע כמה.

כל זה לא נועד ללגלג על החופשים. את החופשות הללו, ודאי בישראל המשועבדת לערכי עבודה מוגזמים, הרווחנו בדם. לרבים מאיתנו זהו זמן ל התחברות אמיתית לנפש, למשפחה ולקהילה. ובכל זאת, כדאי להניח את שרביט הגנרל גם בתרמיל המטיילים ולפתוח את הראש לקראת החופשה הבאה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעמה

    אני התענגתי עם הילדים. כל עוד הבית, החצר, הסביבה בנויים עבור ילדים ולא עבור "תצוגה" כיף לנו גם בבית. הגיחות החוצה יכולות להתבצע למקומות שאינם הומי אדם, בייחוד אם מגיעים בבוקר ולא בצהרי היום.