רקפת רוסק-עמינח וניר גלעד הם דווקא אנשים נחמדים

חשוב לעשות הבחנה קריטית בין רוסק-עמינח ותשובה כאנשים פרטיים, לבין המוסדות שבהם הם ממלאים תפקיד
יוסי דהאן

הרבה אנשים כועסים על רקפת רוסק-עמינח, בעקבות נכונותה לוותר על חוב של 150 מיליון שקלים לנוחי דנקנר, אבל רוסק-עמינח סבורה בכנות שהיא שומרת על הכסף שלנו.

אנשים זועמים על הדלת המסתובבת המאפשרת לניר גלעד ולעשרות בכירי משרד האוצר להחליף את כורסת פקיד האוצר בכורסת המנכ"ל בתאגידים שעד לפני זמן קצר היו תחת פיקוחם, והטייקון תשובה פיתח מומחיות מיוחדת בגיוס מסוג זה. אפרופו תשובה, אנשים זועמים על הפינוי האכזרי והשלכת אנשים לרחוב שמבצע התאגיד שבבעלותו בגבעת עמל ב'.

אנשים מוחים נגד דני נווה ומנהלי קרנות פנסיה וחברות ביטוח המושכים משכורות עתק מכספי הציבור, כאשר אדם מן הרחוב היה יכול לנהל את העסקים הללו באופן מוצלח יותר.

אנשים מפגינים נגד עליית מחיר הקוטג' ומנהלים מאבק נגד מנכ"לית אייפקס, זהבית כהן.

רקפת רוסק עמינח

הזעם והמחאה מוצדקים, אולם חשוב מאד לעשות הבחנה קריטית ועקרונית בין האנשים הפרטיים – רוסק-עמינח, גלעד, נווה והאחרים – לבין המוסדות שהם פועלים וממלאים תפקידים בהם: התאגידים הכלכליים. וכן לקשרים בין התאגידים שהם עומדים בראשם למערכת הפוליטית, התקשורתית והצבאית. ההתרכזות בפעולות של האנשים כפרטים מחמיצה את העיקר, משום שמה שקובע במידה רבה את המציאות החברתית והכלכלית הם המוסדות שהאנשים הללו פועלים בהם ולא אישיותם שיכולה להיות מלבבת ונעימה; ייתכן שבכל שנה בפסח חלק מהם אף מממן מכספו האישי משלוח חבילות מזון לנזקקים. את ההבחנה החשובה הזו מדגיש איש הרוח האמריקאי נעם חומסקי, שאת דבריו אלו חשוב להפנים:

כאשר אתה מסתכל על תאגיד, בדיוק כפי שאתה מסתכל על אדון שברשותו עבדים, אתה רוצה להבחין בין המוסד לבין היחיד. כך עבדות למשל, או צורות אחרות של עריצות, הן באופן טבעי מפלצתיות. הפרטים הנוטלים בכך חלק יכולים להיות האנשים הכי נחמדים שאתה יכול לדמיין לעצמך. נדיבים, ידידותיים, נחמדים ביחסם לילדים, אפילו נחמדים לעבדים שלהם. הם יכולים לדאוג לאנשים אחרים כפי שאנשים בדרך כלל דואגים לאנשים אחרים. אולם בתפקיד המוסדי שלהם, הם מפלצות, כיוון שהמוסד הוא מפלצתי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דווקא לא

    אתה עושה הפרדה שאינה קיימת במציאות.
    גם אם לאדם פנים רבות הוא סכום מי שהוא ,היותו ,התנהגותו מעשיו.
    אין נחמדה ומרושעת.תגיות שווא.
    אשה לא מודעת שנוהה אחר החומר הגזל הממון רדיפת השררה סחבקית של פושעים ומתעדפת אותם לא רואה ממטר את המציאות הסבוכה בה היא מתקיימת וגם אתה לא.
    יש רוע קשה אכזר והוא מאזן את הטוב.
    התנהגויות אלו חרוצות בטבע בקוסמוס של הריבוד האנושי שהינו פסיק קטן ממכלול הקיום וההתארעות.
    אתה מפספס את הנקודה.
    זו וזה הם מושחתים ורקובים מעצם לשדם ומהווים את לשון המאזניים של כל מה שאטום נצלן חומרי עד לזרא בעולם הזה למול הצדיקות שאין לה אומר ומילים ואין לה גודל ולא ניתן לשוותה.
    זה נכון גם לבעלי חיים גם לבעלי נשמה וגם לאבנים.
    אבן שזרק שוטה מאה חכמים לא יחלצו.
    האבן נזרקת השוטה מדבר ומלהג והליסטים מוצאת סנגוריה בקרב אנשים טובים אך לא מודעים במלואם לגודל ההתרחשות המקרית.
    עד אשר לא ימוגר האוון הזה ועד שתודעת ההמון לא תתעלה מעל לדף המאזן האפסי אין תקומה לא לעם לא למדינה לא לאדם/שה.

  2. ציונה

    בדומה לכך, חיילים המשרתים בשטחים. הם יכולים להיות נחמדים באופן אישי, אבל תפקידם בתוך המערכת של הכיבוש – מפלצתי. חייל נחמד העומד במחסום הוא אולי פחות גרוע מחייל מרושע, אך בתוקף תפקידו הוא חלק ממערכת מדכאת. תפקידו מאלץ אותו למרר לאנשים העוברים שם את החיים ולהשפילם. המערכת הזו גורמת לו לירות רימוני גז במפגינים, לשסות בהם כלבים, להיכנס לכפרים ולבתי אנשים בלילה, לבצע חיפושים ולהעיר ילדים מפוחדים משנתם וכיו"ב באלה – ראה עדויות של "שוברים שתיקה".

  3. הגיג

    מיידוף היה אדם מקסים… שבין היתר הונה את שריל ווינשטיין, האחראית על כספי נשות הדסה, שעימה ניהל רומן) רק לאחר שנידון למאסר 150 שנה על הונאות, אמר: "התרחקו משוק המניות. יש בו הרבה מושחתים כמוני".
    אגב גם קרלו פונזי היה איש מקסים, וגם הוא לא הפסיק להונות את הבריות. ייתכן שגם אסף לרנר הוא איש מקסים, אלא שהוא פשיסט קטן, שרוצה להפיל את כלכלת ״רופאים לזכויות אדם״. . .

  4. דןש

    אין כל מחלוקת בהקשר לתוכן הדברים.
    ברצוני רק להדגיש ולהציף מספר נושאים :
    1. בדיון מסויים נאמר ע"י שר מסויים שאים על העובד מה לדאוג אם נעשתה הוצאה חריגה בסדר גודל של מליוני שקלים. אליו לדאוג מאד מאד אם ההוצאה החריגה היא בסדר גודל של אלפי שקלים.
    כפי הניראה על פי שיטה זאת קל יותר להיות "נחמד" לנוחי דנקנר ולוותר על חוב של 150 אלף ₪ – אני משוכנע שאפילו קיים הסבר כלכלי רהוט בהקשר ולהקשות/"להתאכזר" למי שאינו עומד בהתחייבות בת מאות או אלפי שקלים בודדים. הגיעה הזמן שהמערכת תדע להתמודד גם עם חובות קטנים.
    2. בכירים במשרד האוצר, בכירים במשרדי הממשלה השונים , בצבא ובשרותי הבטחון השונים – עושים מלאכתם נאמנה, כל עוד הם בתפקידם. ברור, שעם סיום תפקידם כבכירים ( לאחר 4 או 8 שנים ) הם יחפשו תעסוקה בתחום התמחותם. מאחר וארצנו היא קטנטונת אין זה פלא שהם יועסקו ע"י כאלו שהיו אתם בקשרים בתפקידיהם הממלכתיים. חלקם אף בא מהתחום העסקי וחוזר אליו.
    3. לגבי שרים לשעבר חייבת להיות התייחסות אחרת. לא פעם ( אינני מכיר את המקרה של דני נווה ) – "דואגים לשר לתפקיד/ל:"ג'וב"" עוד בטרם סיים את תפקידו כשר.
    4. עם כל הכבוד לתרומות האישיות. הכסף לרווחה חייב לבוא מתקציבי המדינה ובפקוחה המלא. ה"תרומה" חייבת להיות מתוך כספי המיסים הנגבים במשורה מחברות הענק ומהקטנת המשכורות החזיריות לטובת מתן משכורות הראויות לקיום לעובדים.

  5. קיפוד

    האנשים הללו נלחמו להגיע לתפקיד הזה, בגלל ההזדהות שיש להם עם הארגון, ומטרותיו.
    האישיות שלהם היא "רוח המפקד" בארגון ותכונותיהם האישיות מחוזקות ע"י הארגון, כמו למשל, שורת הרווח מעל הכל. לקחת מאילו שיש להם מעט, ולהעביר לכיסם וכיסי המקורבים, ללא נקיפות מצפון ועוד נקודות.
    בכוחם לעשות שינוי, אבל אישית הם רוצים להשאיר את המצב הקיים לטובתם.
    יש לצאת נגדם אישית, כדי שיבינו שהצבור שעל חשבונו הם חיים, מאס בהם אישית. כי את הארגונים שלהם אפשר לשנות מבפנים.

  6. נעמה

    כל אדם יוצק תוכן בתפקידו הציבורי. אם קיים פיצול בין האישיות למהות התפקיד אזי האדם לא מתאים למלא אותו. אדם מפסיק להיות פרטי בו ברגע שמיוזמתו הוא נחשף למצלמות.התרומות הן בדר"כ ע"ח הנחות במס. ולא-משכורות בגובה כזה אינן מוצדקות במשק הישראלי. ולא- גם בארה"ב וגם באירופה אף אחד לא מחכה להם. ולא-הם לא רשאים לקבוע את המציאות הכלכלית ע"פ חבר המרעים וע"ח מעמד הפועלים ולא – הם לא רשאים למחוק חובות ע"ח משלם המיסים בו בזמן שהם מחזיקים נכסים פרטיים.ולא – לא שותים דיאט קולה- זה לא בריא.

  7. יואש

    נחמדות של אנשי שררה, פוליטיקאים ועשירים סתם אינה נמדדת ביחסיהם עם כמה חברים קרובים מסוגם. היא נמדדת ביחס לאחרים, לכפופים בעבודה, לקולגות ולבני אדם זרים.
    רקפת רוסק עמינח באה לראיון עם אילנה דיין כשהיא מוגנת ומתודרכת מראש בפני שאלות קשות ומכשילות. היא הרגישה בתוך הברנז'ה המוכרת לה. את דעותיה והבעותיה הפעילה בנון שאלאנטיות מתיהרת, מתיפיפת וצדקנית לא מעט.
    מה שעבר ממנה לקהל הקשוב, היה ניתוק מוחלט ממצב העובדים בישראל, ניצולי השואה ומקבלי השלמת שכר.
    עם שכר של חצי מליון לחודש באמת אין צורך לבדוק את חשבון העו"ש בבנק "שלך". הבנק של רקפת שמתיימר לתמוך בעסקים חדשים, קטנים ובינוניים בישראל, כושל לאורך כל הדרך במשימה זו. לאף מילה בנדון אין כיסוי.

  8. ישי

    בלתי ניתן להפרדה בין ה"חזיר הרע" הארגוני ל"חזיר הטוב" האישי. החזיר פה הוא גם הסימפתום וגם המחלה

  9. יוסי דהאן

    ייתכן שהניסוח היה גורף מידי. אני ודאי מאמין באחריות אישית של בני אדם למעשיהם והם צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם ויש להם גם אחריות מתוקף תפקידם בארגונים שהם עומדים בראשם. אולם הנקודה שאני רוצה להדגיש שהתרכזות בפן האישי מחמיצה לעיתים את העיקר וזה בחינת הארגון שבהם אנשים ממלאים תפקידים, במקרה הזה תאגידים כלכליים שמטרתם היא מקסום רווחים. וכך לגבי מוסדות אחרים, הדוגמה של ציונה למעלה אודות החיילים העומדים במחסומים המשרתים בשטחים הכבושים היא דוגמה מצוינת.
    דוגמה מעניינת מהזמן האחרון בהקשר התאגידי היא וורן באפט, אחד האנשים העשירים ביותר בעולם שקורא להעלאת מיסוי על העשירים ולקיצוץ במשכורות בכירים. לאחרונה באפט היה צריך להצביע האם לאשר את השכר השערורייתי של מנהלי תאגיד קוקה קולה, שהוא בעל מניות מרכזי בו. באפט נמנע.

    http://www.nytimes.com/2014/04/26/opinion/nocera-buffett-punts-on-pay.html?partner=rssnyt&emc=rss&_r=0

  10. הגיג

    הבכירים שבהם מדובר למדו להיראות כאילו הם "סבורים בכנות". מדובר החל בנהנתניהו וכלה ברוסק-עמינח. זה אחד הכלים שבהם מייצרים את ההון-שלטון-עיתון. מצער לראות שגם ליוסי דאהן יש בעיה בחשיפת מהות הבעיה. גם ״הדוגמה המעניינת״ בהקשר ההימנעות של וורן באפט מוכיחה שאין קפיטליזם נקי משחיתות, כפי שאמר ל״הארץ״ ד״ר מאיר גלבוע, חוקר משטרתי וותיק שתחת ידיו במשטרת ישראל וברשות להגבלים עסקיים עברו בין היתר אריה דרעי, אהוד אולמרט, פנחסי, יאיר לוי: ״ראש הממשלה, מקדש את ההון על פני כל דבר אחר. זה לא קרה סתם, זה התפתח מאוד ב–15 השנים האחרונות. כל הרפורמה שלו במשרד האוצר ב–2003 נתנה תאוצה לחיזוק ההון…תוכנית הייצוב הכלכלית ב–1985 העמיקה את הפערים. היא הזניקה את הקשר בין ההון לשלטון״.
    הוסיף גלבוע: ״המשטרה תמיד עושה את דברו של השלטון באותה תקופה… מי שאחראי זה הדרג הפוליטי ומי שישב תחתיו.
    אז מה עם המבקרים והשופטים? ״ככלל, לשופטים קשה לייחס כוונות פליליות לאנשים מאותה קבוצת התייחסות.״
    הראיון עם ד״ר מאיר גלבוע בקישור haaretz.co.il/tm/1.2304360

  11. אשכנזי אותנטי

    זאת שגיאה לצפות שאדם מסויים יהיה עשוי כל כולו מקשה אחת שמאפשרת לשפוט אותו בכזו קלות ופשטות. רקפת או תשובה לא מעניינים אותי כאישיות שלמה ובמילא אין לי כל סיכוי להכיר את מלא המכלול האישיותי שלהם. הדיון הרלוונטי עוסק במעשים שלהם, ורק אותם מעשים שמשפיעים עלי (ועל רבים רבים אחרים). ולכן גם השיפוט ממוקד על המעשים האלו. בדוגמאות שהובאו מדובר על מעשים רעים ולא מוסריים. אם אדם מגיע לעמדה כזו שמעשיו הרעים פוגעים בכל כך הרבה אנשים, יש לגנות בתוקף את המעשים הרעים האלו.
    לא רלוונטי בכלל שתשובה בנוסף לגזל שגזל אותי מתנהג באופן מקסים לילדים שלו. או לחילופין, שרקפת אולי מתהפכת על מיטתה בלילה אחוזה ברגשי אשמה על המנקות בבנק ושכרן העלוב.
    אני גם חושד שהאנשים האלו משחקים בדימוי ה"נחמד" שלהם באופן די ציני. תעשייה שלמה ומשומנת של אנשי יח"צ מתקיימת כדי להזין את התקשורת במסרים שמעבירים את "האישיות המקסימה" של המלאכים האלו לתוך דפי העיתונים וכתבות הטלוויזיה.

  12. יעקב לקס

    האמירה שבכותרת נאמרה ע"י ראה"מ גולדה מאיר כשהתיחסה בשעתה לפנתרים השחורים.
    האמירה הזו שרירה ותקפה גם לגב' רוסק-עמינח וגם למר גלעד.
    הם חביבים ונחמדים בחוג חבריהם. הם אולי "נדיבים" כלפי המסכנים בחברה ובכך הם מנקים את מצפונם.
    המוסדות המפלצתיים שבראשם הם עומדים מעוצבים אל מפלצתיותם באשמתם האישית ובכך מתגלה תוכם האמיתי והוא רע ופסול לא פחות ואולי אף יותר משל המוסדות ההם.
    אין הנחות אישיות לאף אחד מראשי המערכות הרעות האלה.
    ומלה לכותב המאמר שהתנצל כאן למעלה, חבל שפרסמת אותו, הוא לא בדיוק יהלום בכתרך.

  13. אחד

    עד כמה אפשר להיות תלוש מהמציאות ולכתוב דברים דמיונים שכאלה?
    הרי ברור ש"פרטים" בתאגידים אינם משתכרים באופן שווה והאליטה מביניהם, מנכלי"ם וסמנכלי"ם שמרוויחים מליונים בשנה בתוספת בונוסים שמנים, הם שותפים מלאים באופן אישי ל"מפלצתיות של המוסד" בו הם פועלים, והאינטרסים שלהם חופפים לגמרי תוך כדי שותפות מלאה עם הבעלים.
    תרומתם של הבכירים לנזקקים כמוה כתרומת הטייקונים ולא הופכת אותם למוסריים יותר, אלא רק לצבועים יותר.