הרשעת אולמרט: דיוקן של התלהמות מסוכנת

אתרום גם אני את תרומתי הצנועה לפרשת אולמרט. לפני כארבע עשרה שנים פרסמתי תחקיר מקיף על מעללי ישיבה חרדית לחוזרים בתשובה, שכותרתו "'שובו בנים' – דיוקן של משיחיות מסוכנת". התחקיר פורסם ע"י עמותת "קשב", וגם במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות ("הכת שתבעיר את ירושלים", 30.10.1999).

בתחקיר הוצגו נתונים על מעשים פליליים בהיקף רחב, בכלל זה עדויות על מקרים של אלימות אידיאולוגית (כמו הצתת דירות של סטודנטיות ערביות), קבלה במרמה של מיליוני שקלים כסיוע ממשרד הדתות עבור פעילויות שלא היו ולא נבראו ועוד הרבה צימעס. בראש הישיבה עמד אז הרב אליעזר ברלנד, שכעבור שנים נקשר שמו בפרשות מין ופלילים נוספות. עניין אחד, דווקא לא המרכזי בתחקיר, עסק בראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, וקמפיין הבחירות שניהל באותה שנה לראשות הליכוד מול שרון. התמזל מזלי ועמדו אז לרשותי מקורות יוצאי דופן מתוך הישיבה שגיבו את התחקיר בעשרות מסמכים ועדויות מוקלטות. מתוך עושר המידע עלה חשד סביר כי אולמרט גייס, במאבקו לכיבוש ראשות הליכוד, את תלמידי "שובו בנים" להתפקדות פיקטיבית מסיבית לליכוד בתמורה להבטחת טובות הנאה. בסיום התחקיר הגשתי תלונה נגד אולמרט במשטרה.

עפ"י העדויות הבטיח ראש העיריה דאז להעביר לידי הישיבה את המבנה של תלמוד תורה "נראה אור" ברח' עידו הנביא בירושלים, בתמורה להתפקדות האברכים לליכוד. העדויות טענו כי במהלך השיעורים בישיבה חילק הרב שלום ארוש, מקורבו של ברלנד, לתלמידים את טופסי ההתפקדות והסביר להם כי סוכם עם אולמרט שאם "שובו בנים" תצליח לגייס 4,000 חתימות היא תקבל שטח לישיבה "במקום טוב" בירושלים.

סמוך ליום הבחירות הפנימיות בליכוד כינס אהוד אולמרט מסיבת עיתונאים מיוחדת והכחיש בתקיפות את החשדות שעלו בתחקיר. הוא אף טען, כי הגיש נגדי תלונה נגדית במשטרה. כשניסיתי לברר זאת במשטרה התברר כי מדובר היה באיום שווא. זה היה נוהג שאולמרט אימץ לא פעם מול עיתונאים טורדניים מ"כל העיר" הירושלמי, שבו עבדתי בעבר.

במהלך התחקיר הגענו אל ביתו של הרב ארוש, ושוחחנו עם אשתו ובנו. השיחות לימדו כי הישיבה, הנתמכת גם בכספי מדינה, מימנה, למעשה, גם את ההתפקדות המסיבית של חבריה לליכוד. מיד לאחר הבחירות קיבלו המתפקדים את דמי הרישום, 50 שקלים, בחזרה מידי נציגי הישיבה.

נחמן ארוש, בנו של הרב שלום ארוש, טען בפנינו: "אהוד אולמרט הבטיח לישיבה שאם נביא לו סכום מיוחד של הוראות קבע להצטרפות לליכוד, הוא יתן לנו מבנה לישיבה".

בדיקת רשימת המתפקדים החדשים לליכוד העלתה כי אכן מופיעים בה עשרות שמות של תלמידי וראשי ישיבת "שובו בנים" וישיבת הבת שלה, "חוט של חסד". בין שמות המתפקדים הופיעו שמותיהם של הרב שלום ארוש, ראש ישיבת "חוט של חסד", אבירם שמואלי, מנהל החשבונות של ישיבת "שובו בנים", אברכים ונשותיהם וגם אברכים שעזבו את הישיבות ושבשמם התפקדו אחרים ללא ידיעתם.

בירור לא פורמאלי, שקיים על פי בקשתי מאיר מרגלית, חבר מועצת עיריית ירושלים, אישר כי אכן עיריית ירושלים החליטה באותה תקופה לתת ל"שובו בנים" להיכנס למבנה ברח' עידו הנביא.

העדויות שנאספו העלו, אם כן, כי ראש עירית ירושלים, אהוד אולמרט, או מישהו מטעמו, נתן ו/או הבטיח מתן טובות הנאה לישיבות חרדיות אנטי-ציוניות של זרם ברסלב בהנהגת הרב אליעזר ברלנד, שאנשיהן נוהגים להצביע, אם בכלל, לאגודת ישראל. שתי הישיבות הן עמותות שמקבלות תמיכה ממשלתית, ומחויבות עפ"י חוק שלא לעשות שימוש פוליטי כלשהו בכספי העמותות. העדויות שלימדו כי המתפקדים ביטלו את הוראות הקבע שמסרו למחרת ההתפקדות חיזקו את החשד כי ההתפקדות של בני הישיבה לליכוד נועדה מלכתחילה להשגת טובות הנאה מעירית ירושלים.

העדויות העלו ריח רע וחשד כי בוצעו במקרים הללו עבירות של שידול פסול של בוחרים, זיוף, מרמה, שוחד והתנהגות שאינה הולמת איש ציבור. בעקבות תלונתי והעברת חומרי התחקיר וההקלטות למשטרה זומנתי למשרדי יח"ה בבת ים ומסרתי עדות במשך כמה שעות. אחד הקצינים הרגיש נוח לשפוך את הלב בפני על כישלונותיו להרשיע את אולמרט בפרשיות קודמות, כמו פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד. "היו לנו את כל הראיות, אבל הוא זוכה בסוף", אמר הקצין בלי לנסות להסתיר את תסכולו. כעבור חודשים אחדים קיבלתי מכתב קצר מהמשטרה שיידע אותי על סגירת תיק התלונה שהגשתי נגד אולמרט בפרשת "שובו בנים".

תלונות במשטרה

למה אני טורח לספר זאת אחרי כל כך הרבה זמן?

רצה הגורל, ומאז הקמת עמותת "קשב", שאותה אני מנהל, הגשתי שתי תלונות רשמיות למשטרה נגד אנשי ציבור. האחת נגעה לאולמרט בפרשת "שובו בנים" והשנייה הציגה חשדות לביצוע עבירות מין של המועמד לנשיאות המדינה, דאז, משה קצב. שתי התלונות, למרות מהותן החמורה, לא זכו לטיפול של ממש, ורק כעבור שנים לא מעטות הגיעו שני אנשי ציבור אלה לבית המשפט והורשעו בפלילים.

לא הצטערתי על כניסתו של קצב, האנס הסדרתי, לכלא. לגבי אולמרט התמונה מורכבת יותר. במהלך השנים נסקה הקריירה הפוליטית של אולמרט, מצד אחד, אך מהצד השני הצטבר וגבה הר החשדות והפרשיות שנגעו להתנהלותו חסרת העכבות בדרך אל הפסגה, שפרשת "שובו בנים" היא דוגמא אחת מני רבות מסוגה. הן בתפקידי כעיתונאי ירושלמי והן בתפקידי האחרים נחשפתי לא פעם להתנהגותו הזחוחה והשחצנית, שהקנתה לו אויבים רבים. אבל במשך הזמן הכרתי גם במהות היחסית לפעמים של חולשותיהם של אנשי ציבור. אולמרט לא היה נקי כפיים והיה אחראי לנבזויות פוליטיות לא מעטות בתקופת כהונתו כראש עיר בירושלים. מצד שני, הוא גילה אומץ אישי ופוליטי יוצא דופן כראש ממשלה במשא ומתן שניהל עם אבו מאזן לפתרון הסכסוך עד שביצעו בו סיכול ממוקד ומאורגן שסילק אותו מכהונתו. נחשפתי עם השנים גם לצדדים האנושיים שבו, ולא אהבתי את המתקפה המתלהמת נגדו לאחר עזיבתו את ראשות הממשלה. בזמנו לא היססתי להגיש נגדו תלונה במשטרה, אך קולות הסיפוק והעליצות שנשמעו לאחר הרשעתו על ידי השופט דוד רוזן, עוררו בי גם אי נחת.

הדעה כי "תפסו את הגנב" ואנחנו בדרך ל"ניקוי האורוות" צורמת כקקפוניה באזני. די להסתכל במוקדי הכוח בחברה: בבנקים שרשמו השנה 15 מיליארד שקל רווחים לא מוצדקים מעמלותינו בלבד, מהעושק של תאגידי המים, מהשכר השערורייתי של הבכירים, מהפערים הבלתי נסבלים, משחיתותה המובנית של המערכת הפוליטית, על מנת לשאול את השאלה המתבקשת: האם באמת תפסנו את הגנב או שמא כל פרשת אולמרט רק משבשת את תודעתנו ומעוורת את עינינו מלראות את מהותם החזירית של מבני הכוח בחברה הישראלית ואת ריקבונה של השיטה? אולמרט אולי נפל אבל אין לשמוח.

יזהר באר, עיתנואי לשעבר ב"הארץ" ומנהל בצלם לשעבר, מנהל כיום את עמותת קשב