הכסף - מנין הוא בא? רדיקלים בבנק המרכזי האנגלי

אם המערכת הבנקאית בכללה יוצרת כסף כל העת בהיקף אדיר, מה מווסת אותה? מה שומר את הכסף החדש במערכת הבנקאית- מדוע הוא אינו זולג לנכסים ריאליים וגורם לאינפלציה מטורפת? ומדוע שער החליפין אינו צונח? הרי זה מה שהיה קורה אם הבנק המרכזי היה "מדפיס כסף".

יש כאן נקודות מאד מעניינות, אבל גם נקודה שנראית לי מוזרה. לפי ספרי הלימוד בכלכלה, מבחינה היסטורית, הבנקים הפרטיים הם אלו שבהם התהליך הזה נולד, מתישהו בימי הביניים. ללא שמישהו יבין זאת מראש, תהליך "ההלוואה ללא כיסוי" יצר כסף (או אשראי). רק בשלב הרבה יותר מאוחר נוצרו בנקים מרכזיים שניסו להכניס סדר למערכת. כלומר, התהליך המתואר כאן מוכר היטב, ואני לא בטוח שהבנתי מה החידוש כאן.

אנסה לענות לנקודות שהעלה המגיב האנונימי 'אסף'

לנקודה 1. הטענה שהמחקר של הבנק המרכזי האנגלי אינו אלא "חיבור קצר שמסביר כמה דברים", ובצורה אחרת: "הנטיה המשונה שלך לקרוא לחיבור של הבנק המרכזי הבריטי מחקר"

לא מדובר על חיבור קצר, מדובר בשני מאמרים/מחקרים של הבנק המרכזי האנגלי: "יצירת כסף בכלכלה המודרנית", שנכתב במשותף על ידי שלושה כלכלנים מדירקטוריון האנליזה המוניטרית של הבנק ומאמר נוסף: "מבוא על מה זה כסף". המאמרים מגובים בשני סרטוני וידאו על מה זה כסף ויצירת כסף. נראה שהבנק מתאמץ להעביר את המסר שלו, ורוצה לסלק מספרי לימוד הכלכלה את המודל המסודר, המתקבל על הדעת , אבל שאינו נכון, שמלמדים כיום על כסף, ולהתחבר במקום זה עם העולם האמיתי.
זה לא "חיבור קצר", זניח, "שמסביר כמה דברים", זה מאמר רדיקלי, שכבר משפיע כפי שאנו רואים במאמר של מרטין וולף שפורסם חודש אח"כ בפיננשל טיימס, בדעות של אנדרו הולדיין הכלכלן הראשי המיועד של הבנק אוף אינגלנד בהקדמה לדוח בשם 'כלכלה, חינוך ואי-לימוד' Economics, Education and Unlearning: מאפריל 2014, ובמאמר חדש מה-4 למאי בשם: 'נדרש שיפוץ יסודי בתוכנית הלימודים המקובלת של הכלכלה'. The mainstream economics curriculum needs an overhaul

לנקודה 2. "מי ששולט בכמות הכסף הוא בסופו של דבר רק הבנק המרכזי"
המאמר של הבנק המרכזי האנגלי אומר שהבנק המרכזי משפיע, לא שולט, על כמות הכסף. המשפט המופיע בשורות המודגשות הראשונות של המחקר הוא: 'בסופו של דבר כמות הכסף הנוצרת בשוק, תלוייה Depends במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. תלוייה ולא נשלטת או נקבעת.

משמעות זו מקבלת חיזוק משני מקומות נוספים במחקר: (1) מתוך ה- Overview בעמוד הראשון של המחקר:
"In normal times, the central bank does not fix the amount of money in circulation, nor is central bank money ‘multiplied up’ into more loans and deposits"
ובתרגום חופשי:
בימים כתיקונם, הבנק המרכזי אינו קובע את כמות הכסף שבמחזור, וגם כספי הבנק המרכזי בבנקים המסחריים אינם 'מוכפלים' ליותר הלוואות ופיקדונות.
(2) במסקנה הסופית של המחקר של הבנק המרכזי הבריטי: "בניגוד לתיאור שנמצא בחלק מספרי לימוד, הבנק המרכזי של אנגליה לא שולט ישירות בכמות של בסיס הכסף או בכמות הכסף הרחב. למרות זאת, הבנק המרכזי של אנגליה עדיין יכול להשפיע על כמות הכסף במשק." (הדגשה לא במקור).
הבנק המרכזי האנגלי אומר במפורש שהוא לא שולט בכמות הכסף, אלא שיש ביכולתו להשפיע! יש הבדל מהותי בין יכולת השפעה לבין שליטה.

יותר מזה. הבנק המרכזי האנגלי מציין, שמכיון שהשפעה דרך שערי הריבית מוגבלת על ידי חסם תחתון, (ריבית אפסית), הבנק יצא בתכנית המבקשת להעלות את כמות הכסף במשק באמצעות רכישת נכסים.
"Conclusion
“….. And in contrast to descriptions found in some textbooks, the Bank of England does not directly control the quantity of either base or broad money. The Bank of England is nevertheless still able to influence the amount of money in the economy. It does so in normal times by setting monetary policy — through the interest rate that it pays on reserves held by commercial banks with the Bank of England. More recently, though, with Bank Rate constrained by the effective lower bound, the Bank of England’s asset purchase programme has sought to raise the quantity of broad money in circulation. This in turn affects the prices and quantities of a range of assets in the economy, including money". (הדגשה אינה במקור)

נקודה 3. בה מכניסים בדרך האחורית את סיפור התיווך. אבל כלכלני הבנק המרכזי האנגלי טוענים במפורש כי "בנקים לא פועלים פשוט כמתווכים"
“banks do not act simply as intermediaries”.
יש גם סתירה מהותית בין מתן הלוואות על בסיס יחס רזרבה, כאשר מלווים כסף שלא הופקד, לבין מושג הבנק כמתווך.
כללית, תיאורית ה'תיווך' היא המנטרה שרוב הכלכלנים בולעים יחד עם לימודי הכלכלה שלהם. ברגע שהיא מתיישבת בראש, קשה להיפטר ממנה וקשה עוד יותר למצוא את הדרך להוציא אותה.

לנקודה 4. הטענה כי "הדפסת כסף ושימוש בו למימון הוצאות הממשלה היא מס לכל דבר". איך נקרא להדפסת כסף ע"י הבנקאות הפרטית ושימוש בו למימון הוצאות הממשלה? מן מהשמיים מאלוהי השוק החופשי? ברכה מהקדוש של הבנקים?
גם אם נקבל את הטענה, בקונוטציה השלילית שבה, אני מעדיף מס למימון הוצאות הממשלה מאשר הדפסת כסף ע"י הבנקים הפרטיים שהיא בפרפרזה לדבריו, מס שאנו משלמים לבנקאות הפרטית.

הטענה "אם הבנק המרכזי החליט שכמות הכסף יכולה לגדול ב-5% בשנה, הממשלה היתה יכולה לנהל גירעון תקציבי של 4% מהתמ"ג ללא גיוס הון או מיסוי". שהמגיב אומר שהיא שגוייה, מצוטטת מהמאמר של מרטין וולף. בין מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלי ראשי ב"פייננשל טיימס", הנחשב לאחד מכתבי הכלכלה המשפיעים ביותר בעולם, לבין המגיב האנונימי, אני בוחר לקבל את דבריו של מרטין וולף.

נקודה 5. " אין שום דבר רדיקלי במודל כפי שמציגים אותו בבנק המרכזי הבריטי" והדוגמה היא מודל שנכתב במקום אחר המבוסס וחוזר על המנטרה של הבנקאות כמתווך שהועלתה בנקודה 3. הטיעון הזה מעניין שכן ההסבר של הבנק המרכזי האנגלי על תהליך ההלוואות בנקאיות ויצירת כסף נוגד למודל שנכתב.

לפי התיאוריה הכלכלית המקובלת, הבנקים פועלים כ'מתווכים' בין מי שיש לו כסף לבין מי שזקוק להלוואה. אנשים חוסכים ומפקידים את כספם בבנקים. הבנקים נדרשים להחזיק חלק קטן מכסף זה כרזרבה בבנק המרכזי, ויכולים להלוות פי כמה מהכסף שהופקד בהם לצרכנים או ליזמים שרוצים להשקיע אותו במיזם רווחי. ההלוואות מוגבלות ע"י פקדונות הציבור בבנקים, ויחסי הרזרבה הנקבעים ע"י הבנק המרכזי.
הבנק המרכזי של אנגליה טוען כי מודל יחס הרזרבה שגוי, ומדובר במיתוס, והתהליך למעשה הפוך. המחקר טוען כי בנקים מסחריים פרטיים אינם פועלים פשוט כמתווכים, אלא מייצרים כסף 'יש מאיין' באמצעות הלוואות שהם נותנים, ללא תלות אמיתית בהיקף הרזרבות, והלוואות אלו יוצרות את הפיקדונות. כמות הכסף שנוצרת במשק תלויה בביקוש להלוואות ולאשראי, והריבית, שהיא המחיר של היצע האשראי, הנקבעת ע"י הבנק המרכזי, משפיעה על הביקוש להלוואות.

הטענה ש"עדיין צריך שמול כל הלוואה יהיה מקור מימון – פקדונות או הון עצמי או הלוואה מהבנק המרכזי." מנוגדת לטיעון הבסיסי של הבנק המרכזי האנגלי: שרוב הכסף בכלכלה המודרנית נוצר 'יש מאיין' בלי שיש מקור מימון מול כל הלוואה, על ידי בנקים מסחריים פרטיים באמצעות הלוואות שהם נותנים, שהלוואות יוצרות פיקדונות, שבנקים יוצרים כסף ולא פשוט משאילים את פקדונות החוסכים, ושמושג 'מכפיל הכסף' בספרי הלימוד בכלכלה הינו מוטעה.

בנוסף, הטענה הזו היא חסרת משמעות, שכן בסופו של יום, הבנק המרכזי תמיד יספק את הפקדונות הנדרשים לבנקים הפרטיים במידת הצורך. גם הטיעון שהמאזן של הבנק מאוזן זו טאוטולוגיה, מאזן תמיד מאוזן.

הטיעון העיקרי השני במאמרי, של מרטין וולף, הוא כנגד יצירת כסף ע"י בנקים פרטיים. יש הבדל מהותי בין ייצור כסף ע"י בנקים מסחריים המייצרים כסף יש מאיין ומלווים אותו משיקולי רווח וצמיחה שלהם. לבין ייצור כסף ע"י הבנק המרכזי כדי לשרת את האינטרסים הרחבים יותר של הציבור והחברה. מערכת מוניטרית ציבורית יכולה וצריכה להיות צודקת ולשרת את כל האזרחים, לא רק את האליטה העשירה. אבל מבחינת המגיב "כל הטענות על איך הפרטנו את ייצור הכסף,? איך הגענו למציאות בה בנקים מסחריים פרטיים יוצרים כסף, וקובעים את כמות הכסף בשוק על פי שיקולי הרווח שלהם בלבד הם לחלוטין לא במקום"

המחקר של הבנק המרכזי האנגלי הוא מאמר רדיקלי, המשקף את ההבנה של כלכלנים מרכזיים שיש בעיות מהותיות ובסיסיות בלימודי ובמדע הכלכלה המחייבות פתרון, שאי אפשר יותר להמשיך במדיניות של בת יענה, ואת המוכנות להתמודד עם בעיות אלו. מרטין וולף מהפיננשל טיימס, אנדרו הולדיין הכלכלן הראשי המיועד של הבנק אוף אינגלנד, פרופ' נתן זוּסמן מנהל מחלקת המחקר וחבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל, וכלכלנים בכירים נוספים, בעיקר מאירופה אך גם מארה"ב חושבים שנדרשת רביזיה יסודית בתוכנית הלימודים המקובלת של הכלכלה. The world has changed, the syllabus hasn't, 'העולם השתנה, לימודי הכלכלה לא השתנו'.
המגיב האנונימי אינו שותף לדעות אלו. לדבריו "אני לא רואה מה רדיקלי בו, ולמה צריך להחליף את המודל כפי שהוא מוצג בספרי הלימוד". יש לו בעייה.

מערכת התגובות כנראה חוסמת תגובות שיש בהן קישורים (ולכן נמחקה לי תגובה מפורטת יותר), אבל מי שמעוניין, יכול לעשות גוגל לביטוי
banking mysticism
ולמצוא את הדברים שפול קרוגמן כותב בנושא.
הנה כמה ציטוטים:
As I (and I think many other economists) see it, banks are a clever but somewhat dangerous form of financial intermediary, one that exploits the law of large numbers to offer a better tradeoff between liquidity and returns, but does so at the cost of taking on very high leverage, with all the risks that entails.

וגם, כאילו הוא כותב ממש על הפוסט הנוכחי של אמנון:
"It’s obvious that many commenters don’t get the distinction between the proposition that banks create money — which every economics textbook, mine included, says they do (that’s what the money multiplier is all about) — and the proposition that their ability to create money is not constrained by the monetary base. Sigh.

ועוד:
As I read various stuff on banking — comments here, but also various writings here and there — I often see the view that banks can create credit out of thin air. There are vehement denials of the proposition that banks’ lending is limited by their deposits, or that the monetary base plays any important role; banks, we’re told, hold hardly any reserves (which is true), so the Fed’s creation or destruction of reserves has no effect.

This is all wrong, and if you think about how the people in your story are assumed to behave — as opposed to getting bogged down in abstract algebra — it should be obvious that it’s all wrong.

ואגב, אני לא אומר שזה שגוי שאפשר להספיד כסף במקום להטיל מיסים אחרים. בוודאי שזה נכון. אני אומר שעצם השיוש בהדפסת הכסף כדי לממן הוצאות ממשלה הוא, בעצמו, מס. ואין שום סיבה לחשוב שהוא מס צודק.

ואחרונה, סחטיין על ההתעלמות החיננית מכך שבפוסט המקורי נכתב שהאפשרות להדפיס כסף בידי הממשלה מוכיחה שאין ממש בטענה שאין מספיק כסף לענות על צרכים חברתיים, שהיא ללא ספק הטענה המבולבלת ביותר בפוסט המבולבל הזה.