יום חשבון הנפש של שר הביטחון

כתבת, "נמשיך לשאוף אל השלום" – אך מה בעצם אתה עושה למען זה? ליאור בן אליהו, אח שכול, עונה לאיגרת של משה יעלון למשפחות השכולות
ליאור בן אליהו

English

לכבוד שר הביטחון משה יעלון,

כאח שכול וכבן למשפחה שכולה, אני מעוניין לענות לאיגרת למשפחות השכולות שפרסמת לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. כמו שדאגת להפיץ את מסר האיגרת ברבים, אני מוצא לנכון לפרסם בפומבי את המסר שלי אליך, כבוד שר הביטחון.

כתבת כי למרות שגשוגה של מדינת ישראל בתחומים רבים, "טרם הגענו אל המנוחה והנחלה" וכי "נמשיך לשאוף לשלום". אני מבקש ממך שר הביטחון, לרגל יום הזיכרון הזה, מעט חשבון נפש אישי. האם אתה תרמת לקידום מדינת ישראל ואזרחיה לעבר "המנוחה והנחלה"? האם אתה באמת "שואף לשלום"? הרי עוד לפני שמונית לשר הביטחון, הכרזת שאין מקום להקמת מדינה פלסטינית. ודווקא בחודש האחרון, בתקופה בה המשא ומתן המדיני נקלע לקשיים, מצאת לנכון לאשר את הרחבת ההתנחלות היהודית בחברון ולהפר את הסטטוס-קוו בעיר. כמו כן, מצאת לנכון לאשר הפקעת 984 דונמים מאדמות פרטיות פלסטיניות בגוש עציון ולהכריז עליהם כאדמות מדינה, לטובת הרחבת ההתנחלויות נווה דניאל, אלעזר, אלון שבות והמאחז הלא-חוקי נתיב האבות. פעולות אלה מצידך יחד עם דעתך השלילית על הקמת מדינה פלסטינית, גורמות לי לתהות על משמעות מושג ה"שלום" בעיניך, והאם אתה באמת מעוניין בו. האם אתה באמת מעוניין להצעיד את אזרחי ישראל אל המנוחה והנחלה, או אולי אל עבר ההתנחלות החדשה, בין כמה שיותר כפרים פלסטינים?

הדבר העצוב, שר הביטחון, הוא שעל מנת שנגיע אל המנוחה והנחלה יש לפתור את הסכסוך הזה שבעקבותיו מתווספות עוד ועוד משפחות למעגל השכול, אך נראה שאתה וממשלתך לא מעוניינים באמת לפתור אותו, אלא רק "לנהל" אותו. ולנהל אותו, משמעו להמשיך את השליטה הצבאית על עם אחר, שמובילה בהכרח להתנגדות אליה, לדיכוי ההתנגדות אליה וכן הלאה. המשך "ניהול הסכסוך" יביא בהכרח לעוד חללים ועוד משפחות שכולות.

תמר, אחותו של ליאור בן אליהו, שנהרגה בפיגוע באוטובוס ב-2003.
תמר, אחותו של ליאור בן אליהו, שנהרגה בפיגוע באוטובוס ב-2003.

כשר ביטחון, אני בטוח שאתה מבין שיש הבדל בין מתן מענה לסיכונים מיידיים לבין מתן מענה לסיכונים ארוכי טווח. בטווח הארוך, למרות השגשוג של מדינת ישראל בתחומים שונים, המשך השליטה הצבאית על הפלסטינים והמשך הסכסוך, הם הסיכון הגדול ביותר לביטחון אזרחי ישראל ולעתיד המדינה. ירי הרקטות מרצועת עזה על תושבי הדרום, פיגועי הטרור נגד אזרחים ישראלים, פעולות ההתנגדות של מחבלים נגד חיילי צה"ל והמתיחות עם חיזבאללה, הם חלק מהסכסוך ותוצאה של "ניהול הסכסוך" במקום מעשים לכיוון פתרונו. לכן, עליך לגלות אחריות לביטחון אזרחי המדינה בטווח הארוך ולתמוך בצעדים שיקדמו את פתרון הסכסוך. על הפתרון המדויק ניתן להתווכח, אך על הצורך בצעדים אשר מכירים בזכותו של העם הפלסטיני לחיות בארץ הזאת יחד איתנו, תחת ריבונות המקנה לו את כל הזכויות והחירויות הניתנות לאזרחי מדינה דמוקרטית, אין להתווכח. זכויות וחירויות אלה לא צריכות לבוא על חשבון ביטחון אזרחי ישראל, אלא דווקא כדי להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל.

כתבת כי המשפחות השכולות שילמו את "המחיר הכבד מכול כדי שנוכל להמשיך לחיות בארץ הזו", אך אני תוהה האם לא כולנו משלמים את המחיר על כך שאתה וממשלתך לא מוכנים לשלם את המחיר ולעשות מעשים אמיצים לקידום השלום, המנוחה והנחלה. כאח שכול, חשוב לי להבהיר כי לא איבדתי את אחותי "כדי שנוכל להמשיך לחיות בארץ הזו", אלא מפני שממשלות ישראל לא השכילו להסתכל על הטווח הארוך, העמיקו את השליטה הצבאית על הפלסטינים, הרחיבו את מפעל ההתנחלות, דיכאו כל תקווה למציאות אחרת והעדיפו את "ניהול הסכסוך" על פתרון שישמור על ביטחונם של אזרחי ישראל.

אסיים במילותיו של יהונתן גפן: "עד שלא נשתחרר מהקולוניה הזו שלנו לא יהיו לנו ימי עצמאות, רק ימי זיכרון".

בכבוד רב,
ליאור בן אליהו, אח לחיילת תמר בן אליהו שנרצחה בפיגוע אוטובוס בירושלים ב-11 ביוני 2003

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יואב

    מטורף מי שמתגייס לצבא הכיבוש. מטורף. הורים ששולחים את ילדיהם לצבא הם חסרי אחריות ושכל. קורבנות לעולה על מזבח של כלום.

  2. טלי

    אלו הם המלים המדויקות שהייתי כותבת בעצמי, כיתומת צה"ל, לשר הביטחון, אלמלא הייאוש כבר ייבש לי את כל המלים.

  3. רחל אלגזי

    שר הביטחון כנראה התכוון לשלום פלסטינים. בסגנון: היו שלום ותודה על הדגים.. ואם אפשר לכו לשחות איתם בים.

  4. לירן

    יש רק בעיה אחת קטנטנה. כאשר הערבים ממשיכים לסרב לכל הסדר שלום ולא משנה מה מציעים להם וכאשר הם ממשיכים בתרבות שמקדשת את הרצח ומינקות מחנכת לשנאה, מה לך להלין על שר הביטחון ושאר היושבים בכנסת?

  5. מאיר עמור

    לפניכם דברים שכתבתי בדיון בפייסבוק שנערך לפני כעשרה ימים. לדעתי הדברים הללו קשורים בקשר ישיר לדבריו החכמים של ליאור בן אליהו ותומכים בעמדתו.

    המיסים שאנו תורמים צריכים לשרת את האזרחים של המדינה ולא את האירגון שנקרא מדינה. אנחנו צריכים לציית לחוקים כי שלטון החוק הוא הבסיס של האירגון שנקרא מדינה אזרחית (ולא שלטון הכוח שהוא הבסיס למדינה של חמס שאינה מדינה אזרחית). אנחנו צריכים/ת לתרום למדינה את חיינו אם האירגון שנקרא מדינה ראוי לכך. זאת אומרת, אם המנהלים של האירגון שנקרא מדינה עושים כל שביכולתם על מנת למנוע מלחמה ורצח ונשארים בלי שום ברירה אחרת להגן על חייהם של האזרחים/ת. האירגון שנקרא מדינת ישראל כיום לא עומד באף אחת מהדרישות הללו.
    האירגון שנקרא מדינת ישראל, המנוהל כיום על ידי פוליטיקאים מהזן הנלוז ביותר, לא עושה שימוש יעיל וצודק בכספי המיסים שלנו, לא מכפיף את כל האזרחים לשלטון החוק משום שמדינת ישראל לא רוצה להכיר בשלטון החוק ואינה מעוניינת להגדיר את אזרחיה (ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאזרחיה אינם ישראלים, נניח כמו שהקנדים הם קנדים, אלא משהו אחר).
    שלישית ולסיום, האירגון שנקרא מדינת ישראל והפוליטיקאים המנהלים את האירגון הזה לא עושים כל מאמץ אמיתי להשיג שלום עם שכנינו הקרובים ביותר: הפלסטינים. ההיפך הרבה יותר נכון. הם מוליכים אותנו ואנשים רבים בעולם בכחש. הם גורמים להמשך התהוותו ועיבויו של עוול היסטורי, ליצירתו של פשע אנושי ולהיווצרותו של אסון בקנה מידה עולמי. בנוסף, רוב הנפגעים/ת מהחלוקה הלא שיויונית של נטל המיסים והוצאתם הם האזרחים/ת החלשים/ת שבחברה הישראלית. יש להם/להן שמות פרטיים ושמות משפחה בדרך כלל של מזרחים/ת, ערבים/ת, אתיופים/ת, מהגרים/ת מחבר העמים, חרדים כאלה ואחרים.
    לאורך שנים ובאופן עיקבי אנשים אלה מנועים באופן אקטיבי (שיטת בחירות ומסעי בחירות ואלימות כנגד התארגנות עממית וחופשית) מלקחת חלק בהחלטות הפוליטיות הנוגעות לחייהם. מספקים להם שירותי בריאות, חינוך, עבודה, מגורים, ואיכות חיים גרועים ביותר לעומת אחרים. שודדים אותם לאור היום בתשלומי מיסים ישירים ועקיפים לא יחסיים. כופים עליהם חוקים שלעולם אינם נאכפים על הקבוצות והאישים החזקים בחברה הישראלית. הייצוג התרבותי שלהם והייצוג המעשי שלהם בכל מוסדות האירגון שנקרא מדינה הוא לא מייצג, לא צודק, ומבטא דיכוי ישיר או עקיף. מכל הסיבות הללו, הדרך היחידה שנותרה לאנשים אשר מדוכאים על ידי האירגון שנקרא מדינת ישראל אשר מנוהל על ידי פוליטיקאים שברובם הם/הן או הפכו להיות מושחתים/ת בבסיסם כחלק מהמערכת השלטונית, הדרך היחידה שנותרה פתוחה בפניהם להביע מחאה אזרחית דמוקרטית וצודקת היא: לסרב לתרום ולשרת את האירגון שפוגע בזכויותיהם ולא מכבד את חייהם.

    עד אשר האירגון הזה יתוקן הדרך להשגת התיקון היא סרבנות חברתית. על כן אמרתי לאוריאל פררה כל הכבוד. כי הוא אומר ועושה את שצריך לומר ולעשות כאזרח הנאלץ להאבק באירגון שנקרא מדינה במדינה שבה הוא חי: מדינת ישראל.

  6. דרור BDS

    אתחיל במילותיו של שלומי חתוכה

    מכתב לנער מהפריפריה
    אַל תִּתְגַּיֵּס
    זֶה הַמֶּרֶד

    גַּם כָּכָה
    לֹא תַּשִּׂיג דָּבָר
    כָּל הַהַבְטָחוֹת
    שְׁמוּרוֹת לַלְּבָנִים
    וְכָל הַהֲנָחוֹת
    מֻבְטָחוֹת לְיַלְדֵיהֶם
    וְגַם כָּכָה הַזְּכֻיּוֹת
    שְׁקוּלוֹת פָּחוֹת מִן הַדְּמָעוֹת
    שֶׁל אִמְּךָ
    אוֹ שֶׁל אִמּוֹ

    מָה אַתָּה צָרִיךְ
    שֶׁיָּדֶיךָ יִתְרַגְּלוּ אֶל הַמַּתֶּכֶת
    וְעֵינֶיךָ לְהַבִּיט אֶל יְדִידִים
    דֶּרֶךְ הַכַּוֶּנֶת
    וְלָמָּה לְךָ לִשְׁמֹעַ
    נְבִיחוֹת שֶׁל מְפַקְּדִים
    עָדִיף לְךָ
    הַצְהָרוֹת אַהֲבָה
    שֶׁל נַעֲרָה

    גַּשׁ אֶל הַקַּבָּ"ן
    סַפֵּר לוֹ
    עַל חֲלוֹמוֹתֶיךָ:
    הוּא יַחְשֹׁב אוֹתְךָ לִמְטֹרָף;
    לֵךְ אֶל הָרוֹפֵא
    שְׁאַל אוֹתוֹ
    מַדּוּעַ מְוַדְּאִים שֶׁאַתָּה בָּרִיא
    רַק לִפְנֵי
    שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתְךָ לָמוּת

    קַח אֶת שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הַלָּלוּ
    הַעֲנֵק אוֹתָן לַלֵּב
    שֶׁטַח
    אֵשׁ טוֹבָה
    זֶה הַמָּקוֹם
    הַמְּטַשְׁטֵשׁ אֶת הַגְּבוּלוֹת

    אוֹ לְפָחוֹת
    הַעֲנֵק אוֹתָן לַשֵּׂכֶל
    קַח אֶת שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים לַחְשֹׁב
    לַחְקֹר
    לָדַעַת
    שֶׁהֲרֵי גַּם אִם תְּבַקֵּשׁ לְהִלָּחֵם וְלַהֲרֹג
    הֲרֵי קֹדֶם עָלֶיךָ לְגַלּוֹת
    מִיהוּ בְּדִיּוּק
    הָאוֹיֵב שֶׁלְּךָ.

    ואסיים במילותיו של שלומי חתוכה
    אֲנִי חַיָּל קָטָן מִדַּי
    לְהִלָּחֵם בָּךְ בַּחֲרָבוֹת,
    אֲבָל לִכְתֹּב אֲנִי יָכוֹל
    וּלְכַוֵּן אֶת הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּךְ
    אֶל רַקָּתֵךְ –
    שַׂמְתִּי פֶּתֶק כְּמוֹ כֻּלָּם,
    כָּתַבְתִּי שָׁם:
    שֶׁתֵּהָרְסִי
    וְתֵחָרְבִי
    עַד הַיְּסוֹד.
    (מתוך: ירושלים של מטה)
    http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2134490

  7. ישי

    הבערות היא הסכנה הקיומית האמיתית שלנו כעם.
    מי שמניח כל מיני הנחות יסוד ללא שום מושג וללא שום לימוד הנושא בו הוא עוסק הוא במקרה הטוב אידיוט,במקרה הפחות טוב הוא נבל.

    אין ולא הייתה לערבים שסביבנו שום שאיפה אמיתית ליסוד מדינה עצמאית בשטחי ארץ ישראל המנדטורית,גם כיום הערבים לא מונעים משאיפות לאומיות,אלא מ"רוח ההתנגדות".
    אם ישנה שאיפה לאומית לחלק מהערבים שכאן היא להשתייכות לאומית לסוריה הגדולה,או לחילופין ליישות ערבית כלשהיא גדולה.
    אתם לא שומעים מה הערבים מדברים,אתם לא מסוגלים להבין את הניואנסים שלהם,כי אתם מזלזלים בהם,אתם בטוחים כי אין להם תרבות משל עצמם,אין להם עולם מושגים חברתיים משל עצמם,אתם רוצים להחיל עליהם את מושגי התרבות המערבית שאף על עצמנו כפינו בצורה קיצונית…

    היה לי חבר שבשנות ה-20 שלנו היינו הולכים לאיש חכם להתווכח על דעות והשקפות,בדרך כלל הוא היה פוטר אותנו בתשובה לכו לקרוא ועוד לקרוא ללמוד ולהחכים,לפני שתביעו את הדעות שלכם.
    קדמו אתכם אחרים,היתרון שלכם עליהם הוא בכך שיש לכם רוחב יריעה גדול יותר להכיר,אז נצלו אותו.
    לאחר-מכן לא יהיו לכם הרבה טעויות פטאליות.

    1. יוסי אמיתי

      את תגובתו של ישי למכתבו הכאוב של ליאור בן אליהו קראתי בתחושת סלידה גוברת והולכת.
      ישי מעלה טענה צודקת לכשעצמה: הצורך ללמוד, להחכים ולהרחיב דעת טרם הבעת דעה. אך טענה צודקת זו היא בידיו קרדום לחפור בו כדי לקדם מטרות נלוזות של המשך הכיבוש והדיכוי, ומכאן גם התמשכותה של הקזת הדם ההדדית.
      את הטענה שמטיח ישי במתנגדי הכיבוש ("אתם בכלל יודעים מילה בערבית, מושג בתרבות שלהם, שאתם מתיימרים לייצג את הרצונות והכמיהות של הערבים?") ניתן להחזיר לו בריבית-דריבית: יש בדבריו אינדיקציות לא מעטות שהוא עצמו אינו מכיר את שפת הערבים ותרבותם, שמעולם לא קרא ספרות ערבית כלשהי, שבקיאותו בהיסטוריה הערבית שואפת לאפס, וששלל טיעוניו לגבי רצונותיהם של הערבים ("הם אינם רוצים מדינה פלסטינית עצמאית אלא השתייכות לסוריה הגדולה", וכיו"ב) לקוח מדפי מסרים של מכוני מחקר מפוקפקים ושל "מסבירים" מטעם.
      וגרועה מכל היא הצדקנות, ההיטהרות העצמית תוך זילזול באנושיותו של העם שאנו שרויים עמו בסכסוך רב שנים. כתרומה צנועה שלי לתיקון המידות של ישי אני מבקש להפנות אותו למאמרו של זאב ז'בוטינסקי, "על קיר הברזל" (1923). אני חולק על המסקנות הפוליטיות העולות ממאמר זה, אבל לשבחו של ז'בוטינסקי ייאמר כי הוא הכיר בייחודו של העם הפלסטיני, בהיותו עם נורמלי ככל העמים, ובכך שהתנגדותו למפעל הציוני היא תגובה נורמלית שכל עם יליד אחר היה נוקט אילו חש מאוים ע"י מתיישבים מעבר לים.
      כמי שבעצמו למד ולימד את ההיסטוריה של העמים הערביים, לרבות העם הפלסטיני, וכמי שניהל את המרכז האקדמי הישראלי בקהיר וקיים הידברות גלוית לב עם טובי האינטלקטואלים המצריים, אני ממליץ לישי ולדומיו ליישם בעצמם את מה שהם מציעים לזולתם, וללמוד היטב, במסגרות אקדמיות איכותיות, את הנושאים המזרח תיכוניים החשובים כל כך. אולי כך יחסכו מאתנו הטפות מוסר צדקניות וחלולות.

  8. שאול סלע

    מלחמת אוקטובר – אני האנטי גיבור

    לא הייתי אמור להגיע לסיני ,לא הייתי אמור להשתתף במלחמה,לא הייתי אמור להרוג וכמעט להיהרג. תמיד ידעו שמשהו לא בסדר איתי לפני שהתגייסתי,מספר פעמים הועלתה האפשרות שאפנה לשרותי בריאות הנפש,תמיד סירבתי. בטעות הגעתי לסוללה א של גדוד 402 אי שם לפני פסח של 1973. קבלת הפנים בסוללה היתה השפלה על ידי ספר הגדוד שסיפר אותי כמו פודל משום שחשב שגנבתי לו מנעול,שלחתי קבילה למגד ומאומה לא עזר.

    בחג השבועות של אותה שנה היינו בעורף ברפידים ,בשיחה עם מפקד האגד משה פלד הוא אמר לנו שאם תפרוץ מלחמה,לצהל יש את התשובה. מפקד האגד הארטילרי בדרגת אלוף משנה הבטיח לנו שתוך 24 עד 48 שעות מפרוץ המלחמה נהייה בדרך לקיירו (קהיר).

    האימון ברפידים נגמר ירדנו לקו במעבר הג'ידי קצת לפני חגי תשרי. ראש השנה חלף ואז התבשרנו שיש כוננות 5 דקות וחייבים לישון עם נעליים. המלחמה פרצה ביום שבת,כחייל חדש ששנא כל רגע בסוללה הסיוט היה תורנויות מטבח. כדי להימנע מתורנויות מטבח הצעתי את עצמי לתפקיד השקמיסט. לאחר שעשיתי חפיפה עם צוברי שקדם לי הסתבר לי שיש גרעון שאני אחראי לו פורמלית. באותו שבוע קצר חטפתי עונשי שמירה על ימין ועל שמאל אבל מה שהטריד אותי היה הגרעון. פיללתי שתפרוץ מלחמה ושפגז יפול על השקם ומשאלתי התגשמה. בארגז של הציוד האישי שהשארתי בשקם בו ישנתי התגלה אחרי המלחמה רסיס שריסק את תכולת הארגז. יום ו ערב יום כיפור תפס אותי סגן מפקד הצוות ישן בשמירה,ב 8 בבוקר ניסו להעיר אותי לתפילה של יום כיפור וב 12 בצהריים קמתי.

    ב 1400 פרצה המלחמה,לא אספר על כמעט נהרגתי. התחככתי עם אנשי צוות התותח בגלל שגיליתי חוסר שקט ופחד שלא יכולתי לבלום. חוסר השקט והפחד הפריעו מפני שאני סובל מחוסר יציבות במצבי רוח עקב הפרעה דו קוטבית שאובחנה רק 27 שנה מאוחר יותר,ובגין אותה הפרעה דו קוטבית משולמת לי קצבת נכות ע"י הביטוח הלאומי. העקתי על הצוות משום שאסור היה לי להגיע לשם. מצבת כח האדם של אנשי צוותים היו תמיד בחסר.החסר נגרם משום שחיילים לא רצו לשרת בגדוד וחלק גדול מאלה שעמדו לפני גיוס ידעו איך להיות ג'ובניקים מה שאני לאנ ידעתי. כאשר חייל הגיע לגדוד עוד לפני המלחמה הערימו עליו את כל הקשיים להגיע לבדיקה רפואית בפרט לקב"ן. הפשע שעשה הצבא היה שיבוץ בכח של חיילים לא כשירים שבדיעבד נזקם עלה על תועלתם.

    המלחמה הסתיימה לאחריה במשך מספר חודשים שהינו בין פאיד לבין הקילומטר ה 101. חזרנו לסיני והייתי מאושר באופן זמני. גרנו באהלים בסופות חול, רבים בסוללה היו ותיקים שפטורים מתורנויות. פעמיים בשבוע מצאתי את עצמי תורן מטבח ,כמעט כל לילה היתה שמירה. פניתי לרופא הגדוד לורנס בארנס בבקשה שיפנה אותי לקב"ן . תשובתו היתה "אתה תישאר פה עד היום האחרון שלך ושום דבר לא יעזור לך". נשלחה קבילה לנציב קבילות חיילים נגד הרופא שהספיק לחזור לארה"ב. הרופא שהחליפו היה ד"ר שאול כהן שהפרופיל שלו היה 37 וגם הוא הוחזק בכח בחוני קדמי.ד"ר שאול כהן הסכים לשלוח אותי לקבן אבל ד"ר גלמונט הרופא של האגד הארטילרי דאג להערים קשיים על חיילים שרצו להגיע לועדה רפואית או חיילים שכבר הורידו פרופיל.

    היתה לכך סיבה

    לחייל שנפלט מהגדוד לא נמצא מחליף. חיילים שהגיעו לגדוד העדיפו לשבת חצי שנה או שנה בכלא ולא להגיע ליחידות לוחמות.במקום 32 אנשי צוות שצריכים לאייש 4 כלים הגענו למצב שהיו נוכחים 18 אנשי צוות ל 3 כלים כאשר כלי אחד הושבת. באימון סוללה כאשר התנהלה מלחמת התשה ברמת הגולן לקחו 18 דקות כדי להוציא פגז.

    בעקבות הקבילה זימן אותי המג"ד לראיון וכששאלתי אותו מדוע הוא מערים עלי קשיים תשובתו היתה "אני מפחד שאם תפנה לקב"ן תוריד פרופיל ותעזוב את הגדוד. מנציב קבילות הגיע תוכן הקבילה גם לד"ר דוד גלמונט שהיה שומר הסף של האל"מ מפקד האגד הארטילרי. שאלתי את ד"ר גלמונט מדוע המג"ד מתערב בעבודת הרופא ,ד"ר גלמונט נבוך ואמר לי זה לא עניינך.

    אני מכיר טוב את האגדות על אפשרות לזייף הפרעות פסיכיאטריות ,כולם היו משוכנעים אז שמדובר בהצגות . את המגד אני לא מאשים אלא את הרופא דוד גלמונט שמכר את נשמתו לשטן וידע טוב מאוד שהוא משרת מטרה בזויה.

    מלחמת אוקטובר היא המלחמה האחרונה בה עמדה ישראל בפני צבא סדיר ויצאה בעור שיניה, אני ראיתי את צבאה של מדינת ישראל בעליבותו. בניגוד למה שחושבים המדינה היתה על סף תהום בסיום המלחמה. כושר העמידה של המצרים מבחינת היכולת לאבד דם היה הרבה יותר גדול מיכולתה של ישראל לאבד עוד דם

  9. שי

    אני אתך ליאור.

  10. בנימין מורי

    דברים נוקבים, בוטים, נכונים. אך מלותיך, ליאור, נופלות על אוזנו הערלה של ה"בוגי" — שונא הערבים, תאב הסיפוח, חבר בכיר בכנופיה המדרדרת את ישראל לתחתית התהום. זו כנופיה של חסרי הערכים ונטולי בינה, הממטירים עלינו איומים ביטחוניים בדויים בעודם מסגירים את המדינה לידי פרזיטים חרדים וקומבינטורים ("אנשי עסקים") נכלוליים שקונים את קרקעות הארץ ונכסיה בעבור פרוטות למען בצע כסף.
    חגגו את יום "העצמאות" ה-66 ככול יכולתכם – לא הרבה "ימי עצמאות" נכונו לכם בעתיד.

  11. ורד

    המובן מאליו הוא לפעמים קשה כל כך להשגה, ומי שאמור להוביל אל הפשוט וההגיוני גורר אותנו אל תחתית השפל ואל חוסר מוצא.
    תודה שאזרת כוחות וכתבת. הנמען שלך- יעלון, איש אטום, אבל יש מי שקוראים והשינוי עוד יגיע.
    התמונה של תמר ז"ל קורעת לב, כל כך הרבה חיים ניבטים ממנה. ואני איבדתי דוד יקר שהיה איש צעיר כשנהרג. תודה על הקול החד, הצלול והבהיר שהשמעת, למען עתיד טוב יותר לילדינו.

  12. הגיג

    השנה גדל מספר ״הנופלים במלחמות ישראל״ בעוד איזה חמישים וכמה… ז.א. רק קצת מעל 3 ״נופלים״ לכל יצואן נשק שמרוויח מיליונים. וזה מתאים מאוד לאיגאולוגיה של הון-שלטון-יצואנון-נשקון. האבל האישי שלך על רצח אחותך לא מעניין אותם! זה ״תג המחיר״ שאתה ודומיך נדרשים לשלם כדי ששדה הנסויים לנשק ימשיך להתקיים במזה״ת. שנאמר (בראשית ט״ו) לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת – ותא״ל (במיל) מוטי יוגב (הבית היהודוני) כבר הכריז שזו מטרה ראויה לעשר השנים הבאות…

  13. אסנת

    ליאור, קראנו והתרגשנו והסכמנו עם כל מילה שלך!
    הדברים כתובים בעיניים פקוחות ומפוכחות ומתוך מקום שאתה כ"כ ראוי לכאוב ולכתוב אותו.
    התחושה היא שיש לזעוק אותם בקול גדול, כדי שיגיעו לכל אדם שיכול לשנות ולהשפיע, הלוואי שיגיעו לעיניים וללב המתאימים!