כיכר המצבה, בין בת ים ליפו

לכיכר המרכזית בבת ים, העיר שבה גדלתי, קוראים "המצבה". כשהייתי ילד לא ממש הבנתי מה הקטע. את המילה "מצבה" הכרתי מבית הקברות, וידעתי שלסבתא שלי יש שם אחת כזאת. לא הבנתי איך לסבתא שלי יש מצבה בצד אחד של העיר, על גבול חולון, ואיך יש עוד מצבה בצד השני של העיר, ליד יפו. לימים, כשהייתי כבר תלמיד בית ספר והיינו צריכים לעשות איזושהי עבודה על העיר, גיליתי לתדהמתי שלכיכר המצבה לא קוראים בכלל ככה, ושהשם הרשמי שלה הוא "כיכר המגינים", וכך היא גם מופיעה בכל מפות העיר. תושבי העיר בכל אופן קוראים לה "המצבה", ואני בספק אם מישהו מהם בכלל זוכר את שמה הרשמי של הכיכר. 

עוד כמה שנים מאוחר יותר, כשהייתי צריך לכתוב טקסט לקטלוג של הביאנלה הראשונה לאדריכלות נוף בעיר, גיליתי, שוב לתדהמתי, שלמקום יש היסטוריה של חילוקי דעות בין הממסד לבין התושבים באשר לשם שלו. מסתבר שהייתה שם קודם עמדה צבאית שנועדה להגן על תושבי העיר במלחמת 48' מפני תושבי יפו הערבים. שמה הרשמי של העמדה היה "עמדת קינג ג'ורג'", על שמו של אותו מלך בריטי, ג'ורג' החמישי, שבתקופתו ניתנה הצהרת בלפור. ככל הנראה, איש מתושבי בת ים לא שמע על כך. הם קראו לעמדה הזאת "עמדת המוות", בגלל שלושת תושבי בת ים שנהרגו בה.

אתם מבינים? זה לא שאני מזלזל חלילה ביום הזיכרון, בוודאי לא בזכרם של הנופלים. זה פשוט זה שאני לא סובל את מעטפת ההרואיות השקרית והמעוצבת שמכונת הלאומיות מבקשת לשוות (ובהצלחה לא מעטה) למקרים פשוטים וטראגיים של מוות סתמי, מקרי, חסר כל קדושה, של מישהו שללא כל ספק רצה לחזור לאמא ואבא, או לאישה או לחבר או אפילו לכלב ולחתולה שלו, ורק לא להיות הדבר הזה שנקרא "הקורבן הבא".

בעוד המכונה הלאומית ביקשה לקרוא למקום על שמו של מלך, גיבור, שבתכלס לא אומר דבר וחצי דבר לתושבי המקום, הללו קראו לעמדה על שם מה שקרה שם, וזה היה פשוט מוות. בעוד המכונה הלאומית ביקשה למכור לתושבי העיר סיפור על "מגינים" (לא סתם בלשון הווה!!!), תושבי המקום באו ואמרו "מה זה החארטה הזאת? איזה מגינים? הם כבר לא מגינים על כלום. הם מתו. ונשארה מהם רק מצבה".

וכשמסתכלים על זה ככה, על מוות שכל מה שהוא משאיר אחריו זה רק מצבה, אני לא חושב שיש מקום להפריד ולנתק בין מוות אחד למשנהו, בין זה שהוא "שלנו" לבין זה שהוא "שלהם", בין בת ים לבין יפו. איזה אדם הוא זה שמסוגל לכבד ולעמוד דום ולדמוע ולכאוב את מותו של בן אחד, ולא את מותו של בן אחר, רק משום שהמכונה הלאומית, אותה יצרנית לוקשים מהכיכר בבת ים, קוראת לבן השני "אויב"?! לעולם לא אצליח להבין או לקבל את זה.

רק כך אני מאמין שאני כואב ומכבד את זכרם של הנופלים. כולם!