• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

בגלל שהוא והוא והוא והוא וכל ההם

למה אני צריכה את צעדת השרמוטות? אילו היינו משתפות את כל הסיפורים כולם, היה נדרש יותר מקום מאשר בהישג ידנו במסגרת צעדה
ציפי ערן

באחרונה, השיח על אלימות מינית תופס תאוצה. לצד דיווחים בלתי פוסקים על מקרי הטרדה ואונס, מתקיימות פעילויות מחאה הכוללות קמפיינים ברשת, עצומות והפגנות. צעדת השרמוטות, המתוכננות בשלושה ערים שונות השנה, היא בין האירועים הבולטים. הצעדה מתבלטת בתחום העשייה הפמיניסטי הן בשל שמה העוצמתי והשנוי במחלוקת, והן בשל עיסוקה גם בהיבטים הפחות מדוברים של תרבות האונס, כגון אלימות ויחס מבזה כלפי נשים בזנות, נשים מזרחיות, נשים טרנסיות, להט"ביות, ועוד.

צעדת השרמוטות היא תנועה בינלאומית (SlutWalk), שנולדה בינואר 2011 לאחר ששוטר קנדי אמר בהרצאה לסטודנטיות: "אם נשים לא רוצות להיאנס, שלא יתלבשו כמו שרמוטות". לא מדובר רק בטעות בשיקול דעת של אדם בודד; האמירה הטיפשית והשגויה הזאת מייצגת תרבות רחבה הרואה בנשים אחראיות על האלימות המינית המופנת כלפיהן. הכותרת "צעדת השרמוטות" מסמנת את תופעת האשמת הקורבן, ומוחה כנגדה. אם החברה והחוק מתייחסים לנשים שחוו אלימות מינית כאל שרמוטות, אמרו המארגנות, הרי כולנו שרמוטות, כי כולנו בסכנת הטרדות ואונס. ברחבי העולם נשים הזדהו עם המסר הזה ויצאו להפגין. בישראל, התקיימה צעדת שרמוטות לראשונה ב-2012 בתל אביב, והפגנות נוספות התקיימו מאז בבאר שבע, בחיפה ובירושלים.

במסגרת הקמפיין של צעדת השרמוטות, משתתפות התבקשו לשתף טקסט אישי שעונה על השאלה "למה אני צריכה את צעדת השרמוטות?" כדי להפוך את השיתופים לכרזות מעוצבות המיועדות לשיתוף ויראלי במדיה חברתית כמו פייסבוק. אך מסתבר שהאופן בו א.נשים מושפעות מתרבות האונס לעתים פשוט גדול על כרזות. לכל אחת יש את אנתולוגיית הסיפורים שלה, ולא כל חוויה ניתנת לרדוקציה. וזה מצוין: לכרזות יש כוח ויזואלי, ולטקסט הכתוב כוח אחר, שמדבר אל הנשמה. ולכולם מגיע מקום.

מגיע להם מקום, ובדרך כלל אין להם כזה. ואילו היינו משתפות את כל הסיפורים כולם, היה נדרש יותר מקום מאשר בהישג ידנו במסגרת צעדה.  אישית – הייתי רוצה לשתף בבת אחת את כל החוויות של כל מי שקורסת תחת תרבות האונס. זה היה מייצר הלם גדול יותר מפצצת מימן. הפיצוץ היה מנפץ את כל החברה כולה לרסיסים קטנים של כאב. אולי אז היינו באמת מבינים כמה הדבר הזה אוניברסלי, מציף, חודרני, אלים.

אבל אני נותרת עם האופציה לשתף את הסיפורים טיפין טיפין. בפורומים ובפורמטים שונים, מתוך תקווה שהתרבות האלימה תישחק לה אט-אט, וגם מתוך רצון עז לתת קול לחוויות מושתקות. אז הרי לכם מדגם קטן.

השנה, הצעדות יתקיימו בתל אביב בתאריך 9.5, בבאר שבע בתאריך 15.9, בחיפה בתאריך 16.5, ובירושלים בתאריך 30.5. כולן מוזמנות. לעמוד הפייסבוק

ציפי ערן, מארגנת צעדת השרמוטות תל אביב

* * *

אירה קונטורובסקי: 

אני מרגישה שאני פשוט צריכה את צעדת השרמוטות, אבל לא בא לי לעצור בזה. אני גם רוצה את הצעדה. מתרגשת שיש אותה ומתרגשת לצעוד בתוכה. אני רוצה לחיות בעולם בה היא קיימת – הצעדה – רוצה לדעת ששרמוטות צועדות בשלל ערים בראש מורם. כשהיתי ילדה ונערה, שרמוטה היתה אחת המילים הללו שכשהיו אומרות/ים אותן לידי, הדם היה קופא לי בעורקים. זו מילת אזעקה שהמשמעות שלה היתה עבורי סכנה ממשית. שרמוטה היתה מישהי שרצתה סקס – וככה למדתי שלרצות סקס בגלוי מגיע עם השלכות מחורבנות. שרמוטה היתה מי שנוצלה עם או בלי ידיעתה כדי להצדיק אלימות כלפי נערות ונשים על ידי השפלתן. שרמוטה היתה מי שצחקה עם הבדיחות שניתזו עליה מכל עבר – ככה למדתי שאם רק לרגע לא יהיה לי "חוש הומור", דמי יותר. ואם אותה שרמוטה לא הבינה את ההשלכות הכבדות של מעשיה, ובחרה להמשיך להיות שרמוטה למרות כל סימני האזהרה, אז היא גם בטוח לא הייתה מאוד מבריקה. כך מכתיב ההגיון הביא. ומי אני שאתווכח. אם כך, לרצות מין ולהתלבש מחוץ לגבולות צווי החברה, היה בזוי, מביש ולא אינטלגנטי. ואבל! נוסף על כך, היה גם טוויסט בעלילה: למדתי גם שאני צריכה להיות אישה, זה מה שמצפות/ים ממני. ולהיות אישה זה להיות בדיאלוג עם סקס. דיאלוג שמתווך על ידי בנים וגברים (בחברה מונוסקסיסטית ופטריארכלית). וכמו במעגל קסמים למדתי מזה כמעט בלי הסברים מיותרים שלהיות אישה זה קצת להיות שרמוטה. או הרבה שרמוטה.

יום אחד, כששלמדתי בתיכון, הייתי בספרייה (מקום בלתי צפוי להשתרמט בו לכל הדעות). ורציתי להציץ על ספר שהיה מונח על מדף שגובהו היה כחצי משלי. התכופפתי מהמותן (כמו קיפול לחצי) ומייד קפאתי במקום למשמע הקולות שהגיעו מהשולחן הסמוך, בו ישבה חבורה של בנים שנקרעו מצחוק וחזרו על המילים: !встала раком!  встала раком

(שזה ברוסית ובתרגום חופשי אומר משהו כמו " אוי תראו איך היא נעמדה, היא בטח רוצה שיזיינו אותה מאחורה, צחוקים, צחוקים *אל תשכחו להצביע ולצחוק*. מה היא חושבת לעצמה?! טוב, היא בטח שרמוטה נו… אחת שרוצה את זה. מגיע לה.)

היום, אני פחות מתבאסת ופחות מתביישת לתפוס מקום בעולם. היום יש לי קצת יותר בחירה מגדרית, מינית והגדרתית. היום אני בוחרת לחבק את המילה שרמוטה, מהמקום הכי חם ומעצים שיש. כי אני רוצה לחיות בקרב נשים מגוונות, שרוצות או לא רוצות סקס מתוך תוכן ולא מתוך שיימינג והדרה. כי אני מסרבת לחיות עם זה שמילים כמו שרמוטה וזונה (הנושאות משקל מגדרי-מיזוגני ועדתי לא פשוט) הן מילים מקובלות להביע כל דבר על הסקלה שבין מורת רוח לבין דמוניזציה שפלה. ואם הקטע המיזוגני והדמוני לא יתפוס – יש לי טיעון חלופי. אני אוהבת להאמין שעולם שבו תדרש יותר ממילה אחת כדי להתיז שנאה ולהקיז דמים, תהיה לנו אולי איזו דקה או שתיים של חסר להתארגן למול הסכנה.

tal-sharmuta

אנונימית: 

לא זה לא. 'לא' זה לא 'תשכנע אותי'. זה פשוט לא. וזה צריך להיכנס עמוק לראש. כשאני אומרת לא, כשאני אומרת לא כמה פעמים ואתה מצפצף על זה עד שאני קופאת ולא מסוגלת לזוז, עד שהראש מתרוקן, העיניים מאבדות פוקוס וההבנה נמחקת, אז יש פה בעיה.

וכשלא אתה ולא אני מבינים שיש פה בעיה, זה אומר שיש פה בעיה חמורה.

אני צריכה את מצעד השרמוטות כי כשהייתי בת 14 (ולפני ואחרי) לא הבנתי שאני לא חייבת לעשות דברים שאני לא רוצה.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי הוא והוא והוא והוא וכל ההם, הנורמטיבים, בני הטובים, הסתכלו עליי וצרכו אותי כמו מוצר. ולאף אחד זה לא היה מוזר.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי היו כאלה שחשבו שזה הגיוני ולגיטימי לבוא אליי ולבחורה שהתנשקתי איתה ולשאול אם הם יכולים להצטרף. או להגיד לי שפשוט עוד לא פגשתי את הגבר הנכון.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי הוא חשב ש"העמדת אותו, עכשיו את צריכה לטפל בזה" זה משפט לגיטימי.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי האשמתי את עצמי במשך כל כך הרבה שנים.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי לקח לי 5 שנים להודות בפני עצמי שאני נפגעת תקיפה מינית, ולא סתם ילדה מטומטמת שלא קמה והלכה.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי גם היום, 8 שנים אחרי, אני שואלת את עצמי למה לא קמתי והלכתי.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי בגיל 13, לשמוע מגברים בני 27 שאני Jail Bait הייתה מחמאה בשבילי.

כי החדירו לי לראש מוקדם מדי ועקום מדי שתשומת לב ואהבה אני אקבל מהמיניות שלי, ששם אני נמדדת.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כדי להגיד לכל אותן הנשים, הנערות, הילדות – אתן יפות. ואהובות. והגוף שלכן הוא שלכן, ולא של אף אחד אחר. אז תתלבשו איך שבא לכן, ותעשו מה שבא לכן, תצפצפו על העולם, ואל תעשו שום דבר שאתן לא רוצות. יש לכן כוח. אתן לא לבד.

ואתם, הגברים, שלמדתי לשנוא כל כך בראש שלי, אתם לא המפלצת. אני יודעת את זה. החברה הנחילה לכולנו שנשים הן חפצים. שנשים הן כלי קיבול לסיפוק צרכיו של הגבר. אז לאלו מכם שעוד לא הבינו – תתעלו מעל זה. תסכלו עליי, עליה, עליו, עלינו כאל אנשים שעומדים מולכם. אנחנו לא פה בשבילכם, תתחילו להסתכל עלינו ותהיו אנשים.

אני צריכה את צעדת השרמוטות כי במיניות שלי יש כל כך הרבה בושה שגם את זה אני עושה בעילום שם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעמה

    נכון, יש גברים הפוגעים מינית שצריך לתלות על העץ הגבוה ביותר בכיכר העיר ולסקול באבנים. אך ישנן נשים שמצאו באונס מקפצה לקריירה טלויזיונית או למשרה בכירה נחשקת. אלה, גבירותי, הורסות לכן את המחאה עוד לפני שהיא החלה.

    1. אטילהוני

      "הורסות לכן את המחאה"?
      איפה זה שם אותך בדיוק?
      וזה בלי להתייחס לעובדה שרק 2% מהתלונות על תקיפה מינית הם שקריים, וכל שאר ה-98% הם אמת לאמיתה.
      אבל למה לקלקל השתלחות עסיסית עם עובדות, מה?

  2. דןש

    יש מקום למחאת השרמוטות אבל לאו דווקא בהקשרו של האונס. זאת למרות שמרבית השרמוטות "בחרו" במקצוע מתוך אונס. זה יכול להיות כתוצאה מגלוי אריות; אומללות; מצב כלכלי ; או אפילו רצון "לפרוץ" למרחב.

    חשיבות המחאה בהקשר לאונס – חייבת לנבוע מהנאנסות מן השורה. כאלו האוצרות את הטראומה בליבן. כאלו ה"מוציאות" את מעשה האונס, רק לאחר שנים רבות ובנסיבות שהאונס לכאורה מועמד לתפקיד בכיר ן/או רם מעלה.

    השומרות את טראומת האונס, חוטאות לעצמן וחוטאות לחברה ומאפשרים לאנסים לבצע את זממם בנשית תמימות נוספות.
    הייתי מקצר את תקופת ההתיישנות לשנתיים בלבד. זוהי לדעתי תקופה מספקת להתאוששות אבל יתר מזה הענשת האונס בסמוך למועד מעשהו ובזאת להגן על החברה מפניו.

  3. ג. אביבי

    ציפי, אירה, אנונימית ואחרות,
    כל הכבוד על הכנות ועל האומץ ועל היוזמה!

  4. דן

    ואולי הגברים האלו מספרים לנו על נשים שמשתמשות באונס כדי להיות כוכבות או מספרים שנשים משקרות שאנסו אותן והכל כדי להשתיק את המחאה וכדי להמשיך לאנוס?
    בסטטיסטיקה של 1 מתוך 3 היו צריכות להיות פה הרבה כוכבות טלוויזיה. זה לא המצב, יש בעיקר נפגעות טלוויזיה.
    בואי למצעד ותשתיקי את הגברים האלו