פוטלאטש בכיכר רבין במקום ועדת גרמן

הצידוק היחידי לקיומה של ועדת גרמן הוא הטיעון של "מגיע להם": עשירים לא צריכים לעמוד בתור, ורופאים "כוכבים" זכאים לשכר שערורייתי. משל היה הכסף המדד הנעלה ביותר של זכות אנושית, שלא לומר מהותה של זכות זו. שלמה סבירסקי מציע שני פתרונות יצירתיים וחדשניים לבעיה
שלמה סבירסקי

אין כמו דיוניה של ועדת גרמן כדי להמחיש את השלכותיו של אי שוויון. האי שוויון שפשה בארצנו בעשורים האחרונים הוא הקרקע שהצמיחה את הוועדה. לולא לחצם של בעלי אמצעים לייצר לעצמם באמצעות כספם העודף טיפול רפואי ייחודי ומהיר מזה של ישראלים מן השורה שחסרים את אותם אמצעים לא היתה ועדת גרמן באה כלל לעולם. למרבה הצער, הרושם המתקבל מדיווחי התקשורת הוא שהוועדה תיענה ללחץ זה ורק תדאג לכך שקיומה של הרפואה הייחודית לבעלי אמצעים יוסווה היטב מאחורי מסך רגולטורי שיצליח להסתיר מעיני כל את ערוותו של שירות ציבורי שמכר את נשמתו לאלוהי הממון.

הצידוק היחיד להקמת הוועדה הוא הקלות שבה מתקבל בציבור, אבל בעיקר, כמובן, בקרב מנהיגיו, הטיעון של "מגיע להם": עשירים לא צריכים לעמוד בתור, ורופאים "כוכבים" זכאים לשכר שערורייתי. משל היה הכסף המדד הנעלה ביותר של זכות אנושית, שלא לומר מהותה של זכות זו. שהרי לולא הנחה זאת לא היה כלל מקום לדיוני הוועדה: די היה בהתכנסות קצרה שתקבע כי שירות רפואי צריך להינתן על בסיס הצורך הרפואי של הפרט ולא על בסיס עובי הארנק שבכיסו.

יעל גרמןטוב היה לולא הוקמה הוועדה. טוב היה אילו אזרה השרה גרמן אומץ והכריזה אפילו עתה על פירוקה. אלא שפיזור הוועדה לא ידחק לתהום הנשייה את הבעיה שהביאה להקמתה, דהיינו, רצונם של בעלי אמצעים להפעיל את ממונם ואת עוצמתם כדי להשיג לעצמם שירותי רפואה ייחודיים.

ובכן, מן הראוי להתחיל כבר עתה בחיפוש אחר חלופות. הנה אחת: הנהגת אירוע פוטלאטש שנתי בכיכר רבין בתל אביב. הפוטלאטש (Potlatch) הוא מנהג שהיה נפוץ בקרב שבטי ילידים בצפון מערב ארצות הברית של ימינו. במסגרתו, בני השבט נהגו להפגין את עושרם באמצעות חלוקתו בין בני השבט ואף בין שבטים שכנים, ואפילו בשריפת חלק ממנו. כוחה ומעמדה של משפחה נמדדו ביכולתה לחלק את רכושה או לשרפו. יתרונותיו של הפוטלאטש ברורים: ראשית, הוא אינו מונע צבירה של רכוש, שהרי רק הודות לצבירה שכזאת יכולים הפרט או המשפחה להפגין את כוחם ועוצמתם. שנית, הוא מאפשר ליזמים ולפעלתנים לרכוש יוקרה חברתית שאין גבוהה ממנה תוך כדי כך שהוא מונע היווצרות של "אוליגרכים" ושל הירארכיות רב-דוריות נוקשות ובו בזמן הוא מאפשר רמת חיים שווה יחסית לכולם.

אירוע פוטלאטש שיועבר בשידור חי לכל הארץ יאפשר לשועי הארץ לזכות בתהילת עולם על ידי כך שיחלקו את הכספים שהרוויחו מעבר לנורמה סבירה כלשהי – נאמר, פי עשר מן השכר הממוצע. חלוקת פומבית של כסף (לכיסוי עלויות שר"פ לכל) או של שווי-ערך – למשל, פוליסות של ביטוח רפואי משלים לכל – תשמש לאשרור מעמדם של העושים זאת כברי מזל, מוכשרים במיוחד או בחירי האל. בו בזמן, חלוקת הכסף תאפשר שירותי רפואה איכותיים לא רק לברי המזל.

פוטלאטש "אינדיאני" 1912, אלברט ביי, קולומביה הבריטית, קנדה. מתוך ארכיון עיריית ונקובר. צילום: Helmsing, H.
פוטלאטש "אינדיאני" 1912, אלברט ביי, קולומביה הבריטית, קנדה. מתוך ארכיון עיריית ונקובר. צילום: Helmsing, H.

הפוטלאטש אינו החלופה היחידה, כמובן. ישנה לפחות חלופה אחת נוספת, המוכרת מתרבותם של כמה מן העממים המאכלסים את מרחביהן הקפואים של ארצות סקנדינביה. אלא שחלופה זו היא כה קיצונית, כה אבסורדית, כה בלתי מתקבלת על הדעת – אפילו יותר מן הפוטלאטש – עד שאני מהסס לציינה.

ובכל זאת, קשה לי להתגבר על הדחף. אז הנה: במקום לשרוף את הכסף או לסמוך על חלוקתו באופן פרטי בכיכר העיר, ישראלים המרוויחים הרבה ישלמו חלק גדול יותר מהכנסתם כמס למדינה, כדי שזו תוכל להגיש שירותי בריאות איכותיים לכל.

ואת זה אפשר לסדר בלי צורך בוועדת גרמן. מספיקה שיחת טלפון של גרמן לראש מפלגתה יאיר לפיד, שהוא במקרה השר אשר על המס.

ד"ר שלמה סבירסקי הוא מנהל אקדמי של מרכז אדוה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושנה גבאי

    מיסוי עשירים יחשב בישראל להכרזת מלחמה, כמות שפעם הגדיר זאת בן בריתם, אחד היהודים העשירים בעולם, הניאו-ליברל סטיבן שוורץ : העלאת מיסים לעשירים משמעותה כמו היטלר שפלש לפולין ב1939 . לא פחות.

  2. ליכודניק

    נו, ברצינות.

  3. דןש

    מטבע הדברים בני אדם אינם שווים וההתייחסות לגבי המינימום ו/או הממוצע חוטאת כלפי החברה כולה.
    תמיד יהיו אנשים, שבכספם ישפרו את מצבם מעל ל"רף הציבורי" שנקבע. לא מהסיבה המהווה את המוטו לכתבה "עשירים לא צריכים לעמוד בתור, ורופאים "כוכבים" זכאים לשכר שערורייתי".
    לכל אזרח חייבים לספק שרותי בריאות נאותים – מעבר למינימום הקיים היום.
    על מנת לעשות זאת נדרשים תקציבים נוספים ןרופאים מעולים. זה יכול להווצר כתוצאה ממתן אפשרות למי שיכול לקנות שרותים/תנאים נוספים מעבר לסטנדרד ולתת שכר ראוי לרופאים מעולים. כמובן שהכל תחת בקרה ולא על חשבון הרפואה הציבורית. לא אפרט כאן כיצד עושים זאת – אבל חייבת להיות רגולציה מתאימה בעלת שניים וחלקם של בתי החולים צריך להיות גדול יותר.
    ישל להפעיל את בתי החולים בשלוש משמרות על מנת להגביר את ניצולת חדרי הניתוח והמכשור המגוון, שכיום מבוזבז לכאורה – בגלל שימוש חסר. זה יקטין את התורים לכלל האוכלוסעה וב"זכות" מי שיכול לשלם יהנו כולם.
    מוטב שהכספים ישארו בבתי החולים הציבוריים, מאשר ינדדו לפרטיים ו/או לא עלינו לחו"ל.
    חייבים להומיא את הטוה מתוך ה"רע" המטצג במאמר

  4. דפנה

    לגרמן יש כוונות טובות, אלא שנבצר ממנה לשנות דברים. בגבה דוחקים כוחות רבי עוצמה.
    אם חשבנו שאת אנשי המלכות, אותם בחרנו, יעמדו בפרץ, ייצגו את שולחיהם ולא יאפשרו עושק! הרי שטעות היא. שוב ושוב פונה הציבור לנבחריו לעשיית צדק. אלא שנבחרינו, חסרי אונים, נמושות! לבד משלי יחימוביץ לא ראיתי לוחמ/ת מול עמלות בנקים המושטים על ההמון השבוי. כאשר בכספי האיש הפשוט/העמל הם מרצפים את דרכם לצמרת בזהב, את שכר-הבכירים ביהלומים ומוחקים חובות למקורבים. לא קם הלוחמ/ת (הלואי ומירי רגב תצליח) שימחק מנגנונים מיותרים (וסחטניים) כמו תאגידי המים ועוד ועוד…..
    ומהכוחות הללו, שרעבונם אינו יודע שובע, בעלי השכר העודף, מבקש סבירסקי לחלק מהעודף…….. הא! הא! אם וכאשר הם תורמים פרוטות, שמם נצרב בזהב על לוח שיש ועל כל עץ רענן.
    ההמון כאן ובעולם מתעורר. השינוי יהיה, כנראה, תהליך ארוך, אבל בוא יבוא!