• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

חזות מזרחית, טרגדיה יוונית, מקהלה בוליוודית

לא שאין בה בעיות, אבל ההיפוך שהיא מחוללת במשוואה איכות=אשכנזי / שטוח=מזרחי, הנשים החזקות שמככבות בה והיחסים עם היטלר עושים מ"זגורי אימפריה" סדרה מעניינת וחשובה. ואין על ויויאן!
נעמה נגר

טוב, אנ'לא הכי אוהבת להיכנס לקלחת שכבר רותחת, אבל נאמר זאת כך, יונית: פספסתם פה משהו. יש הרבה שנתנו לעשן הרקטות שמאור זגורי פיזר על המרקע לבלבל אותם. ויש ממה להתבלבל: כל הסטריאוטיפים מופיעים כאן בסטריאו: אמונות טפלות בשפע, ביטויים ערביים למכביר, "מטבוחה, חצילים במיונז, חצילים מטוגנים, גזר מבושל, סלט תורכי, פלפלים קלויים, סלט קישואים, עגבניות ושום, בישבש, חמוצים וברבה". כן, נכון, אבל מאחורי ה"חזות המזרחית" מסתתרת טרגדיה יוונית עם מקהלה בוליוודית, שיש בה יותר ממה שנראה במבט ראשון. אז הנה הערות סופר-טלגרפיות (הרי אפשר לכתוב על זה דוקטורט, אז בואו לא, כרגע).

מהפריפריה למרכז

מהקצת ומעט שאני רואה בשנים האחרונות (חוץ מתוכניות בישול, שבשבילן יש לי קיבה נפרדת), נראה לי שאני מזהה את התהליך שעברה הדרמה הטלוויזיונית בישראל בעשור וחצי האחרונים (במקביל לתהליך בריאליטי ואירוח).

בעשור הקודם, מה שסימל "איכות" ו"עומק" היו תוכניות הדרמה של ערוץ 2 ו-10 דוגמת "עד החתונה" או "בטיפול", שלהן מספר מאפיינים: קאמריות מבחינת המרחבים (דירות צפופות) ומספר הדמויות / אשכנזיות /תל אביביות / עלילה איטית לאללה / בעיות פסיכולוגיות ולא כלכליות /מדברים בשקט עד שמתפרצים, וגם אז פעם אחת בפרק מקסימום ורק דמות אחת בכל פעם. כנגדן עמדו תוכניות האנסמבל ה"עממיות" והסבוניות של ערוצי הכבלים והלווין דוגמת "שבתות וחגים", "אהבה מעבר לפינה" ושות', שהתלכדו סביב המאפיינים הבאים: רחוב / איצטדיון / מזרחיות / פריפריה / מדברים בקול / ריבוי דמויות ועלילות / למי יש כסף, באמא ש'כם.

העשור הנוכחי עושה בדיכוטומיה הזו שמות, דווקא מהמקום שבו הוא לכאורה מציית לה. התוכניות שכובשות את הפריים הן תכניות האנסמבל של הכבלים, כמו "עספור", והן אלה שנחשבות ל"איכות". "זגורי אימפריה" מביאה את התהליך הזה לידי מיצוי.

ויויאן ובנותיה

אולי עוזהבי הוא ה"גיבור" של הסיפור מבחינת איפה הסיפור מתחיל, איפה הוא נגמר, זמן מסך, שוטים וכל הקונבנציות האלה, אבל לעומת האנטי-גיבור הנבעך הזה שרק נמתח לאן שמותחים אותו החיים והמתים, מי שמניעה את העלילה מעל לכל צל של ספק היא ויויאן – היא זו שעושה מניפולציות על כו-לם, בתוך המשפחה ומחוץ לה (על החברה של אביאל, על המאהב שלה לשעבר מהמעברה, ואפילו על "התקשורת").

אנ’לא טוענת שזו חוכמה להצביע על זה, הרי זגורי (היוצר) אומר לכם כבר במשפט הראשון של הסדרה שהוא מאוהב באמא שלו (אמא זגורי האמיתית הודתה, בעת השקת הסדרה, שהיא רואה בזה כבוד שהסדרה היא עליה). ואכן, מבחינת התסריט ויויאן היא (בינתיים) אחת הדמויות שבאמת מתפתחת בכיוונים לא צפויים. אז הגענו ל-2014 ובפריים טיים יש דמות נשית חזקה (ולא בגלל מעמד, מקצוע או מראה) בגילאי 55-60. מבחינת המשחק בכלל אין ספק ששרה פון-שוורצה גונבת את ההצגה בכל סצינה שבה היא נוכחת.

גם שאר הדמויות שמעידות על התפתחות משמעותית הן כולן נשיות: אבישג שאומרת ביי-ביי לחבר המעיק כדי לממש את עצמה, ומירי שתפסה את עצמה סופסוף בשחלות ויצאה מיחסים כוחניים ומשפילים לעצמאות נשית מרגשת. שתיהן משחזרות את היציאה לעצמאות של אלגריה, שהתגרשה מהסבא אי אז לפני שנים. לא יכולה להגיד דברים דומים על אף אחד מדמויות הגברים בסדרה  – בינתיים צפוי להם עתיד לא מזהיר.

אז הרבה נשים חזקות על הסט. על רקע גבריות ה"אחוקייה" (אחוקייה זה בעצם אחווה כשחושבים על זה) הלאומית של רמזור בואכה עספור, זה יפה.

היטלר הוא שלנו

לויויאן (אם המשפחה) ולאמה אלגריה יש כינוי מיוחד לאבו-עוזהבי, הלא הוא אלברט זגורי: היטלר (באחד הפרקים האחרונים הסבתא אלגריה אפילו מלגלגת עליו בפנטומימה של מועל יד ושפם). וזה חתרני (בקנ"מ של פריים-טיים ערוץ מסחרי) שמזרחים לוקחים לעצמם את הזכות שהיתה שמורה לאשכנזים: צחוק על השואה וזילות השואה, על כל מה שמשתמע מהם (ההבנה שהשואה היתה פוליטית ולא טרנסצנדנטית, הניכוס של משהו שלכאורה רק למדינה מותר לנכס וכיו"ב) ועל כל מה שהם מאפשרים (חיים, במיוחד חיים בטראומה ובפוסט-טראומה, רפלקסיה, וגם התלכדות בזמנים קשים סביב טינה להיטלר תורן על סמך השוואות מופרכות).

השכרת טוקסידו? -לא, התארגנתי על סארי מהחנות של מלכה במרכז גילת ואחים שלי באו עם בגדים מהחינה של אורטל.

אבישג וחברתה ויקי חיות את בוליווד, וחולמות לרקוד עם אמיטאב בא'צאן בסרט שהוא מפיק בבלארוס, כלומר הכיוון למזרח ולא למערב. הקליפ הבוליוודי שבסדרה הוא לא פחות מהברקה. את הקליפ עצמו לא רואים במלואו בסדרה עצמה, אבל כן אפשר לראות אותו במלואו ביוטיוב — הכי אנינגאאק של "כוח משיכה" (כן, הוליווד. שוברים תבניות כבר אמרנו). היה אפשר לדחוף את זה עוד צעד קדימה וממש ליצור פרופיל משתמש ביוטיוב לאבישג או לויקי, כדוגמת היקום שיוצרים ב"פמברלי דיגיטל" כשהם מתחזקים פרופילים בדויים שלמים בטוויטר, בטאמבלר, באינסטגרם וכו' כדי לתמוך בדמויות מסדרות הווב שלהם ("יומנה של ליזי בנט" היא המפורסמת שבהן). בכל אופן, ה"קריצה" לבוליווד בעיניי (ואולי זו לגמרי פרשנות אופטימית מצדי) קצת צוחקת-מהצד על תעשיית הקולנוע הישראלית ש-אמנם כבודה במקומה מונח (ויש כבוד) – האופן שבו היא מחזרת אחר השטיח האדום של אולם קודאק הוא מצד אחד הכי קרתני ובה בעת גם משדר חוסר-מודעות לפריווילגיה (התרגלנו שיש לנו מועמד לקטגורית הסרט הזר כל שנה. "מגיע לנו"), שהיא בעצמה תולדה של האופן שבו ישראל מייצבת את עצמה כמיוחדת בין האומות (בגלל השואה).

בעיות יש?

לא חסר, ואני מודה ומתוודה שאני רק מצביעה עליהן כאן ודוגמת אותן, ולחלוטין לא מציעה להן טיפול מעמיק. הראשונה היא ייצוג הבדואים וטיפול ביחסי בדואים-מזרחים בנגב. רחוק מלהשביע רצון.

סוגיית הליהוק בעיניי מסמלת את גבולות הגזרה של ה"אחרוּת" בישראל: רק פלסטינים משחקים פלסטינים, רק אתיופים משחקים אתיופים (אם מישהו טורח לכתוב להם דמות). ב"אמצע" – אשכנזים, מזרחים ובמידה מסוימת רוסים – אפשר בהחלט כן לראות הרבה יוצאי דופן. ועדיין, הסוגייה של קאסט אשכנזי שמשחק מזרחים (עוז זהבי, שרה פון-שוורצה, דבורה קידר) ראוייה גם לטיפול מתישהו, לא בגלל הקאסט הספציפי אלא בגלל נטייה מערכתית: איכשהו כשמגיעים ל"גולות הכותרת" של "הקולנוע הישראלי" זה אשכנזים שמשחקים מזרחים, בין אם זה שייקה אופיר בשוטר אזולאי, גילה אלמגור בבית ברחוב שלוש ועוד, והלוא "זגורי אימפריה" היא מגולות הכותרת של תוכניות מקור טלוויזיונית בעברית. על הליהוק חתום מורן מרציאנו, ואין לי שום מידע לגבי התהליך: האם מראש חיפשו שחקנים אשכנזים לדמויות מסוימות? מבחינת העלילה, זה מתיישב לפחות עם הדמות של זהבי, שאמור להיות הכבשה השחורה – כלומר המשתכנזת – של המשפחה, לאו דווקא לאחרות. אבל כאמור אני שמחה על הליהוק של פון-שוורצה.

לבסוף, לא אתעלם מההערות לגבי כך שמדובר בדרמה "נחותה" ושמשתמע מנחיתותה זלזול במזרחים (ראו לדוגמה הני זובידה). אני לא "אגן" על זגורי כעל ז’אנר עילית. נכון, מאכילים פה בכפית וזה לא, נניח, צ'יינה טאון, שם ההקשר האדיפאלי נשאר בסבטקסט. ונכון, בהשוואה לשחוּר הטיפול במאגיה, כשפים ואמונות טפלות נעשה פה בכפפות של נייר זכוכית. ונכון, בהשוואה לסרטים של אלקבץ הטיפול במערכות היחסים במשפחה צעקני (ראו מה שכתבה כאן איריס חפץ). אבל זה לא קולנוע, זו טלוויזיה. בואו נראה מה קורה בדרמות הטלוויזיוניות ה"אשכנזיות" בעליל – ואני קוראת להן אשכנזיות בגלל היוצרים ובגלל הסיגנוּן (בו דנתי לעיל), בשעה שהדמויות בחלקן מזרחיות ויש טיפול ביחסי אשכנזים-מזרחים. ב"אהבה זה כואב" לא היה ברור שיהיה סוף מתקתק? ב"עד החתונה" לא ראינו מקילומטר ששני המתוסבכים לא יצליחו להשתחרר אחד מהשניה? ב"בטיפול" לא ראינו שהמטופלת הולכת להתאהב במטפל? ואנ'לא יודעת מה אתכם, אבל אני גם ניסיתי לראות את "אורים ותומים" והשתעממתי נורא על ההתחלה. מאי נפקא מינה? שכנראה ככה זה בפריים-טיים. אם כך, אני חושבת שכל מי שמפריעה להם השטחיות הפריים-טיימית של זגורי חוטאים בכך שהם מיד משליכים ממנה ל"מזרחי", כי ההקבלה הזו משאירה על כנה את המשוואה איכות=אשכנזי שטוח=מזרחי.

וזה מרגיז אותי כי אנחנו מקבלים עלינו תוויות שגורות וחוזרים עליהן בלי ביקורתיות (ובאופן שמנציח אותן, כמובן). לדוגמא, יום אחד ספרתי (משוגעת, עזבו) ונוכחתי לראות שבכל הפעמים שבהן צדי צרפתי אמר על מועמד/ת ב"כוכב נולד" (לאורך השנים!) שהוא/יא "אינטליגנטית" היה מדובר במועמד/ת אשכנזי/ת. "הגשה אינטליגנטית" או "אינטרפרטציה אינטיליגנטית" וכיו"ב מעולם לא היו חלק מרפרטואר המחמאות שנשפכו על זמרים וזמרות מזרחיות, אתיופיות או פלסטיניות.

לסיכום

לדעתי הרבה מההתנפלות על זגורי נובעת בסופו של דבר, בגלל ה-Tokenism: כי הוא היחיד מסוגו במשבצת שלו. "זגורי אימפריה" היא ה-תוכנית המזרחית במשבצת הדרמות בפריים טיים (ודייק: דרמות. לא סיטקום, לא אירוח, לא "סאטירה", לא קומדיות ולא סבון), כלומר במשבצת ה"איכות". למרות שכולם מבינים ש"העובדה שיוצר הוא מזרחי, אין בה כדי להעיד שהוא מייצג את האג'נדה המזרחית" (זובידה), זה לא מונע מאיתנו להטיל על זגורי את כובד משקלן של הציפיות המזרחיות לטלוויזיה טובה יותר (ואני אומרת זאת מבלי לבטל את טיעון הכולל יותר של זובידה, ואשר לגביו אני מסכימה — שמופנה כלפי מערכת התרבות והבידור בישראל). אז לא, "זגורי אימפריה" היא עדיין לא חוויה מתקנת. יש מוחלשות, ניצול, גנבה ושקר, ויש הר-בה סטריאוטיפים. אבל לא כולם קורבנות, לא כולם עילגים ולא כולן שבויות בגורלן. הרבה ביקורות התעסקו בעטיפה ופספסו מספר מגמות ששוברות את התבניות המקובלות.

ורק עוד בקשה קטנה: לא הגיע הזמן שספקיות תוכן ישראליות יאפשרו גם לגולשים מחו"ל לראות סדרות מהארץ באופן חוקי? המציאו מספיק דרכים כדי לאפשר גביית תשלום (ויש הרבה שמוכנים לשלם) או לשלב פרסומות או כל מיני. רק עניין של רצון, באמת. די לחסום אתרים.

עוד על "זגורי אימפריה"

עוד של נעמה נגר

כנראה שיעניין אותך גם: