בוא נדבר על הפריבילגיות שלך

סטודנט יהודי בשם טל פורטגנג כתב מאמר שכותרתו: "מדוע לעולם לא אתנצל על הפריבילגיות שלי כגבר לבן". המאמר חולל סערה ודיון במושג הפריבילגיה ומי נהנה ממנו בחברה האמריקאית – נקודת פתיחה מעניינת לדיון מקומי בפריבילגיות של יהודים, גברים, אשכנזים, הטרוסקסואלים וקבוצות נוספות
יוסי דהאן

טל פורטגנג, סטודנט יהודי מאוניברסיטת פרינסטון, כתב מאמר לעיתון הסטודנטים השמרני של האוניברסיטה וחולל סערה ציבורית לאומית. לפורטגנג נמאס מכך שאנשים באוניברסיטה לא מפסיקים לומר לו "תבחן את הפריבילגיות שלך". טל פורטגנג לא רואה שום בעיה מערכתית גזעית או מעמדית בחברה האמריקאית – היותו סטודנט בקולג' יוקרתי כפרינסטון הוא לדעתו תוצאה של ערכים וחינוך משפחתיים ועבודה אישית קשה. וכך הוא כותב: "אני פריבילגי שערכים כמו אמונה וחינוך הועברו אלי, לסבים ולסבתות שלי היה תפקיד מרכזי בחינוך הוריי וזיכרונות הילדות המוקדמים שלי כוללים את לימוד האלף-בית בעברית עם אבי בבית. היה לי ברור שחינוך מתחיל בבית ושיש חשיבות למעורבות הורים בחינוך ילדיהם… זו לא שאלה של שחורים ולבנים, נשים או גברים או חלוקה אחרת, אלא הערכים שאנו מעבירים הלאה, המורשת שאנחנו משאירים שמנציחה 'פריבילגיה', ואין שום דבר רע בכך".

עבור פורטגנג, כניסה לפרינסטון ומעמד חברתי וכלכלי הם תוצאה של ערכים אישיים ועבודה קשה. תפיסה מריטוקרטית עיוורת לחלוטין לאי-שיוויון חברתי וכלכלי וגזענות מובנית. עבורו כל השיח על פריבילגיות של גברים לבנים כמוהו, אינו אלא יללות של מפסידנים בעלי ערכים נפסדים שלא התאמצו מספיק. המאמר של פורטגנג היכה הדים והמגזין "Time" פרסם אותו תחת הכותרת Why I’ll Never Apologize for My White Male Privilege.

fortgang

המושג פריבילגיות בהקשר הזה, כוונתו לאנשים שנהנים מיתרונות חברתיים וכלכליים שלא עשו דבר על מנת לזכות בהם – כאשר הם בדרך כלל אינם מודעים לכך. ב-New Yorker, ג'ושוע רוטמן ערך ראיון מעניין עם פגי מקינטוש, פרופ' ללימודי מגדר במכללת וולסלי, שמאמר שכתבה בסוף שנות השמונים הפך את הדיון במושג הפריבילגיה לדיון ציבורי ואקדמי מרכזי. המאמר של מקינטוש כולל 46 דוגמאות של פריבילגיות שמהן נהנים לבנים. כך למשל פריבילגיה מספר 6: "כשאני פותח את הטלוויזיה או את העמוד הראשון של העיתון אני רואה שאנשים מהגזע שלי מיוצגים במספרים גדולים". פריבילגיה מספר 21: "אני אף פעם לא נדרש לדבר בשם כל האנשים הכלולים בגזע שלי". פריבילגיה מספר 24: "אני יכול להיות די בטוח שאם אני אבקש לדבר עם הממונה האחראי אני אתקל באדם ששייך לגזע שלי". פריבילגיה מספר 29: "אני יכול להיות בטוח שכאשר אני טוען לטובת קידומו של אדם השייך לגזע אחר, או לתוכנית המיועדת לגזע אחר, אני לא אשלם על כך מחיר למרות שהעמיתים שלי לא מסכימים איתי". מקינטוש מספרת שעל מנת להגיע ל-46 הדוגמאות הללו של פריבילגיות שלבנים נהנים מהן, היא שאלה את עצמה על בסיס יום-יומי – מה היתרונות שאני נהנית מהם שאותם לא הרווחתי: "הפריבילגיה הראשונה שצצה בראשי הייתה שאני יכולה, אם אני רוצה, להיות עם אנשים השייכים לגזע שלי רוב הזמן".

באשר לטל פורטגנג, אומרת מקינטוש, מה שהכעיס אותו כאשר אמרו לו "תבחן את הפריבילגיות שלך", זה שהוא לא רצה להסתכל על עצמו כחלק ממערכת. "לכל אחד", אומרת מקינטוש, "יש צירוף של יתרונות שהוא לא זכה בהם וחסרונות שלא מגיעים לו. לובן הוא רק אחד מהמשתנים הללו. בואו ניקח למשל את צורת הגוף שלך, היכולות האתלטיות, מוצא ההורים שלך, היחס של ההורים שלך לחינוך ולשפה האנגלית, או כיצד מתייחסים לרקע האתני והדתי שלך. אנחנו צירוף של חסרונות ויתרונות שהם תוצאה של הנסיבות של הולדתנו וזה משתנה מדקה לדקה. זה תלוי באיפה אנחנו נמצאים, את מי אנחנו רואים ומה נדרש מאיתנו לעשות…. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו כפי שסוציולוגים עושים זאת ולראות את התבניות הגדולות בכלל החברה, אולם עלינו לשמור על איזון ולכבד את הניסיון העצמי שלנו. לראות את הדיכוי של אחרים זו ודאי עבודה חשובה. אבל אדם גם צריך לראות כיצד המערכות מדכאות אותו".

האתר BuzzFeed יצר שאלון ?How Privileged Are You, שבו אנשים, כלומר אמריקאים, יכולים באמצעות סימון תשובות לשאלות לבחון כמה הם פריבילגיים. השאלון, יחד רשימת 46 הפריבילגיות שמונה מקינטוש במאמר עם התאמות  ותוספות ישראליות מקומיות, יחד עם דיון סוציולוגי ראוי, יכולים להוות נקודת התחלה לדיון ובחינה של הפריבילגיות שמהן נהנים קבוצות שונות בחברה הישראלית. חברה שבה קבוצות הגמוניות כיהודים, גברים ואשכנזים עיוורים לחלוטין ומתכחשים לפריבילגיות שמהן הן ניהנות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תמר עדן

    ****
    למה הצילום לא עולה בשיתוף לפייסבוק ?
    אני לא שולחת בלי. זה נראה מכוער ומשעמם.
    ****
    כל אדם הוא גאון בגלל עצמו ואידיוט בגלל אחרים
    עשיר בגלל עצמו ועני בגלל אחרים.. פה ושם צומחים 'עשבים שוטים'
    שהם חכמים/אווילים בגלל עצמם ואלה שהם עשירים/עניים בגלל עצמם.

  2. אדם נבו

    יוסי דהאן היקר,
    הבחירות שלך להציג טקסטים ספציפיים מציידות אותי (שוב) בתודעה ביקורתית-חברתית שאני נחשף אליה בתקופה הנוכחית של חיי. הבחירות האלה נותנות לי כוח ומסייעות לי לחוות את העולם באופן שונה.
    בימים אלה בהם נשמעות דעות שונות לגבי כיצד אקטיביסטים ואקטיביסטיות צריכים/ות לפעול (רמז: לא להיכנס לבית האח הגדול), אתה דוגמה בעיניי לאקטיביסט ואינטלקטואל שמשנה עבורי את חווית החיים שלי. לאדם שהתחיל רק להיחשף לתודעה מזרחית-חברתית-ביקרותית, זה מאוד מאוד חשוב.
    מאחל לך שהיקום ירעיף עליך בחזרה דברים טובים
    אדם

  3. יוסי דהאן

    וואה, תודה רבה אדם על המחמאות והברכות. גם אני מאחל לך כל טוב ומקווה שייצא לנו להיפגש בקרוב.

  4. bob

    שמעתי אותו מדבר וההתרשמות שלי היא שהוא ממש לא חכם, חסר אופי וחסר עמוד שידרה. לשמוע אותו ואת סטרלניג עושה לי רע בנשמה… שיהיה לו במזל עם השחורים שם.

  5. ליכודניק

    נישאר בהקשר האמריקאי, שמעורר פחות אמוציות:
    – קל לשכנע לבן שהוא מיוצג-יתר בתקשורת, שיש סיכוי טוב שיפגוש ממונה לבן כמותו וכו'. זה קל בהרבה מלדון האם החברה האמריקאית גזענית כלפי שחורים או לא.

    – אבל האם אלו באמת הפריבילגיות המשמעותיות? לאסייתים-אמריקאים לא היו אותן (היו דעות קדומות איומות ונוראיות על אסייתים), והם התקדמו יפה גם במקומות עבודה לבנים, תחת ממונים לבנים, בלי רול-מודל'ס בפריים-טיים וכו'. כך שההבדל בינם לאפריקאים-אמריקאים אינו נובע מאותן "פריבילגיות" אלא מהבדל תרבותי בין הקבוצות ו/או מגזענות עמוקה יותר נגד שחורים. כמובן שבין שני ההסברים האלו יש הבדל רב- הבדל שההתמקדות ב-"פריבילגיות" מטשטש.

    – ומצד שני- לאיזו פעולה השכנוע הזה יביא? למס על בעלי הפריבילגיות? לאפליה מתקנת? לפיקוח על השידור הפרטי והציבורי? אם אתה מניח שחברה גזענית בבסיסה, הרי שבעלי הכוח (הלבנים) כבר ימצאו דרך לעקוף את מנגנוני "השוואת הפריבילגיות" או פשוט לפרק אותם. אפילו אם אוניברסיטה מתקדמת תחליט להכיר בפריבילגיות- נראה אותה משכנעת את מקומות העבודה של בוגריה ואת מועצות החינוך של המועמדים אליה לנהוג באופן דומה. ברור שאין טעם להסביר לדונלד סטרלינג שעליו להעדיף אנשים "שנהנו מפחות פריבילגיות"- צריך פשוט להחרים אותו.

    בקיצור, אני מעדיף את המונח "מנוחשלים" או "מופלים" על "נטולי פריבילגיות".

    1. יניב

      המונח "מנוחשלים" רלוונטי במיוחד ביחס לדיון בשחורים באמריקה, ובייחוד בהשוואה המופרכת – והמקובלת – בינם לבין האסייתים האמריקאיים. בניגוד לאסייתים-אמריקאים, אפריקאים-אמריקאים כקבוצה סבלו ממאות שנים של הזנחה חברתית, הפגרה, דיכוי אלים (לרבות ההחזקה בתנאי עבדות) וכו' וכו'. כל דיון על אתניות/גזע בחברה האמריקאית שמנסה להשוות בין קבוצות שונות בהתעלם מהרקע ההיסטורי השונה חוטא בהשוואה שאינה במקומה.

      הטיעון שלך לגבי מושג הפריבילגיות והפרודוקטיביות שלו אולי תקף (ראה קישורים למטה), אבל הדוגמה בעייתית.

  6. מישקה

    איך ומתי הפך היהודי ל-white male

    1. נפתלי שם טוב

      ברגע שהוא יקבל הערה אנטישמית הוא יחזור להיות מגבר לבן ליהודי…

  7. שי

    אני לא נביא ולא בן נביא, ובכל זאת, אני מציע כאן את הניבוי הקטן שלי, שאולי אינו שווה יותר מחצי אגורה: תזכרו את טל פורתגנג. אנחנו עוד נשמע ממנו. בהינתן הנסיבות המתאימות, טל יהיה התשובה האמריקאית לאובמה. הוא יחזיר לאמריקה את קריטריון ההצלחה האישית, תיאורטית, פרקטית, ומוסרית, של המאמץ האישי, השאיפה להצטיין, להתקדם למרות נתוני פתיחה קשים. טל פורתגנג הישראלי לא ייתן מנוחה לאנשים יקרים כמו אווה אילוז, סמי שלום שיטריט, שלמה סבירסקי, יוסי דאהן, ואחרים, כמו גם ברק אובמה, שמלאי כוונות טובות ומוצדקות הם רואים את נתוני הפתיחה (הפריבילגיות) והיעדרם, אך לפעמים שוכחים אנשים כמותם (וכמו טל) שלמרות נתוני הפתיחה הקשים, הצליחו לצלוח את המים הסוערים, לפחות עבורם ועבור בני ביתם. ואולי את זה צריך להדגיש אל מול הרוב הגדול — שנתוני הפתיחה, ולא הם עצמם, מכתיבים את גורלם.

    1. דרור

      מעניין האם אתה באמת מאמין בזה או שאתה מודע לכך שזו טענה שכולה מנגנון מפלה. זה ששאלות בפסיכומטרי מוטות לעולם תוכן יהודי – אשכנזי אומר שהן משקפות יכולת שכלית או כישרון? (ואני אשכנזי). ברור שלא. הן דוגמה למנגנון מדיר על רקע גזעי, שאתה קורא לו כישרון או יכולת. זו רק יכולת לשבת על ברזים ושערי כניסה ולשלוט בהם.

  8. מירב

    לשאלתך, את התשובה תוכל למצוא בספר הזה
    Whiteness of a Different Color: European Immigrants and the Alchemy of Race / Matthew Frye Jacobson

  9. רחל

    תגובה לליכודניק

    המיתוס של האסייתים כ-Model Minority משמש טיעונים נגד הקצאת משאבים למיעוטים כבר כמה עשורים. הבעיה שהוא לא ממש מסתדר עם המציאות. אסייתים מצליחים בחינוך גבוה בארה"ב קצת יותר ממיעוטים אחרים, אבל הרבה פחות מלבנים, ומתרכזים במוסדות השכלה גבוהה מעטים. באשר לחשיבות של הייצוג ושל סטריאוטיפים שליליים במדיה (שהם ממש לא נחלת העבר אלא קיימים עד היום) – לא קשה לשאול אמריקאים ממוצא אסייתי מה הם חושבים על זה, ויש כמויות של טקסטים שמתייחסים לכך.

    הנה מחקר שמתייחס לשאלת המיעוט המצליח: http://www.education.com/reference/article/unraveling-minority-myth-asian-students/?page=2

    ועוד לא התחלנו לדבר על זה ש"אסייתים אמריקאים" היא קטגוריה מלאכותית שכורכת ביחד בני קהילות שונות לגמרי. קצת מזכיר את קטגוריית המזרחים הישראלית

  10. אווה חדד

    לאחד שכמותך משתלם להסיט את הדיון לכיוונים הזויים .כבר 40 שנה כמעט אתם הליכודניקים מצליחים לשטות במזרחים, זאת בעזרת כמה אופורטוניסטים חסרי חוליות כמו סילבן ודומיו. ועל כך אני מצדיעה ואומרת לכם שאפו גדול.
    ואלם האשם לא בך. לך תסביר להמון המזרחי (על כל פנים ברובו הגדול) התומך בכם בקביעות ,כי אשכנזי הליכוד מעולם לא היו פחות גזענים מהמערך השנוא, אפשר שגם הדוגמא שסילבן הצלופחי שהוא השר היחידי מההליכוד לא תסייע. ואל נא תדבר איתם על הפרבילגיות של האשכנזים בליכוד, זה פשוט לא ישתלם לך. הסט את הדיון כפי שאתה עושה עכשיו, ממזרחים לדרוזים לנוצרים או לצ'רקסים. כך תוכל לשלוט בגורלם עוד שנים רבות ,ולרוות נחת בשבתך על משמני הארץ, וגם לחייך כל הדרך אל הבנק

  11. יניב

    שני קישורים רלוונטיים:

    1. שיימוס חאן, סוציולוג מאונ' קולומביה, כתב ספר בשם "פריבילגיה" על האופן שבו האליטה נוצרת בתיכון אמריקאי יוקרתי וסופר-אליטיסטי, בהתבסס על מחקר אתנוגרפי באותו תיכון. הטענה שלו מאוד רלוונטית למאמר הזה של פורטגנג, והיא (בקיצור) שבעוד שלפני כמאה שנה האליטה האריסטוקרטית התבססה על "זכאות" ועל זכות-אבות, על מאיזו משפחה באת ואת מי אתה מכיר, האליטה המריטוקרטית היום מבוססת על הצגת עמדה מסויימת של פריבילגיה ושל בעלי-פריבילגיה (ומה שבני האליטות לומדים בבית-ספר הזה זה איך "להתנהל" בעולם – במובן הכי בסיסי ויומיומי וגופני, של איך לנהל אינטראקציות עם אחרים מתוך עמדה של פריבילגיה), ובהחלט מבוססת גם על הצדקת המעמד החברתי-הכלכלי העדיף על בסיס עבודה והישגים. וזו בדיוק הטענה של פורטגנג – שמקומו בפרינסטון האליטיסטית מבוסס על הערכים והעבודה הקשה (בעיקר של הוריו).
    אגב, להיותו יהודי בהחלט יש רלוונטיות כאן. הוא מזכיר את סבו וסבתו ניצולי מלחמת העולם השניה ואת עובדת היותם מהגרים חסרי-כל שמימשו את החלום האמריקני. חאן מסביר בספרו שהטיעון המריטוקרטי הוא אופייני ל"אליטות החדשות" – לאותם אלה ששייכים לשכבת האליטה האמריקאית היום אבל לא בהכרח הגיעו מאותן משפחות עשירות ומיוחסות (אלה זוכים בתיכון ליחס שלילי אם הם לא מאמצים את האתוס המריטוקרטי וממשיכים להיתלות באמירות שמבוססות על הצדקה של זכאות, כגון "המשפחה שלי הם בוגרי התיכון הזה כבר 5 דורות וגם תורמים לו ולכן מגיע לי").

    כאן יש 5 דקות ראיון של חאן על הספר:
    http://www.youtube.com/watch?v=O_g3LbDR4cs

    2. מאמר של לין-חלוזין דברת על הבעייתיות בשיח הפריבילגיות:
    http://haemori.wordpress.com/2013/09/09/dovrat/

    גם המאמר הזה מאוד רלוונטי למאמר של פורטגנג. בגדול הוא מראה כיצד המלה פריבילגיה או ליתר דיוק השימוש הנוכחי בה הוא בעייתי, מכיוון שהיא גורמת להתמקד במימד האישי של האינדיבידואל ומשכיחה בעצם את העניין המרכזי שקשור בפריבילגיות והוא שמדובר על משטר או מערכת. זו גם התשובה הבסיסית של מקינטוש לגבי פורטגנג – שהוא לא רוצה להסתכל על עצמו כחלק ממערכת. אבל השיח על הפריבילגיה והדרישות הנלוות לו "לבחון את הפריבילגיות" וגם "לוותר על הפריבילגיות" הוא בדיוק שיח שמתמקד באישי ולכן הוא מפספס את הנקודה שמדובר על מערכות ועל קבוצות. מה שפריבילגי ב"גבר לבן / יהודי אשכנזי (וסטרייט)" הוא בדיוק ההשתייכות הקבוצתית שלו לקבוצות הרוב במסגרת חברה המבוססת על משטר בלתי-שוויוני שמקנה עדיפות שיטתית לחברי הקבוצות הללו. אבל המלה "פריבילגיה" – שפירושה המילולי המקורי הוא זכות פרטית או חוק פרטי (privi-legium, private law) מסתירה את זה בהטילה את המבט על הפרט. לא במקרה פורטגנג במאמר שלו מספר את הסיפור האינדיבידואלי של המשפחה שלו ומשיב לדרישה לבחון את הפריבילגיה באמצעות המיתוס האינדיבידואליסטי של ערכים ועבודה קשה. אולי ניסוח עדיף במקום לבקש מאנשים "לבחון את הפריבילגיות" שלהם הוא לבקש מהם לבחון את ההשתייכות הקבוצתית שלהם, ולהבין כיצד המקומות שהם הגיעו אליהם נובעים מההשתייכות הקבוצתית הזו ולא רק ממאמציהם האישיים.

    1. יוסי דהאן

      תודה על ההערות וההפניות המעניינות.

  12. בנדי

    להורים אין השפעה ממשית על התנהלות צאצאיהם המבוגרים. כאשר הילד מצוייד בגנטיקה דומה להורים יש סיכוי רב שיענה לציפיותיהם והם ימהרו להתגאות בחינוך שהקנו לו ושהצליח לדעתם. אך לגבי מי מילדיהם שהגנטיקה שלו שונה מאד מזו שלהם והוא לא הולך בדרכם אלא בדרכו, הם מסתירים את "אי הצלחתם" ומייסרים את עצמם: "איפה טעינו בחינוך שלו". צריך להבין שהמבנה הגנטי שלנו מכוון אותנו לבחור בהתנסויות מסויימות ולא באחרות, ואחר כך אנו מעוצבים על ידי בני קבוצת הגיל שלנו. להורים כמעט אין השפעה על כך…. ראו נושא זה בספרה המהפכני של ג'ודי ריץ' האריס "מיתוס גידול הילדים".

  13. ירון

    פורטגנג חווה מה שהרבה מאוד אנשים חווים – גם באקדמיה הישראלית: כשהוא מציג דעות שלא מוצאות חן בעיני אנשי שמאל, במקום להתמקד בטענה הם פונים לאד-הומינם. זה נכון מאוד שלאנשים מסויימים יש יתרונות על אחרים בהקשרים מסויימים, ואפילו יתרונות כאלה שהם לא מודעים אליהם. אבל השימוש בפריבילגיות הופך במקרים רבים גם ל-"ג'וקר" רטורי. בעיקר בסביבה של פורטגנג, שנתקל בעיקר בסטודנטים לתואר ראשון (קרי – ילדים בגילו). אבל אני די בטוח שאפילו הוא לא נתקל ברמת האד-הומינם שחווים כותבים ו(בעיקר) מושאי כתיבה אשכנזים פה ממש ב"העוקץ" רק בשל המקום בו נולדו סביהם. ברוב המקרים, ככל שהטיעון של הגבר האשכנזי חזק יותר, כך תגבר צעקת הפריבילגיות שברוב המקרים לא קשורה בכלל לנושא הספציפי בו מדובר.

  14. אורנה

    כדי לברר מתי ואיך היהודים נהפכו ללבנים כדאי לקרוא את הספר של קרן ברודקין:
    How Jews Became White Folks and What That Says About Race in America Paperback