חוקר שב"כ כותב סיפור

-למה החלטת לכתוב על השיבה? -בכלל לא התכוונתי לכתוב על השיבה. כתבתי על תכשיטים, יהלומים, תל אביב, יפו. כל מיני דברים. שיחה בין חוקר שב"כ לבין תום, סופר העובד כשוליית צורפים, מתוך הרומן "הצורף" מאת משה סקאל
משה סקאל

למה החלטת לכתוב על השיבה?

בכלל לא התכוונתי לכתוב על השיבה. כתבתי על תכשיטים, יהלומים, תל אביב, יפו. כל מיני דברים.

אז מאיפה הרעיון שהערבי הזה יעבור את הגבול?

הרי אתה יודע שזה כבר קרה. במציאּות זה קרה כמה חודשים לפני הזמן שבו מתרחשת העלילה שלי. אני לא המצאתי את זה.

מה אתה יודע על המקרה ההוא?

אפשר לחשוב שזה סוד מדינה. קראתי על זה בעיתון. נדמה לי שזה היה מורה מדמשק, בן שלושים בערך. הוא עבר את הגבול ונסע לטיול שורשים ביפו, הסתובב שם קצת ודיבר עם התושבים, אכל במסעדה בולגרית, התראיין לתקשורת ואז הסגיר את עצמו. אחר כך החזירו אותו לסוריה.

אתה נפגשת אתו ביפו?

עם המסתנן הסורי?

לא.

אז מה לך ולזה? מה פתאום החלטת לכתוב על זה?

כי זה עניין אותי. אתה מבין? בן אדם מחליט פתאום לחצות את אחד הגבולות הכי שמורים בעולם, ובצעד קטן הוא כאילו מוחק אותו.

ככה פתאום זה עניין אותך? כל החיים אתה כותב על דברים אחרים, ופתאום זה?

אני לא יודע אם כתבתי על דברים אחרים. בסופו של דבר אני כותב תמיד על אותם נושאים.

מה ניסית להשיג בספר הזה?

להשיג? שום דבר.

מה אתה מנסה להוכיח? מה לדעתך?

האמת, קשה לי להיכנס לראש שלך. אני לא מבין איך הוא עובד.

אני יכול לנסות להיכנס לראש שלך. אבא שלי עשה בדיוק מה שאתה עושה.

לא אמרתי שמעניין אותי מה אבא שלך עשה או לא עשה.

בתקופה שלו היו פה יותר מנומסים. עכשיו אני יכול ללכת?

את זה עוד אי אפשר לדעת. לא אמרת כלום.

אין לי מה להוסיף. דווקא חשבתי שיש לך דעה על כל דבר.

לא על כל דבר. עליך למשל עוד אין לי דעה נחרצת.

זה לא מעניין אותי, אם יש לך או אין לך דעה עלי.

טוב.

אתה הומוסקסואל?

ואתה?

אתה הרי יודע מה אני רוצה לדעת.

אם אני הומוסקסואל?

לא, אני רוצה לדעת איפה הוא.

מי, המורה הסורי? כבר אמרתי לך, היה כתוב בעיתון שהחזירו אותו לסוריה. זה היה מזמן.

אתה יודע טוב מאוד על מי אני מדבר. איפה פריד?

אין לי מושג.

איך זה הגיוני? אתה רוצה להגיד לי שהיה לך מושג לגבי כל מטר שהוא זז בארץ מרגע שהוא חצה את הגבול, נכנסת לו לתחתונים, ידעת מה הוא חושב ומה הוא אומר ואיפה הוא נמצא, ועכשיו פשוט אין לך מושג איפה הוא?

בדיוק.

איך אתה מסביר את זה?

אללה יודע.

אתה ממשיך להתחכם.

אם אתה דווקא רוצה לדעת, אני לא מתחכם. זאת האמת – ידעתי עליו הכול, או כמעט הכול, ועכשיו אני לא יודע כלום.

איך זה הגיוני?

אני לא יודע אם זה הגיוני, אבל זאת האמת. אבל יודע מה? כשאני חושב על זה, יש בכל הסיפור הזה משהו שמטריד אותי, ובזה אולי דווקא אתה תוכל להאיר את עיני. זה קשור למורה הסורי ההוא, שחצה את הגבול לפני כמה חודשים. בכל העיתונים היה כתוב על מה שהוא עשה בארץ – איפה הוא טייל ועם מי הוא דיבר ואפילו איפה הוא אכל ארוחת צהריים ביפו, ואז פתאום כתבו שהוא כבר נמצא בסוריה. הוקוס פוקוס.

מה אתה מנסה להגיד?

אני מנסה להגיד שזה נראה לי מוזר. איך הוא חזר לשם, ועוד כל כך מהר? וחוץ מזה, מה, לא עצרו אותו? פתאום האנשים שלכם חשבו שהכי טוב שהוא פשוט יחזור לשם וזהו? מה עם קצת לחץ פיזי מתון?

ומה אתה חושב?

אני לא חושב כלום, אני רק תוהה על העניין הזה. בכל מקרה, לי אין מה לספר לך יותר.

זה הרי לא מדויק. אתה צריך לכתוב סוף לסיפור שלך. מה תכתוב, שפתאום אין לך מושג?

אני צריך באמת לשבור את הראש.

אתה יודע מה, אולי אני יכול לעזור לך.

זה יהיה מעניין…

למשל, אתה יכול לכתוב שם מה קרה עם הערבי שחצה את הגבול, אחרי שהוא מחזיר את היהלום.

אני רואה שאתה מכיר את הסיפור מצוין.

סיפור מעניין, רק שעד עכשיו לא ברור לי בשביל מה הוא בא הנה. רק בשביל להחזיר יהלום? הרי אפשר לשלוח אותו בפֶדֶקס, בן אדם לא מסכן את החיים בשביל זה.

פֶדֶקס מדמשק לתל אביב?

מה, יותר פשוט להיות מסתנן לא חוקי?

אז מה אתה אומר? למה הוא בא לארץ?

אם אתה שואל אותי, הייתה כאן עוד סיבה. אני מתאר לעצמי שזה קשור לבית של סבא וסבתא שלו ביפו.

קשור לבית של סבא וסבתא שלו. מסגד נוזהה. 1962צילום:Willem van de Poll, 1962.
מסגד נוזהה, יפו. 1962. צילום: Willem van de Poll

מה זאת אומרת, קשור?

אולי הוא רצה שיהיה כאן איזה תקדים?

מה, תקדים משפטי?

או פוליטי.

אבל כל הסיפור הפוליטי לא כל כך עניין אותו, נראה לי. זה היה יותר עניין אישי. מסע שורשים, סגירת מעגל, איך שתרצה לקרוא לזה.

אז תשמע מה הדעה שלי בעניין.

דעה שלך בתור מה, בתור חוקר מהשב"כ?

בתור מישהו שרוצה לתת לך כמה עצות ידידותיות. אני אגיד לך איך אני רואה את הדברים: כשהוא ישב בחדר שלו בדמשק ותכנן את הנסיעה, זה נראה לו רעיון טוב. לבחורים בגיל שלו יש כל מיני רעיונות מוזרים, אתה יודע. פנטזיות אומניפוטנטיות.

אני רואה שאדוני קרא קצת פסיכולוגיה…

מה שבטוח זה שאחר כך, כשהוא כבר עבר את הגבול, הוא גילה שהדברים קצת פחות פשוטים ממה שהוא חשב.

זאת אומרת שהוא התבדה.

משהו כזה.

החלום ושברו.

נגיד.

ארץ אוכלת יושביה.

אתה אמרת.

אז מה הוא אמור לעשות עכשיו?

אם אתה שואל אותי, הוא צריך לעזוב את הארץ.

איך בדיוק? דרך הים?

דרך היבשה. הוא צריך ללכת ולהסגיר את עצמו. אין לו מה לדאוג, יטפלו בו יפה. לאף אחד כאן אין אינטרס שהוא יהפוך לֵסמל. האנשים שלנו ישאלו אותו שאלה או שתיים ואז יחזירו אותו בריא ושלם הביתה תוך כמה שעות או מקסימום כמה ימים.

נחמד לדעת. אבל בכל מקרה, אתה יכול להגיד לחבר'ה שלך, שזה לא יהיה סוף הסיפור. גם אם פריד יחזור לסוריה, משהו צריך לקרות.

מה צריך לקרות?

משהו, אני לא יודע מה בדיוק. קשה ִלצפות את הדברים האלה. מה שבטוח זה שמשהו יקרה.

אני רוצה להבין, זה איּום?

ממש לא. זאת השערה, תחושת בטן.

אני מציע שקודם כול תדאג לַסורי שלך. כמו שאומרים: עניי עירך קודמים. אני מדבר אתך במלוא הכנּות. ואני אגיד לך עוד דבר: תשמור עליו טוב-טוב, על הערבי. שהוא לא יעשה לך תרגיל.

איזה תרגיל הוא כבר יעשה לי?

אני את שלי אמרתי. תהיה ערני, תשלוט בסיפור שלך. די לחכימא ברמיזא, כמו שאומרים.

אני מעריך את זה. אז מה, אני פשוט צריך להגיד לו שהכול יהיה בסדר?

אתה יכול להבטיח לו שאם הוא ישתף אתנו פעולה ולא יתחכם, אין לו מה לדאוג.

ומה עם הצורף?

מה אתו?

הוא הרי כבר יודע הכול. והוא גם הולך לגלות שיש לו קרובי משפחה בסוריה.

בני דודים.

יותר גרוע: יש לו אפילו אח מאותו אבא. אז מה אתו, אתה לא מפחד שהוא יפתח את הפה?

מנשה סלומון לא מדאיג אותי. הוא אזרח ישראלי טוב. מה הוא כבר יגיד, שלפני חצי מאה ההורים שלו חיו חיים כפולים בסוריה? שכל החיים הוא גדל על שקר? שמה שהוא חשב שהוא היהלום הכחול היה רק חיקוי, וכל הסיפורים שהוא גדל עליהם היו בלוף אחד גדול?

אז אתה באמת חושב שהוא ישתוק?

כן. יש לו יותר מדי מה להפסיד. תאמין לי שהוא יהיה הראשון שינסה לשכנע את עצמו שכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא. ומה הוא צריך לעשות עם היהלום?

יש שני יהלומים, אני מזכיר לך: אחד של הפרסייה ואחד של פריד.

נכון.

איזה מהם הוא האמיתי?

זה של פריד.

מעניין, מאיפה אתה כל כך בטוח?

כי זה מה שאני יודע: אדלה החליפה את סבאח האמיתי ביהלום כחול אחר, ואת היהלום האמיתי היא נתנה בסוד לליילה בשנת 84', שתשמור לה עליו.

Blue-Diamond

באמת? ואם זה לא מה שקרה?

מה זאת אומרת?

מי אמר לך שזה באמת מה שקרה? וגם אם כן, מאיפה אנחנו יודעים שהיהלום הערמומי הזה לא עבר עוד כמה גלגולים בדרך? אני מציע לך לחשוד, ידידי.

אוקיי… אני אחשוב על זה. בכל אופן, מה מנשה אמור לעשות עכשיו עם היהלום הכחול, איזה יהלום שזה לא יהיה?

הוא צריך להיפטר ממנו. שימכור אותו. שיעשה כמה לירות ויקנה חנות חדשה במקום הכוך שיש לו עכשיו. גם ככה פותחים שם מלון בוטיק. הרי היהלום הזה עשה כבר מספיק צרות, לא?

אולי הוא יתרום אותו לשירות הביטחון?

בראבו, מצחיק מאוד.

אתה יכול לתלות את היהלום הזה כאן, בתוך מסגרת מזכוכית משוריינת. כל הקולגות שלך יבואו לראות אותו, אתה תהיה מפורסם.

אני מבטיח לשקול את זה.

אז זהו?

זהו.

אני יכול ללכת?

אחרי שתבטיח לי שפריד מסגיר את עצמו, אני אפילו אזמין לך מונית ספיישל לאן שתרצה.

נדיב מצדך. אז מה יֵצֵא לי מזה?

ממה?

אם אני דואג שפריד יתייצב כאן, מה אני מקבל בתמורה?

זה כבר ברור, לא?

לא.

אתה מקבל סיפור.

סיפור?

כן. זה הרבה מאוד.

תן לי לחשוב.

בבקשה.

(..)

טוב.

עשינו עסק?

עשינו עסק.

יש לך לחיצת יד חזקה. אהבְתי.

אז תזמין לי מונית?

מילה זאת מילה. לאן להגיד לנהג לקחת אותך?

ליפו.

512878הצורף

משה סקאל

הוצאת כתר

2014

269 עמ'

לקריאה נוספת:

שחר מריו-מרדכי | התנועה הסבתאית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.