• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

הסכם הגבולות בין רמת נגב לירוחם: לא היסטוריה, רק פשרה

ההסכם שנחתם לאחר מאבק ארוך ולפיו עיר הבה"דים תעבור לשטח השיפוט של ירוחם, הוא פתרון מקומי בלבד ולא רפורמה אמיתית בחלוקת הקרקעות המעוותת בישראל. חבל ששוב בוחרת מנהיגוּת ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי שיצרו המועצות האזוריות
משה קריף

לפני כעשור יצאנו עם הקשת הדמוקרטית המזרחית לנהל מאבק חברתי שאין צודק ממנו: קראנו לביטולה של מועצה אזורית תמר, שמרוויחה בשנה כ-130 מיליון שקלים בעבור 1,200 תושבים. עיקר עושרה של המועצה האזורית מגיע מארנונה מהמפעלים המקיפים את דימונה, במישור רותם – תעשייה עתירת רווחים על גדות ים המלח – ומבתי המלון. דימונה וערד, שתי ערים סמוכות שנסיבות הקמתן שונות, האחת עיר עולים והאחרת עיר שתושביה נבחרו בוועדות קבלה, הגיעו אז לעברי פי פחת כלכלי.

היציאה למאבק ציבורי משותף של הערים הייתה לאחר הקמתן של אינספור ועדות גבולות, והמלצות לביטולה של המועצה האזורית – שלא יושמו. הבנו כי רק בהצגת חזית אחידה של ערי פיתוח מול המועצות האזוריות יבוא פתרון מהותי שיש בו כדי להשפיע על האזור ועל הארץ כולה. ידענו כבר בתחילת המאבק שבמועצות האזוריות יעשו הכול כדי להילחם על מועצה אזורית תמר, בעלת מספר התושבים הזעום והון העתק שבאמתחתה. הערכנו שמאמצים אדירים יופעלו שמא ביטולה של המועצה יילמד חלילה בשאר המקומות; בעיקר כשמתברר כי במרכז הארץ, במקומות בהם אין כבר ערכים חקלאיים והתיישבותיים, הפכו המועצות האזוריות למבנים סטאטוטוריים שמשרתים את אצולת ההון בישראל המתגוררת ביישובים שכבר מזמן אינם חקלאיים.

למצער, ימים קצרים אחרי פתיחת המאבק בחרו פרנסי היישובים בדימונה וערד להסתפק בנזיד עדשים שהציעו להם, ולא להיכנס למאבק עקרוני שיכול היה לקפל בתוכו שינוי כלכלי מהותי בדפוס חלוקת ההכנסות בין ערי פיתוח למועצות אזוריות. הניסיון להציב חזית חברתית של ראשי עיירות הפיתוח ולהביא פתרון לסוגיה כה מרכזית לא הצליח. עיריית דימונה בחרה להסתפק בפשרה, לפיה היא תקבל כמה מיליוני שקלים בודדים מהארנונה של הקריה למחקר גרעיני ובכך נחתם המאבק.

כעת, כעשור אחרי ובתעתיק מדויק, עם חתימתו של הסכם גבולות בין מועצה אזורית רמת נגב לירוחם, ממהר ראש המועצה בירוחם, מיכאל ביטון, לבשר כי ההסכם לפיו עיר הבה"דים תעבור לתחום השיפוט של ירוחם – מהלך שיעשיר את קופתה בכ-4 מיליון שקלים בשנה – הוא בעיניו לא פחות ממהלך "בעל משמעות היסטורית מרחיקת לכת עבור ירוחם, עבור רמת נגב ועבור מדינת ישראל כולה".

תכנון עיר הבה"דים. מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות
תכנון עיר הבה"דים. מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות

זו לא הפעם הראשונה שראשי עיירות הפיתוח מגיעים להסכמים מקומיים עם שכניהם. גם הרעיון המופיע בהסכם החדש, לפיו תחלוק ירוחם בהכנסות באזורי תעשייה עתידיים, אינו מבשר כל חידוש מול עמדת המועצות האזורית שלא לחלוק בהכנסות מאזורי תעשייה מניבים קיימים.

צריך להודות, לאורך השנים מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות, המשאיר בידי המועצות האזוריות 85% מהאדמות בישראל. ראש עיר פיתוח לכוד בסבך צרכיו המידיים, בחוסר כרוני במשאבים, ומעדיף פתרון מקומי על פני נשיאה בנטל רפורמה רחבה יותר שסיכויי יישומה להערכתו, מעטים. מאידך, קברניטי המועצות האזורית יודעים שמעמדם במשך השנים לא באמת ניזוק. הם בוחרים להציג קו אחיד עם פשרות בשוליים באופן שלא מערער את שליטתם בקרקע ולא פוגם בעובדת הישארותן עשירות משכנותיהן בעיירות הפיתוח. למרות אי-נחת חוזרת ונשמעת בציבוריות הישראלית מכוחן הכלכלי חסר הצדק והקולות המטילים ספק בקיומן, שום דבר באמת לא השתנה. הם בעצמם מודים בכך.

ההתקפלות בדימונה לפני עשור, הההסכמות בערים נוספות, בחירתה החוזרת של מנהיגות ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי וכעת הפשרה בירוחם, מעידים כי היסטוריה לא עשו כאן, לא אז בדימונה ולא עכשיו בירוחם.

עוד על שטחי שיפוט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעמה

    בעקבות קרבתה לבסיס חה"א חצרים אופקים סופגת ירי טילים אבל לא מרוויחה מכך אפילו שקל אחד.
    לא די שהבסיס מונע התרחבותה של אופקים לכיוון ב"ש, לא די שהבסיס חוסם דרך קיצור משמעותית לב"ש, מי שמרוויח מהבסיס הוא המועצה האיזורית מרחבים.
    למה?
    ככה.

    1. דרור BDS

      תמיד אפשר להרוויח מירי טילים. מכרי דירה שאין לך, שאינה ברשותך, לכל המרבה במחיר וקני אותה חזרה מהקונה מייד כשיגיעו הטילים אל אופקים. אין צורך בהון התחלתי, קל וחומר בדירה ממשית כלשהי. לסולדים מספקולציות קיימת אפשרות נוספת להרוויח מירי הטילים באמצעות גיוון תיק ההשקעות במניות לסחר בנשק, בדמים ובנפשות. פרטים נוספים אצל יועץ ההשקעות אהוד ברק, המייעץ, בין היתר, לבכירי הבנקאים בשוויץ.
      http://idanlandau.com/2011/03/27/escalation-deterrence-cycl/

      תושבי אופקים אינם אמורים להרוויח סכום כלשהו מירי הטילים. להם יש רק מה להפסיד מירי הטילים, ולקינוח ירידה בשווי הנכס. מי שמרוויח מירי הטילים על אופקים, כמו גם מחלוקת הקרקעות באיזור זה, הם אנשים אחרים. בדיוק אותם אנשים אחרים.
      http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2012/05/11/%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%94/

  2. יוסי דהאן

    תודה משה על המאמר הבהיר המציג את ההקשר הרחב של "ההישג ההיסטורי" הזה.

  3. דןש

    יש להבדיל בין "מחדלי" העבר לבין הפיתוח העתידי.

    ברור שכל אזור תעשיה חדש שיוקם בנגב – חייב להיות משותף למועצה האזורית הרלוונטית ולערים/העיירות הרלוונטיות. לגבי המועצה קיימים גבולות מוכרים. לגבי הערים והעיירות יש לקבוע את זיקתם לאותו אזור פיתוח. במקרה של עיר הבה"דים הדבר פשוט לכן נמצא לו פתרון. לדעתי גם שיוך הכור בדימונה ( במידה ולא משוייך לדימונה) הוא ראוי וצודק.
    עבור פתוח עתידי חדש במידה והוא נעשה מחוץ לגבולות העיר/העיירה, יש לשתף את העיר/העיירה בהתאם לתרומתה היחסית לפיתוח. חייבים לזכור שמדובר בכלל הערים/העיירות באזור ולאו דווקא אלו המכונות עיירות פיתוח.

    באשר לעבר ( מפעלי ים המלח, אתר בתי המלון , מישור רותם והפוספטים וכו') יש לקחת בחשבון את היזמות של המועצות האזוריות בפיתוח. אלמלא יוזמתן ופעילותן בעבר לא הייתה תוחלת למפעלים היום.

  4. מיכאל

    נכון, שצריך להגיע לחלוקה מחדש של "הקלפים" באופן הוגן יותר. העברת שטחים גדולים יותר ומשמעותיים לערי הפיתוח בפריפריה על חשבון המועצות האיזוריות.
    תיקון היסטורי, מוסרי וצודק, אבל ההסכם המקומי והחלקי הוא תחילת הדרך ולא סופה. צריך לקבל את מה שניתן ולהמשיך לדרוש את המגיע.

  5. משה ברנט

    אני, כרגיל, חושב שמקור בעיותיה של ישראל הוא "המדינה היהודית". וכך
    אני מציע לברר יותר לעומק באיזו מידה העדר רפורמה אמיתית בקרקעות בישראל נובע גם מחששה של המדינה היהודית מהקצאת קרקעות לרשויות הערביות.

    1. רתם

      וטוב שתגובה זו נכתבה מפני שמתחת לפני השטח, זה בדיוק מה שעומד בבסיס כל החיים כאן.

  6. סמי שלום שטרית

    תודה משה על דברים בהירים כתמיד. אין ספק שאילו היו ראשי הרשויות המקומיות שלנו בדרום ובצפון ואף במרכז מתאחדים בחזית אחת תוך התעלמות משייכות מפלגתית, זו כנראה הייתה תחילתו של מרד, לא פחות. אבל זה בדיוק העניין — תמצא לי עשרים אנשי אקדמיה מזרחים שיעמדו היום בחזית אחידה בשורה אחת מול מנגנוני הסלקציה של האקדמיה. אין לך סיכוי. משום שיש להם מה להפסיד. תמיד יש להם מה להפסיד. תראו לי עשרה מנכ"לים מזרחים מהמגזר הפרטי שיעמדו בשורה אחת ויצאו מול הניצול וההשפלה בתנאי העבודה במשק בדור האחרון. יש להם מה להפסיד. הרבה. אני לא מאשים אותם ולכן אני רוצה בכל זאת לחזק את ידי מיכאל ביטון בירוחם על הצעד הקטן הזה. עם כל העליבות שבהסתפקות בגרושים שיבואו מהצבא ולא מתעשיות אמיתיות, מתקדמות, מחממות הייטק, למשל. כמו המפעלים ההם שהיו סורגים סוודרים לחיילים עד שהכל עבר לסין. העתיד של ירוחם תלוי בחינוך בלבד. אין דבר אחר. לא חינוך תורני ולא חינוך לאומי. זה נחמד אבל לא יזיז את ירוחם מילמטר. אלא, השכלה חזקה מאוד במתמטיקה, אנגלית, לוגיקה, מדעי המחשב, לצד קריאה וכתיבה וחשיבה ביקורתית וחכמי מול הררי הידע האינסופיים התוקפים את כולנו. חינוך כזה יוביל לחממות הייטק.

  7. ג. אביבי

    130 מיליון ₪ בשנה להכנסתם של 1200 חברי הקיבוצים, רובם אשכנזים, כאשר רק מיליונים ספורים נכנסים לעיירות הפיתוח הסמוכות על עשרות אלפי תושביהן וקרוב לאפס לישובים הערביים – תמצית הכלכלה הציונות.
    למרות שההסכם אותו אישר מיכאל ביטון ר.מ. ירוחם הניב הישג חלקי, וכך גם לגבי הכור בדימונה, הם בהחלט יכולים להיות סנונית ראשונה. זאת באם יאחדו שורות כל ראשי עיירות וישובי הפיתוח.
    מי ייתן וזה יפתח מאבק כלל ארצי לשוויון חלוקתי. אם תהיה תמיכה גורפת של אנשי רוח מזרחים מכל הקשת הפוליטית, אפשר יהיה להשיג שוויון חלוקתי לפחות בקרקעות המדינה. ברור שלא ביום אחד.

    1. DoNotCensor

      סליחה! על פי כל רשויות שטיפת המוח הציונית האשכנזים לא 'מסודרים' משום שהם חמסנים ומוליכי שולל, אלא משום שהם גאונים, הגזע העליון של האנושות. כך הם טוענים ועל פי כך הם אף מתנהגים, ולכן זה חייב להיות נכון.

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    י.א. צודק בזה שאת הבדואים השאירו עיירות הפיתוח מצטרפות למלחמה נגד הבדואים
    אז ההסכם ירוחם -בהד"ים לא כל כך מרשים אותי. אני בהחלט מסכים גם עם טיעוניו של פרופ' שטרית על החשיבות של החינוך המדעי/ביקורתי.

    1. ג. אביבי

      על זה שהחלוקה היא מאות מיליון שקל בשנה לקיבוצים שלך וקרוב לכלום לישובי הקיפוח הספרדיים וגם לבדואים, לא צייצת ולא חשבת שזה לא בסדר.
      מהרגע שהספרדים מתחילים להתארגן למען שוויון אתה כולך נחרד ומאשים אותם בקיפוח הבדואים.

  9. משה

    מסירת שטחים היא מרשם להתחלת הסוף
    הם אומרים. שכל כל חלקי הארץ שלהם והם לא רוצים יהודים כלל מי שחושב שמידה תהייה שתי מדינות יפסיקו פעולות הטרור יש טעות גמורה וחי באשליה היוטיוב נותן גירסה למקקור ראשון תראו כמה שנאה יש על עם ישראל וכל השמאל שחושב שתהייה לו פריבלגיה זה חלום
    עם ישראל צריך להיות מאוחד ולעמוד בטח עם אוייבנו לא להיות יפה נפש להיות איתנים דוגמא באח הגדול עם 15 אנשים לא מסתדרים בבית איך מדינה שלמה תסדר
    האח הגדול משקף אותנו היא המראה