• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

עוד צעד קטן לחופש מגדרי

לאחר יותר משש שנות מאבק וכמעט 30 שנה מפרסום הנוהל הקודם – נקבע נוהל חדש לשינוי מין בישראל. יש לנו עוד דרך ארוכה לשינוי התפיסה שרואה בטרנסג'נדרים אנשים חולים, אך זוהי בהחלט התחלה
יעל סיני

לפני כשבועיים פרסם משרד הבריאות נוהל חדש לשינוי מין בישראל – לאחר יותר משש שנות מאבק ו-28 שנים מיום פרסום הנוהל הקודם.

עדכונו של חוזר מינהל הרפואה 39/86, הקובע הנחיות לניתוח לשינוי מין, מעניק לקהילה הטרנסג'נדרית נקודת אור קטנה ומשמעותית. הנוהל החדש 16/2014 מקצר את זמן ההמתנה לניתוח, שנה במקום שנתיים (ופחות מכך לפי שיקול הוועדה הבוחנת), ומוריד את הגיל בו ניתן לפנות לוועדה לשינוי מין ל-18. כך שבפועל, מתבגרים טרנסג'נדרים אשר חיים במגדר שאינו תואם למין ששויכו אליו בלידתם יוכלו כיום להיות מנותחים כבר בגיל 19, לעומת בגיל 21 על פי ההסדר הקודם. למעשה, המשמעותית מכולם תהיה התקווה כי מתבגרות ומתבגרים אשר מצויים בסיכון גבוה להתנהגויות הרסניות, הנובעות מהתסכול הרב ומההתמודדות היומיומית עם הקשיים הכרוכים בחוסר ההתאמה בין התחושה הפנימית לנתונים גופניים – יפנו לוועדה לשינוי מין ויעברו את התהליך בצורה בריאה ומפוקחת, ולא פחות חשוב, ממומנת במלואה על ידי קופות החולים.

צעד חשוב נוסף הוא ניתוק הקשר בין הוועדה הבוחנת לבין בית החולים בו מתבצעים הניתוחים, כפי שהיה נהוג עד כה, והקביעה כי "המנהל הכללי ימנה נציג ציבור מהקהילה הטרנסג'נדרית שיסייע לוועדה בכתיבת הנוהל הפנימי לפעילותה ובכל נושא נוסף שיקבע על ידי הוועדה". שני סעיפים אלו חשובים מאד, שכן ניתוק הקשר בין בית החולים לבין הוועדה והכפפתה ישירות למשרד הבריאות מאפשר לבתי חולים נוספים מלבד תל השומר להכשיר מנתחים, ללא הצורך בהקמת ועדה רב-מקצועית לעניין. נוכחותו/ה של נציג/ה מהקהילה הטרנסג'נדרית תאלץ את חברי הוועדה לשמוע את קולם של חברי הקהילה ואת הסוגיות הייחודיות לה, ויאפשר לפונים/ות אליה להיעזר בדמות המכירה את התהליך לעומקו.

צעדת מחאה בעקבות פשעי שנאה, 16.01.14. צילום: ליעד לקריץ, מתוך העמוד של "פרויקט גילה"
צעדת מחאה בעקבות פשעי שנאה, 16.01.14. צילום: ליעד לקריץ, מתוך העמוד של "פרויקט גילה"

במסגרת עבודת המאסטר שלי בנושא הנוהל הקודם (ניתן לקרוא פוסט בנושא כאן), חילקתי את היחס כלפי טרנסג'נדרים לאורך ההיסטוריה לשתי תפיסות מרכזיות: הראשונה, התפיסה "המתקנת", הרואה שוני מגדרי כחריגה או כסטייה שיש לתקן ולהשיבה לנורמה, ואילו השנייה היא התפיסה "התומכת", הרואה במגדר חלק מספקטרום רחב הכולל בתוכו גם אנשים טרנסג'נדרים המעוניינים לבצע שינויים בגופם בהתאם לתחושותיהם ולהגדרתם העצמית.

באמצעות ניתוח ראיונות עם אנשים טרנסג'נדרים שפנו לוועדה ועם חלק מחבריה, מצאתי כי בפעילותה משתקפת בבירור התפיסה "המתקנת" הרואה אנשים טרנסג'נדרים כבעלי מחלה שמקורה בנפש, כאשר האחריות והסמכות לתקנה מוטלת על הממסד הרפואי בלבד – תוך כדי ביטול האוטונומיה של אנשים טרנסג'נדרים על גופם.

אך הנה הגיעה שרת הבריאות החדשה, יעל גרמן, ועוזרה הפרלמנטרי החרוץ והרענן, אסף וייס, לפתוח חלון הזדמנויות לשינוי המדיניות. לאחר מספר חודשים של דיונים בהם לקחו חלק דמויות בולטות בקהילה – נורה גרינברג, אלישע אלכסנדר, עו"ד עידו קטרי, ד"ר אילנה ברגר, ד"ר רותי גופן, ד"ר גל ווגנר, ד"ר גרסיאלה כרמון ואנוכי – שונה הנוהל המיושן. הנוהל החדש בהחלט מכיר בצורך להתקדם לעבר התפיסה התומכת. יתרה מכך, התקדמות זו נכתבה שחור על גבי לבן בהגדרת תפקידי הוועדה, כאשר לצד תפקידי האבחון והמעקב נוספה הגדרת התפקיד: "תמיכה וסיוע בהתהליך העובר אדם שעומד לשנות את מינו".

ולמרות זאת, חשוב לי להבהיר כי שינוי נוהל לא מביא לשינוי בתפיסה.

הקשיים שהוערמו על חברי הקהילה הטרנסג'נדרית בתהליך השינוי נסתמכו רבות על הנוהל המיושן, אך בראיונות העומק עם מי שפנו לוועדה עלו מכשולים נוספים – ביניהם פגישות חוזרות ומתישות עם רופאי הוועדה, דרישה לסוללת מבחנים פסיכולוגיים משפילים שאינה מקובלת בעולם, מערכת ביורוקרטית נוקשה, פנייה בלשון המגדר שאינה תואמת, זמני המתנה ארוכים מאוד לניתוחים גם לאחר שקיבלו את אישור הוועדה ועוד. למעשה, למרות שינוי הנוהל, איני צופה שיתחוללו שינויים מרחיקי לכת בשטח. ללא יוזמה והיערכות של בתי חולים נוספים, תל השומר יישאר היחיד שמבצע את הניתוחים הללו ולא נפתחה האפשרות לעבור אותם ברפואה פרטית. כמו כן, הרכבה המקצועי של הוועדה לא שונה (פסיכולוג/ית, פסיכיאטר/ית, אנדוקרינולוג/ית, אורולוג/ית, גינקולוג/ית), ואולי אף גרוע מכך הרכב חברי הוועדה לפחות לעת עתה לא משתנה – ד"ר דליה גלבוע, יו"ר הועדה מאז הקמתה, שאף התנגדה לחלק רב מהשינויים שהוצעו בנוהל החדש, תמשיך לכהן בתפקיד.

יש לנו עוד דרך ארוכה עד לשינוי התפיסה שרואה בטרנסג'נדרים אנשים חולים שיש לתקנם, ושינוי הנוהל חשוב אך לא מספיק. אנחנו חייבים להמשיך ולעמוד על המשמר, לעמוד על כך שכל פונה יקבל יחס מכבד ותומך בתקווה שנציג/ת הקהילה הטרנסג'דרית יהווה חלק משמעותי מעבודת הוועדה וייצג את הקהילה באופן אמין ומסור. אני סומכת על ארגוני הקהילה (בהם פרויקט גילה להעצמה טרנסג'נדרית בו אני שותפה) לעקוב וללוות את התהליך.

חבל לי שנציג/ת הקהילה לא תכהן כחלק אינטרגלי מהוועדה ובוודאי לא תקבל על זה שכר (הרי כל חברי הוועדה – הרופאים, עושים זאת ללא שכר נוסף כחלק מעבודתם בבית החולים), אבל ערוץ התקשורת שנפתח מול משרד הבריאות חיובי וימים יגידו אם ישרת נאמנה את צרכי הקהילה.

כולי תקווה שבפעם הבאה שהנוהל ישונה, תבוטל גם הוועדה, וטרנסג'נדרים יזכו באוטונומיה מלאה על גופם – כפי שראוי. נקווה שזה לא ייקח עוד 30 שנה.

לקריאה נוספת:

בית המשפט כסוכן כפול: בין זהות מזרחית לזהות טרנסית / עידו קטרי

לא מצחיק אותנו: הבדיחות שהופכות חיים של טרנסג'נדרים/ות לסיוט / אילי אבידן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.