• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מהפכה בלב הממסד השמרני. התיתכן?

הכלכלן הראשי המיועד לבנק המרכזי של אנגליה, אנדרו הולדיין, מצטרף לקריאה של תנועה בינלאומית של סטודנטים לכלכלה לשינוי לימודי הכלכלה המנותקים מהמציאות ללימודים מגוונים שמצויים בדיאלוג עם תחומי ידע אחרים. העולם השתנה, אבל לימודי הכלכלה לא השתנו, וזה הזמן לשנות אותם
אמנון פורטוגלי

אירועים כלכליים אינם מעשי כוחות הטבע. המשבר הפיננסי של 2007-8 אינו צונאמי או הוריקן. הזרעים למשבר זה נטמנו עוד בתחילת שנות ה-2000 במעשים ובמחדלים של הבנק הפדרלי האמריקאי. החלטות ומחדלים אלו, כמו גם חוקים ותקנות כלכליות-חברתיות ופוליטיות-כלכליות מבוססים על תיאוריה ותפיסה כלכלית שבה מחזיקים כיום כתורה מסיני וללא עוררין רוב הכלכלנים, ראשי השלטון ומשרד האוצר, כמו גם כלי התקשורת והמוסדות האקדמיים בהם מכשירים סטודנטים לכלכלה ולמנהל עסקים. המשבר הפיננסי המתמשך בעולם המערבי שהחל ב-2007 חשף ליקויים בסיסיים בתפיסה הכלכלית הניאו-קלאסית הדומיננטית. תיאוריה כלכלית זו נכשלה בהסבר של אירועים מקרו-כלכליים חשובים כמו המשבר הפיננסי, וחשפה את הפער הרחב והעמוק בין ההבנה האורתודוקסית של הכלכלה לבין המציאות בשטח.

כתוצאה מהמשבר עלתה בעולם בכלל, ובישראל בפרט, קריאה לבחינה מחודשת של לימודי הכלכלה: "אי-הנחת מלימודי הכלכלה בישראל ניכרת הן בקרב הסטודנטים, הן בקרב אנשי הסגל, והן בשוק העבודה הקולט את הבוגרים" (מתוך כלכלה למעשה: לימודי הכלכלה בישראל מאת נתן זוסמן, יובל אופק, רוני הכהן, וטל וולפסון, מכון ון-ליר 2011). המסקנה העיקרית, אליה הגיעה הקבוצה שכתבה את הדוח, היא שלימודי הכלכלה תיאורטיים מדי. הם אינם מכינים את הבוגרים באופן מספק לתפקידים עתידיים בעלי השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות. הלימודים אינם מכשירים את הבוגרים להיות מדעני חברה שמבינים את המודלים הכלכליים בהקשר החברתי הרחב ומודעים להסברים שונים של תהליכים בעולם. בעקבות מסקנות אלו, גיבשו מחברי הדוח שורת המלצות ארוכה לשינויים בלימודי הכלכלה שפורטו על פי תחומים שונים: היכרות עם התפתחות המחשבה הכלכלית וההיסטוריה של הכלכלה; היכרות עם ביקורת הכלכלה ועם מחלוקות בדיסציפלינה הכלכלית; היכרות עם כלכלת ישראל; היכרות עם המחקר הכלכלי ועם האקטואליה הכלכלית; והכשרה והכנה לשוק העבודה.

כלכלנים בכירים מאנגליה יצאו גם הם בטענות נגד ההצגה החד-תרבותית, התיאורטית הצרה שמאפיינת את רוב הקורסים בכלכלה בעולם. כלכלנים אלו מדגישים את הצורך האמיתי בתכנית לימודי כלכלה ברמת האוניברסיטה המתאימה לבעיות הכלכליות בפועל לאורך ההיסטוריה, עם גישה יותר פלורליסטית ומגוונת תוך שימוש במגוון של מתודות וניתוחים שפיתחו לאורך השנים.

בהמשך ובמקביל, קמה תנועה בינלאומית של סטודנטים לכלכלה, בשם 'יוזמת הסטודנטים הבינלאומית לפלורליזם בכלכלה', International Student Initiative for Pluralism in Economics הקוראת לגישה פלורליסטית ומגוונת יותר בלימודי הכלכלה כך שיינתן ביטוי למגוון הדעות הכלכליות ברחבי העולם. התנועה דוחה את המתודולוגיה בספרי הלימוד לכלכלה שלעתים קרובות מדי מצמצמת את הכלכלה לסדרה של תרגילים מתמטיים. לדבריהם, צריך להחזיר את העולם האמיתי ללימודי הכלכלה בכיתה, כמו גם את הדיון והמגוון של התאוריות והשיטות.

מפת העולם עם האגודות התומכות
האגודות החברות ב"יוזמת הסטודנטים הבינלאומית לפלורליזם בכלכלה"

התנועה מורכבת מלמעלה מארבעים קבוצות סטודנטים לכלכלה מ-19 מדינות, בהן גם סטודנטים מאוניברסיטת חיפה ותל אביב. ברור שהם מייצגים רק חלק קטן של הסטודנטים לכלכלה, אבל עצם הופעתה של תנועה זו משקפת חששות שיש להם שורשים עמוקים, ושגם כלכלנים רבים שותפים להם. תומס פיקטי, הכלכלן המדובר ביותר בימים אלו, כותב בספרו "הון במאה העשרים ואחת", שתחום הכלכלה צריך להתגבר על התשוקה שלו למתמטיקה ולספקולציות תיאורטיות שהן לעתים קרובות מאוד אידיאולוגיות, על חשבון מחקר היסטורי ושיתוף פעולה עם מדעי חברה אחרים.

בתחילת מאי יצאה התנועה במכתב פתוח שבו יש קריאה בינלאומית לשינוי לימודי הכלכלה שיביא בין השאר לפלורליזם בכלכלה. "לא זו בלבד שהמחסור במגוון אינטלקטואלי מגביל את החינוך והמחקר, הוא מקטין את יכולתנו להתמודד עם האתגרים רבי-הממדים של המאה ה-21 מיציבות פיננסית עד בטחון תזונתי ושינוי אקלים… לא זו בלבד שפלורליזם יהפוך את המחקר והלימוד לפוריים יותר, פלורליזם טומן בחובו את האפשרות להחזיר את הכלכלה לשירות החברה."

הצורך בשינוי בתוכנית הלימודים קיבל תמיכה והאצה מהמחקר האחרון של הבנק המרכזי הבריטי "יצירת כסף בכלכלה המודרנית", עליו כתבתי ביתר פירוט במאמר קודם בהעוקץ. במחקר זה צויין במפורש כי 'התהליך הריאלי של יצירת כסף כיום שונה מהתיאור הנמצא בחלק מספרי לימוד הכלכלה.' הדרישה לשינוי זוכה לתמיכה גם של אנדרו הולדיין (Andrew Haldane), דירקטור ליציבות פיננסית בבנק המרכזי של אנגליה והכלכלן הראשי המיועד של הבנק. בהקדמה לדו"ח Economics, Education and Unlearning של Post-Crash Economics Society באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה, הולדיין כותב כי

המשבר (הפיננסי של 2007-8 א.פ.) חשף את הליקויים הסמויים במודלים כלכליים המבוססים על שיווי משקל ייחודי וציפיות רציונליות. מודלים אלה לא הצליחו להסביר אירועים מקרו-כלכליים קיצוניים בעלי חשיבות גדולה לחברה האנושית, כמו משברים מיתונים מתונים ועמוקים. הציפיות של האנשים, במיוחד במצבי קצה, התבררו כלא רציונליות וכמונעים על ידי פחד העדר, או הפחד מהבלתי נודע. הכלכלה במשבר התנהגה שונה מהצפוי.

 cc by-sa
אנדרו הולדיין, הכלכלן הראשי המיועד של בנק אנגליה: מודלים כלכליים המבוססים על שיווי משקל ייחודי וציפיות רציונליות לא הצליחו להסביר אירועים מקרו-כלכליים קיצוניים בעלי חשיבות גדולה לחברה האנושית. צילום: Niccolò Caranti, cc by-sa

לאור זאת, אומר הולדיין, הגיע הזמן לחשוב מחדש על כמה מאבני הבניין הבסיסיים של הכלכלה. בחשיבה מחדש זו, לחזור לאדם סמית' יכול להיות רעיון לא רע. זאת, מכיוון שמיד לפני פרסום 'עושר העמים', סמית פרסם ב-1759 את 'התאוריה של רגשות מוסריים' שהוא ספר שונה למדי. בספר זה, סמית' מתגלה בצבעים אחרים לגמרי כמדען פוליטי, סוציולוג, ופילוסוף של המוסר, ומדגיש שיתוף פעולה, בהבדל מתחרות, כדרך לספק את צורכי החברה. הוא מציב במרכז הבמה מושגים כמו הדדיות והגינות, ערכים במקום שווי. מחקרים ניסיוניים מבהירים את החשיבות של מושגים אלה כאשר לומדים קבלת החלטות במערכות חברתיות-כלכליות. במשחקים חברתיים אינטראקטיביים, הגינות והדדיות ולא אינטרס עצמי, נמצאו כחשובים ביותר. הם מאשרים שהמין האנושי הוא קואופרטיבי בה במידה שהוא תחרותי. זו אינה מסקנה שתפתיע סוציולוגים או אנתרופולוגים, אבל עבור כלכלנים מדובר בלא פחות מאשר היפוך העולם על ראשו.

לדברי הולדיין, התגברות העניין של כלכלנים בשילוב תובנות מתחומים אחרים כמו היסטוריה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה אבולוציונית, סוציולוגיה, מדעי המוח, ועוד מציעה לתחום הכלכלה הזדמנות אמיתית. זה המקום בו תכנית הלימודים בכלכלה נכנסת לתמונה. המכון לחשיבה כלכלית חדשה (INET), הוקם לפני ארבע שנים כדי לעורר רענון ואיפוס של תחום הכלכלה, ובכלל זה הוראת כלכלה. וונדי קרלין מ-University College London מובילה פרויקט לרפורמה בתכנית הלימודים בכלכלה במספר אוניברסיטאות בבריטניה בחסות ה-INET.

הולדיין טוען, והוא לבטח יודע, כי מעסיקים שלכלכלנים, כמו הבנק המרכזי של אנגליה, עומדים ליהנות מהתפתחות כזו בתכנית לימודי הכלכלה. מתן מענה יעיל לשאלות של מדיניות ציבוריות עתידי תדורש הבנה של העבר. זה גם דורש אקלקטיות בבחירת מתודולוגיה, ידע בכלכלה פוליטית, הערכה שלמוסדות, הבנה שלכסף ובנקאות. תכנית מחודשת ללימודי כלכלה יכולה לשרת היטב צרכים אלה כמו גם את אלה שלמדיניות ציבורית.

הדוח Economics, Education and Unlearning שהוזכר לעיל, טוען שהכלכלנים אינם מבצעים את המשימות הדרושות לחברה האנושית, שהמשבר הפיננסי הואהדוגמא מובהקת לבעיה הנוכחית, אבל היא אינה היחידה. שינוי האקלים המתגבר ומגיע לממדים משבריים, אי שוויון מסיבי בעושר, אבטלה גבוהה ובעיות אקוטיות נוספות, מביאים אנשים רגילים לדרושת שובות ממקבלי ההחלטות. אלו מצידם פונים לכלכלנים כדי שיתנו תשובות.

לפי הדוח, המקור לבעיה נעוץ בלימודי הכלכלה. אם תוכנית לימודי הכלכלה אינה מתאימה, היא לא תייצר את הכלכלנים המיומנים הנדרשים והחברה כולה תסבול כתוצאה מכך. לכן, יש לחשוב מחדש על לימודי הכלכלה, שאם לא נעשה זאת, כשלים בכלכלה, כמו המשבר הפיננסי, יחזרו. כותבי הדוח מפרטים מה לדעתם רע בלימודי כלכלה. לדבריהם, לימודים אלה הפכו למונופול של תפיסה כלכלית אחת – הכלכלה הניאוקלאסית – שמעט מאוד מהכלכלנים הנמנים על זרם זה חזו את המשבר הפיננסי, בעוד שאחרי המשבר, אנשים רבים הגיעו למסקנה שהתחזיות הטובות ביותר הגיעו מהכלכלנים שנדחקו על ידי הזרם המרכזי לשוליים. למרות זאת, תפיסות כלכליות חלופיות עדיין כמעט ולא קיימות בתוכניות לתואר ראשון בכלכלה בבריטניה. היעדר אלטרנטיבות חונק חשיבה רעננה וחדשנות, פוגע ביצירתיות ומדכא ביקורת בונה, החיוניים להבנה ולהתקדמות כלכליות. ההתמקדות במודלים כלכליים מופשטים היא לעתים קרובות נטולת קשר למציאות ולא מאפשרת יישום של רעיונות כלכליים שמבוססים על מודלים אלה בעולם האמיתי. לבסוף, המחקר של אתיקה, פוליטיקה והיסטוריה נעדר כמעט לחלוטין מהלימודים. לדעת כותבי הדוח, כלכלה לא יכולה להיות מובנת כהלכה אם היבטים אלה מודרים מלימודי הכלכלה.

כותבי הדוח מציינים את התמיכה של אנדרו הולדיין, הממחישה עד כמה חשוב נושא זה לאלה שמנהלים את הכלכלה הבריטית, ואת תמיכתם של כלכלנים בולטים כמו האגוןצ'אנג מאוניברסיטת קמברידג' ואחרים מכל קצות הקשת הפוליטית. לדבריהם המאבק לשינוי בלימודי הכלכלה צובר תאוצה, ומאמרים שפורסמו על תנועת הסטודנטים ועל הסוגיה עצמה בתקשורת המודפסת, ברשתות החברתיות, ובבלוגוספירה מעידים שהדיון על לימודי כלכלה עלה על סדר היום הציבורי.

פול סמואלסון, זוכה פרס נובל לכלכלה 1970
פרופ' פול סמואלסון, זוכה פרס נובל לכלכלה 1970

עם זאת אסור להתעלם מהקשיים שיהיו בדרך לשינוי המבוקש. תיאוריה כלכלית מביאה לצעדים כלכליים אשר ברוב המקרים נוגעים לחלוקת ההכנסות במשק ולפוליטיקה של שליטה. כפי שאפשר ללמוד מההיסטוריה, לתיאוריה הכלכלית יש נטייה להתאים עצמה לצרכים ולאינטרסים של האליטה השלטת. על זה אמר פרופ' פול סמואלסון שספרי הלימוד שלו היו הבסיס ללימודי כלכלה בעשורים האחרונים:

לא אכפת לי מי כותב את חוקי המדינה, אם אני יכול לכתוב את ספרי לימוד הכלכלה שלה.

הדרישה לשינוי בסילבוס של לימודי הכלכלה תתקל בהתנגדות עזה מצד הכלכלנים הדוגלים בכלכלה הניאוקלסית. אפשר לקוות שגינוי תקיף למודל הלימוד הדומיננטי מצד הבנק המרכזי הבריטי ומכלכלנים ומקבלי החלטות כמו הולדיין יגרום למרצים לכלכלה לשנות את ההרצאות שלהם בעתיד הקרוב, ולכלכלנים לשנות את תפיסתם. אולם סביר יותר להניח שהם פשוט יתעלמו מכך וימשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות. יתכן וחלק ניכר מהמרצים לכלכלה לא יודעים שמחקר כזה של הבנק המרכזי האנגלי כלל קיים, ולא מכירים את הדעות של התומכים בשינוי. אלה ימשיכו ללמד את הסטודנטים שלהם מאותם ספרי לימוד. אחרים שמכירים את המחקר פשוט יתעלמו ממנו, כפי שהם התעלמו מאינספור ביקורות בעבר. אחרים נוספים שיאותגרו על ידי תלמידיהם עשויים לטעון שהקיטורים של הסטודנטים על הסילבוס הם חסרי משמעות שכן המודלים בספרי הלימוד שימושיים עבור תלמידים מתחילים, שאי אפשר ללמד כלכלה ללא הבסיס, וראייה מציאותית יותר תוצג בקורסים מתקדמים יותר. הדרך הרביעית להתמודד עם התביעה לשינוי תהיה לתקוף את המחקר תוך דבקות במודלים הישנים שאינם רלבנטיים או שאינם עומדים במבחן המציאות, בדברים שלא נאמרו, בחזרה על טיעונים שהופרכו בעבר, ובניווט הדיון לכיוונים אחרים.

כוחה של כלכלה נעוץ בכך שהיא משפיעה על חיים אמיתיים בדרכים ריאליות. לכן היא חשובה, ולכן לימודי הכלכלה צריכים להיות במצב תמידי של התחדשות. המשבר הפיננסי מביא להזדמנות להתחדשות כזו.

העולם השתנה, אבל לימודי הכלכלה לא השתנו, וזה הזמן לשנות אותם.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

עוד של אמנון פורטוגלי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אור

    נפלה טעות קטנה: אתה מצטט שהולדיין כותב "אנחנו לא יכולים לעשות גרוע יותר מלחזור ל'עושר העמים' של אדם סמית'" אבל הציטוט המקורי הוא "אנחנו יכולים לעשות גרוע יותר מלחזור לאדם סמית' ".
    תרגום טוב של המשפט הזה לעברית יהיה "לחזור לאדם סמית' יכול להיות רעיון לא רע".

    1. יוסי לוס

      תודה על ההערה. תוקן.

  2. עמית

    באחד המאמרים הטובים באתר כלכלת העולם האמיתי (לשעבר כלכלה פוסט אוטיסטית) יש נספח שלם של מובאות מתוך עושר העמים של אדם סמית, זה נשמע קטגורית שונה ממה שבוחרים כלכלנים ניו-ליברליים לצתת.
    כתובת המאמר: http://www.paecon.net/PAEReview/issue61/LFZaman61.pdf
    אני מדביק את הנספח הזה פה.

    Appendix 2: Adam Smith’s capitalist conspiracy
    We rarely hear, it has been said, of the combinations of masters, though frequently of those of workmen. But whoever imagines, upon this account, that masters rarely combine, is as ignorant of the world as of the subject. Masters are always and everywhere in a sort of tacit, but constant and uniform, combinations, not to raise the wages of labor…these are always conducted with the utmost silence and secrecy. (Adam Smith, 1991: pp. 70-71; 1994: p. 76; 2004: p. 56.)
    Our merchants and master manufacturers complain much of the bad effects of high wages in raising the price, and thereby lessening the sale of their goods, both at home and abroad. They say nothing concerning the bad effects of high profits; they are silent with regard to the pernicious effects of their own gains; they complain only of those of other people. (ibid. 1991: p. 104; 1994: p. 113; 2004: p. 84.)
    People of the same trade seldom meet together, even for merriment and diversion, but [when they do] the conversation ends in a conspiracy against the public, or in some contrivance [collusion] to raise prices. (ibid. 1991: p. 137; 1994: p. 148; 2004: p. 112.)
    The interest of the second order [workers], that of those who live by wages, is as strictly connected with the interest of society as that of the first [landowners]…His employers [businessmen] constitute the third order, that of those who live by profit…The interest of this third order therefore, has not the same connection with the general interest of the society, as that of the other two…As their thoughts…are commonly exercised rather about the interest of their own particular branch of business, than about that of society…The interest of the dealers…in any particular branch of trade or manufacture, is always in some respects different from, and even opposite to, that of the public. (ibid. 1991: pp. 218-19; 1994: pp. 286-87; 2004: pp. 180-81.)
    He generally [the businessman], indeed, neither intends to promote the public interest, nor knows how much he is promoting it…he intends only his own gain; and he is in this, as in many other cases, led by an invisible hand to promote an end which was no part of his intention. Nor is it always the worse for society that it was no part of it. By pursuing his own interest [often conspiratorially, as indicated above], he frequently promotes that of the society
    real-world economics review, issue no. 61
    subscribe for free
    62
    [of the ruling elite in particular] more effectually than when he really intends to promote it. (ibid. 1991: pp. 51-52; 1994: pp. 484-85; 2004: p. 300.)
    The proposal of any new law or regulation of commerce which comes from this order [those who live by profit], ought always to be listened to with great precaution, and ought never to be adopted till after having been long and carefully examined, not only with the most scrupulous, but with the most suspicious attention. It comes from an order of men, whose interest is never exactly the same with that of the public, who have generally an interest to deceive and even to oppress the public, and who accordingly have, upon many occasions, both deceived and oppressed it. (ibid. 1991: p. 220; 1994: p. 288; 2004: p. 181.)
    Whenever the legislature attempts to regulate the differences between masters and their workmen, its counselors are always the masters. (ibid. 1991: p. 151; 1994: p. 164; 2004: p. 123.)
    The sneaking arts of underling tradesmen are thus erected into political maxims for the conduct of a great empire. (ibid. 1991: p.382; 1994: p. 527; 2004: p. 326.)
    [However] the mean rapacity, the monopolizing spirit, of merchants and manufacturers, who neither are, nor ought to be, the rulers of mankind, though it cannot, perhaps, be corrected, may very easily be prevented from disturbing the tranquility of anybody but themselves. (ibid. 1991: p. 383; 1994: p. 527; 2004: p. 327.)
    Appendix 3: Figure 1’s Nash dynamics of American exceptionalism
    Figure 2 provides a metahistorical framework for the political alliances {P, P}, {E, E}, and {E, P} in Figure 1. A quadrumvirate of four historic, metaeconomic philosophies are in constant competition for economic, political, and social hegemony: conservatism (paternalistic authority), communitarianism (paternalistic rights), liberalism (humanistic authority), and