• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

תגידו יפה תודה, ותשתקו ל-15 שנה

הדברים שלא מדברים עליהם בהסכם ה"היסטורי" שנחתם בין ירוחם לרמת הנגב

השבוע נחתם הסכם היסטורי, כך אומרים, בין רמת נגב לירוחם רבתי. העיתונים הוצפו בכותרות על ההישג העצום לירוחם, עיירת הפיתוח המרוחקת. האמנם?

הנה כמה נקודות שלא בדיוק מפרסמים בכל הקשור להסכם:

בתקופתו של ראש הוועדה הקרואה של ירוחם, עמרם מצנע, נחתם הסכם עם יו"ר מועצת רמת נגב, שמוליק ריפמן, לפיו 60% מהכנסות הארנונה העתידיות מעיר הבה"דים יועברו לירוחם, בעוד 40% בלבד יועברו לרמת נגב. לפי ההסכם הנוכחי, אנחנו נקבל 100% ארנונה מעיר הבה"דים, כלומר בפועל זו תוספת של 40% על המצב הקיים – כאשר בסך הכל, ההכנסות לירוחם מעיר הבה"דים במשך חמש שנים הקרובות יעמדו על כ-3.9 מיליון שקלים בשנה. זאת, לאחר שריפמן סיכם עם משרד הביטחון על תעריף נמוך ביותר לעיר הבה"דים.

צילום: אור אלכסנברג
צילום: אור אלכסנברג

צדק חלוקתי נועד בבסיסו לאזן את הכוחות בין מועצות עתירות משאבים כמו רמת נגב לבין מועצות שהמדינה מפקירה, כגון ירוחם. בכדי להבין את התמונה הכוללת, צריך להבין גם את הרקע להסכם. ירוחם היא מועצה גרעונית כבר שלוש קדנציות. כחלק מהניסיון לאזן את המצב הכלכלי של המועצה, החליט היו"ר הנוכחי, מיכאל ביטון (שנבחר ב-2010), לחתום על הסכם הבראה לפיו מדי שנה אנו מחויבים לשלם לקופת המדינה סך של 8 מיליון שקלים. כך שגם ההסכם הנוכחי בו נקבל ארנונה מעיר הבה"דים לא יאזנו את הגירעון הגדול. בנוסף לכך ישנם בהסכם כמה סעיפים בעיתיים ביותר, למשל ירוחם מתחייבת – למשך 15 שנים – לא להיאבק, לטעון, או לפעול למען שינוי הגבולות המוניציפליים שלה. בקיצור, קיבלנו את מה שקיבלנו, ועכשיו אנחנו צריכים לשתוק.

לשתוק למשל על העובדה שבמרחק שלוש דקות מירוחם נמצא בסיס צבאי, בית ספר למ"כים. הוא קרוב יותר לירוחם מעיר הבה"דים, ולאן הולכת הארנונה? נכון, רמת נגב מקבלת את דמי הארנונה של כל הבסיסים הסובבים את ירוחם, שלושה מלבד עיר הבה"דים. 

לא מתקבל על הדעת שנשללת מהאדם זכותו הבסיסית להיאבק למען הצדק. איך אפשר להתחייב למה שיקרה עוד 15 שנה? סעיף נוסף בהסכם אומר שההכנסות מאזור תעשייה ב' שייבנה בתוך ירוחם, בדגש על "בתוך ירוחם", יחולקו בין רמת נגב לירוחם. כך שרמת נגב תקבל 50% מההכנסות של ירוחם, זאת בנוסף לפרויקטים עתידיים שירוחם תקים בתחומי התיירות, החינוך ועוד. לא די בכך שרמת נגב מרוויחה מדי שנה מעל 46 מיליון שקלים מהכנסות ארנונה שלא ממגורים, קרי מחצבות, גנים לאומיים, בסיסים צבאיים, מתקני תעשייה ועוד; עכשיו בעקבות ההסכם החדש היא גם הצליחה ליצור דריסת רגל במשאבים ובהכנסות הדלות של ירוחם. אם כך, מתבקש לשאול מדוע נחתם ההסכם, שביטון מצהיר עד כמה הוא היסטורי וחשוב לירוחם בכל אמצעי התקשורת.

בעוד כמה חודשים יתקיימו בירוחם בחירות. ביטון, שבבחירות הקדומות צלח בקושי בזכות חבירתו לחרדים, חושש מאוד להמשך כהונתו ולכן הוא נאלץ לשלוף את האקדחים הגדולים ולרתום את חבריו יועצי התקשורת כדי להפוך את ירוחם לפנינה במדבר. אחת הסיסמאות שלו בקמפיין הקודם הייתה שעיר הבה"דים תהיה של ירוחם. במילים פשוטות – הוא לקח את עיר הבה"דים בכל מחיר, גם אם זה בא על חשבון עתידה של ירוחם. בעת בה כל התקשורת רועמת על העוול ההיסטורי של חלוקת שטחים, ריפמן בוחר לנצל את הלחץ הפוליטי ולחתום על ההסכם, ואף יוצא גיבור שהחליט "לוותר" על עיר הבה"דים כדי לתקן את העוול.

שלא תטעו: ירוחם היא הבית שלי, ולא משנה כמה המדינה תפקיר אותנו, כל ירוחמי יעמוד על רגליו האחוריות למען שמה של עירו. אולם המציאות בשטח מורכבת יותר מכותרת בעיתון שמציגה את הנהירה ההמונית של תושבי המרכז לירוחם. אחוז מקבלי גמלת דמי אבטלה בירוחם הינו פי שניים מאחוז מקבלי הגמלה הארצי. בנוסף, כ-3.2% מהמשפחות בירוחם מקבלות דמי השלמת הכנסה, בעוד הנתון הארצי מעיד על 1.2% משפחות מכלל האוכלוסייה. נוסיף לכך את העובדה שהשכר הממוצע בירוחם נמוך ביחס לשכר הממוצע בישראל ב-2,000 ש"ח, זאת בעוד דירה חדשה בעיר תעלה למעלה ממיליון ש"ח. בפועל מה שיצרו הכותרות בשבוע האחרון, זו נהירה של משקיעים לרכוש דירה בירוחם. ולא, הם לא יגורו בירוחם. אלא ישכירו את הדירה שרכשו לנו, בני ירוחם. בעוד 15 שנים ריפמן וביטון כבר לא יהיו ראשי המועצות, אבל מה שיישאר איתנו בטוח זה השעתוק של העוול ההיסטורי שהמדינה גרמה לעיירות הפיתוח.

ואנחנו?! אם לא נחכים ונתאגד יחדיו היום, ולא עוד 15 שנה, פשוט נאלץ להודות על הפירורים שנותנים לנו, להגיד יפה תודה ולשתוק כמו שמצפים מאתנו. הגיע הזמן להיאבק למען הצדק, ולא רק כדי לקיים סיסמת בחירות, אלא כדי לתקן את העוול שנעשה לנו מהיסוד – לנו, למועצות המקומיות בצפון, ואפילו לשכנינו הבדואים רחמנא לצלן.

נילי אהרון היא פעילה חברתית, מקימת תנועת התעוררות – תנועת הצעירים בירוחם. פעילה בפורום צדק חלוקתי, ובפורום הדיור הציבורי בירוחם

עוד בנושא:

הסכם הגבולות בין רמת נגב לירוחם: לא היסטוריה, רק פשרה | משה קריף

שטחי שיפוט: הכל הפוך | יוסי לוס

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. DoNotCensor

    אם הציבור המזרחי חפץ חיים עליו לנטוש את האשכנזים הפרימיטיבים מוסרית. שיישמו את פשעיהם המתועבים על היחידים שיישארו איתם, הם עצמם. אין טעם לפנות לבית המשפט האשכנזי/ציוני משום שאין בו בדל צדק, ובעצם אין למי לפנות אלא לפעול פעולה נחרצת בעצמנו. על הציבור המזרחי לחבור לפלסטינים, לאירנים, לסורים, לעירקים, לרוסים, לעם האמריקאי (האמיתי, הכוונה היא לא לאשכנזי שמתחפש לאמריקאי או לאמריקאי פרימיטיבי מוסרית כמוהם שהם קנו אותו), לאוקראינים, ליוונים, להונגרים, לאוסטרים, ושאר עמי אירופה (האמיתיים), ולכל בני דת ולאום במשפחת האנושות המתעבים פרימיטיביות מוסרית אשכנזית ירודה זו, שבאה לביטוי גם בפשעים כגון אלו, המצמצמים תדיר את מרחב המחייה והנשימה הצר גם כך שלנו כבני אדם במדינת האופל והרשע הזו, והמעוניינים להמשיך ולהגן על דרך חיים בת תרבות של חברה בריאה ומוסרית שאינה מובילה לכליון. הגזענות האשכנזית וה"חוקים" וה"הסכמים" למיניהם המבוססים עליהם (המקבילים מכמה בחינות ל"חוקי נירנברג" המפלים אשכנזים על בסיס גזע) לא יסתיימו לעולם, הם לעולם לא יחדלו מלרמוס אותנו, לגנוב אותנו, לנצל אותנו ולהשפיל אותנו,, וזהו בדיוק התהליך שהם מספרים לנו שהוביל ל"שואה". הם כופים עלינו את אותו התהליך כבר עשרות שנים. מוטלת עלינו חובה לעזור לאחינו ואחיותינו המזרחים להבין זאת קולקטיבית, ולעבוד על כך במלוא הקצב כי השעה כבר מאוחרת.

  2. ינאי רגב

    כשפורצת מלחמה יש הרבה אדרנלין בדם.
    כולם רוצים לעזור, ובעיקר להשפיע ולזכות בכמה עלים מזר הניצחון.
    על המנהיג מוטלים לחצים לא רק מצד האויב, אלא גם ע"י בני עמו(עירו)- אשר לפחות בשלבים הראשונים שואפים להגיע מה שיותר רחוק (בבחינת הכול או לא כלום). לכן כדאי לשקול מראש עוד לפני היציאה לקרב מספר נקודות:
    1. מהן המטרות.
    2. האם אפשר להסתפק בחלק מההישגים.
    3. התועלת מול הנזק שייגרם מעצם המלחמה והתמשכותה.

    יפה עשה מיכאל ביטון בכך שידע להפסיק בזמן, ולהגיע להסכם הפשרה.
    רוב המאמרים אשר נכתבו בהקשר זה עוסקים בהיבט הכספי וכמעט אינם עוסקים בהיבט הקרקעי- שלאורך זמן הוא בעל חשיבות גבוהה בהרבה, כי הוא זה שמאפשר שיתופי פעולה, הידברות ועמדה שווה בכל דיון על פיתוחים בעתיד.
    יותר אי אפשר להתייחס לירוחם כמו החצר האחורית של מ.א. רמת נגב.

  3. נתי

    כתוב בצורה יפה מאוד

    פקחת לי את העיניים!!!

  4. אבי

    נילי, הדברים שכתבת הם, בלשון המעטה, לא מדוייקים. אם לא היה יום שישי, הייתי מפרט. אבל חבל שלא ציינת שמדובר במעבר שטחי שיפוט ולא רק בהעברת הכנסות כמו בהסכם המקורי. זה בהחלט תקדימי ויש לכך השלכות. חבל שלא ציינת שההסכם קובע שירוחם ורמת נגב יחלקו בהכנסות מכל מיזם משותף, גם בירוחם וגם ברמת נגב והצגת כאילו יחחלקו רק בהכנסות של ירוחם. חבל שלא ציינת שזאת הביקורת, מילה במילה, שמשמיע זמן רב ראש האופוזיציה בירוחם, ידידי ראש המועצה לשעבר מוטי אביסירור. צריך לתת את הקרדיט למי שמגיע לו. חבל גם שלא כתבת שנכחת בפגישה של פורום התושבים לצדק חלוקתי בירוחם עם מיכאל ביטון ערב חתימת ההסכם, פגישה בה הוא הסביר את הצורך בפשרה, ושבפגישה הזו שתקת לא מתחת שום ביקורת בבמה שמאפשרת דיון, אלא השארת את הביקורת לפייסבוק, לגרופ ולאתר עוקץ. אופוזיציונרית אמיתית צריכה להיות אמיצה להתייצב מאחורי הדברים גם בפגישות פתוחות ולא רק בכתב. אולי היית מקבל הסבר מניח את הדעת. אלא אם כן, אין כאן שום כוונה לקבל הסבר וזו יריית הפתיחה בקמפיין של תנועת התעוררות לבחירות בירוחם בנובמבר 2014?

  5. חני בריגע

    צר לי מאד שהכותבת מציגה את עצמה כפעילה בפורום התושבים לצדק חלוקתי ותכנון אזורי בירוחם. אמנם היא הצטרפה לפני כשלושה חודשים, אך מכאן להציג עצמה כפעילה זה לא קרוב לאמת.
    פורום התושבים הוציא הודעה ציבורית על עמדתו ביחס להסכם הפשרה. עמדתנו נשענת על עבודה של קרוב לשלוש שנים בה נחשפנו למקורות רבים ולקחנו חלק פעיל בדיוני ועדת רזין (הצגנו בוועדה 3 פעמים).

    נוסח ההודעה לציבור מדבר בעד עצמו:

    פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי מברך על ההסכמות עם רמת נגב

    "פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי" קיים דיון מעמיק בעקרונות הפשרה עם רמת נגב. להלן סיכום הדיון:

    • הפורום תומך בפשרה, מתוך הבנה שזהו המהלך הנכון ביותר במציאות הקיימת. כדרכה של פשרה, היא רחוקה ממה שחלמנו עליו ומהצדק המוחלט. אבל, לאור הערכת הסיכונים וההזדמנויות, אנו סומכים ידינו על הפשרה שהושגה. העברנו לראש המועצה, מר מיכאל ביטון, מספר שינויים ודגשים אותם אנו מבקשים להביא לידי ביטוי בהסכם הסופי שיחתם בין הרשויות.

    • אנו רואים בהסכמת המועצה האזורית רמת נגב, להעביר שטחים ונכסים משמעותיים לירוחם, הישג משמעותי. הישג שללא ספק לא היה בר השגה, ללא היציאה הנחושה של ראש המועצה למאבק וההובלה שלו, וללא המאמץ שהושקע ע"י פורום התושבים, בלמידה מעמיקה של הנושא, בפעילות הציבורית והתקשורתית, בהכנת המסמכים השונים ובהופעתם של חברים מהפורום בפני וועדת הגבולות. אנו מודים לתושבים מירוחם שהצטרפו למהלך – בכללם, הפעילים הקבועים בפורום, תושבים שהתגייסו והופיעו בפני הוועדה בדצמבר 2013, וכאלה שעקבו אחר הפעילות והביעו תמיכה, לאורך הדרך.

    • אנו קוראים לכל הגורמים הנוגעים בדבר, לעשות כמיטב יכולתם למיצוי מקסימלי של מרכיבי שיתוף הפעולה וההשתלבות של ירוחם במרחב הגלומים בהסכם, תוך שימת דגש על שקיפות ותאום בהליכי תכנון באזור.

    • פורום התושבים מצפה שכספי ארנונה נוספים יגיעו לירוחם, באמצעות וועדת פתאל לשטחים גליליים, ויחתור למצות את הכיוון הזה מול הוועדות השונות.

    • גם לאחר הסכם הפשרה, שליחות "פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי" נמשכת ואף ביתר שאת:
    1. נפעל לקדם את התפיסה שירוחם היא חלק מהמרחב, ושעלינו לגלות אחריות כלפי המרחב ולחתור להשפעה עליו.
    2. נשאף לקדם שיתופי פעולה אזוריים.
    3. אנו מאמינים בחשיבה חדשה של שלטון מוניציפלי ולכן נשאף לבחינת דגמים חלופיים לחלוקה הקיימת בין מועצות מקומיות למועצות אזוריות.
    4. נפעל למנף את ההישג שלנו, כאן בירוחם, כחלק ממהלך כולל של כינון צדק חלוקתי בחברה הישראלית.
    5. נמשיך לפעול לקידום היבטים נוספים של צדק חלוקתי בחינוך, ברווחה, בתיירות ועוד.

    ב-26.6.14, יתקיים "כנס ירוחם לצדק חלוקתי" אותו מארגן פורום התושבים, בהשתתפות אנשי ציבור ואקדמיה. הכנס יהיה כלי להמשך השליחות שלנו. אנו קוראים לכל תושבי ירוחם לקחת בו חלק פעיל.

  6. אורי ליברטי

    הקישור שהכותבת וחבריה מנסים לעשות בין הסכם הפשרה של ירוחם ורמת נגב לבין הבחירות בירוחם בנובמבר הקרוב הוא שקרי ומניפולטיבי. העיתוי של ההסכם נגזר מלוחות הזמנים של וועדת החקירה לגבולות והכנסות מרמת נגב שסיכמה את עבודתה בשבוע שעבר ובקרוב תגיש את המלצותיה (ושהכותבת לא טרחה לציין כלל את דבר קיומה!).
    המו"מ לפשרה בין ירוחם לרמת נגב נמשך כבר כמה שנים, אבל המחיר שראש מועצת רמת נגב שמוליק ריפמן היה מוכן לשלם היה נמוך מאוד ובכל מקרה הוא לא היה מוכן לוותר על שטח (אף שעל!). בזכות הלחץ הציבורי והפוליטי שמיכאל ביטון הפעיל בסיוע התושבים, שר הפנים הקים את וועדת החקירה. רק משהחלה וועדת רזין את עבודתה לפני מספר חודשים, נוצר לחץ ממשי על רמת נגב, שהלך וגבר ככל שהוועדה התקדמה בעבודתה. על סף סיום עבודת הוועדה הושג ההישג – ריפמן ביצע שינוי מרחיק לכת בעמדותיו ונוצרה הסכמה.
    כך שמועד הפשרה קשור חד משמעית לחלון הזמן של החודשים הספורים בהם ישבה וועדת רזין על המדוכה, ולא לשום בחירות.
    מובן שלאחר סיום עבודת הוועדה כבר שוב לא ניתן להגיע לפשרה. זה כמו עסקת טיעון שנחתמת לאחר פסק הדין.
    אגב, אם מיכאל ביטון לא היה חותם על ההסכם עם רמת נגב, כל הסיכויים הם שהוועדה הייתה מקבלת בסביבות אוגוסט החלטה לטובת ירוחם שהייתה מהווה 'תמונת ניצחון' המשרתת אותו היטב בבחירות. דא עקא, סביר שלא ניתן היה לממש את הפסיקה הזו בפועל כי ריפמן היה דואג למוסס את העניין בדרג הפוליטי ובבתי משפט (יש לו הרבה כסף לעורכי דין מהשורה הראשונה) וירוחם הייתה מפסידה. כך שלמעשה ניתן לראות את ההסכם הזה כהקרבה של צרכים פוליטיים קצרי טווח של מיכאל ביטון לטובת האינטרסים ארוכי הטווח של ירוחם.

    הכותב הוא מיוזמי ומובילי 'פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי' בו חברים תושבים מכל קצות הקשת הפוליטית בירוחם (גילוי נאות: הכותב היה פעיל במטה הבחירות של מיכאל ביטון)

  7. עמרי די-נור

    מן הראוי היה שהכותבת תביע גילוי נאות על עצם היותה פעילה במערכת הבחירות לקראת ראשות המועצה בירוחם בנובמבר הקרוב. כפעילה המתמודדת למועצת היישוב, ואף מובילה רשימה מקומית, היה ראוי שתצהיר באופן גלוי על השיוך שלה ותמיכה במי מן המועמדים לרשות המועצה. כפי שניתן לראות, לא מדובר בתומכת של ראש המועצה הנוכחי, ואין בכך כלל בעיה. הבעיה היא בכך שהיא לא מצהירה במי היא כן תומכת, ובכוח מנסה להציג את המהלך הנוכחי של ביטון כתעמולת בחירות. אם כבר בוחרים בתכסיס הישן הזה, מן הראוי ללכת איתו עד הסוף ולהציג את הקונטקסט הפוליטי בו הדברים נאמרים, במקום לנהל דיון 'אובייקטיבי' על עובדות נייטרליות משיקולים פוליטיים לכאורה.

    לגבי חוסר הדיוק בעובדות, אין צורך להרחיב את הדיבור ומה שהיה צריך להיאמר כבר נאמר.

  8. נילי אהרון

    בבועה הקטנה שלנו בירוחם יהיו את אלו שתמיד יעדיפו להתעסק בפוליטיקה המקומית, במקום לנסות לתקן עוול היסטורי וליצור שינוי משמעותי בלי להסתפק ב"פשרות" שמקורן לצערי הרב בכלכלת בחירות. ישנה חוסר שקיפות בכל מה שקורה בירוחם ובעיקר בפירטי ההסכם הנוכחי. החלטה הרת גורל שכזו מצריכה חשיפה של תוכן ההסכם לציבור, ולא רק את מסמך הכוונות. רק במסמך הכוונות גילינו כמה פשעים חמורים שעלולים לשתק את ירוחם מבחינת עצמאות כלכלית בעתיד. במאמר לא התייחסתי לנושא ההוצאות העתידיות של ירוחם כלפי עיר הבהדים, זאת גם מהסיבה שהדברים לא גלויים לציבור. אולם ההערכות מצביעות על כך שההוצאות הולכות להיות גדולות מדי בכדי שההכנסות תיהנה אפקטיביות. שהרי מדובר בפינוי אשפה לבסיס הכי גדול במדינה, וזה רק חלק קטן מהחובות של ירוחם כלפי עיר הבהדים מבחינת שירותים עבור תשלום הארנונה. בנוגע לפורום התושבים, חשוב לציין שהיוזמה הזו חשובה ביותר. הפורום עצמו הוקם ביוזמה של מיכאל ביטון שפנה לגב' חני ולמר אורי בירוחם בחלק מהמאבק למען צדק חלוקתי. חשוב להדגיש כי מרבית החברים בפורום הינם תומכים של מיכאל, וחרף עובדה זו גב' חני עצמה בעיתון ידיעות בסופש האחרון אמרה שאכן יש בעיתיות עם הסעיף שאומר שעלינו לוותר על זכותינו להיאבק במשך 15 שנים. חני אף ציינה שאם ראש המועצה מתחייב לשתוק 15 שנים, זה לא אומר שהפורום והתושבים מתחייבים גם הם. אני אומרת שאכן נעשה כאן מאבק ארוך בו נרתמו חברי כנסת אנשי תקשורת ואפילו הציבור הרחב בירוחם, האם לא חבל שנקבל את ההסכם כמו שהוא ונמחה אח"כ? למה לא עכשיו? למה אנחנו נכנעים לכלכלת בחירות, ונותנים ל"גיבורים" כמו כיפרמן לגזור קופון על הגב שלנו? דרוש המון אומץ להתחיל מאבק כמו שמיכאל התחיל, אבל לא פחות דרוש האומץ גם לסיים את המאבק כמו שצריך בלי להתקפל. עניין זה חוצה מפלגות, תומכים/ומתנגדים בירוחם ובארץ בכלל, לכן ברגע זה צריך לנצל את ההזדמנות הזו ולא להתקפל.

    1. חני בריגע

      ותראי שהדברים שאמרתי בכתבה לא סותרים כלל את ההודעה. כך שנכון, יש בהסכם כמה דברים בעייתים והפורום הביא אותם לידיעתו של מיכאל ואנו מקווים שהערותינו יאומצו.
      ולגבי סעיף ה- 15 שנה – נכון מאד. אנחנו התושבים לא "מחויבים" אליו. אם נצטרך להיאבק בעתיד מול רמת נגב, לא נהסס לעשות זאת גם אם הרשות לא תוכל בגלל ההסכם הזה. ולחברה אזרחית היום יש הרבה כלים להיאבק.

  9. נילי אהרון

    צדק חלוקתי לא נגמר רק בהסכם "פשרה" בין ריפמן שעושק אותנו, למיכאל שמוכר אותנו. צדק חלוקתי זה גם דירות עמידר שמקבלים סטודנטים של אילים בגלל שבאו "ליישב" את הנגב ולהפריח את השממה והם זכאים לדירת עמידר משופצת וחדשה, או לקראוונים במחיר מסובסד בלי לשלם ארנונה. איפה פורום התושבים בעשייה שלו למען צדק חלוקתי ביישוב? למה חברה שלי אם חד הורית ל2 ילדים לא מקבלת דירת עמידר כי חסר לה ילד, אבל צעיר סטודנט שבא ממרכז הארץ ל"יישב" את ירוחם יקבל דיור ציבורי על חשבוננו? למה על זה אף אחד לא אומר כלום? אי אפשר להתייפיף כל הזמן. אגב הכניסה שלי לפורום תושבים הייתה בדיוק מהמקום הזה להביא את הקולות הנוספים מהשטח. לאחר תכתובת במייל עם חני הבנתי שאני ואנשים עם דעה כמו שלי לא רצויים בפורום תושבים- פורום שמתיימר לייצג את כל התושבים. הבעיה שכנראה גם בתוך הישוב מצפים מאיתנו לשתוק. לשתוק על העושק של גרעיני ההתיישבות למיניהם שמגיעים ומקבלים הטבות, לשתוק על ההדרה של בני המקום מכל פעילות אזרחית- למשל פורום תושבים(שהרי רובו של הפורום הם בני גרעין ותומכים של מיכאל ביטון) לשתוק על כך שגונבים לנו את הדיור הציבורי כי חושבים שצריך "לחנך" אותנו איך לחיות. בדימונה הוקמה קבוצת תושבים, בני המקום שנלחמה להעביר את הקרוונים שהיו אמורים לשמש את הסדטודנטים מאיילים שסיימו את התואר ולא היה להם איפה לגור- כי במרכז יקר להם מדיי, ולהשכיר דירה בדימונה לא בא בחשבון. אז הם הצליחו והעיפו את הקרוואנים מדימונה, שם נלחמו על צדק חלוקתי שבני המקום ראויים לו. אבל אצלנו ראש העיר ישר קפץ לקבל את הקרוואנים הללו לירוחם וליצור פתרון פלסטר לדיור בר השגה לזוגות צעירים. ההתנשאות הזו כלפי בני המקום היא לא מקובלת והיא גזענית. אני ממליצה לכם להפסיק להתייפיף ולהתחיל באמת לעבוד בשביל צדק חלוקתי ולא רק בשביל אינטרס אישי (חלקכם עובדים בעמותה של מיכאל, ובני משפחותיכם עובדים במועצה) – לי ולבני המקום אין מה לפחד, אנחנו לא תלויים בשלטון המקומי, וזה מה שמשגע רבים מכם, שיש אנשים שלא מפחדים להציג את האמת- ויודעים גם להשתמש בכלים ובשפה שלכם.

    1. חני בריגע

      נילי, אם כבר אנחנו בענייני חשיפה אז אולי נחשוף עוד כמה פרטים:
      את הגעת לירוחם אחרי רבים מאלה שאת מאשימה שאינם בני ירוחם. על פי הפז"מ שלך את פחות ירוחמית מהם!
      את איילים הביא מצנע, לא מיכאל.
      צריך לבחור מאבקים כי יש המון. והדבר המדהים בירוחם שכאשר יש קריאה להתארגנות כלשהי, יש אנשים מסוימים שנקראים לדגל. אותך אף פעם לא ראיתי שם. כן… את כותבת על עוולות וזה נראה לך מספיק בשביל לקרוא לעצמך פעילה חברתית. שיהיה…
      ובעניין הדיור, את באמת רוצה לפתוח את זה ולספר לאומה איפה את גרה?

      1. נילי

        עליתי ארצה בשנת 1990 יחד עם הורי, וישר הגענו לירוחם(נזרקנו)
        אותם גרעני התיישבות שהגיעו לפני, הגיעו מבחירה, עם משאבים כלכליים
        השכלתיים ובעיקר הקהילתיות שלהם.. גם כשבני המקום רוצים להיות פעילים בכל מיני פעולות אזרחיות הם מרגישים לא שייכים, גם כאשר טוענים על איילים שגונבים את הדיור הציבורי, יפי הנפש יגידו שהם באו ליישב את ירוחם, וברור כולם מדהימים כמו שאמרת. אנחנו סתם ברברים ושלוכים.
        לגבי הערתך בל יחשבו שחלילה אני גרה בוילה מעל 150 מטר בשכונה החדשה והיוקרתית בירוחם(כמוך), אני גרה בדירת 2 חדרים במרכז העיר בסיוע ההורים( ומשלמת על זה..)

        בסופו של יום זה הכל עניין של סדר עדיפיות, וחבל שאנחנו עוצמים עיניים מול עושק של איילים, ושותקים כי נוח לחלקנו…

        1. חני בריגע

          כן נילי… ספרי את הסיפור איך שנוח לך.
          אני גרה בבית חדש ויפה שבניתי בסיוע ההורים ומשלמת עליו משכנתא.
          אני בדיוק כמוך חושבת שלתת לאיילים דירות עמידר זה פשע!
          אל תנסי להניף את הדגל של הירוחמים הוותיקים. את עושה להם עוול גדול מאד!
          והלוואי ותהיי אמיצה מספיק לקיים דיונים כאלה פנים מול פנים ולא כשמסך חוצץ בינינו!

  10. עמית

    ממשלת ישראל מסכסכת בין הרשויות המקומיות, ע"י כך שהיא מעמיסה עליהן אחריות מצד אחד ואיננה נושאת בנטל מצד שני. במקום שהמדינה תתקצב את הרשויות על פי מספר התושבים שלהן באופן שוויוני היא נותנת להן לריב על הארנונה שלא יכולה לעולם לכסות את הוצאות הרשויות.
    במקרה הזה אנחנו סיכסוך נוסף במקום שיתוף פעולה, היה רצוי שכל הרשויות יתאחדו בדרישה מהממשלה לכסות באופן הוגן ושוויוני את עלות השירותים לתושבים.

  11. פריץ היקה הצפונבוני

    מוכרים אותה סחורה פעמים. מה שאני לא מבין כיצד זה 27 שנים אחרי ,,המהפך" עדין הימין המתהדר להיות שופרם של מדוכאי מפא"י להצליח ,אפ ניסה בכלל ,לתקוף את העיוות של אזור התעשיה הענקיים של המועצות האזוריות לעומת אזורי התעשיה המצומצמים של עיירות הפיתוח. לי ידוע אישית המקרה של קרית מלאכי-מועצה אזורית באר טוביה עבדתי במפעל בקרית מלאכי אזור התעשיה שם מוגבל בשטחו סגור מכל צדדיו. כשעבדתי שם (עד 1996) כבר היה אזור התעשיה שלהמועצה האזורית מעבר חכביש גדול ממנו בהרבה ומאז עוד גדל והתפשט.

  12. אורי יזהר

    בלי שום קשר למאמר ולתגובות עליו אני מבקש לספר על מקום אחד קטן בצפון הארץ, יקנעם עילית, יישוב ששטח השיפוט שלו הוא 8250 דונם בסך הכל (לירוחם יש יותר מ-30 אלף דונם), שעמד על סף קריסה אחרי שסגרו שם את מפעל סולתם. ראש הרשות, סימו אלפסי, איש מפלגת העבודה ולא יליד פולין, הפשיל שרוולים עבד קשה במשך שנים (הוא כבר 27 שנים בתפקיד), הביא מפעלי הייטק לעירו ועשה אותה לפנינה אמיתית, ליישוב משגשג שמחיר הנדל"ן בו עולים.
    להקים מפעל נושא ארנונה צריך בסך הכל כמה עשרות דומנים. קראתי שבונים היום מלון בירוחם. זה צעד נכון מאד וצריך להמשיך בכיוון הזה.
    ולבסוף, כאיש רמת נגב אני תומך בפשרה שהושגה. אני זוכר שריפמן אמר שהוא מוכן להעביר כסף לירוחם, לא אדמות. הוא התקפל וטוב שהתקפל. דרך אגב, רמת נגב העביר למצפה רמון את בה"ד 1 לפני מספר שנים. אז יש עוד מה שלנות, אבל המציאות אינה שחור לבן בלבד. אני בעד שינוי גבולות היכן שזה נחוץ וצודק ומחכה לשמוע מה תחליט וועדת רזין.

  13. מתן

    כל הכבוד לנילי אהרון ולתושבי ירוחם שעומדים נגד הסכם הפשרה הגרוע הזה. הזכויות של תושבי ירוחם נשללו לאורך כל השנים, מאז שהקימו את העיירה בשנות החמישים ושמו בה אלפי עולים כדי לספק פועלים לפרויקט התיעוש של מפא״י בנגב. בהתחלה השליטה היתה ישירה – ראש העיר הראשון היה מפא״יניק מנהלל. בהמשך אמצעי השליטה הפכו מגוונים יותר, מראשי עיריות מקומיים לראיסים מהצפון כמו מצנע וחוזר חלילה, אבל מה שלא השתנה הוא שמאז ועד היום תשבי ירוחם נאבקים נגד הפטרונות של הקיבוצים מסביב, נגד הבוגדנות של הממשלות, גם ממשלות ליכוד, נגד הקולוניאליזם של כל מיני גרעינים של יפי הבלורית שמגיעים להתנחל בנגב, ונגד משתפ״ים מקומיים שמוכנים לתמוך בעושק בתמורה לרווחים אישיים, ולפעמים גם באמת חושבים שהפירורים שזורק עליהם הממסד זה כל מה שאפשר להשיג. נילי מציגה במאמר הזה קול הרבה יותר בר קיימא: קול של מאבק נחוש על הזכויות של תושבי ירוחם וקריאה לאחדות של תושבי הנגב נגד הניסיון להפוך אותו ואותם למצע שעליו יתעשר דור חדש של בני טובים מהצפון. משמח לקרוא וכל הכבוד!

  14. רונה

    הוויכוח שמתחולל כאן בין פעילים שונים בירוחם רק מבהיר כמה הטקסט של נילי חשוב. התקשורת הציגה את ההסכם הזה כניצחון היסטורי ולא כהסתפקות בפרורים כמו שנילי טוענת כאן או כפשרה הכי טובה שהיה ניתן להשיג, כפי שטוענים אחרים. הפרטים שנחשפו כאן די מהממים. איך מעיז ריפמן עם ה-46 מיליון הכנסות מארנונה בשנה שלו לחמוד גם חלק מההכנסות העתידיות של ירוחם? זה לא נשמע לכם מעוות? מדוע העברת השטח של עיר הבהד"ים לירוחם היתה צריכה להיות כרוכה בויתור על אפיקי הכנסה עתידים של הישוב?
    מקוממת אף יותר היא ההתחייבות להדממה פוליטית של הדרישה לצדק מצד ביטון בשם תושבי העיר. מסתמן שריפמן קנה די בזול עוד 15 שנים בהן העליונות המוחלטת והלא מוצדקת של רמת הנגב מול ירוחם תשמר.

  15. עמרי

    הנקודה שמתנגדי ההסכם מפספסים כאן היא שיש במציאות הבדל גדול בין מה ש-'מגיע' לירוחם (כלומר מה שירוחם צריכה לקבל מבחינת הפן המוסרי של הסיפור) לבין מה שירוחם יכולה להשיג במסגרת ההסכמים בפועל. הנקודה שיש עליה ויכוח בקרב הפעילים (כפי שיכולתם לראות) אינה האם ירוחם צריכה לקבל יותר, אלא האם יש סיכוי שירוחם הייתה משיגה יותר אם לא הייתה חותמת על ההסכם. לגי טימי לחלוטין להגיד שההסכם הזה לא מספיק דורשני וותרני מדי, אך מי שבקיא בעובדות יודע שמבחינה ריאלית הסיכוי להשיג פשרה הנוטה יותר לכיוון ירוחם באופן משמעותי הוא די נמוך, בשל נסיבות שונות שלא נפרט כאן. זו גם מהות הויכוח בקרב הפעילים, שמייצר את שתי נקודות המבט ההפוכות: זו ושרואה בו 'הסכם היסטורי', וזו שרואה בו 'תבוסה וכניעה'.

    יש להוסיף למשוואה מספר מרכיבים שלא דובר עליהם:, לדוגמא העובדה כי היכולת להגיע לפשרה המקובלת על שני הצדדים מגדילה מאוד את שיתוף הפעולה בין רמת נגב לירוחם, שהיה תקוע במידה רבה בשל המחלוקת על שטחי השיפוט. כתוצאה מכך, ירוחם יכולה להרוויח בטווח הארוך אפילו יותר מאשר מה שתרוויח מהכנסות של עיר הבה"דים. שנית, העובדה שבלי הסכם, ריפמן היה יכול להגיש בג"צ נגד המסקנות של ועדת רזין, ולתקוע כל שינוי לעוד כמה שנים. כך שזה סיכון שהיה מאוד לא חכם לקחת.

    בכל מקרה, לראות בהסכם זה 'שוחד בחירות' שמיכאל לקח בשביל להשיג הישג שישרת אותו פוליטית זה פשוט עיוות של המצב בשטח, ועל כך כבר דובר רבות. במיוחד לאור הביקורת שעולה מצד קולות לוחמניים כנגד ההסכם, הייתי אומר שאפילו מדובר בסיכון פוליטי.

  16. תושב מרכז

    לעניות דעתי זה מריח לא טוב בכלל…
    במקום לסייע לירוחם להתפתח בעזרת הכנסה רצינית מארנונה מנצלים אותה או את חוסר יכול ניהול משא ומתן של מי שחתם על ההסכם..
    עדיף להישאר עם 60% ולהשיג ארנונה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר גבוהה מכל ה 100% שכבול ל 15 שנה,
    אה כן, נראה מה ישאר מהאוכלוסיה המקומית בעוד 15 שנה…
    לדעתי החלטה אנטי חברתית, חוסר הבנה עסקי משווע