המשיח

אז אמי אוהבת החתונות ואבי אוהב החתונות המיוחדות יעשו שלום יום אחד. ויבוא המשיח. והמשיח ואני נתחתן, זה ברור // ביקורת אינטימית – קטעים של סטודנטיות וסטודנטים מהמחלקה לכתיבה ב"מנשר" 
עמרי בר-אדם

באנר-צר

אפשר שאפול ארצה ואדמה חומה תימרח על ברכיי בסימטריות גמורה. ואפשר שיקרה הכול מלבד התרחשויות סימטריות. את המרחק מהדיוק כתבתי לא פעם, אבל מעולם לא כתבתי לחלוטין את הדיוק, את השנייה המזוככת של מציאות גדולה מנשוא. אלה הרגעים שלא ניתן לתפוס בהווה. הם חומקים. הם דיעבדיים. רגעים של סימטריות גמורה.

אמי אוהבת אותי, כך היא אומרת. אני מאמין לה. תחת כפות ידיה המחושמלות גדלתי, אז אני מאמין. מעולם לא ראיתי שמחה עד שראיתי אותה תחת חופה לבנה, מחזיקה את ידה של עצמה ומביטה באחותי הניצבת בגאווה ועל פניה מסך. אמי אוהבת חתונות. יותר מכך, אמי אוהבת שילדיה מתחתנים. בוודאי שתאהב, זהו אחד מרגעי הסימטריות הגמורה. שני חצאים שהילכו זמן רב מדי נעשים שלם גדול ומואר, ודאי שתאהב. אמי בעד האור.

גם אבי אוהב אותי. אני סבור כך. הוא אמר זאת לא פעם. אולי אפילו ישמח לשלם על הילד שלי, זה ילד יקר. גם אבי אוהב חתונות. בעיראק אהבו חתונות. אבל לאבי העדפות מיוחדות, הוא אוהב חתונות בטבע או חתונות באמצע הלילה. אבי אוהב אפילו חתונות של הומואים. שיהיו מעניינות. לחתונות רגילות אין לו די כוחות.

אז אמי אוהבת החתונות ואבי אוהב החתונות המיוחדות יעשו שלום יום אחד. ויבוא המשיח. והמשיח ואני נתחתן, זה ברור. ובבית אמי לא נבקר. יש בה איזה מצמוץ שלא רוצה לתת לה. יש בה איזו חמלה בלתי נשלטת על הלא מבקשים חמלה. יש בה איזו תקווה לחתונה. רגילה. אז לא נבקר, לא נכפה עצמינו על החופשיים.

את אבי נבקר, המשיח ואני. הם ידברו על תורה ואני אשתה תה קר עם לימון ואדבר עם אלוהים. ולרגעים לא אאמין היכן אני. אסע לירושלים ובין חומות אלקט פתקים ואשוב מהר. והם ידברו על תורה, עדיין. אני אקרא פתקים של אחרים וארגיש רע כל-כך.

אמי תתקשר בכל בוקר לפני שאצא מהבית. היא תשאל לשלומי ולשלומו של המשיח לא תשאל. היא לא זוכרת שאני אוהב אותו. תשאל גם מה שלום רות. היא בסדר רות. אתה לא חושב שהיא יפה רות. בטח יפה, אמא.

ואבי לא יתקשר, אף לא פעם אחת. הוא מסתובב עם הומואים.

כמה אני אוהב את אמא שלי. המשיח, לא תאמין. בוא כבר, בוא. לכד אותם סביבך. אל תתן להם לחשוב. אל תתן להם להרים את השקיות. הן כבדות. ברך אותם בסימטריות גמורה לשארית חייהם. ספקא דאורייתא לחומרא, המשיח. אתה לא יודע כלום. הם לא יודעים כלום. האינטלקט מרחיק את אבי מהרגש והרגש מרחיק את אמי מהאינטלקט. תן להם עוד אחד. עוד בן זכר אחד שיתחתן. שיתחתן באמת. שכך את כאבם המודחק ברפואות ובניסים. סובב את הירח עבורם. החזר אותם לשיעורי היוגה. שיתאהבו מחדש. מחל להם על שלא ידעו להגיע בזמן. שא אותם על כתפיך, כל הדרך שא, עד שיגיעו לחול החם, לרגע המדויק, של חצאים ושלם מעל המים.
ברך גם אותי.

+   +   +

פרויקט סיום של הקורס לכתיבה ביקורתית – "בין ובתוך הגבולות", בהנחיית עדי שֹורק
הטקסטים שמובאים להלן נכתבו מתוך שיטוט של מחשבה והכרות עם טקסטים ביקורתיים בנושאים הקשורים בפמיניזמים, סוציולוגיה, פוסט-קולוניאליזם, וביקורת על תרבות הצריכה. קראנו מאמרים, טקסטים ז'ורנליסטיים, מסות, שירה וספרות. השיטוט החוּצה הוביל גם פנימה, אל ביקורת-תרבות אינטימית שהולידה את הדברים הבאים:  

חשופה / מרינה שורובה
הצ'וצ'יקים / יוסי יוסף
דלקת סימפונות, סימפוניית מדבקות / גל עזרן
אוטוריטה / תמר שילה
חושך / רעות ליברפרוינד
ילד אסור/ילד מותר / דניאל שפירא
משחקים בברביות / מירי אבשלום

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מעין

    כתוב יפה נורא וניכר שעדי שורק כיוונה בחוכמה עדינות ומיומנות.
    לפרקים לא היה ברור לי אם כל הדיכוטומיות וה"חצאים" בטקסט הם ביקורתיים, או שחלקם השתרבבו פנימה מבלי משים.

  2. עדי שורק

    הבהרה: הטקסט הוא מאת עמרי בר-אדם ולא נכתב על ידי (אני זו שהנחתה את הפרוייקט).

    מחשבה: אני חושבת שחלק מהחצאים מצויים פה באופן ביקורתי, חלק באופן מחפש והשאר כחלק ממארג פואטי – וזה אולי הכוח של הטקסט. שיש בו משהו מאוד ביקורתי באופן מובהק מצד אחד, אבל עוד אלמנטים שחומקים מהגדרה, מצד שני.

    תודה: שמחה שאהבת אותו, תודה לך!