הצ'וצ'יקים

"מר חמו יוסף או צ'וציק או צ'וצ'אק או דודיק או דודאק, איזה מהם הוא הנכון?" // ביקורת אינטימית – קטעים של סטודנטיות וסטודנטים מהמחלקה לכתיבה ב"מנשר" 
יוסי יוסף

באנר-צר

כאן יובא סיפורה המקוצר של משפחת צ'וצ'יק, הנושאת את השם היחיד במינו במדינת ישראל. בטקסט המובא לפניכם מתואר גלגולם של שלושה דורות בארץ ישראל, שמייצגים, אולי, עלייה שלמה שהגיעה מהרי האררט בכורדיסטאן יהדות אחרת שלא היכרתם. יהדות שהתהוותה כחלק מן האומה הכורדית, אומה ללא מדינה ולמעשה – הגלות הוותיקה ביותר על פני האדמה. בטקסט הבא יסופרו קשיי העלייה, הזלזול, הההזנחה ומעט מקורותיה של משפחה טבריינית אחת.

בכיתה ו', כשעדיין נשאתי את השם יוסי צ'וצ'יק, אבי החליט לשנות את שם משפחתנו ל"יוסף", שמם המקורי של אביו וסבו שעלו מכורדיסטאן, כך הוא טען. כיום ברורים לי השיקולים שעזרו לו לקבל את ההחלטה; השם השוֹנה למדי והמצחיק שליווה אותו כל חייו מעלה בנו אסוציאציות של איש קטן, שעוררו הקנטות מצד חבריו ומכריו בילדותו וכן דיכאו ניסיונות להתקדמות מקצועית בבגרותו. העניין לא פסח גם על אחיו של אבי אך הם, לעומתו, בחרו שמות בווריאציות דומות לשם המקורי – כדי לעדן את הפירוש ועם זאת לשמור על קרבה כלשהי לשם המקורי. כך נוצר מצב אבסורדי ובו לכל שבעת האחים יש שם משפחה שונה. אבי בחר בשם המשפחה "יוסף", שתי אחיותיו קיבלו את שמות המשפחה של בעליהם: "אמזלג" ו"מרדכי" ואילו ארבעת אחיו נקראו: צ'וצ'יק, צ'וצ'אק, דודיק ודודאק.

כדי למצוא את מקור שם המשפחה ולהבין את פירושו, היה עליי להבין את משמעות שם המשפחה ותפקידו בחיי היום-יום. כידוע, השם הפרטי מבדיל בין אנשים פרטיים ואילו שם המשפחה מבדיל בין קבוצות משפחתיות, חמולות ושבטים. פירוש השם מעיד על מוצא ומעמד שאותם ניתן לזהות בקלות. ברוב העולם שמות משפחה ניתנים על פי מספר גורמים וכך גם שמות משפחה יהודיים.

ישנם כאלה שעברו משושלות עוד מידי המקרא כמו הלווים והכוהנים, ישנם שמות משפחה פטרונימיים, כלומר האדם מאמץ את שמו של אביו כשם משפחתו (לדוגמא: אברמסון, הסון הוא תוספת המשתנה עפ"י המנהג האזורי באותו מקום, לחלופין יכול להיות אברמוביץ' או אברהמי) או שמות מטרונימיים שמגיעים מהאמא או מהסבתא (לדוגמא: ריבקין, פרלמן או ציפקין).

בעדות המזרח שמות המשפחה ניתנו עפ"י המוצא הלוקאלי, כלומר, שם המקום ממנו הגיעו, אדם שגדל בעמק הדראע במרוקו שם משפחתו יהיה דרעי, הצנענים לדוגמא הגיעו מצנעא שבתימן. מנהג מקובל מאוד באותם זמנים שהעיד על נדודיו של העם היהודי בגלות.

מקור נוסף לקבלת שם משפחה היה עפ"י המקצוע. צורה זו מזוהה מאוד עם רוב יוצאי יהדות אשכנז ועם חלק נכבד מיוצאי ספרד (לדוגמא: לדרמן – "איש העור", הסנדלרים בפולין. מילר בתרגום גרמני הוא טוחן וכן מקצועות יהודיים כמו גבאי וחזן).

לפי הסיפורים שמתגלגלים במשפחתי לאורך השנים ובלי שאף אסמכתא מאשרת זאת, סבי, אביו של אבי, שעלה מכורדיסטאן בשנות ה-50 יחד עם אשתו השנייה, היא סבתי, הגיע עם שם המשפחה "יוסף". שם נפוץ ביהדות שמקורו, כמובן, בשמו של יוסף המקראי, בנו של יעקב. גם כשניסיתי לבדוק עם בתו מהנישואים הראשנים והאחרונה שנשארה בחיים (אחת מעוד שבעה אחים ואחיות, יש לומר) זו התשובה שקיבלתי.

אם כן, מדוע הוא היחיד בארץ שנושא את שם המשפחה הזה, שלו אין כל סימוכין על מוצא לוקאלי? הרי ידוע שבני העדה הכורדית נושאים את שם משפחתם עפ"י ייחוס מקומי, כמו ארבילי (ארביל), ברזני, בראשי, אורמיה ועוד.

כדי לחקור את מקור שם המשפחה קראתי על המסורת הכורדית ותולדותיה. גיליתי היסטוריה ארוכה בת 3,000 שנים ובה מוצג ייחוס ישיר לגולי שומרון, תוצאה ישירה של גולי בבל שנעקרו מארץ ישראל ע"י נבוכדנצר והתיישבו קבע בהרי אררט, להם קרא הנשיא בןצבי "האובדים מארץ אשור". יהודי כורדיסטן ידועים בשימור השפה הארמית ולימוד התלמוד הבבלי. כאמור, כורדיסטאן אינה מוכרזת כמדינה ומחולקת לשלושה אזורים שנמצאים בשטחי עיראק, טורקיה ואיראן. השלטון העות'מאני במאה ה-19, שאחז בכל אזור עיראק, לא פסח גם על ערי הכורדיים שהיו מאוכלסים ביהודיים שסבלו באופן בולט יותר בגלל דתם. היהודים באותם מקומות, שעסקו בעיקר במסחר, נאלצו לחזור לעסוק בחקלאות ובמקצועות דלים יותר. סבי היה ידוע בקשר שלו לאדמה כפי הנראה במהלך עבודתו כדוור, שהיה ממונה על חלוקת המכתבים בין הערים בכורדיסטאן לאלה במוסול שבעיראק, למד לעבוד את האדמה ולגדל פירות וירק (עם בואו לישראל טיפח גינת ענק בחצר האחורית, שאליה הזמין שכנים לקטוף ירקות חינם. ביתו נמצא בשיכון ג' בטבריה, המזוהה עם יוצאי עיראק; אחת מארבע השכונות הגדולות בטבריה שאליהן נשלחו העולים מהמעברות).

תשובות ישירות מסבי לא יכולתי לקבל, הוא נפטר עוד כשאבי היה בן שש, בגיל שבעים ושלוש.

סבתי, שאותה הכיר בנסיעותיו למוסול, לא ידעה לדבר כורדית, אלא רק עיראקית ועברית קלוקלת, כך שגם אצלה לא מצאתי שמץ של קצה חוט.

השפה "הכורדיתיהודית" המבוססת על הארמית שונה לחלוטין מהשפה ה"כורדית" המדוברת בכורדיסטאן בה משתמשים הכורדים המוסלמים. היא נקראת גם "הארמית החדשה". יש האומרים שהכינוי צ'וצ'יק שדבק בסבי נבע מכמה סיבות: הראשונה, שהפירוש ליונת דואר בתרגום לשפה הכורדית הוא צ'וצ'קיי'ה וסבי שעבד כדוור כונה צ'וצ'אק או צ'וצ'יק. סיבה נוספת היא גובהו של סבי, שהיה ידוע כאדם נמוך קומה. יחד עם המיתוסים המשפחתיים, בצירוף בדיקות שערכתי, לפי השפה הטורקית נמצא כי "ג'וג'א" פירושו גמד ו"צ'וצ'אק" הוא קטן. פניתי לארגון יהודי כורדיסטאן ונעזרתי בקבוצה "ארמית החדשה – כורדיסטאון" כדי למצוא הוכחה כתובה לפירושים וקיבלתי את התשובה הנ"ל:

צ'וצ'א מעט, קצת, קמעה / מועט, זעום.

צ'וצ'כסא – ציפור. מתוך "מילון מרדכי יונה"

ייתכן כי עם עלייתו ארצה, כשהוא נטול מסמכים ואינו יודע מילה אחת בעברית, שאלו אנשי משרד הפנים את סבי לשם משפחתו והוא ענה את שם המקצוע או הכינוי שנשא עמו, שכן הנושא התעסוקתי היה הדבר העיקרי שהטריד את עולי שנות ה-50. הפחד ההישרדותי מפני הלא נודע דחף אנשים רבים לציין שם משפחה שגוי ובעל ערך שיעזור להם בקבלת עבודה, ודוגמאות לכך יש לרוב. וכך, כפי הנראה, הפך שמו של סבי, ברגע הרישום של ההגירה לארץ, לצ'וצ'אקהאירוניה והביקורת מתאחדות להן ובמקום שהדבר ישמש ככוח עבור סבי, כיוון שבאזור שבו הוא גדל מקצוע זה הוכר כבעל ערך עם קורטוב של כבוד, נוצר מצב ובו השם החדש גרם להיפך הגמור. מה שטוב עבור תרבות עולים אחת רע עבור השפה העברית והיישוב היהודי.

כאמור, השם הונפק וצוין גם בארכיון הציוני המרכזי, בו שמורים פנקסי רשימות של עולים שעלו לארץ ישראל ולמדינה בין השנים 1974-1919. פנקסים אלה שימשו בעבר את המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית.

לצורך חיפוש שמות ואנשים ישנו מדור השייך לארכיון הציוני המרכזי ובו כ-200 פנקסים המכילים רשימות שמיות של עולים, מסודרות בסדר כרונולוגי על פי תאריכי הגעת האוניות/ המטוסים (או הולכי רגל, שחצו מעברי גבול בצפון או בדרום) לארץ ישראל/ למדינת ישראל. מלבד שם העולה מופיע, בדרך כלל, גם גילו וארץ מוצאו.

הפנקסים מונים גם רשימות של נוסעים שהגיעו כתיירים או כתושבים חוזרים, וכן עמודה המציינת את היותם "לא יהודים" או "נוצרים". למרות התיעוד המסודר והקלות העכשווית במציאת מסמכים ישנים, הטיפול בבדיקת שם המשפחה המקורי היה לוקה בחסר, החיפזון של פקידי הפנים לרשום אנשים עקב עומסי עבודה ותיוק של שמות משפחה הוביל לכך ששם משפחתו של סבי שגוי, אף אחד לא טרח להעסיק מתורגמנים, אולי מפאת חוסר תקציב וכוח אדם שיוודא כי אלה הם השמות הנכונים. ואמנם, קיימת גם אפשרות ההזנחה, הזלזול וההתנשאות שאינם תלושים מהמציאות לאור הטיפול הלקוי בפס הנע הזה, שקיבל עולים חדשים וחסרי כל, שלא ידע להתמודד כראוי עם אלפי היהודים שהגיעו, אותם הוא שלח למעברות צפופות וריסס את ילדהם ב-DDT כנגד מחלת הגזזת שהתפשטה באותן מעברות. אותו חומר גרם, כידוע, למחלתם של אלפי ילדים בסוגי סרטן וגידולים למיניהם, גם אחותו של אבי חלתה וזכתה לפיצוי מגוחך של כ-50,000 כעבור שלושים וחמש שנים.

מאז שהוחלף שם משפחתי התרגלתי לחדש, אך חברים ומכרים עדיין מזהים אותי כבן למשפחת צ'וצ'יק ואני אף דואג לכך שיצוין בחוגים שונים. ההתלבטות, האם להחזיר את השם הלא נכון או להישאר עם החדש והמקורי (שגם לגביו קיים ספק) עלו אצלי בשנים האחרונות. עדיין לא מצאתי תשובה לכך, ואולי זו עדות לאותו "אפקט הדור השלישי" – צאצא לדור שסבל לא מעט מן הזנחה ממסדית באותם שנים.

אני מניח שאת השאלה "מהו שם משפחתי?" שואלים כיום עוד הרבה אנשים, בנים לדורות של מהגרים. הרצון לחזור לעבר ולחפש אחיזה בשושלת נשכחת ובתרבות מפוארת, הוא נחלתו של כל אדם. זה הדבר שדחף אותי לשאול, עשרות שנים לאחר הגירתו של סבי, את השאלה. אותה שאלה שלא נשאלה בשפה שסבי יכול היה להבינה, בידי פקיד הרישום, "מר חמו יוסף או צ'וציק או צ'וצ'אק או דודיק או דודאק, איזה מהם הוא הנכון?".

+   +   +

פרויקט סיום של הקורס לכתיבה ביקורתית – "בין ובתוך הגבולות", בהנחיית עדי שֹורק
הטקסטים שמובאים להלן נכתבו מתוך שיטוט של מחשבה והכרות עם טקסטים ביקורתיים בנושאים הקשורים בפמיניזמים, סוציולוגיה, פוסט-קולוניאליזם, וביקורת על תרבות הצריכה. קראנו מאמרים, טקסטים ז'ורנליסטיים, מסות, שירה וספרות. השיטוט החוּצה הוביל גם פנימה, אל ביקורת-תרבות אינטימית שהולידה את הדברים הבאים:  

המשיח / עמרי בר-אדם
חשופה / מרינה שורובה
דלקת סימפונות, סימפוניית מדבקות / גל עזרן
אוטוריטה / תמר שילה
חושך / רעות ליברפרוינד
ילד אסור/ילד מותר / דניאל שפירא
משחקים בברביות / מירי אבשלום

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.