חשופה

חלל ענק ובו פזורות ספות ארוכות שחורות, גברים מתרווחים עליהן. אין נשים, קשה לי לנשום, בורחת החוצה // ביקורת אינטימית – קטעים של סטודנטיות וסטודנטים מהמחלקה לכתיבה ב"מנשר" 
מרינה שורובה

באנר-צר

אני עולה במדרגות. "לא מכאן, הכניסה היא מהצד השני", מכוון אותי המאבטח. אני יורדת ועולה, מחייכת ופותחת את התיק לבדיקה.

דלפק קבלה לא מרשים, לא עלוב, שמזכיר דלפק בהוטל לא יוקרתי. מוציאה את הדיירקט, נפרדת ממאה שקלים נוספים. מכוונים אותי פנימה, פותחת דלת שחורה, צועדת פנימה.

אני בפנים.

חלל ענק ובו פזורות ספות ארוכות שחורות, גברים מתרווחים עליהן. אין נשים, קשה לי לנשום, בורחת החוצה.

מעשנת, נושמת, אוויר, לבד.

חוזרת פנימה.

בפנים.

פונה אל גבר שלובש חליפה שחורה מתחתיה חולצה לבנה שעליה עניבה חונקת. נעליים שחורות, אוזנייה באוזן. "ערב טוב, יש לי אפשרות לקבל פרטיות במקום הזה?" הוא לוחש משהו באוזנייה ומשום-מקום צץ לו תאום שמלווה אותי למעלה. אנחנו עולים במדרגות. כל מדרגה מעוטרת באורות נוצצים. "המקום הזה שמור לאנשים מיוחדים, את מפורסמת?" הוא שואל. "עדיין לא, אשמח להיות לבד".

אני מרפרפת עם העיניים, מתרגלת לתחושה. לא שמתי לב לבמה, היא כל כך קטנה. אני מסובבת את הראש לצד שמאל ורואה בר, מלצרית מתבוננת בי. אני מסמנת לה שאני רוצה לשתות והיא שולחת את אחת המלצריות. לאחר כמחצית השעה מכבים את האורות, רחש של התרגשות עובר בין הגברים.

פותחים את הווילונות. יוצאת בחורה גבוהה, מרשימה, בלבוש מלא, נוצות ענקיות קשורות אליה. אחריה יוצאות עוד שש בנות, כולן מוצגות בשמות במה, אני מרגישה במיני וגאס. זה נראה לי בלתי מזיק, אז אני יורדת במדרגות הנוצצות ומתיישבת בין הגברים בשורה הראשונה. זו אחת ההופעות היפות שראיתי, כוריאוגרפיה, אקרובטיקה, שואו מלא, עירום מלא. נטשה מורידה את התחתונים ופותחת את הרגליים לשפגט מלא מול הפרצוף שלי. העיניים שלה, הן חלולות, ריקות, אין בהן שמץ מחשבה, קור מקפיא. אני מרימה את היד לבקש עוד וודקה-טוניק, אני רוצה להשתחרר, אני רוצה לחוות, לא רוצה לחשוב.

הווילונות נסגרים ואני מסתכלת על השעון. השעה שתיים עשרה וחצי, איפה היא. היא אמורה לצאת עכשיו.

אני מרגישה שמישהו נוגע בי, מרימה את הראש ורואה אותה אבל לא מזהה. איפור כבד, עקבים שבקושי מחזיקים אותה וכפפה. הכפפה המפורסמת שהביאה אותה לפה, שבה היא אמורה לשים את הכסף.

לא שמתי לב, אבל יש עוד בערך שלושים בנות כמותה שחגות במיומנות מסביב לגברים.

היא מחבקת אותי מאושר, "לא חשבתי שתגיעי, תודה". אני עונה לה שבשביל זה יש חברות ומנפנפת את ההתרגשות שלה. היא מלווה אותי לבר ותוך כמה דקות אני שיכורה סופית. מתיישבים לידי כמה בחורים צעירים, כנראה מתחילים איתי. אחד מהם מבקש משירן ריקוד, אבל לפני רגע הוא התחיל איתי. היא מתיישבת עליו אחרי נפנוף בבלונד המפוברק שלה.

היא זזה עליו, הוא נוגע בה, הוא נוגע לה, אני בשירותים.

יוצאת מתא השירותים ואין מקום לזוז, כולן דוברות רוסית, כולן כל כך גבוהות, כל כך מזויפות.

בשירותי נשים מלא מקיר לקיר ואין אישה אחת.

אני חוזרת מהשירותים. בדרך תופס אותי גבר נמוך ומכוער, "לאן את בורחת?" לא עוברת שנייה והגבר עם החליפה מזנק לעברינו, מאוחר מדי. מלוכלכת. אני נפרדת ממנה – "אבל למה את הולכת, כל הכיף התחיל עכשיו. בואי יש מלא אלכוהול, נעשן חשיש", היא מתחננת. במקום שאין בו גבולות אני מוצאת את הגבולות שלי, לחשתי. "לילה טוב", אני אומרת בקול רם, מחבקת אותה ומסתובבת, ספק יוצאת ספק בורחת.

במקום מלא גברים לא מצאתי את האישה שבי.

+   +   +

פרויקט סיום של הקורס לכתיבה ביקורתית – "בין ובתוך הגבולות", בהנחיית עדי שֹורק
הטקסטים שמובאים להלן נכתבו מתוך שיטוט של מחשבה והכרות עם טקסטים ביקורתיים בנושאים הקשורים בפמיניזמים, סוציולוגיה, פוסט-קולוניאליזם, וביקורת על תרבות הצריכה. קראנו מאמרים, טקסטים ז'ורנליסטיים, מסות, שירה וספרות. השיטוט החוּצה הוביל גם פנימה, אל ביקורת-תרבות אינטימית שהולידה את הדברים הבאים:  
 

המשיח / עמרי בר-אדם
הצ'וצ'יקים / יוסי יוסף
דלקת סימפונות, סימפוניית מדבקות / גל עזרן
אוטוריטה / תמר שילה
חושך / רעות ליברפרוינד
ילד אסור/ילד מותר / דניאל שפירא
משחקים בברביות / מירי אבשלום

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.