• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

איך זה שאשה ועוד ערבייה מעזה

מראיינים "מקצועיים" כמו שרון גל ורינה מצליח ניסו לדחוף לח"כ חנין זועבי מלים לפה, והתעקשו בצורה כוחנית ומקוממת שתגיד את מה שהם רצו שתאמר; כי אוי ואבוי לה, לח"כ זועבי, אם יהיה לה קול משלה. אבל היא סירבה להיות ערביית המחמד שלהם
דליה חלבי

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת רסן על חברת הכנסת חנין זועבי. מתקפה זו באה כתוצאה מסירובה של זועבי להישמע לתכתיבי הרחוב היהודי ולהתנהג בהתאם לציפיות שיש ליהודים מ"הערבים הטובים": לגנות, להתנער, להשתחוות בפני אותו קול דורסני שאיננו משאיר שום מקום לשאילת שאלות או לראייה יותר מורכבת של המציאות. קול שמגדיר את האחר במונחים של רוע טוטאלי ורואה בעצמו קורבן תמידי. במסגרת זו, יש אמת אחת ויחידה הגורסת כי יש כאן עם נבחר שחפץ בחיי שלום ושלווה לעומת אויב צמא לדם ולנקמה, שאיננו משאיר שום אופציה מלבד אופציית הכיבוש והשליטה (והכל כמובן תחת מכבסת המילים של "ביטחון" ו"הגנה עצמית").

פרשת החטופים משקפת עוד פעם את יחסה של התקשורת לאזרחים הפלסטינים בישראל: יחס של עוינות, התנשאות ופטרונות. מראיינים "מקצועיים" כמו שרון גל ורינה מצליח ניסו פעם אחר פעם לדחוף לח"כ זועבי מלים לפה, והתעקשו בצורה כוחנית ומקוממת שתגיד את מה שהם רצו שתאמר; כי אוי ואבוי לה, לח"כ זועבי, אם יהיה לה קול משלה, קול ברור ובלתי מהוסס שמדבר על ה"קונטקסט": של כיבוש, של מעצרים מנהליים, של מתנחלים שמתנהגים כאדוני הארץ ועושים כאוות נפשם.

מחול השדים שמתנהל בימים האחרונים מייצג את התקשורת תאבת הדם אשר בוחרת את מטרתה מראש, רק כדי להוכיח (שוב) את התיזה שלה אודות המסוכנות של האזרחים הפלסטינים ואת אותה תפיסה ביטחוניסטית שרואה אותם אך ורק כפוטנציאל של סכנה לביטחון המדינה. וכאשר אותו מראיין מהולל משיג את מטרתו – ציד המכשפות מתחיל גם מימין וגם משמאל. נראה לי שכולם נהנים לתקוף את ח"כ זועבי: הימין, שמראה שבעצם אי אפשר לסמוך על הערבים האלה, והשמאל שמנסה ללא הרף למצוא חן בעיניי הימין ומצטרף לגל הגינויים, במטרה להוכיח לכולם שהוא לא פחות פטריוטי ושהוא גם חרד לביטחונה של המדינה (ראו למשל את מאמרו של יריב אופנהיימר ב"הארץ"). ממש קתרזיס.

זועבי, שקראה תיגר על המציאות הקיימת, ניסתה לא להיכנע וסירבה לקבל על עצמה את התפקיד של "ערביית המחמד", כשהיא סופגת מתקפה אלימה ובוטה. אי אפשר שלא להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבט מגדרית – הרי איך אשה ועוד ערבייה מעזה להשמיע אותו קול חריף וביקורתי כלפי המדיניות הממשלתית, שנשלטת ביד רמה על ידי אנשי צבא? איך אשה ועוד ערבייה מעזה לסדוק את אותה היררכיה איתנה, שבה גברים יהודים מחליטים מתי לצאת למלחמה ומתי לבצע סגר על כפרים פלסטינים שלמים?

שוב אנו עדים לאותה כרוניקה מוכרת מראש שבה אוכלוסייה שלמה, מנהיגיה ומנהיגותיה נדרשים בכל עת ובכל זמן להגיש קבלות לרוב היהודי, שיעידו על נאמנות אולטימטיבית למדינה היהודית – כזאת שבמסגרתה אין לשאול שאלות או לערער על המצב הקיים. הציבור הערבי נדרש להתנהג בהתאם לכללים מאוד ברורים, שמשקפים כניעה וכפיפות כמו בכל משוואה שיש בה עם שולט ועם נשלט, עם של אדונים ועם של עבדים. ואוי ואבוי לו לאותו "עבד" מרדן אם הוא או היא מעז או מעיזה להשמיע את קולו או את קולה!

דליה חלבי היא בוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית ודוקטורנטית בחוג למדע מדינה באוני' חיפה

כנראה שיעניין אותך גם: