לא מחאת סרדינים אלא תביעה של כרישים פריבילגיים

מטרת "מחאת הסרדינים" אינה קידום עקרון שוויון הזדמנויות חינוכי, אלא מהלך נוסף של קבוצות הורים מבוססות לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון אלה הנמצאים בתחתית הסולם החברתי, הכלכלי והחינוכי. ואיך כל זה קשור לאי-השוויון בשטחי השיפוט?
יוסי דהאן

כל מי שרוצה להבין כיצד פועל לובי של המעמד הבינוני הגבוה בישראל וכיצד רטוריקה של שוויון וצדק פועלת להרחבת פערים בחברה הישראלית, היה צריך להגיע היום לאולם ועדת החינוך של הכנסת (שהיה עמוס עד אפס מקום כשחלק מהמוזמנים נותרו בחוץ). זקני הוועדה לא זוכרים נוכחות מסיבית כל כך של אנשים בישיבות הוועדה. שני נושאים עמדו על הפרק: חוזר המנכ"ל החדש בעניין תשלומי הורים והקטנת צפיפות בכיתות, עליו כתבתי כאן לא מזמן ומאפשר לבתי ספר לגבות תשלומים מהורים עבור לימוד לבגרות של מקצוע מוגבר, לימודי העשרה ותוכנית לימודים נוספת. על פי חישוב שערכה עו"ד יעל כפרי, סך התשלומים שישלמו למשל הורים לתלמיד בכיתה י"ב בבית ספר ממלכתי יגיע ל-4,000 שקל בשנה. הורים לתלמיד בכיתה י"ב בבית ספר ייחודי ישלמו 6,900 שקל בשנה והורים לתלמיד כזה בבית ספר ייחודי תורני ישלמו 8,800 שקל בשנה.

בקיצור, התניית קבלת שירותים חינוכיים בתשלום. אולם נושא חשוב זה כמעט ולא נדון היום בוועדה מכיוון שהורי "מחאת הסרדינים" וחברי הכנסת התומכים בהם לא אפשרו לדון בו, בין היתר מכיוון שהם לא שייכים לקבוצה החברתית הסובלת מהיעדר אמצעים כלכליים לקניית שירותי חינוך. אולי אף להיפך, כבעלי אמצעים הם שייכים לקבוצת המרוויחים מיישום חוזר זה.

הנושא השני שעמד לדיון הוא אם כן מה שמכונה "מחאת הסרדינים": מחאת הורים המסעירה את הארץ בשבועות האחרונים נגד הצפיפות בכיתות במערכת החינוך הישראלית. הטרוניה העיקרית מתמקדת בהחלטת השר פירון לאסור על פיצול כיתות על ידי הרשויות המקומיות. מה שקורה עתה הוא שרשויות מקומיות עשירות בעלות אמצעים מפצלות כיתות ודואגות לכך שהתלמידים במוסדות החינוך שלהן ילמדו בכיתות פחות צפופות, בעוד שברשויות עניות חסרות אמצעים הילדים ממשיכים ללמוד בצפיפות. ההורים שנכחו בוועדה היו מרשויות מקומיות חזקות שבהן כספיהם וכספי הרשות מממנים את פיצול הכיתות. הם העלו טיעונים שונים, בין היתר שאין למנוע מרשויות מקומיות כמו אלו שהם מתגוררים בהן להשקיע בחינוך. הם לא אשמים, טען אחד הנציגים שלהם, שרשויות מקומיות אחרות מעדיפות להשקיע בבניית כיכרות ותאורה ולא בחינוך. ראש המועצה האזורית רמת הנגב והורים מבית הספר האזורי טענו שכפריפריה הם סובלים מהרבה מאד חסרונות, ולכן יש לאפשר להן להשקיע בחינוך – כלומר בפיצול כיתות. משום מה הם לא הזכירו בדבריהם את אי-יכולתה הכלכלית של שכנתן, הרשות המקומית ירוחם, להשקיע בפיצול כיתות. כך למשל אם שרטוט גבולות השיפוט שבין מועצת רמת הנגב לירוחם לא היו כל כך מעוותים ובלתי צודקים, המועצה המקומית ירוחם הייתה יכולה להשתמש בכספי הארנונה שהיא היתה גובה לפצל כיתות ולשפר את רמת החינוך של ילדיה.

sardin5

כנגד הטענה שהמורים המגויסים ללמד בכיתות המפוצלות עובדים בתנאים של עובדי קבלן, הם טענו שהרשויות המקומיות הן המעסיקות, אבל שכחו משום מה לציין שמורים אלו מועסקים בתנאים נחותים ממורים מן המניין. אולם, הטיעון העקרוני המוסרי המרכזי שעלה בדיון זה ועולה כמעט תמיד גם בדיון הציבורי הוא טיעון "מיטת סדום". טיעון "מיטת סדום" הוא טיעון ותיק שאומר שזה בלתי מוסרי, בלתי יעיל ואבסורדי לחתור לשוויון על ידי קיצוץ רגליהם של אלה שנמצאים בקצה העליון של הסולם על מנת ליצור שוויון. בקיצור, אתה לא יוצר שוויון בין גבוהים ונמוכים על ידי קיצוץ רגליהם של הגבוהים, על מנת להתאים את כולם למיטת סדום השוויונית. בז'רגון פילוסופי הטיעון הוא שאין הצדקה למה שמכונה leveling down.

אולם הטיעון האינטואיטיבי והאטרקטיבי הזה הוא טיעון שגוי כאשר מדובר במה שסוציולוגים מכנים טובין חברתיים מדרגיים או בלועזית positional goods. מי שמחויב לעקרון שוויון הזדמנויות בתחום החינוך אינו יכול להחזיק בעמדה ששיפור מעמדם של בעלי האמצעים לא יפגע בתלמידים חסרי האמצעים המתגוררים ברשויות מקומיות דלות אמצעים. מהם טובין חברתיים מדרגיים? אלה הם טובין חברתיים שערכם אינו תלוי אך ורק בכמות האבסולוטית שבידי מי שמחזיק בהם, אלא בכמות היחסית שהוא מחזיק בה בהשוואה לזו שמוחזקת בידי אנשים אחרים. חינוך הוא טובין מדרגי.

sardinכך לדוגמה, בהינתן שהיצע המקומות בחוגים מסוימים במוסדות השכלה גבוהה והיצע המשרות בשוק התעסוקה מוגבל יחסית לביקוש, ומספר המועמדות והמועמדים גדול ממספר המקומות המוצעים, הדרך להכריע בין הפונות והפונים היא באמצעות תחרות שעל פיה ייבחרו אלה הראויים להתקבל ללמוד בחוג המבוקש או לזכות בתעסוקה יוקרתית ומכניסה. מי שהישגיה הלימודיים או כישוריה התעסוקתיים טובים יותר מאלו של מתחריה תתקבל למוסד החינוכי או למקום התעסוקה, בעוד שמתחריה המפסידים ייוותרו בחוץ. אפיון זה של הטובין החינוכיים מדגיש את חשיבותן של ההזדמנויות החינוכיות הניתנות לכל תלמיד ותלמידה. מי שזוכה בהזדמנויות חינוכיות רבות יותר זוכה ביתרון על פני אחרים המתחרים אתו על טובין חברתיים מוגבלים.

את העניין הזה ניסיתי להסביר לאחד מפעילי "הסרדינים" שישב לידי הבוקר בוועדה והתריס כלפיי: "מה זה יעזור לרשויות המקומיות החלשות או לחסרי האמצעים שלא יאפשרו להורים או לרשויות המקומיות לממן פיצול כיתות ושירותי חינוך נוספים". שוב, התשובה היא שזה פוגע בהזדמנות השווה של אלו שממילא מתחילים מנקודת התחלה נחותה. האוויר בישיבת ועדת החינוך בכנסת היום היה מלא ברטוריקה של שוויון וצדק חברתי, אולם מאחורי הרטוריקה עמד בעיקר רצונה האגואיסטי של קבוצת הורים קולנית ובעלת אמצעים להעניק יתרון לילדיהם על פני ילדים אחרים. זו אינה מחאת סרדינים אלא תביעה של כרישים פריבילגיים. לו זו הייתה מחאת סרדינים אותנטית, תביעתם של אותם הורים ורשויות מקומיות מבוססות הייתה צריכה להיות תביעה אוניברסאלית להורדת מספר התלמידים בכל מערכת החינוך ולא קידום האינטרסים הפרטיקולריים שלהם.

בסיכום הדיון, שר החינוך הצהיר שאמנם לא יקומו כיתות מפוצלות חדשות, אבל הרשויות המקומיות יוכלו להשתמש במשאביהן להוסיף שעות רוחב. אם לתרגם את הז'רגון הביורוקרטי הזה ללשון בני אדם, פירון הכריז: אני נכנע, כמובן בשם עקרון שוויון ההזדמנויות ומימוש צדק חברתי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. צ'יקי

    ראשית, מבחינה עקרונית הרעיון שאומר שתלמידים בשכונה א' לא יעשו 5 יחידות מתמטיקה כי בשכונה ב' לא עושים 5 יחידות מתמטיקה הוא אבסורדי, מופרך ומסוכן, והדבקות בו מהווה את אחת הסיבות לכשלון מדינת הרווחה במערב. אני בטוח שדהאן מכיר את עקרון "הפרג הגבוה" והכשל בנסיון לבסס עליו תורת מוסר. יתר על כן, אם מיישמים אותו באופן עקבי, הוא פחות או יותר אומר שאסור שאף אחד יעשה תואר אקדמי כל עוד ילדים בדווים לא יודעים את לוח הכפל. worst-off זה worst-off.

    גם מבחינה פרקטית המהלך הזה, של השגת שוויון כפוי באמצעות מגוון איסורים, הוא מופרך. הרי מה יעשו הורים עם שקל בכיס שתלמידיהם נחנקים בכיתות ענק? יוציאו את ילדיהם מבתי הספר הממלכתיים ויעבירו אותם למוסד אחר, פרטי או ציבורי, שמעניק שירות יותר טוב. אולי גם יעברו דירה בשביל זה. במקרה הפחות דראסטי יספקו לילדיהם שיעורים פרטיים כדי שיעופו מעל השאר. התוצאה תהיה עוד פחות "סולידריות" ויותר פערים, וניתוק חד יותר של משפחות יחסית-יציבות מהמערכת הציבורית.

    ועוד לא אמרנו מלה על התענוג שזה יסב למורות ולמורים שיאלצו לחפש תעסוקה אחרת (עם כל הבעיתיות שבהעסקה קבלנית).

  2. אריאל ליבמן

    לא נכחתי בישיבה של ועדת הכנסת הבוקר. אבל משיחה שערכתי עם אחד ממובילי המאבק, אני מבין שמדובר בפירוש במאבק אוניברסלי, על גודלן של *כל* הכיתות.
    כך אף נכתב בדף הפייסבוק של ההתארגנות: "להוריד את *התקן* של מספר הילדים בכיתה בבתי הספר היסודיים בישראל ל-30 ילדים בכיתה." (ההדגשה שלי).
    אני מניח שיש פער בין ההצהרות הפורמליות של הקבוצה לבין הדעות של פרטים בה, במיוחד כיוון שמדובר על התארגנות צעירה מאוד.
    זה לא מפתיע שאת ההתארגנות מובילים הורים שבאים מהקבוצה ההגמונית. זה לא דבר רע כשלעצמו, ולהורים כאלה, כאמור, יש כח פוליטי. ברור גם שהטריגר לקמפיין הזה הוא 'הרעת התנאים' שהורים כאלה חווים עם הילדים הפרטיים שלהם. גם בכך אין כל רע. המקום שבו כואב לי, אישית, הוא הדלק הכי חזק לפעולה אזרחית.
    צריך גם לומר שמאבק על הורדה *אוניברסלית* של הצפיפות בכיתות (ביחד עם מאבק נגד הפרטת מערכת החינוך והעסקה קבלנית של מורות) הוא אחד המאבקים החשובים על דמותה של מערכת החינוך הציבורית, ועל חינוך איכותי לכל. ממליץ לקורא את עידן לנדו: http://idanlandau.com/2013/10/04/sardines-in-overcrowded-classrooms/
    בקיצור, לא הייתי פוסל את היוזמה המעניינת הזאת על הסף, רק בגלל לובן פניהם של המובילים. ייתכן שאני נאיבי-עיוור-לפריבילגיות-שלי, אבל אני בפירוש רואה כאן הזדמנות לפעולה אזרחית חשובה ונכונה, למען שיפור משמעותי במערכת החינוך הציבורית.

  3. אורה לב-רון

    של קיצוץ רוחב (בתקציב)

  4. יוסי דהאן

    לצ'יקי, מציע לך לקרוא שוב את המאמר בעיקר את הקטע על חינוך כטובין מדרגי ומשמעותו של עקרון שוויון ההזדמנויות. מה שאתה מציג זה דוגמה טובה לטיעון "מיטת סדום" המופרך.
    אריאל, הרטוריקה אכן אוניברסלית, אולם המאבק הקונקרטי מאד של ההורים הללו כפי שהוא ודאי בא לידי ביטוי בוועדת החינוך היום היה תביעה חד משמעית לאפשר לרשויות המקומיות ולבתי הספר שלהם לפצל כיתות. טיעון אוניברסלי בהקשר זה, מלבד ללחוץ על המדינה להוריד את ספר התלמידים לכיתה ל 32 תלמידים, היה צריך להיות שהורדת מספר התלמידים בכיתה אינו צריך להיות תלוי בעושרה של הרשות המקומית או באמצעיהם הכלכליים של ההורים.

    1. צ'יקי

      אין שום הבדל פרקטי בין הטיעון הזה לבין טיעון מיטת סדום. כלום. הוא אפילו חלש יותר כי הוא משתמש במושגים עוד יותר מופשטים ממנו. במקום שוויון חומרי, שהוא דבר כמית יחסית, אתה מדבר על "שוויון הזדמנויות" שהוא עניין מופשט לחלוטין ויכול להתקבל בכל דרך שהיא. איך בודקים מה מייצר שוויון הזדמנויות? כל סוציולוג יגיד לך שגם קשרים חברתיים יוצרים "הזדמנויות", אז נאסור על אנשים לצאת למסיבות?

      חוץ מזה שעצם התפישה שלך רחבה וגסה מדי. היא מבטלת את האפשרות שהורים ירצו שילדיהם פשוט יקבלו השכלה רחבה יותר וילמדו, למשל, מוזיקה, או אמנות, או היסטוריה חמש יחידות. האם לאלה יש השפעה על מקומם בשוק העבודה? באופן משני ביותר. התפיסה שלך היא-היא למעשה הקפיטליסטית כי היא מצמצמת את המעשה החינוכי לאמצעי כלכלי בלבד.

      גם הטיעונים הפרקטיים שהצגתי קודם טרם זכו לתגובה.

      1. יוסי דהאן

        אין לי מושג על מה אתה מדבר, אני לא בטוח שאתה מבין מה המשמעות של עקרון שוויון ההזדמנויות. בקצרה, אני חוזר, גרסה אחת מרכזית של העקרון שהיא שהזדמנויות חינוכיות צריכות להיות מוענקות שאופן בלתי תלוי במאפיינים שרירותיים מבחינה מוסרית, כגון מוצא, דת, מין וכו' וכן באופן בלתי תלוי במאפיינים כלכליים וחברתיים. אתה ותנועת הסרדינים עיוורים לחלוטין לעקרון זה כיוון שאתם לא רואים שום בעייה בכך שבעלי אמצעים ישיגו לילדיהם יתרון באמצעות כספם או כספי הרשות שבה הם מתגוררים. אתה יכול להחזיק בעמדה זו אבל כדאי שתפסיק לטעון שאתה בעד שוויון הזדמנויות. ההורים יכולים להעניק לילדיהם איזה חינוך שהם רוצים בתחום הפרטי, אולם כאשר מדובר במערכת חינוך ציבורית הממומנת מכספי ציבור העקרון המנחה הוא שוויון הזדמנויות.

  5. נעמה

    מדובר בסדר עדיפויות של רשויות. כן. ישנן רשויות שבמקום להשקיע במזרקות משקיעות בחינוך. וכן. ישנם הורים שיוותרו על מותרות כדי שהילד שלהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר, גם בירוחם,נתיבות,אופקים ושדרות. הדרישה לשיוויון היא מגוחכת. אני משלמת כסף טוב עבור שירותים שבאופקים ונתיבות מקבלים חינם!!!! נתחיל עם תשלומי הגנים, נמשיך בקייטנות הקיץ ונסיים עם הצהרונים. כולם צועקים "שיוויון שיוויון " ובשם האפליה המתקנת מנסים "לדפוק" את האוכלוסיות החזקות יותר.נחשבתי לילדת "טעונת טיפוח" . בשם ה"טיפוח" עבדתי במקביל ללימודי האקדמאים. סיימתי תואר שני, השתלמתי במה שרק יכולתי, הגדלתי את הכנסתי במטרה להקנות לילדים שלי את החינוך הכי טוב. אני לא מוכנה שיפגעו בזה. ואם מטרת מישהו זה או אחר לפגוע בזה – הוא האגואיסט. לא אני.

    1. יוסי דהאן

      על פני הנתונים שאני מכיר ילדי שדרות, אופקים וערערה היו שמחים להתחלף איתך וחברייך לשכבות החזקות בכל הקשור להקצאות ציבוריות המופנות לחינוך ילדייך. כמו כן שמח שהצלחת לעבור דירה אבל את ודאי יודעת שבמחירי הדירות כיום זו לא אופציה הפתוחה לכולם, גם לכאלה שעובדים קשה כמוך.

      1. זו שנמאס לה מהסיסמאות לשיוויון

        יוסי היקר,
        אנקטודה קטנה אבל משמעותית שבחרת להתעלם ממנה…
        בשם השיוויון והסולידריות אותה אתה מבקש מאיתנו ההורים שעובדים קשה בכדי שילדהם יירכשו השכלה נאותה .
        הכיצד זה שבאותן מועצות חלשות שבדר"כ אחוז הציבור הדתי ( חרדי) גבוהה יש את הכסף לאפשר קיומן של כיתות בנות 10 -15 תלמידים ?
        לזה יש להן את הכסף ? להקמת בתי כנסת ובתי מרחץ יש את הכסף ?
        בוודאי שאתה בקיא בפוליטיקה ואני לא מחדשת לך שבמועצות אלו יושב נבחר ציבור שרוב קולותיו מגיע מציבור דתי ובכדי לרפד את כיסאו לשנים הבאות דואג לשלום בני ביתו וזונח את המיעוט שבעירו.
        כשירו של שלום חנוך " הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם "
        אני באה מהציבור אותו טענת לקיפוח ועבדתי קשה בכדי להגיע למה שהגעתי.
        היחידים שעזרו לי היו הוריי שעודדו אותי לא לקרוס תחת הקושי ,להיות חזקה ולהמשיך .
        אני גאה בהוריי שבמקום להעזר בשירותים הרווחה עבדו כל אחד 2 עבודות וגידלו אותי ואת אחיי לתפארת .
        ואני נגעלת מאנשים שכמותך שמנצלים אנשים וילדים כמו שהיינו לקידום אג'נדה פוליטית או מיקצועית
        מאמרך פוגע תוקפני שיטחי ולא מיקצועי .
        אני מציעה לך להבא במקום לכתוב מאמר כל כך חד צדדי לערוך מחקר מעמיק ולא לצאת בסלוגנים שמקורם בהוצאת לשון הרע על ציבור שמממן את המדינה הזו ודואג שתמשיך להתקיים .
        להזכירך החתך הסוציואקונומי שמעביר את חלק הארי של המיסים במדינת ישראל הוא המעמד הבינוני אותו השמצת .
        אנחנו לא מתביישים בכושר השתכרותנו עבדנו ועודנו עובדים קשה בעבור עתיד ילדנו .
        אנחנו לא צריכים להרגיש רע ולהסתתר מבושה רק בגלל שאנו משתכרים מעל הממוצע .
        אנשים שכמוך הם אלו שיוצרים את הטינה והמעמדות.
        במקום לכתוב מאמרים שגורמים להתמרמרות בקרב אותה אוכלוסיה לה את "דואג צא לרחוב וחפש סיפורי הצלחה ונטע תיקווה בקרב אותם תלמידים "ממועצות חלשות "
        .
        להזכירך !!אנחנו ההורים של אותם ילדים שבעתיד יגדלו וכמו הוריהם ישלמו מיסים וידאגו שמדינת ישראל תמשיך להתקיים .
        זו זכותנו המלאה לדרוש שהמדינה תוודא שכספי המיסים שלנו ישמשו גם בעבור ילדינו.
        למעשה זו חובתנו כהורים !
        אני חושבת שעליך להביע התנצלות .
        אבל ע"פ תגובותיך לקודמיי אני מבינה שאין בך את הגדולה לכך !

      2. נעמה

        א. שתי המועצות האלה מתוקצבות יפה מאוד. וכמי שמכירה את הישובים בפזורה הבדואית אני יכולה לומר לך חד וחלק: יש תקציבים לא יודעים להשתמש בהם ולנתב כראוי לתחום החינוך.אני ממליצה בחום לסייר ולבדוק. אבל…דווקא בערערה דאגו לילדי החינוך המיוחד כמו שלא דואגת אף מערכת חינוך בישובים היהודים בנגב. ידעו לנתב את הכסף הכי נכון שרק אפשר. גם בעניין יישום תוכניות למניעת נשירה הם די מוצלחים
        ב.בעניין "משולש ברמודה" – אופקים נתיבות ושדרות – מנגנונים מנופחים ע"ח מערכת החינוך. יש לעזור למועצות לנתב את הכסף לחינוך נכון וראוי. הן מקבלות תקצוב מכובד מהתוכנית הלאומית לילדים ונוער וסיכון. השאלה אם הוא מנותב נכון. כנ"ל דרך אגב באל קסום ונווה מדבר.
        ג. מעבר דירה זו כן אופציה הפתוחה לכולם. זה עניין של בחירה ושל סדר עדיפויות. ראיתי גם "תפרנים" שמעדיפים דירת עמידר במרכז.

  6. יפה

    הממשלה יכולה לפעול בדרך שתרחיב את הפערים או בדרך שתצמצם אותם. אני יכולה לנחש בדרך שבה תבחר הממשלה הזו לפעול , אם אכן תפעל , אך זה לא מוריד או מחשיד את המוחים באגואיזם צרוף של בני עשירים. בד"כ מחאות , צודקות לחלוטין , מתחילות אצל המשכילים שהם לרוב גם בעלי האמצעים.

    1. יוסי דהאן

      הטענה שלי היא שקבוצות הורים חזקות אלו אמנם נוקטים ברטוריקה אוניברסלית של תביעה להקטנת הצפיפות בכיתות אולם באופן מעשי המטרה המרכזית שלהם היא שיאפשרו לרשויות המקומיות שבהן הם מתגוררים ליצור תנאי מועדפים לילדיהם.

  7. נעמי

    אם השרה פירון רצה במקרה ליצר באאז כלחץ על האוצר, הוא הצליח במידה מסוימת

    1. יוסי דהאן

      מסכים, המופע שלשום בועדת החינוך יכול לסייע לפירון ללחוץ על ראש הסיעה שלו להגדיל את התקציב לעניין זה. הבעיה כפי שכתבתי שהוא נכנע למחאה ולמוחים אין טעם להמשיך למחות.

  8. ענת

    יוסי דהאן הנכבד שלום, ראשית נעים מאוד. למרות שאני לא מכירה אותך, אני מבינה שאתה מכיר אותי היטב ואפילו זכיתי ממך לתואר : "מבוססת". אשמח מאוד אם תואיל להתלוות איתי למנהל הבנק שלי ולספר לו על החדשה המרעישה.
    שמי ענת מנשה וגם אני חלק ממחאת הסרדינים, ואפילו נדמה לי שאנחנו נמצאים באותו צד של הסוציאל דמוקרט.
    בעניין תשלומי ההורים שמשתמע מדברייך שהוא לא "מעניין" אותנו, הסיבה היא שאנחנו עדיין לא שם. אנחנו נלחמים עכשיו עבור ילדנו שלומדים בבית ספר יסודי ואני באופן אישי לא הייתי מודעת לתוכן הדברים עד שח"כ שלי יחימוביץ הקריאה לכל הנוכחים באולם חלקים ממנו. ואכן זה נשמע לי תמוהה ומכעיס עד מאד, אך האם בגין התהודה התקשורתית אותה יצרנו, באפס תקציב דרך אגב, כל המנגנון המשומן שלנו והלובי אותו יצרנו כהגדרתך מונע מליבם של הורים מודאגים בפריסה ארצית ומיוצג על ידי כל המגזרים, האם בגין אותו באזז זכינו להיעקץ ?!
    "הטרוניה" העיקרית שלנו כלל וכלל לא מתמקדת בהחלטת השר פירון לאסור על פיצול כיתות על ידי הרשויות המקומיות. ממש ממש לא! הטענה המרכזית שלנו היא אי קיום החלטת ממשלה 3020 משנת 2008 שקבעה שבכיתה לא ילמדו יותר מ 32 תלמידים. זו הטענה המרכזית שלנו שמניעה אותנו לפעולה. דברייך אינם מדוייקים כלל ואתה טועה ומטעה.
    אני גרה בחולון, רשות מבוססת שלא מוכנה לתקצב כיתות לא תקניות. מעולם היא לא עשתה זאת ומסתבר לנו כעת (לאחר פניה חוזרת) שגם לא תעשה זאת. עיר הילדים לא מתחשבת בילדים. מוזר, אבל עובדה. במקביל לחולון המבוססת יש את ירוחם בה אתה משתמש כדוגמה, שמקבלת ממשרדי הממשלה בכלל וממשרד החינוך בפרט תקציב גבוה בהרבה ממה שחולון או תל אביב מקבלות, ואני מפרגנת מכל הלב. אבל גם אני הייתי בוועדה אתמול ושמעתי את שר החינוך דואג להשמיע לכולם ובמיוחד לטועני טענת הפריפריה, שלא כדאי להם שייפתח הדיון על גובה התקציב אותו הן מקבלות ישירות ממשרד החינוך. שלא ישתמע שאינני דוגלת בשוויון הזדמנויות ובמתן עזרה למי שצריך, אך מחובתנו להישאר מפוקחים ולהשאיר את הדמגוגיה מחוץ למשחק ! טענת ירוחם היא דמגוגיה.
    וכדי לסגור את הטיעון שלי, אני מפנה אותך לרשימת הצפיפות בכיתות. ירוחם – 19.9 תלמידים בממוצע, וחולון 29.1 תלמידים בממוצע ! לצערי הרב, המספר 40 בניקוי חינוך מיוחד וחינוך "אחר" (חרדי) משקף יותר את חולון.
    טענה אחרונה מפנה אותך לדף המטרות של המחאה שלנו, לסעיף 4 : יישום המטרות יהיה באופן אחיד ושיוויוני ויחולו על כל ילדה וילד במדינת ישראל הלומדים במוסדות ממלכתיים ללא אפלייה של אזור מגורים, דת, גזע ומין. המטרות ייושמו, באופן שלא יפגע במהותן, תוך הבנה ומתן מענה הולם למגבלות שיכולות להיווצר עד לפתיחת שנה"ל.
    בכל דיון שלנו מול השר פירון, מול מנכ"לית המשרד, ומול כל גורם אחר, אנו מציינים שזריקת האחריות לרשויות לא נתפסת בענינו כפתרון כלל וכלל !
    לא נותר לי אלא להצטער על כך שקפצת למסקנות ולא הבנת מי אנחנו ומה המטרות אותן אנו רוצים להשיג. אני לא אתנצל על כך שסדר העדיפויות שלי כאימא הוא קודם כל שלומם, התפתחותם התקינה, האושר, הבריאות והחינוך של ילדיי ! דחיסתם בקופסת סרדינים פוגעת בהם משמעותית. על כך צעקתי.
    ועכשיו ברשותך, אני מאד, רוצה להבין כיצד מטרת "מחאת הסרדינים" אינה קידום עקרון שוויון הזדמנויות חינוכי, אלא מהלך נוסף של קבוצות הורים מבוססות לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון אלה הנמצאים בתחתית הסולם החברתי, הכלכלי והחינוכי. ואיך כל זה קשור לאי-השוויון בשטחי השיפוט ?

  9. גל

    גם ההנחה שהזכות להתקבל לחוג מסוים באוניברסיטה או במכללה צריכה להיקבע על-פי הישגיו הלימודיים הקודמים (פסיכומטרי למשל) היא לא אקסיומה. במקרה הזה, אם אנחנו מחפשים צדק (אולי על חשבון ה"פרקטיות") יהיה נכון יותר לקבוע מי יתקבל למסלול לימודים מסוים על-פי הגרלה, וזאת במידה שמספר המבקשים עולה על מספר המקומות הפנויים. נדמה לי ששמעתי פעם שיש איזו מדינה סקנדינבית שנהגה כך ואודה למי שמכיר אם הוא יחלוק מידע.

    על כל פנים, זה נראה לי שינוי קביל יותר מפתרון "מיטת סדום" שנתמך על-ידי יוסי דהאן מכיוון ש:
    (א) אי-שוויון שמקורו בגנטיקה טובה יותר שמקנה יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר (גם לאדם עני יותר) לא נראה לי צודק יותר מאי-שוויון שמקורו ברקע הסוציו-אקונומי. בשני המקרים, אדם זוכה בפריבילגיה או מפסיד אותה בזכות מתנה או מחסור שלא תלוי בו.
    (ב) הפתרון הזה מטפל באופן יסודי בכל הסוגים המגוונים של הפתרונות העומדים לרשותם של הורים אמידים ומגבירים את אי השוויון (בתי ספר פרטיים, מורים פרטיים, העשרות וכו'). כמו שהעיר צ'יקי, בלתי אפשרי לשלוט בכל אחד מהפתרונות האלה בנפרד, ולכן הפתרון הוא לטפל במשאב עצמו כך שלא יהיה מדרגי.
    (ג) הפתרון הזה ממילא יהפוך את כל הניסיונות לתת יתרון לצורך שיפור עמדות לעקרות.

    1. יוסי דהאן

      מסכים לחלוטין שהמאפיינים השרירותיים מוסרית אינם מתמצים ברקע חברתי וכלכלי ושמאפיינים גנטיים גם הם שרירותיים מבחינה מוסרית. ג'ון רולס קורא לזה ההגרלה של הטבע. ואכן אף אחד מאתנו לא עשה דבר על מנת לזכות במאגר הגנים המשובח או הפחות משובח שלו. הגרלה היא פתרון אחד להכריע בין מתחרים שמגיעים לסף הכרחי מסוים שיכול להיות מאד גבוה יחסית (למשל דרישה לחמש יחידות במתמטיקה) הנחוץ על מנת ללמוד בחוג מסוים שהביקוש אליו גדול מההיצע או לעסוק בתעסוקה בעלת אותם מאפיינים. אבל שים לב שהדיון כאן מתמקד בחינוך היסודי והעל יסודי ולא ביישום עקרון שוויון ההזדמנויות במערכת ההשכלה הגבוהה ולכן לדעתי יישום עקרון שוויון ההזדמנויות בפרשנותו החברתית כלכלית (או מה שמכונה בעגה המקצועית הפרשנות המריטוקרטית של העקרון) בחינוך היסודי והעל יסודי המתנהל באזורים גיאוגרפיים שונים הוא קריטי. אחד הפתרונות בחינוך היסודי והעל יסודי שאפשר לאמץ בו את מנגנון ההגרלה הוא פתיחת אזורי רישום, כלומר האפשרות של הורים לבחור בית ספר שלא באזור מגוריהם ולקיים הגרלה בבתי הספר שהביקוש אליהם הוא רב. אולם שוב מנגנון זה שגם הוא שנוי במחלוקת מטעמים מורכבים, יכול להתרחש ברשות מקומית באזור גיאוגרפי מוגבל והוא אינו פותר את בעיה של פערי חינוך בין רשויות מקומיות שונות.

  10. דפנה

    על פי התרשמותי בישיבת ועדת החינוך שהייתה אמורה לעסוק בתשלומי הורים, היו בישיבה שלוש קבוצות של הורים או נציגיהם: 1. אלה שמוכנים לשלם הרבה כסף מכיסם ולפצל כיתות כדי לשפר את תנאי הלימודים של ילדיהם. 2. אלה שמתגוררים בפריפריה והרשות המקומית משקיעה בחינוך ילדיהם. ההורים אינם משקיעים מכיסם, אלא הרשות המקומית, תופעה המשקפת רשויות חזקות מול חלשות. שאינה מקיימת שוויון. 3. אלה ממחאת הסרדינים שציפו ליישום החלטת ממשלה 3020 ל-32 תלמידים בכיתה. החלטת משרד החינוך על תקן 40 תלמידים קוממה אותם, והם מנהלים מאבק ארצי לנורמה של 32 תלמידים בכיתה מתקציב המדינה ולא מתקציב הרשויות המקומיות. כלומר, הם פועלים מתוך תפיסה שוויונית ואינם מבקשים העדפות לילדיהם. הם מבקשים להחיל את הנורמה הזו על כל התלמידים במדינה.
    לכל הקבוצות הללו נוח יותר בנורמה של 32 ולא בתופעה המוגזמת של 40 תלמידים בכיתה. אם ימשיכו לקדם את הנורמה הזו, לא תקום זעקת הורים ולא נראה את הפיצול של קבוצות ההורים השונות. הפרובוקציה של פירון לכפות באופן על כולם 40 תלמידים בכיתה יצרה את הזעקה, ונראה שהוא משתמש בה כדי להראות שההורים לוחצים והוא כביכול שואף לשוויון, מה שלא נכון. בתירוץ הזה שההורים כביכול לוחצים על המשרד, הוא מוציא חוזר תשלומים שמגדיל את תשלומי ההורים ויוצר פערים חברתיים גדולים.

    1. יוסי דהאן

      תודה על תגובתך, בישיבת ועדת החינוך היה כפי שכתבתי קול רפה ורטורי של אלו שמעוניינים במימוש החלטת הממשלה משנת 2008 לצמצום מספר התלמידים בכיתות ל 32 אולם הקול הדומיננטי והברור היה של אנשי המחאה שתבעו תביעה מאד פרטיקולרית, לאפשר לרשויות שבהן הם מתגוררים לממן פיצול כיתות. אגב כפי שכתבתי כלל לא עניין את אנשי המחאה הנושא השני והקריטי של תשלומי הורים, מדיניות חדשה המתירה גביית תשלומי הורים של אלפי שקלים בשנה עבור כל ילד. הפרה בוטה של עקרון שוויון ההזדמנויות שהם שבו והדגישו את מחויבותם לו.

  11. דפנה

    לצ'יקי
    שוויון הזדמנויות הוא לגמרי לא דבר מופשט. הוא מוחשי ביותר. אם אתה עובד קבלן לצידו של עובד קבוע, אתה מקופח בשוויון ההזדמנויות ומרגיש זאת על בשרך. חברך מתקדם בדרגות ומשכורתו עולה, ואילו אתה נשאר באותו מקום ללא שום קידום.

  12. איתן

    נראה לי שיש הרבה טעם בדבריה, כמו גם בדבריך. כל העניין גם מתחבר לי לעבודה שאני מכין כרגע בלימודי חינוך… אז אני באמת סקרן להמשך השיח הזה. תודה

  13. ליכודניק

    אההם.. ואולי מי שילמד בגיל צעיר בכיתה קטנה יקבל בסיס לימודי איתן יותר, ועשור לא רק ייכנס יותר בקלות לפקולטה היוקרתית- אלא גם יילמד בה יותר, ויהיה אח"כ עובד יצרני יותר ממי שלמד בכיתה דחוסה, ישלם יותר מיסים (לטובת הכלל) ויזדקק פחות לטיפולים התפתחותיים (מהסל הציבורי, לא העירוני)?
    בניסוי פרי מצאו שחינוך טוב יותר בגיל 3-4 מביא לפער של 40% בשכר בגיל 40!
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3626965,00.html

    ברור שזה עובד בשני הכיוונים- משתלם לפצל גם את הכיתה בישוב העני שאינו יכול לעשות זאת במשאביו הוא, קרוב לוודאי שמשתלם אף יותר מביישוב המבוסס- אבל השאלה היא לא רק כיצד לחלק אל העוגה, אלא גם כיצד להגדילה.

  14. דביר

    מר דהאן הנכבד,

    הלכת להיכן שהוליכו אותך.
    הדברים שהצגת מוטעים ומטעים.
    אתה מוזמן להיכנס לעמוד המאבק של מחאת הסרדינים ולראות את מטרות המאבק. הן מודגשות, קצרות ובולטות.
    הקטנת כיתות לכולם !
    ההשוואה לירוחם מגוחכת ולוקה בהעדר אינפורמציה – בדקת מה בממוצע מספר התלמידים בכיתה בירוחם ? 23 תלמידים בממוצע ! אתה יודע עמה תלמידים יש בכיתה בערי המרכז שהרשות שלהם לא מספיק עשירה כדי לממן – 39-40 !
    השר אתמול ידע את הנתון הזה. הוא ידע שזה לא המצב בשאר ישובי הנגב כמו בשאר הארץ. השר חכם ויודע לעקוץ ולהעביר רמז/מסר בעקיצה קטנה. אבל ההפליה האמיתית נובעת מהסיבה הפשוטה שהשר לא מוכן לממן הקטנה של הכיתות לכולם. השר היום קיבל החלטה שהוא ימשיך לתת לרשויות העשירות לממן כיתות קטנות. השר ימשיך לממן לרשויות החלשות. ילדי מעמד הביניים שוב יהיו אלו שיסבלו ויהיו סרדינים.

    מאמר כל כך ארוך – ראוי לו שיהיה נאמן לעובדות ולאמת.

  15. עמית

    הטיעון שהעלת על בסיס הרעיון של positional goods וכו', בעייתי כי הוא מניח כאילו אנחנו בתחרות עם עצמנו. כאילו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להחזיק מאחורה את החזקים, רק כדי שלא יביסו בתחרות את החלשים\מוחלשים.

    רק שאנחנו לא בתחרות עם עצמנו. אנחנו בתחרות גלובלית. אנחנו לא יכולים להרשות להחזיק מאחורה את מי שיכולים להתקדם, רק כי אנחנו לא משקיעים מספיק משאבים בחלשים. אחרת, כמשק, פשוט נתדרדר בתחרות הגלובלית. אז אולי לחזקים בתוכנו לא יהיה יתרון כל כך גדול על החלשים\מוחלשים בתוכנו, אך גם החזקים וגם החלשים שלנו יהיו בפיגור גדול אחרי החזקים והחלשים בשאר העולם המפותח. עובדה שכבר עכשיו אפשר להבחין בה מבצבצת.

    1. יוסי דהאן

      יש לך טעות בסיסית והיא זיהוי החזקים עם המוכשרים. בין החלשים יש לא פחות מוכשרים מאשר בקרב החזקים ולכן המסקנה על ההיגיון הזה צריכה להיות הפוכה.
      בקידום בעלי האמצעים ודיכוי חסרי האמצעים אנחנו בעצם מוותרים על מאגר גדול של בעלי כישרונות מקרב החלשים לטובתם של חסרי כישרונות מקרב החזקים שהסיבה המרכזית להצלחתם היחסית הוא מעמדם החברתי והכלכלי. כך שגם מבחינת ההיגיון התחרותי הגלובלי, הגיון בעייתי, שווה ליישם את עקרון שוויון ההזדמנויות.

      1. עמית

        אולי לא התנסחתי מספיק טוב, אך כשכתבתי חזקים/חלשים התכוונתי מבחינה כלכלית בלבד. כשרון? סביר להניח שכשרון מתפלג בצורה נורמלית וזהה בין שתי הקבוצות.

  16. יוסי דהאן

    אני לא יודע אם נכחת בישיבת ועדת החינוך של הכנסת השבוע. אמנם הייתה שם רטוריקה של תביעה לצמצום מספר התלמידים בכיתות אולם היה ברור לחלוטין מהדוברים שכללו נציגים של התנועה שלכם וראשי רשויות מקומיות היא לדאוג לעצמם, לאפשר להם לממן מכספם ומכספי הרשויות המקומיות שהם מתגוררים בהם פיצול כיתות. על זה היה המאבק ואני מצטער לומר שהשר נכנע וניצחתם. משום מה יש לי תחושה שלאחר אישור פיצול הכיתות או בלשון השר הוספת שעות רוחב, מחאתם של הסרדינים תידום ודף המטרות יהפוך לבלתי רלבנטי.

    איך זה קשור לאי שוויון בשטחי השיפוט? תקציבי הרשויות כוללים בין היתר כספי מיסים וארנונה, ככל שגבולות השיפוט של רשות מקומית גדולים יותר ונכללים בהם מפעלים ובסיסים צבאיים למשל רבים יותר כך הכנסותיה גדולות יותר. ירוחם ורמת הנגב (שראש הרשות שלה השתתף בוועדה וכל מה שעניין אותו זה שירשו לו לפצל כיתות) שהגיעו לאחרונה להסכם בעייתי בעניין מדגימים היטב את העניין, כך גם המועצה האזורית תמר והערים ערד ודימונה, המועצה האזורית גליל עליון וקרית שמונה ועוד. רשויות מקומיות עניות עם תושבים עניים לא יכולות לממן לעצמן שירותי חינוך שיכולות רשויות מבוססות.

    1. ענת

      תקרא בבקשה שוב את דבריי. אנחנו לא מקבלים את גלגול האחריות לפתחן של הרשויות. זו לא מטרת המחאה. אנחנו ממשיכים בשיא המרץ למרות דבריו של השר, מחר בבוקר הלימודים בכל הארץ יתחילו בשעה 09:00 (שיבוש השעה הראשונה) ומחאות מקומיות במוקדים רבים בארץ.
      אנחנו התחלנו מחאה מקומית שלנו בחולון, ונשאבנו למשהו עצום שמייצג את כל הארץ. אנחנו לא מייצגים את עצמנו.
      צר לי לומר שאין עוקץ בדברייך והייתי שמחה מאוד לקבל את תמיכתך.
      כפי שציינתי אנחנו באותו צד של הסוציאל דמוקרט.

      1. יוסי דהאן

        לך ולשותפייך במאבק האוניברסלי להקטנת הצפיפות בכיתות יש את תמיכתי המלאה. שוב מה שיצאתי נגדו היה אותו מחנה, שהיה דומיננטי מאד בוועדת החינוך של הכנסת, שתבע שמשרד החינוך יאפשר לרשויות המקומיות בהן הוא מתגורר לפצל כיתות. בהצלחה

  17. מגיב מרחוק

    ייתכן שמכאן, בפינלנד הרחוקה רואים את הדברים בפרספקטיבה אחרת. בעוד שישראל ״זוכה״ במקום האחרון במבחן פיזה (בין המדינות החברות ב-OECD) זוכה פינלנד במקום ראשון או שני.

    הסיבה פשוטה: בפינלנד המדינה והרשויות המקומיות משקיעות בחינוך. זה המצב אפילו כאשר כאן ראשות הממשלה מצויה בידי הימין. פשוט לא מבזבזים על התנחבלויות, וצבא כיבוש. (שכר הגנרלים קטן בהרבה מהמקובל בישראל). רשויות מקומיות עניות נתמכות בידי המדינה. כי כאן עוד שולטת האידיאולגיה של ״מדינת הסעד״…