יהודייה בתפקיד אני

מרגע שאתה נוטל את החוק לידיך, שזה אומר להרוג ערבים בדיוק כמו שלמדת כשהיית בתפקיד, רק עם פחות אמל"ח ובקיצור, בידיים, אתה יוצא מאוהלה של תורה ובכלל מהיהדות ונהיה חלק מאספסוף רצחני שאינו שייך לשכמותנו. מעכשיו אתה מהערסים, מהדוסים, מהמתנחלים, מהש"סניקים, מהפמיליה של בית"ר וכיו"ב

עקב הזעזוע הכללי מכך שאנשים אחרים לגמרי, במיקום מקביל ותרבות אחרת, שבאופן נכלולי לחלוטין משתמשים במיתוג המקודש שלנו "יהודים", קמו יום אחד, פילסו דרך בסבך הקריאות לנקם ולהשמדת בני העם החי בתוכנו, להלן "ערבים" ושרפו חיים נער מקרבם, רציתי להציע פתרון מרגיע וממצה, בכך שנפריד בין יהודי סתם ליהודי בתפקיד.

זה באמת מחריד עולמות שסתם יהודי נעבאעך שקט ושליו, בדרכו מבית המדרש, בית המרחץ, בית הנבחרים, בית הספר או בית הזונות, יסטה מדרכו ובדם, אש ותמרות עשן יעלה ילד לעולה. לא יעלה על הדעת! שהרי סגרנו בינינו ובכל המוסדות היהודיים שזו עבודה שעושה רק יהודי בתפקיד.

הנה רק אתמול הורידו יהודים בתפקיד אותות ומופתים מהשמים, וחרכו לא ילד ערבי אחד – כי אם עשרות בבת אחת במתקן הכליאה הפתוח המכונה עזה. ובפתוח אני מתכוונת כמובן להרבה בורות פעורים באדמה ובבתים. מישהו מזדעזע? לא ולא. יהודי בתפקיד הוא יהודי גיבור. זו החלוקה הרשמית. מה לנו כי נלין על עצמנו ובשרנו, אחינו, חברינו, בני זוגנו? כולם היו בתפקיד, וכמה שיותר תפקיד ככה יותר סקסי. הוצאת אבא מהמיטה בחצי הלילה ומרחת אותו עם הפרצוף לאורך גדר האבן מול כל הכפר, כאקט חינוכי? הגיוני ואפילו מגניב, אם אתה בתפקיד. יירטת משפחה שלושה דורות במקום את סגן עוזר יועץ ראש חזית כלשהי? כפיים! הם עדיין ערבים. צלפת בטעות בנערות בדרכן מהלימודים, בנערים שמתים בצורה לא משביעת רצון מבחינת כיוון הנפילה, או בילד יום הולדת שנשא אקדח דימיוני שמסרב להתממש לכדי דימוי בצילומים? סחתיין. כל עוד זה בתפקיד, אני מתכוונת. כלאת אנשים ללא משפט עד שהרעיבו עצמם בניסיון להיפטר מהעולם הזה, ואז חתרת להזינם בכפייה? אם זה בתפקיד, אתה כנראה עושה את הדבר הכי יהודי האפשרי. אפילו אם ירית בחבר במסגרת התפקיד, וכולנו יודעים כמה זה רווח, ברור שהכוונה היתה לירות בערבי שיושב לך בראש. והוא הכי טוב כשהוא מת.

903570
זה כנראה הרגע לגלות שלא הזדעזעתי שיהודים נושכים כלב

ואולם, מרגע שאתה נוטל את החוק לידיך, שזה אומר להרוג ערבים בדיוק כמו שלמדת כשהיית בתפקיד, רק עם פחות אמל"ח ובקיצור, בידיים, אתה יוצא מאוהלה של תורה ובכלל מהיהדות ונהיה חלק מאספסוף רצחני שאינו שייך לשכמותנו. מעכשיו אתה מהערסים, מהדוסים, מהמתנחלים, מהש"סניקים, מהפמיליה של בית"ר וכיו"ב. לצערי, עבורי אישית המידור הזה בעייתי, מכיוון שבקרב בני משפחתי וחבריי ניתן לזהות בקלות את כל סוגי האספסוף הללו, ככה שאין לי איך להתנער. לא הגעתי ממשפחת חלוצים מהעמק או ממגרילי תל אביב, ואני כולי מתרבות של דוסים ופרחות. האספסוף היחיד שבו משפחתי פחות מתהדרת, הוא זה שאחראי ללחימה המאסיבית, כמו גם להסתה ללוחמה זעירה בידיים, ואז לגינויה המפלבל והקורץ לכל עבר, תוך שיסוי חקירה משטרתית ותיקה לקלחת, לאיזון הגינוי. לאספסוף הזה שמקומו נפקד ממכריי ובני ביתי, קוראים הון-שלטון, והם כבר ישכנעו אתכם שרצח שלי דדון היה לאומני, ולא משנה אם הרוצחים (הערבים?!)  הם פסיכופטים רגילים, כמו באמריקה. פה הכל לאומני. אני כאשה יכולה להעיד מכלי ראשון שכל ערבי שאי פעם הטריד אותי, עשה את זה על רקע לאומני. גם פליטים, אגב. יהודים? איתם זה קורה סתם כי הם יצורים נפסדים.

איך את מדברת על יהודים?! יזדעקו הטוקבקיסטים, מיד לאחר שיוציאו את כל ה"מי יטריד אותך, ימכוערת" השמור לנשים שפותחות את הפה בעניינים השמורים לגברים, כלומר בענייניי היקום. ובכן, זה כנראה הרגע לגלות שלא הזדעזעתי שיהודים נושכים כלב, או מה שהם עשו הפעם, ולא רק בגלל שזה משהו שאנחנו עושים על בסיס קבוע ומאורגן, אלא גם כי היהודים אינם האנחנו שלי. קהילתי היא סך חבריי ומשפחתי בארץ ובעולם. מטבע הדברים רבים מהם יהודים, ואם מישהו מתוכם היה רוצח נפש (שלא בתפקיד, כן?!), באמת הייתי מזדעזעת (בתפקיד אני הכי רגילה). על שאר היהודים אני מאמינה הכל. גם אם מישהו מחבריי הנוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, ושלא מגדירים עצמם ע"פ אמונה דתית, אלא על פי יכולתם בעיטור כרטיסי ברכה, או לפי טעמי הגלידה המועדפים עליהם, היה חוטף נערים על בסיס לאומני, ידע בטריוויית ריאליטי, הומופוביה או אינטרסים כלכליים של ההון-שלטון, וטובח בהם, הייתי נחרדת.

הקירבה השבטית לקבוצות שמגדלות מרצחים יהודים, היא אולי בלתי נעימה על פניה, אך בשילוב עם חוסר קבלת היהדות כמפתח לאישיותי, היא מסייעת לי לקבל את רעיון דו הקיום, תלת הקיום או רב הקיום, בגמישות ובהרבה פחות פחד מזה ששלטונות כל הצדדים מנסים לטעת בנו. מרגע שיהודים (וערבים) הם ככל העמים, וגדולי המרצחים עשויים להסתבר כבן דוד שלישי שלך, לא נותר אלא לקבל בהכנעה את הזמניות והעל זמניות שלנו כאן, ולנסות להתחיל לחיות. אולי להתמקד בפיתוח משותף של טעמי סורבה. לא אעיד שאנשים משני צדי המתרס כבר הבינו את זה, כי כל מי שהבין את זה, מצוי באותו צד של המתרס כמוני.

בשר תותחים
בשר תותחים (פרסומת לרשת המבורגרים)

ברור שיקשה יותר על מי שהם אדוני הארץ, בני הקבוצה המזדעזעת שהמרצחים אינם לעולם בני משפחתם משום קרבה, ידיהם נקיות, אדמותיהם גאולות, יהדותם מגדירה את בלוריתם והם פתוחים לגמרי לתת לערבושים מדינה מאחורי חומות באיזה תרחיש בדיוני שבו יהיה ניתן להוציא ממנה את חצי מיליון היהודים שכבר ישבו בה עת פרוץ המו"מ. אבל זה שווה מחשבה אם אתם מואסים ברוטינת העקידות שייסדנו כאן.

אף על פי כן נרדמתי וישנתי. מהיכן יודע אני שישנתי, מן החלום שחלמתי. מה חלמתי, חלמתי שבאה מלחמה גדולה לעולם ונקראתי אני למלחמה. נדרתי נדר לה' שאם אחזור בשלום מן המלחמה כל היוצא מביתי לקראתי בשובי מן המלחמה אעלה אותו עולה.
חזרתי לביתי בשלום והנה אני עצמי יוצא לקראתי.
ש"י עגנון, עד הנה

* הפנייה בטור נעשתה בלשון זכר בלבד. וזה מכוון לגמרי. נשנה את זה כשנשים יתחילו להקים צבאות או לרצוח פרטנית.
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    הציניות והטון האירוני לא מצליחים לחפות על חולשת הטיעון: אין הקבלה בין פעולה שנעשתה במאמץ מודע להמנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים, לבין חטיפת אזרח ורציחתו בדם קר.

    1. נועם א"ס

      "הם הצברים, הבנים לדור המייסדים. הם פיתחו את המיתוס שהצבר הוא אדם עליון. משה דיין חשב בגיל עשר שהוא אדם עליון וכך גם יגאל אלון, ובגיל 13-12 הם נערכו לתגרות על יבולים עם נערים ערבים. בפעולה ב-1938 […] הם ניגשו לצריף, הכניסו את הרימונים והסתלקו. בפנים היו נשים וילדים. חשבתי, מה יהיה עכשיו? לא קרה דבר. מישהו אמר 'פויה' ובכך זה נגמר… וזה הדבר המדהים בפרסונה הצברית הזאת, שמצד אחד עשתה דברים נוראיים, ומצד שני לא הפסיקה לומר שהיא אוהבת ערבים ויש לה מוסר לוחמים נעלה".
      [אורי בן אליעזר, מחבר "דרך הכוונת: היווצרותו של המיליטריזם הישראלי, 1956-1936", הוצאת דביר 1995 – http://haemori.wordpress.com/2010/03/09/jurassic/%5D

      " שנייה אחת, ואז זרקנו את הרימון וסגרנו את הדלתות. אפילו עמדנו ליד הדלת כדי שלא יוכלו לצאת. אחרי זה… הקפנו את בית הספר ופתאום ראינו ילדים בני 10-8, על החומה, שבורי רגליים. גם למטה, במגרש, שכבו כמה. איזה עשרה ילדים… הילדים כנראה נבהלו מאוד. הרימונים היו ליד הדלת והם ניסו לברוח דרך החלונות… ואז, כשראינו את הילדים שכובים, הבנו פתאום מה עשינו, הבנו מה שקרה פה. והיה מי שאמר שבעצם לא עשו לנו כלום, שום דבר… פינינו את הילדים, בעצמנו, לבית חולים. עלינו לבית הספר למעלה ופתחנו את הדלתות, כדי שהגז יצא. הילדים נפלו לנו בידיים כמו פרפרים. כמה ממש התעלפו. כמו פרפרים אחרי שאתה מרסס אותם בפזטוקס".
      [1978, עדות חייל על "פעולת תגמול" בבית הספר של בית ג'אלה, על יידוי אבנים. מתוך: בועז עברון, "איך נהנים מכל העולמות", מאמר בידיעות אחרונות, דצמבר 1978 – http://idanlandau.com/2010/06/07/evron/%5D

      "זה לא זה שהם השתינו עליו שנחווה לי כהכי משפיל, אלא יותר זה שהפשיטו אותו עירום. את עניין השתן אבא של מחמד בהתחלה התבייש לספר. אפילו להגות את המילים היה קשה לו. אני חושבת שבשבילו זה היה הדבר הכי משפיל שהם עשו לבנו, יותר מכל הדברים האחרים. איזה מין בני אדם אני חושבת, לוקחים ילד בן שלוש עשרה ולא חשוב למה, ומענים אותו ככה. ואז אני עונה לעצמי, כל ישראלי כמעט. כל חייל בצבא כשמדובר בפלסטיני. כל אדם בעצם, אם רק הקודים המקומיים מסמנים לו שזה מותר".
      [איה קניוק ותמר גולדמישט, מאמר על בתי המשפט הצבאי לילדים בשטחים וחקירות ילדים, http://www.mahsanmilim.com/ChildsTrial.htm , דצמבר 2010.]

      1. נעמית

        תודה על המובאות העצובות/חשובות נועם א"ס

    2. נעמי קליימן

      הציניות והטון האירוני לא הצליחו להאפיל על חוזק הטיעון. הטיעון נובע מכל מה שהיא מתארת בתמונה הכוללת. יישר כוח נעמית. אתה אומר שזה לא בר השוואה כי מדובר ב"פעולה במאמץ מודע שלא לפגוע באזרחים", מה זה אומר? "אופס, סליחה טעות, הפצצתי ולא שמתי לב שעל הדרך פוצצתי גם כמה נשים וטף", "אופס, סליחה, לא התכוונתי (או לא כיוונתי טוב) והנה עוד אחד….. ", איזה מזל שהתאמצתי ושהייתי מודע, כי אם לא הייתי מודע, הייתי מואשם בפשעים נגד האנושות. האם באמת המודעות והמאמץ הם אלה שהופכים אותנו למוסריים? מי שמאמין בכך אינו אלא שוטה. לא עמית יקר, אלו מילים ריקות, רק המוסר עצמו על כל משמעויותיו הכבדות מנשוא, אך ההכרחיות, יבחין ביננו לבין זה שרוצח בדם קר ונעמית אמרה את כל הדברים הללו, בעדינות רבה, בפוסט שלה.

      1. נעמית

        תודה רבה נעמי.
        שלא לדבר על האינפלציה במלחמות רשות שהורגלנו אליה.

      2. עמית

        "האם באמת המודעות והמאמץ הם אלה שהופכים אותנו למוסריים?"

        בהחלט. המודעות והמאמץ להמנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים, בתוך סיטואציה צבאית שבה החמאס עשה הכל כדי שיהיה בלתי אפשרי להמנע לגמרי מפגיעה באזרחים – היא מה שהופכת אותנו למוסריים. אזרחים ייהרגו. אי אפשר לפעול צבאית בעזה מבלי שאזרחים ייפגעו. החמאס הבטיח את זה, בכך שהפך את טקטיקת ההסוואה בקרב אזרחים לטקטיקה הצבאית מספר אחת שלו. אבל נהרגים הרבה פחות אזרחים מאשר אם כל צבא אחר בעולם היה פועל בעזה. אז אפשר להסתכל רק על מבחן התוצאה של כמה נהרגו מכל צד, אבל זה לא יותר מאשר בריחה פתטית מהמורכבות של הסיטואציה.

        וביחס לתגובתו של נועם א"ס – לא כתבתי שבמשך מאה שנות סכסוך, אין בנמצא אירועים שבהם גם לובשי המדים בישראל פגעו במכוון באזרחים. היו אירועים כאלה, ואף יותר קשים מהאירועים בעלי האמינות המפוקפקת (מקור שלישי-רביעי-חמישי) שהוא הציג כאן. המקרים האלו בהחלט נמצאים בשורה אחת עם רצח מוחמד אבו ח'דיר מחד ועם מעשי החמאס היום-יומיים מנגד. רק שהאירועים האלה מגונים בחברה הישראלית – אלו שקרו בעבר הרחוק נזכרים בתור כתם על ההיסטוריה הישראלית, ורבים וטובים התנגדו וגינו אותם בזמן אמת, ואלה שקרו בזמנים האחרונים הם ברי-הענשה. מה שהכותבת הזכירה במאמר אלה את פעולות צה"ל בעזה ובגדה כיום, ואליהם התייחסתי.

        1. Assaf

          "אבל נהרגים הרבה פחות אזרחים מאשר אם כל צבא אחר בעולם היה פועל בעזה."

          Amit, you forgot an even stronger point to make:

          We are also jailing 1.8 million people – women, men, children – **much more humanely** than any other military in history that has jailed 1.8 million people before us

          Naamit: Q.E.D.
          Jews are simply morally better by definition. Must be that circumcision thing, or the Cohanim Gene, or something.

          1. נעמית

            כן 🙁

    3. נעמית

      חוששתני שעצרת מוקדם את הקריאה, עמית
      אם זה הטיעון המרכזי שליקטת מהכתוב.

      כמו כן, אם אתה קורא לסך פעולותינו הצבאיות והשיטוריות המאורגנות כעם, לאורך הדורות "פעולה שנעשתה במאמץ מודע להמנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים", יקשה עלי לקיים את הדיון מחמת מחסור בבסיס משותף.
      יש לדון קודם במהות הפעולות.
      מפנה אותך למובאות שהביא נועם א"ס בתגובתו, להיסטוריה היהודית, להיסטוריה הישראלית, ולרווחי אלביט ורפא"ל הצפויים מה"מבצע" הנוכחי.

      1. צ'יקי

        אם מדברים על ההיסטוריה היהודית לדורותיה אפשר ללכת עד בר כוכבא. אבל אנחנו משווים מקרים עדכניים למקרים עדכניים.

        1. נעמית

          ככותבת הטור הופתעתי לגלות שהחלטנו כאן החלטה מוסכמת לגבי מה משווים למה. אם בכלל.
          פניתי להיסטוריה כיוון שאת המקרה הנוכחי שהיה ניתן לפתרון (כרבים לפניו) בשלל דרכים, ודאי שאיני יכולה להגדיר כהגנה על אזרחים.
          מפנה שוב לרווחים הצפויים לתעשיות הנשק, ולמחיקת החוב (3 מיליארד) שכבר נרשמה השבוע לתע"ש. לא היסטוריה כי אם עתידות.

          1. צ'יקי

            מה אם כן הבסיס להשוואה ומה מונע ממנה להגיע עד בר כוכבא?

  2. אדר

    [ונהיה חלק מאספסוף רצחני שאינו שייך לשכמותנו. מעכשיו אתה מהערסים, מהדוסים, מהמתנחלים, מהש"סניקים, מהפמיליה של בית"ר וכיו"ב.]

    איבדת אותי שם, כבר בכותרת הכללת אבל נתתי צאנס

    1. נעמית

      סרקזם בעתות מלחמה. מודה באשמה. ממליצה להמשיך בקריאה 🙂

  3. שמעון

    למה אי אפשר להצטרף לדיון באמצעות אמירה קצרה ולא פטפטנית…כמו "כל כך חכם, כל כך נכון. מאפשר לך להישאר יהודי ,נכון ואחר".

  4. אלינור

    ראוי לשבחים רבים.

    לפעמים, במצבי גודש רגשי רב, הציניות והסרקזם הם השפיות היחידה.

  5. נפתלי אור-נר

    יישר כוח על ההבחנה החשובה

  6. אורי בץ

    אבל המטרה היא אותה מטרה.
    "לפוצץ להם ת'צורה ולגרום להם לברוח מכאן".
    גם של יהודים גם של ערבים.
    לא כולם!
    יש ותמיד היו כמה נפשות טובות שפועלות ומתפללות ומאמינות בשלום (שזה בספירה האחרונה שלי – כמה מיליונים בשני הצדדים – אמור היה להספיק אבל יצא פחחחחח, יוק.)
    אבל בסאב טקטס של הכול (כולל אצל חלק גדול מאהנשים הרואים עצמם "שוחרי שלום"), ישנו רצון עז לכסח לצד השני את הצורה עד לכניעתו המוחלטת והחגיגית.

    הלגיטימציה לשה היא חשובה אבל נכון להיום עדיין משנית!

    אנחנו בחרנו בשמיכת הלגיטימציה של התרבות המערבית ובחרנו טוב! למרות שזו שמיכה יקרה יותר וכבדה יותר היא נותנת לנו את האפשרות לכסח אותם טוב טוב. אבל לעיתים היא מעצבנת ומגרדת וכל כמה זמן קם איזשהו לאומן או פאשיסט מקומי ותובע להפטר מהשמיכה הזו ולחזור לצורה הגולמית של הסכסוך בישראל, קרי: איטבח אל יהוד או לחלופין מוות לערבים.

    היה גם אחד שתבע את הביטוי "בלי בג"ץ ובלי בצלם" אבל אני לא רוצה להלשין עליו – המבין יבין.

    הפלסטינאים שואבים את הלגיטימציה שלהם מהעליונות המוסרית של המורד. מעין תרבות של צ'ה גווארה מהולה במנות גדושות של צ'אלח א-דין-דה-לה-שמאטה שלא עשו חשבון לחוקי הארץ ולמחוקקים ופשוט גזרו לעצמם זכות להרוג לחסל ולהשמיד את האחר בכל דרך אפשרית.

    גם כאן אני יכול להלשין על כמה מאנשים שהחזיקו באותו התפקיד של ההוא שאני לא מלשין עליו ושיחקו אותה בגדול תחת שמיכת הלגיטימציה של המורד האולטימטיבי.

    בסופו של דבר הבחירה שלנו היא אחת ושלהם היא אחרת אנחנו מובילים לא בגלל שאנחנו צודקים אלה בגלל שאנחנו מצליחים.

    גם הם לא צודקים! הם לא צודקים פעמיים!! פעם אחת בעצם המלחמתיות שהם מקדשים ופעם שניה בשימוש בלגיטימציה שהיא די נפסדת בימינו.

    אבל הבעיה הכי גדולה שלהם זה שהם נכשלים! הם פשוט לא מסוגלים להכניע אותנו. על כך הם משלמים. אם אנחנו היינו במצבם…. עדיף לחשוב על דברים אחרים.

    מכאן יצא אבו מאזן במהלך אפי. לא פחות מזה! להעלות את העם הפלסטיני והעניין הפלסטיני על רכבת הלגיטימציה המערבית.

    חמאס בהיותו קצת יותר פשטני עדיין לא עלה על זה, או שהם בוחרים להחזיק את שני המסלולים – כפי שההגנה והאצ"ל והלח"י היו אמנם יריבים אבל בעצם השלימו אחד את השני.

    בקיצור נשאר לענות על השאלה מי כן צודק ומי ינצח. אז ככה. מי שכן צודק הוא מי שרודף שלום בשני הצדדים והוא גם ינצח. הלוחמניים מהצד שלנו והלוחמניים מהצד שלהם יפליאו אסונות בעצמם, בצד האחר ובעיקר בנו – שוחרי השלום עד אשר הם יקרסו (שניהם או אחד מהם) ואז או אז, אנחנו נשלוף את המטאטים שויסלבה שימבורסקיה היטיבה לתאר ונתחיל לאט לאט לסתום את הבורות, לסלול שלום ולתקן.

    כמה בורות? כמה מאמץ בתיקון? אין אני יודע. זה משתנה מיום ליום ונכון לימינו אלו משעה לשעה מאזעקה לאזעקה.

    ערב טוב, שלום שלווה ואהבה, לכל.