מחשבות על המבצע בעזה

הגורם האמיתי להתלקחות הנוכחית הוא השתלטות הגורמים הקיצוניים הן בישראל והן בפלסטין על השיח ועל המעשה. ההיסטוריה העקובה מדם חוזרת על עצמה מדי שנה או שנתיים, ואין מנוס מפתרון מדיני
אמנון פורטוגלי

איך הגענו מחטיפה ורצח של שלושה נערים באזור גוש עציון למבצע צבאי רחב היקף בעזה?

1.

ישראל וחמאס נקטו בהפגנת כוח צבאי לאחר סדרה של אירועים מהירים שהמחישו את השבריריות של היחסים בין ישראל לפלסטינים. הסיבוב הנוכחי החל לאחר קריסת שיחות שלום בחסות אמריקאית, ניסיונות של פתח וחמאס להקים ממשלת אחדות, חטיפה ורצח של שלושה נערים ישראלים ושל נער פלסטיני.

החטיפה והרצח של הנערים הישראלים הובילו לסנקציות נרחבות נגד הפלסטינים באמצעות כוחות צבא מסיביים, שמטרתן המוצהרת היתה 'לרסק את החמאס' בגדה המערבית, ולפרק את ממשלת האחדות הפלסטינית. המבצע כלל מעצרים נרחבים של אנשי חמאס ששוחררו בהסכמים קודמים בלי כל הוכחה שיש להם קשר לחטיפה ולרצח. פעולות אלו הביאו את החמאס להגיב, מרצועת עזה שבו היא שולטת, בשיגור רקטות על ערי ישראל.

בזמן שהטילים נורו ומטוסי הקרב טסו, גורמים ישראלים רשמיים הדגישו כי מטרתם הייתה והינה להחזיר את השקט לדרום הארץ, שבה אלפים רבים של ישראלים נמצאים במקלטים והקייטנות ומקומות הנופש סגורים. אבל ממשלתו של נתניהו נתונה תחת לחץ לפעולה נרחבת יותר, כולל כוחות קרקע, במטרה להרוס את התשתית הצבאית בעזה, שנבנתה מחדש מאז המבצע האחרון של ישראל ב-2012. הימין האמוני-לאומני היושב בממשלה לא מסתפק בכך וקורא לנקמה, למסע השמדה תנ"כי. איילת שקד, בעמוד הפייסבוק שלה ב-1.7 מבקשת מעשי טבח המוניים:

העם הפלשתיני כולו הוא האויב על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו… האוייב הוא עם שלם, על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו… הפצצות מסיביות של ישובים מאוכלסים… כולם לוחמי האוייב וכולם דמם בראשם. עכשיו זה כבר כולל גם את האמהות של השאהידים, ששולחות אותם לגיהינום בפרחים ובנשיקות. הן צריכות ללכת בעקבות בניהן, אין צודק מזה. הן צריכות ללכת, וגם הבית הפיזי שבו הן גדלו את הנחש, אחרת יגדלו שם נחשים קטנים נוספים… כל מתאבד צריך לדעת שהוא לוקח איתו גם את ההורים שלו ואת הבית שלו וחלק מהשכנים.

הכותרת הראשית של 'ישראל היום' – העיתון של נתניהו לכל דבר ועניין – היא "ללכת עד הסוף". אבל ישראל לא תשיג שקט ובטחון באמצעות כוח, אלא אם תלך בדרכי חאפז אל-אסד, וגם שם זה התפוצץ לבנו בשאר אל-אסד בפרצוף.

במקביל, החמאס צריך להראות לקבוצות יותר קיצוניות בעזה שהוא יכול לעמוד מול המתקפה הישראלית בגדה המערבית ובעזה. החמאס נחלש בעקבות הקמת ממשלה עוינת במצרים שסגרה את הגבול עם עזה כמו גם את המנהרות המחברות מתחת לגבול – פעולות שהפחיתו במידה משמעותית את תקבולי המס של החמאס. כמו כן, אין לו כל הישגים להראות בעקבות הקואליציה שלו עם הפתח. נראה שהחמאס חזר לעיקרון המרכזי שלו בדבר התנגדות מזוינת לישראל המתבטאת בנסיונות חטיפה, ובשיגור רקטות על ערי ישראל.

2.

הגורם האמיתי להתלקחות הנוכחית הוא השתלטות הגורמים הקיצוניים הן בישראל והן בפלסטין על השיח ועל המעשה. הקיצוניים בשני הצדדים פועלים מתוך תפיסה של 'כולה שלי', ללא כל הכרה והתחשבות ברגישויות ובאינטרסים של הצד השני. שני הצדדים מעלים באוב נימוקים דתיים, ולא מוכנים להתפשר על מה שנתפס בעיניהם כקדושת הארץ, וכזכותם הבלבדית לשבת בה.

בתקופה שקדמה למבצע הנוכחי בעזה, הימין הפוליטי הישראלי העלה טענות קשות בדבר היעדר מדיניות עקבית לגבי השטחים הכבושים: יהודה, שומרון ובמיוחד עזה. התנהלות ממשלת ישראל הצביעה על כך שהיא לכאורה, רוצה הפרדה, 'שתי מדינות לשני עמים'. אבל הימין האמוני-לאומני היושב בממשלה, רוצה בהתנחלות ובסיפוח. בתנאים אלו קשה למצוא רציונל עקבי לעמדה הישראלית ביחס לשטחים, ובמיוחד כלפי עזה. רציונל שאפשר לחשוב עליו הוא שהימין האמוני-לאומני שכנע את עצמו כי תוהו ובוהו בשטחים, מלחמה אקטיבית נגד הפלסטינים תיצור אפשרויות והזדמנויות נוספות לישראל, וכמעצמת העל היחידה באזור, ישראל תמצא את הדרך לנצל את המצב לכיוונים שהם מעוניינים בהם. למשל, גירוש תושבי השטחים לארצות השכנות. אפשרות אחרת היא לבדוק מה ממשלות ישראל עשו בשטח, ולא מה הן אמרו.

ילד עזתי פצוע ממתקפה אוירית ישראלית מגיע לבית חולים אל-שיפא בליל ה-8 ביולי, 2014. צילום: Basel Yazouri
ילד עזתי פצוע ממתקפה אוירית ישראלית מגיע לבית חולים אל-שיפא בליל ה-8 ביולי, 2014. צילום: Basel Yazouri

3.

יש סיכונים מערכתיים שנגרמים על ידי כוחות הטבע או אלוהים. אסונות טבע כמו רעידות אדמה, צונאמי, הוריקנים, טייפונים ושיטפונות הם דוגמאות לסיכונים כאלה. אבל הסיכונים במערכת היחסים ישראל-פלסטין אינם נקבעים על ידי אלוהים אלא על ידי בני אדם, ויש לכך השלכות חשובות. במערכות הפוליטיות בשני הצדדים – הישראלי והפלסטיני – אפשר למצוא תמריצים שדוחפים קבוצות מיעוט ופוליטיקאים קיצוניים להתנהג בהפקרות וליצור סיכונים מערכתיים תוך התעלמות מהממשלות הרלבנטיות ומהאינטרס הלאומי. דוגמאות לכך הן ההסלמה באלימות המילולית (התבטאויות קיצוניות) ובאלימות פיזית (פעולות תג-מחיר, ירי רקטות מעזה על ישובים אזרחיים, חטיפות, רציחות וכו').

בצד הישראלי, נראה שהימין האמוני-לאומני הישראלי מאוהב בביטויים כמו 'לעשות סדר חדש' ומכור לשימוש בכוח. הימין רואה רק יתרון בנטילת סיכונים, ובמושגי מדיניות פירושו לספח את הגדה המערבית או לחולל מלחמה. אין בכך סיכון למדינת ישראל מבחינתו. ישראל כמדינה ההגמונית היחידה באזור נתפסת בעיניו כחזקה מכדי ליפול, שלא לדבר על בטחון ודאי בהשגחה העליונה. המציאות העצובה היא, כי הערכה זו של סיכונים עשויה להיות נכונה עבור הפוליטיקאים הימניים החדשים כמו בנט ושקד באופן אישי. הם צפויים לצבור רווחים פוליטיים וליטול על עצמם מעט עלויות ואחריות. אבל זה לא נכון למדינת ישראל ההופכת יותר ויותר למעוררת תרעומת ולמבודדת בעולם.

ואכן, כפי שאפשר לראות עד עתה, הדיווח של התקשורת העולמית במבצע הנוכחי מוגבל מאוד. גם הרקטות של החמאס וגם ההפצצות של צה"ל רחוקות מלהופיע בראש מהדורות החדשות ובעיתונים החשובים בעולם. זו לא רק התקשורת, אלא גם מנהיגי מדינות המערב שמלבד הצהרות מתחייבות פשוטות שותקים שתיקה רועמת. קמרון, הולנד, מרקל, קרי ואובמה לא מדברים כמעט על ההתלקחות בעזה. תהליך ההסלמה שנמשך מזה למעלה מארבעה שבועות לווה בשתיקה של מנהיגים אלה. נראה שלמדינות המערב נמאס מישראל ומהסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל והפלסטינים נתפסים כיום בעיניהם כשני שבטים אזוטריים שלוחמים האחד בשני כמו שמקובל עכשיו באיזור שלנו בכלל.

4.

המבצע הזה אינו שונה במהותו ממבצעים קודמים, וככל הנראה שום דבר מהותי לא ישתנה בעקבותיו. המבצע החל ללא כל ראיה לאשמתו של החמאס בעזה לחטיפת הנערים בגדה המערבית, וללא כל תכלית ברורה. 'לרסק את החמאס' היא מטרה בעייתית, שכן לא ברור כלל מי יבוא אחריו. במצב הנוכחי, כמו בתוהו ובוהו השורר עתה בעיראק ובסוריה, זו עשויה להיות בעייה מהותית.

ראש הממשלה נתניהו מיתן בימים האחרונים את דרישותיו, וכעת הוא מסתפק ב"להשיב את השקט לכל אזרחי ישראל ולכל ערי ישראל". באותו הזמן, מח"ט גבעתי מגדיר בדף מפקד לקרב שתי מטרות למבצע: מלחמה "באויב הטרוריסטי 'העזתי' אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל", ו"להגן על משפחותינו, על עמנו ועל מולדתנו". אבו באכר אל בגדדי והחמאס לא היו יכולים לכתוב זאת טוב יותר. העימות עם הטרור הופך למלחמת דת.

דף מפקד לקרב

מבצע צבאי נרחב לכיבוש עזה עלול להטביע את הצבא בחול העזתי, יגבה קורבנות בטווח הקצר, ויחשוף את צה"ל ללוחמת גרילה ולסכנת חטיפות מתמשכת. יתרה מזאת, מיליון וחצי פלסטינים שיהיו תחת שלטון צבאי ישיר שלנו ישנו את חוקי המשחק גם בגדה המערבית. עבור אלו בימין השואפים למדינה אחת בארץ ישראל המערבית, שתחייב אזרוח מלא של כל הפלסטינים הנמצאים תחת שליטתנו, הכיבוש יהפוך לבעייה פוליטית רצינית, אלא אם יפנו לדרך של אפרטהייד.

5.

הממשלה חייבת להציג חזון ברור וממשי לשלום, שכן רק שלום, ולוא 'שלום קר' וחלקי, יעניק בטחון ארוך טווח. במקום זאת, אנו עדים לחזון כוחני, למבצע צבאי נוסף, שחוזר על עצמו בעשור האחרון וימשיך לחזור על עצמו מדי שנה או שנתיים. בין המבצאים, נהיה שוב מופגזים ברקטות, ונשוב להפציץ את עזה.

רק פתרון מדיני יכול להוציא אותנו מסחרור המבצעים. במקום "לרסק את החמאס" ולקבל במקומו את הח'ליפות המוסלמית החדשה ISIS, כדאי לחשוב על גישה חיובית לממשלת האחדות ברשות הפלסטינית, ועל חידוש המשא ומתן בינה לבין ישראל. במקום "לרסק את החמאס" בכוח יש הזדמנות לנסות לשלב אותו בהסכם לחלוקת הארץ לשתי מדינות. פתרון כזה נוסה באירלנד ובינתיים מחזיק מעמד יותר מחמש עשרה שנים.

מדיניות ישראלית של התפשטות והתנחלות, שנים ארוכות של שליטה על הפלסטינים בגדה המערבית, וסגר על רצועת עזה, יחד עם העמקת ההתעמרות בפלסטינים מובילה אותנו אל פי תהום ומלבה שנאה ונקמה המערערות את בסיס קיומנו. וכפי שאמר דויד גרוסמן: "ואולי, אולי הייאוש שמושל בנו בשנים האחרונות הוא גם קצת ייאוש של מי שכבר מבינים בסתר לבם – גם אם פיהם מכחיש זאת – שאין דרך לחמוק מהעונש על מה שעוללו (ישראל לפלסטינים א.פ.) במשך 50 שנה כמעט, או על מה שאפשרו את קיומו בתמיכתם, או בשתיקתם, או באדישותם?"

+ + +

עוד בנושא מבצע "צוק איתן"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורית

    השמאל בישראל שונה מכל תנועות שמאל אחרות בעולם.
    באופן עקבי וללא קשר למציאות הקיימת, לנסיבות ולתוצאות הם מדקלמים את המנטרה הנאמרת מזה עשרות שנים מבלי באמת להבינה.
    זה בא לידי ביטוי בעוצמה רבה ברצח הנער הערבי לעומת רצח 3 הנערים היהודיים. לא הכמות עולה כאן לדיון אלא חוסר הצדק והעיוות שהשמאלנים עושים באידיאולוגיה שלשמה הם לדעתם נולדו.
    ובאופן עקבי הם מתעלמים בעוולות אנושיות הנעשות מדי יום ללא קשר לערבים ואיש לא רואה אותם שם. לא שומע את קולם והם לא באמת עושים את מה שהאידיאולוגיה שלהם כביכול מייצגת.
    לכן היום יותר מתמיד על רקע האידיאליזם שפינה את מקומו לאינדיבידואליזם השמאל מדבר שפה שרק הוא מבין אותה.
    מן הראוי שיתעמקו השמאלנים באידיאולוגיה האמתית הנובעת ממנה וידברו בשפה האמתית שלה ולא במה שישאיר אותם גוד לוקינג בספרי ההסטוריה.

  2. אלי אמינוב

    הליקוי המרכזי במאמר היא הסימטריה שעושה הכותב בין ישראל והחמאס. אין לי כל סימפטיה לחמאס, לא לעמדותיו, לא למצע שלו ולא למנהיגיו שבאמת לפעמים מתנהגים כמו הימין הישראלי הדתי לאומי. אולם כל זה לא מונע אותי מלזכור שזהו ארגון פלסטיני שנלחם נגד הכיבוש הישראלי. הצד הישראלי מפעיל ככובש אלימות יוםיומית שמכונה בפי דובריו נורמליזציה גם בימים שאינו עוצר אנשים, רוצח נערים ומפוצץ בתים. הצד הכובש אחראי על כל טיפת דם הנשפכת בארץ הזו ולהלחם בכיבוש חייב כל מי שתומך בדמוקרטיה וחרות. גם אם בסיטוציה מסוימת מבצעים שני הצדדים פשעי מלחמה, הרי שהכובש לא יוכל לטעון שזו הגנה עצמית, למרות כל החוקים שימציא, משום שמטרתו להמשיך בכיבוש ובדיכוי. יש לי ביקורת על פעולות מסויימות שמבצע הצד המדוכא אך אני שולל מכל וכל את זכותו של הכובש גם שהוא מתקרא כובש ליברלי ולא רצחני כמו בימינו.

  3. ראובן גרבר

    איילת שקד חוטאת ומסיתה לשנאה כלפי העם הפלסטינאי ולפיכך יש להעמידה לדין, במיוחד עקב היותה חברת כנסת.
    והמח"ט עופר וינטר, המחדיר את תועבת המלחמה הדתית לצה"ל, רוצה להשכיח כי לא היה לנו מושיע ומגן ברוב ההיסטוריה הנוראה שלנו. החינוך המעוות מבית מדרשו של הציונות הדתית המשיחית חודר לצה"ל , ומוטב לעצור זאת.

  4. דוד ניר

    אז מהו ״הגורם האמיתי להתלקחות הנוכחית״?
    הפרופ׳ הנודע ג׳ון מירשיימר (מדעי המדינה, מדיניות ישראל מאונ׳ שיקגו, שפרסם ב 2007 עם פרופ׳ סטיבן וולט את "The Israel Lobby״) העריך במאמרו שפורסם בתום מבצע ״עמוד ענן״, שתוך כשנתיים ממשלת ישראל תשוב ותשסה את צבאה בעזה לאקציה הרסנית נוספת, והנה במזל טוב הגיעה תחזית זו לפרקה. אולם ממש כאז, כלל לא כתגובה על הרקטות: הן רק התירוץ ש״ישראל״ נזקקה לו לאיתחול המהלך האיסטרטגי שתוכנן היטב מראש כרכיב במדינית ארוכת טווח! ומהי תמצית איסטרטגיה זו? על פיה מדי מספר שנים ישראל תאפס את המונה לעזה – דהיינו תפעל לרטשה ולהזחילה על גחונה, ובהמשך לא לאפשר לה ממש להתאושש. ומהי מטרת העל? לבצע סיכול ממוקד למהלך איחוד עזה עם הגדה המערבית (וזו הייתה בדיוק המוטיבציה מאחרי ״עמוד ענן״). סיכול ממוקד זה מיועד למנוע מהגורמים הבינלאומיים לאלץ את ישראל להגיע לפתרון מוסכם עם הפלסטינים שיכלול ייסוד מדינה פלסטינית בגבולות 67 פחות או יותר. הסיוט של מושבעי הכיבוש וסיקריקים אחרים.
    ג׳ון מירשיימר הינו אנליסט פוליטי מוביל המיטיב לנתח את זרמי העומק הנפשיים של אבות הכיבוש במחוזותינו.

    John Mearsheimer, 16 November 2012
    http://www.lrb.co.uk/blog/2012/11/16/john-mearsheimer/a-pillar-built-on-sand/

    גם Jonathan Cook (סופר ומומחה לישראל) מזהה ככזה את המניע לטבח ״עופרת יצוקה״:

    The plot against Gaza
    Jonathan Cook 17 January 2009
    http://electronicintifada.net/content/plot-against-gaza/7988

    ״Israel has justified its assault on Gaza as entirely defensive, intended only to stop Hamas firing rockets on Israel’s southern communities. Although that line has been repeated unwaveringly by officials since Israel launched its attack on 27 December, it bears no basis to reality. Rather, this is a war against the Palestinians of Gaza, and West Bank, designed primarily to crush their political rights and their hopes of statehood.״

    אבל הסחת הדעת של ייצרן השקרים הלאומי ״הסברה״ די מצליחה לגרום לרובנו להביט לכיוון ההפוך.

  5. יהושע סובול

    לתשומת לבה של אורית: הימין שולט בישראל מזה 37 שנים, ובשלושים ושבע שנות שלטונו יצר הימין הישראלי מציאות הזויה, מדממת, חורבנית, מציאות שאי-אפשר לחיות איתה. זו מציאות שבה בוזבזו סכומי עתק על בניית ישובים בסיני, בפיתחת רפיח וברצועת עזה שישראל בשלטון הימין נאלצה לפנותם וביזבזה עוד סכומי עתק על הריסתם לפני פינוי השטח. איפה ימית, איפה ישובי פיתחת רפיח, איפה אופירה, איפה ישובי חבל קטיף? הימין נתן, הימין לקח, יהי שם הימין מבורך – ועמישראל שילם בדמים תרתי משמע. והרי מה שקרה למציאות ההזויה שהימין הישראלי ההזוי והמשיחי יצר והחריב בסיני ובפיתחת רפיח ובחבל קטיף – יקרה למציאות ההזויה שהימין הישראלי מייצר מזה ארבע עשורים מעבר לקו הירוק בגדה בשפיכת מאות מיליארדי שקלים על הבל ורעות-רוח – במקום להשקיע את הכספים בפריפריה המוזנחת של ישראל, ובישובים המוזנחים של עוטף עזה. נכון, השמאל הישראלי מנותק מהמציאות המטורפת שהימין יצר כמו שאדם נורמלי מנותק מהמציאות של בית-משוגעים.

  6. דן דן

    כדאי שנבין שלא אנו הסיבה והמסובב לכל התרחשות. למרות שאנו רחוקים מלהיות מושלמים, הרי לפלסטינים, לפחות לחלקם, יש מטרות ואמצעים שבהם יאחזו גם אם ננהג כמלאכי מרום. חמאס תוקף אותנו כי ללא זאת אין סיבה לקיומו. סגרו אותו מכל הכיוונים וקשה לו להמשיך בפיתוח ההתעצמות שלו, ולכן הוא עכשיו בועט. התירוץ הוא מיקרי לחלוטין. הזוי לחשוב שחמאס אי פעם זנח את דרך הטרור. שקד, ההתנחלויות, ההתלהמות כל אלו רעים, ולטעמי מסוכנים מהחמאס להמשך קיומנו, אבל אינם הסיבה להתנהלות של החמאס – גורם שבו תומכים לפחות 40% מהפלסטינים. אני מאד בעד לרסק את החמאס, כי זה אוייב שמטרתו היא השמדת מדינת ישראל, וכל פשרה עימו היא מתן אורכה להתחמש ולהתעצם. מאד נעים לחשוב שיש כאן התמודדות סימטרית בין שני עמים רציונאלים שמקורה בתקשורת לקויה. אבל האמת היא שמדובר בארגון שבוחר במוות ולא בחיים, שההווה לא חשוב לו, שבז לחייו שלו בוודאי לחיי אחרים, ובמקרה כזה הבלגה היא טעות מרה. אני מבין שזה לא הולם את העולם שאתה שואף לחיות בו, אבל מה לעשות, זה משחק של השרדות.

  7. נפתלי אור-נר

    הדף הקרבי שפירסם מח"ט גבעתי מצביע על הידרדרות השיח הישראלי משיח רציונלי לשיח דתי, לאומני, ואפילו משיחי.
    בתקופתו של בן גוריון אני מניח שמח"ט זה היה מודח מתפקידו תוך שעה

  8. יוסי אמיתי

    כמה הערות לדן הכפול ("דן דן"), המגיב לעיל:
    א. תמיהני על איזו "הלקאה עצמית מיותרת" אתה מדבר. נראה שיש לך קשיים בהבנת הנקרא: אמנון פורטוגלי אינו חוסך שבטו גם מהחמאס, כך שאתה מתפרץ לדלת פתוחה.
    ב. אמנת החמאס היא, לטעמי, מסמך אידיאולוגי-תיאולוגי מעורר סלידה. אבל הסדרים מדיניים, לרבות הסכמי שלום, לעולם אינם הסכמים אידיאולוגיים אלא פוליטיים, ומגיעים אליהם כאשר האינטרס הפוליטי משני הצדדים מכתיב זאת, לעיתים קרובות בניגוד לתשתית האידיאולוגית.
    ג. בדיוק, אבל בדיוק אותם הסברים מלומדים (ורגשניים), מדוע אי אפשר, ואף אסור, לעשות שלום עם מבקשי נפשנו, שמענו בשעתו לגבי "ארגון המרצחים המתקרא אש"ף", שגם לו הייתה "אמנה לאומית" לא כל כך סימפטית. והנה ב-1993 נחתמו עם ארגון זה הסכמי אוסלו (הסעיפים הרלוונטיים באמנה בוטלו רק לאחר חתימת ההסכם). היו גם היו גישושים פוליטיים אצל מנהיגי החמאס, ומי שעסק בכך ללא לאות היה הרב מנחם פרומן זצ"ל, אבל תמיד היה מי שטרפד מהלכים אלה, ותמיד נתלו בשיח הקוצני של אמנת החמאס.
    ד. הסכסוך הישראלי-פלסטיני אכן אינו "התמודדות סימטרית בין שני עמים רציונליים, שמקורו בתקשורת לקויה". להתנגדות הפלסטינית לפרויקט הציוני יש בהחלט רציונל משלו (כן, רציונל!). רצונך להכירו? אתה מוזמן לקרוא את המאמר המכונן "קיר הברזל" מאת זאב ז'בוטינסקי. המחבר היה אמנם מנהיג ציוני מיליטנטי, שהאמין בכל מאודו בצדקת הדרך, אך הוא חלק כבוד ל"ערביי ארץ ישראל", בראותו בהם תנועה לאומית לגיטימית, שלא ניתן לקנותה בנזיד עדשים, המגיבה רציונלית על מה שנתפס אצלה כאיום קיומי. קרא ותחכים.
    ה. במידה רבה ישראל אחראית לצמיחתו של החמאס. בשנות ה-80 היא חיפשה הנהגה פלסטינית חלופית לאש"ף שנוא נפשה, ועודדה במודע את אגודות הצדקה האסלאמיות ברצועת עזה, עד שהשד יצא מן הבקבוק (כך, אגב, טיפחו האמריקאים את הטליבאן באפגניסטן).
    ו. ישראל יכולה להגיע עם החמאס להבנות מסוימות בשטח, אך אינה אמורה ואינה צריכה לנהל מו"מ לשלום עם חמאס. לצורך זה קיימת כתובת פלסטינית אחת ויחידה שמולה צריך להתנהל המו"מ, והיא הרשות הפלסטינית. אבל ישראל מלינה על כך שאבו מאזן אינו מייצג את כל הפלסטינים ועזה אינה סרה למרותו, ומכאן שאינו פרטנר כשיר. וכאשר נחתם הסכם פיוס בין אש"ף לחמאס, שמכוחו מוסכם על החמאס שאש"ף ינהל את המו"מ עם ישראל בשם העם הפלסטיני, עושה ממשלתנו ככל יכולתה לטרפד מהלך זה.

    1. סמולן

      כוונתי בעיקר לפרשת עופר וינטר. מדובר, לטעמי, במסמך אידיאולוגי-תיאולוגי מעורר סלידה. אבל הסדרים מדיניים, לרבות הסכמי שלום, לעולם אינם הסכמים אידיאולוגיים אלא פוליטיים, ומגיעים אליהם כאשר האינטרס הפוליטי משני הצדדים מכתיב זאת, לעיתים קרובות בניגוד לתשתית האידיאולוגית. במידה והחמאס והשמאל ירימו את הכפפה, יתכן מאד שוינטר ישנה את תביעותיו.

      1. יוסי אמיתי

        אם מישהו מעלה "טענות תמוהות" זה דווקא אתה. נשגב מבינתי כיצד אל"מ עופר וינטר מתקשר לנושא הנדון. מה, הוא מהווה גוף (תנועה, ארגון) אידיאולוגי או פוליטי? הוא כתובת לניהול מו"מ להסדר מדיני כלשהו? הוא קצין בצבא ההגנה לישראל, וככזה הוא חייב להיות כפוף לדרג המדיני. מכאן שחובתה של ישראל לברר עם עצמה אם היא מדינה שיש לה צבא, או צבא שיש לו מדינה. זה בירור הכרחי,אבל מה הקשר של כל זה לתגובה שלי? סתם, קשר ללא פשר…
        ועוד: איזו "כפפה" השמאל הישראלי צריך להרים? האם מישהו הסמיך את "השמאל" לנהל מו"מ רשמי להסדר מדיני? הלא לשם כך יש ממשלה בישראל, והיא זו שצריכה להחליט אם היא מתחפרת באידיאולוגיה שלה, או מוכנה למהלכים פרגמטיים העומדים לעיתים בניגוד לתשתיתה האידיאולוגית. ואשר לחמאס (תודה, באמת תודה, שאתה קושר אותו לשמאל הישראלי) כבר ציינתי שהוא אינו כתובת למו"מ מדיני, אלא לכל היותר להסכמי אד-הוק בשטח. הכתובת האחת והיחידה היא הרשות הפלסטינית, וממשלתנו עושה הכל להדיר אותה. אז דחילק, נכבדי: התרגיל הלוגי שלך אינו מחזיק מים. תתאמץ יותר בפעם הבאה.

  9. זהבה חן-לוי

    עכשו רק צריך לשכנע את העם ולחלצו מכורי העכביש שתווה סביבו הימין במשך שנות שילטונו הארוכות.
    Kennedy in June 1963 at American University’s morning commencement, urged new approaches to the cold war:
    “Too many of us think it is impossible,” Kennedy said. “Too many think it unreal. But that is a dangerous, defeatist belief. It leads to the conclusion that war is inevitable — that mankind is doomed — that we are gripped by forces we cannot control.
    “We need not accept that view. Our problems are man-made — therefore, they can be solved by man.”
    http://mobile.nytimes.com/2013/06/09/us/remembering-two-seminal-kennedy-speeches.html

  10. אמנון פורטוגלי

    1. נתניהו וחבר מרעיו 'תכננו' את המלחמה הזו.
    את זה אומר רון בן-ישי, שאינו חשוד בשמאליות, במאמר 'מבצע בעזה – אפשרות ריאלית' שפרסם ב-ynet ב- 22 ליוני, שבועיים לפני התחלת מבצע 'צוק איתן' .
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4532867,00.html

    במאמר ציטט בן-ישי גורם ביטחוני בכיר האומר "מבצע גדול בעזה הוא אפשרות ריאלית אפילו בזמן הקרוב". ההערכה מתבססת על שלוש התפתחויות אחרונות: הירי היום-יומי של רקטות ומרגמות לעבר ישראל, מצוקת חמאס בגדה ובעזה והצורך בחידוש ההרתעה הישראלית.
    בן ישי מציין בכתבה, ולא ברור אם זו הערכתו או הערכת הגורם הבטחוני הבכיר, כי " את הירי מבצעים אמנם "ארגונים סוררים" – בראשם הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית וארגוני האיסלאם הסלפי המיליטנטי – שפועלים בעזה ויוצרים פרובוקציות כדי לגרור את ישראל וחמאס להתנגשות. חמאס לא יורה לעבר תושבי הנגב המערבי אך הוא כמעט אינו מתאמץ לעצור את הירי."
    בן ישי מרחיב לגבי הצורך במבצע צבאי: "הסיבה השלישית לכך שכנראה לא יהיה מנוס ממבצע ברצועה הוא הצורך לחדש את ההרתעה, שלדעת בכירים במטכ"ל נחלשה בתקופה האחרונה. אלו השיקולים המנחים את צה"ל להתחיל להיערך למבצע, שאמור להיות קצר והרסני ביותר".

    2. לא אתפלא אם התכנון הזה יביא לתוצאות שלא התכוונו להן, ושיתפוצץ לקבינט המלחמה ולכולנו בפרצוף. מבצע 'צוק איתן' יכול להתפתח לצוק מדומה, למשהו כמו ה- Phoney War בחזית המערבית בתחילת מלחמת העולם השנייה, או קרוב יותר אלינו, למעין מלחמת התשה.

  11. נפתלי שם טוב

    האם אני היחיד שתוהה שלפני כל מבצע כזה בעזה, בעשור האחרון ויותר, היה במקרה ויכוח על תקציב הבטחון בין האוצר לצבא… ואז הופס מבצע וחסל סדר קיצוצים, יש תקציבים… מוזר, לא? כנראה שזה אכן רק במקרה…