• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

ההומופובים

שליחת החשודים ברצח מוחמד אבו ח'דיר להסתכלות פסיכולוגית וקו הגנה של אי שפיות אינם מפתיעים. הם המשך ישיר של ההבחנה החדה בין "אנחנו" ו"הם". "הם" ההומופובים ו"אנחנו". מה אנחנו?
שקד שפירשקד שפיר

בעל תואר שני במידענות ומגדר מאוניברסיטת הומבולדט. פעיל במפלגת השמאל הגרמנית DIE LINKE ומתמקד בנושאי מדיניות טכנולוגית‪/‬דיגיטלית ונושאים להט״בים

לצד כל הכאב, ההתלהמות, הכעס ושאר הרגשות והדברים הנוראיים שמתרחשים בזמן זה, חשוב לומר כמה מילים על הומופוביה, גזענות ואיך שני אלו באו לידי ביטוי לאחר הרצח של מוחמד אבו ח'דיר. כשגופתו של נער פלסטיני נמצאה חרוכה לאחר אירועי השבועות האחרונים וההסתה הקשה לאלימות נגד ערבים (פלסטינים, ישראלים, מוסלמים, נוצרים – לא משנה, הרי "הם כולם אותו הדבר") שהתלקחה בעקבות החטיפה והרצח של אייל, גיל-עד ונפתלי – הסבירות למניע לאומני היא כמעט ומעבר לכל ספק. כמובן, תמיד יכול להיות שהתזמון הוא מקרי. הוא לא היה.

אבל שיח שמורכב מקטגוריות מהותניות ומכלילות של "אנחנו" ו"הם" – כאשר "הם" חיות צמאות לדם ו"אנחנו" קורבנות שוחרי שלום – קטן מלהכיל את האפשרות שמישהו מה״אנחנו״ יבצע פשע שהוא בעצם כל כך טיפוסי ל"הם".

התמזל מזלנו שמוחמד הוא נער עדין פיזית, לפחות בתמונה המפורסמת. נער שאם רוצים מספיק, אפשר להניח שהוא הומו. והרי "הם" ידועים כהומופובים. והרי "הם" רוצחים כל הומו וכל לסבית בכיכר העיר (פרט שולי, זה לא בדיוק נכון). ו"אנחנו"? "אנחנו" נותנים מקלט לפלסטינים ופלסטיניות להטב"ק! רק לפעמים אנחנו שולחים אותם חזרה למרות שחייהם בסכנה. ובכלל, יש מצעד גאווה בתל אביב, אז "אנחנו" בטח שלא יכולים להיות הומופובים.

אז מה אם מפלגות השלטון נלחמות בחירוף נפש נגד כל זכות של להטב״ק ושר החינוך –חינוך!– אמר רק לאחרונה שהומואים הם לא משפחה? בעולם פשוט או בשיח רדוד שבו הכללות גזעניות זו האמת היחידה זה כבר ברור, לא צריך חקירה ולא צריך משטרה. הרוצחים היו "הם", בטח השכנים, שלא התאים להם שמוחמד הומו.

וזה על בסיס מה? על בסיס תמונה של נער שלא מתיישבת עם הסטריאוטיפ של גבר פלסטיני עם זקן עבות, כאפייה, ונשק (או אבן) ביד. אז הוא בטח הומו. ו"הם" צמאי דם, ועוד הומופובים, אז "הם" בטח רצחו אותו. אז מסתבר ש"אנחנו" לא רק גזענים, אלא גם הומופובים.

לעשות אינסטרומנטליזציה להומוסקסואליות המדומיינת של נער שנשרף בעודו בחיים אך ורק בכדי להמנע מכל סדק בהשקפת העולם הכל כך נוחה של ״הם״ ו״אנחנו״ – זו הומופוביה. אינסטרומנטליזציה כזו מצאה את ביטויה בדמות שמועות בגין זהות רוצחיו של מוחמד – אלו היו השכנים/המשפחה שגילו את זהותו המינית. השמועות פרצו את גבולות הרשתות החברתיות, כאשר ידיעות חדשותיות רמזו עליהן במשפט וחצי בנוסח "בני משפחתו של הנער מכחישים בתוקף שמועות על כך שהוא נחטף בידי פלסטינים על רקע סכסוך משפחות. לדבריהם, למשפחה אין כל סכסוך." מידע לגבי מקור השמועות ועד כמה הוא מהימן כנראה אינו רלוונטי. רלטיווציה של אמירת המשפחה – לדברי"הם" – לעומת זאת, כן. הפצת שמועות שכאלו (שמועות שעתה ברור שלא היה להן שום ביסוס) זה מקרה חד משמעי של הומופוביה וגזענות.

מוחמד אבו חדיר1

זהו מקרה של אפלייה והדרה שבו גזענות והומופוביה לא רק משתלבות אחת בשניה באפליה של סובייקט או קולקטיב, אלא מקרה שבו נעשית אינסטרומנטליזציה של אינדיבידואל על מנת להשליך את ההומופוביה שמקורה בדפוסי המחשבה "שלנו" "עליהם". יותר מזה, האינסטרומנטליזציה מבוססת כבר היא על תמונה כוללנית של האינדיבידואל הערבי-פלסטיני שמקורה שוב בדפוסי המחשבה "שלנו".

כל זאת על מנת לשמר את המרקם העדין של דפוסי המחשבה הנוחים של הם ואנחנו. כלומר, הצטלבות של גזענות והומופוביה אשר מזינות אחת את השניה, עוברות אינסטרומנטליזציה על מנת לבסס אחת את השניה, והכל בכדי לשמר את קיומן העדין למול המציאות המורכבת שמאתגרת אותן. מנקודת הסתכלות זו, שליחת החשודים ברצח להסתכלות פסיכולוגית וקו ההגנה של אי-שפיות אינם מפתיעים.

הפתולוגיזציה של המעשה משרתת את אותם המנגנונים שהיו בפעולה לאורך כל הדרך – הוצאת המעשה, מבצעיו ואפילו הגזענות עצמה מתוך הנורמליות (או העליונות המוסרית) שמהווה מרכיב מרכזי בהגדרה העצמית-קולקטיבית שלנו. הגדרה עצמית-קולקטיבית שבה ההבדלה בין אנחנו להם משחקת תפקיד מרכזי.

או במילים אחרות, אם מישהו מאיתנו יכול לבצע פשע שהינו כל כך טיפוסי להם, הרי שהוא אינו יכול להיות בקו השפיות. לכן הוא אינו חלק מאיתנו. הסדר שב על כנו, העולם עומד על תילו, קטגוריות המחשבה שלנו נכונות כתמיד.

ומה אם מוחמד אכן היה הומו?

זה אפילו לא רלוונטי, הוא נרצח בגלל היותו פלסטיני. אבל גם אם הוא אכן הומוסקסואל, "אנחנו" עדיין הומופובים.

שקד שפיר הוא בוגר תואר שני במקצועות מידענות ומגדר באוניברסיטת הומבולדט, ופעיל במפלגת השמאל הגרמנית DIE LINKE ומתמקד בתחומים של מדיניות טכנולוגית-חברתית (עם דגש על טכנולוגיות מידע והרשת) ופוליטיקה קווירית

+ + +

עוד בנושא מבצע "צוק איתן"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.