ימים רעים: מחשבות בעקבות האלימות בהפגנה בשבת

בשבת בערב, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים. שלחו אותי לעזה, למות, להיאנס. יש קו ישיר בין הפעלת כוח חסרת מעצורים כלפי אוכלוסייה אזרחית לבין כנופיות אלימות שמסתובבות ברחובות, ומשטרה שעומדת מולם כמעט ללא מעש
יולי נובק

בכל החזיתות שאפשר רק לחשוב עליהן ימים אלה הם ימים רעים, ונראה שהמצב הולך ומחמיר. ישנה תחושה של קצה. בשבועיים האחרונים אני רואה מכל עבר מבטים מזוגגים של חברים למאבק, של בני ובנות משפחה, של שכנים. פחד וייאוש נראים מסביב. השאלה היחידה שעוברת בראש היא "מה עושים מכאן", איך משנים מסלול, איך עולים על דרך חדשה.

במוצ"ש האחרון בתל אביב הותקפו משתתפי ההפגנה נגד המבצע בעזה על ידי קבוצת בריוני ימין ביריקות, בקללות, במכות. כנופייה של 20-30 חשופי חזה ורעולי פנים הסתובבה ברחובות תל אביב וצווחה "מי פה שמאלני". זה לא היה איום סרק. אחרי שנגמרה ההפגנה, מצאתי את עצמי צועדת ברחוב ראשי בתל אביב, מתה מפחד ומסתכלת לאחור לוודא שאף אחד מאלה שקראו לי לפני רגע "זונה", "שרמוטה", "בוגדת" לא עוקב אחרי. באותו רגע קיבלתי את האישור האחרון שהייתי צריכה – הפאשיזם נמצא ממש כאן בתוכנו. אחרי הסתה מתמשכת, אחרי חודשים בהם הותר דמם של פליטים, של פלסטינים, של אזרחים ישראלים, זה הגיע באופן טבעי גם אל "שותי האספרסו".

כנופיות בריונים מסתובבות ברחובות ירושלים וקוראות לפרק ערבים, וברחובות תל אביב – לפרק שמאלנים, וילד פלסטיני נשרף בעודו בחיים. בעזה כבר כמעט 200 הרוגים, רבים מהם אזרחים לא-מעורבים. הסירחון הזה לא מתחיל בדף הפייסבוק של יואב אליאסי "הצל", שלקח אחריות והתגאה בארגון ההתקפה האלימה על פעילי השמאל (ולמה שלא יתגאה?). צריך רק לפתוח את דפי הפייסבוק של מנהיגי הימין, או לשמוע אותם בתקשורת. הם אפילו לא מנסים להסתיר, למה להם?

רק לפני כשבוע, רגע לפני שהתחיל המבצע הנוכחי בעזה, הארץ געשה. נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים היהודים החטופים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, ויומיים אחר כך גופתו השרופה של הנער הפלסטיני, מחמד אבו ח'דיר. מנהיגי הימין השתלחו בלי הרף בציבור הפלסטיני בישראל, בשמאל הישראלי ובעיקר כמובן בפלסטינים בשטחים. הסתה שתוצאותיה לא איחרו לבוא. לרגע אז, היה אפשר להאמין שסוף סוף נפל האסימון המיוחל. שהמרכז-שמאל מבין שמשהו פה ממש, ממש השתבש. שאשליית העל – שאפשר לשמור על הסטטוס קוו, להיות רגועים, לתת לכל הצדדים (גם הניצים והלאומנים ביותר) להשמיע את קולם, ובעיקר להמשיך לכבוש – התנפצה. עשרות אנשים פנו אלינו ואל ארגונים אחרים בשאלה איך אפשר להשמיע קול נגד ההתדרדרות המוסרית הזו ונגד הגזענות וההסתה הפרועה. גם כאלה שאינם מוכרים כפעילים פוליטיים, אלא סתם אנשים שהקולות והאלימות הבהירו להם שסיר הלחץ שאנחנו דוגרים עליו כבר 47 שנים עומד להתפוצץ לנו בפנים.

ואז התחיל מבצע "צוק איתן". והתחילו לעוף לעברנו מאות רקטות. ואותם הקולות שהתעוררו רק לפני שבוע נשמעים כבר כמו הד רחוק; כמו שאמר לי אחי הקטן הבוקר: "כל המבצע הזה מזיז אותי ימינה". לא משנה מה קורה בעזה ומה יקרה בימים או בשבועות הקרובים, נראה שהמבצע הצליח. ניתוח המוח שהממשלה המסוכנת הזו מעבירה אותנו מתקדם בהצלחה יתרה, החולה כבר בפרפורי גסיסה.

בשבת בערב, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים. אבל גם אחרי, כשהרגעים מזדקקים לתמונות, זה מפחיד לא פחות. אפילו יותר. ההפגנה הכי לא אלימה שאפשר לתאר, הצעקה העיקרית שנשמעה מהצד שלנו הייתה "בעזה ובשדרות ילדות רוצות לחיות". ומנגד, כמה עשרות גברים עם דגלי ישראל מקללים ועושים תנועות מגונות, שולחים אותנו לעזה, למות, להיאנס. מדי פעם פוצחים בשירת "עם ישראל חי". אבוי לעם שחי ככה. המשטרה כמעט שלא עשתה כלום. מאוחר יותר בלילה יכתוב "הצל" בדף הפייסבוק שלו שהמשטרה יצאו "אחלה גברים" שגיבו אותם במהלך ההפגנה. כשההפגנה מתפזרת, רוב המפגינים צועדים ביחד לכיוון אחד. בצומת הבאה הם מגיעים שוב. הפעם המשטרה כבר לא שם. צעקות, קללות, והתנפלות פיסית קשה על הקבוצה. יש כמה פצועים.

האריות של הצל

אני חוזרת הביתה ושומעת שהתוכנית היא לפנות את תושבי צפון הרצועה מבתיהם. כבר היינו בתכנית מאד דומה לפני פחות מחמש שנים. גם אז, ב"עופרת יצוקה", פינינו שכונות שלמות. ואנחנו יודעים מה הייתה התוצאה: הפעלת כוח בלתי מרוסנת, אלפי נפגעים – הרוגים ופצועים, שכונות שלמות שהוחרבו. העולם גינה בקול גדול. לישראלים זה לא ממש הזיז. באופן מפתיע, זה לא הביא לשינוי במצב.

לפני שבוע הייתה תחושה שהבנו משהו. ועכשיו, עם הסירנות שנשמעות בכל חלקי הארץ ועם עשרות-אלפי חיילים שרק מחכים לפקודה לרמוס חלקים מעזה – נראה שיש דברים יותר חשובים להתעסק בהם מאשר שמאלנים שמותקפים בתל אביב. וזה נכון, אנחנו ממש לא הקורבן. אבל יש קו ישיר שמחבר בין הפעלת כוח חסרת מעצורים כלפי אוכלוסייה אזרחית לבין כנופיות אלימות שמסתובבות ברחובות, ומשטרה שעומדת מולם כמעט ללא מעש. מה שקרה בשבת בתל אביב, האלימות שמשתוללת עכשיו בעזה, ובשדרות ובירושלים הם אזעקת "צבע אדום" שמאיימת על הקיום שלנו יותר מכל רקטה של חמאס.

גם כשהתותחים יורים, בעיקר כשהתותחים יורים, אנחנו חייבים להסתכל פנימה אל עצמנו ובאומץ להבין את המצב שהגענו אליו. גם אם אל מול אותן חבורות אלימות או רוח רעה שנושבת מדרום, אנחנו מיעוט – והמיעוט הזה צריך לצאת לרחוב. גם, ובעיקר, כשזה נורא מפחיד (וזה מפחיד). תנועות פאשיסטיות מורכבות מזו שאנחנו מתמודדים איתה פה קמו והתחזקו והתחזקו עד שקרסו לתוך עצמן. יום יבוא.

יולי נובק היא מנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה"
מחר (חמישי 17.7) יקיים הארגון בכיכר הבימה אירוע בו יוקראו עדויות של חיילים וחיילות שלקחו חלק במבצעים קודמים בעזה. לפרטים 

+ + +

עוד בנושא מבצע "צוק איתן"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שי

    דבריו של ישעיהו ליבוביץ שדיבר על התפתחות החברה היהודונאצית כתוצר של חברה המחזיקה מיליוני בני אדם ללא זכויות פוליטיות ואזרחיות צריכה להדהד בתודעתם של השפויים בינינו.
    המידרון מאוד חלקלק ונדמה שיהיה קשה ואולי בלתי אפשרי לעצור את הסחף המתפתח.

  2. ראובן גרבר

    מי שרואה את השמאל כ"אוייב האמיתי שלו", הוא שותף לחמאס בשנאת ישראלים. טעות מרה. רק יחד נמשיך לבנות כאן.

  3. אסה

    אם כל הכבוד וההערכה שלי לגב' נובק וארגון שוברים שתיקה. הערכה עמוקה. להשוות את החוויה בהפגנה (שנכחתי בה) להיות תושב עזה זו זילות ברמת האלימות הצבאית הממוסדת שאנו משחיתים על תושבי עזה.

  4. נפתלי אור-נר

    הפקרת מפגיני השמאל הבלתי אלימים לבריוני הימין זו התנהגותה הרגילה של המשטרה. כך היה גם בעת ההפגנה בה נרצח אמיל גרינצוויג בסוף הפגנה בה פרעו בריונים אלו בנו, מפגיני השמאל, תוך "עצימת העין" של המשטרה

  5. אמיר

    מה שמנחם אותי זה שלאט לאט הקונצנזוס פה במדינה דוחק אנשים כמותכם למקום הראוי לכם- השוליים הקיצוניים של השמאל ההזוי והסהרורי במדינת ישראל.
    איך אתם מעיזים לקרוא לצהל ארגון טרור? אז מי שומר עליכם? אתם נושכים את היד שמגינה עליכם.
    איפה הייתם שהאויבים שלנו רצחו בדם קר משפחות שלימות וילדים קטנים בדקירות סכין ובצליפה לראשה של תינוקת בת שנה? מדוע אז לא שמענו שום גינוי מכם?
    אם צה"ל אכן היה צבא לא מוסרי כפי שאתם מציגים אותו (ובכך נותנים לגיטימציה לכל העולם לגנות את מעשינו) עזה לא היתה קיימת כי פשוט היו מחריבים אותה מהאוויר. מדוע עלינו לסכן את בנינו בפעולה קרקעית מסוכנת ולא להשמיד את עזה מרחוק? כי אנחנו צבא מוסרי. הכי מוסרי בעולם. ואתם לא מבינים שהחוקים במלחמה אינם אותם חוקים שבשגרה. ושבג'ונגל מי שלא עושה הכל כדי לשרוד פשוט לא ישרוד.
    חוץ מזה שבמבט חטוף על משתתפי ההפגנה רובם (כמו רוב צעירי תל אביב) נראים כאנשים שלא בדיוק שירתו ביחידות המובחרות של צה"ל.
    במה אתם שונים מהחרדים שאותם אתם מתקיפים על ימין ועל שמאל שאינם משרתים את המדינה – לפחות הם אינם פוגעים בחוסנה הרוחני של המדינה.
    עדיף שתעברו לעזה ליד חבריכם ונראה מה יקרה.. לדעתי זה יהיה הרבה יותר חמור מכמה פליקים שספגתם במוצאי שבת.

  6. גרי רשף

    צר לי, אבל קו ישר מחבר בין רצח שלושת הנערים שזכה לשבחים מפי החמאס ולהבנה מפי חנין זועבי, האלימות בישובים הערבים במדינת ישראל שכללה ידוי אבנים על מכוניות של אזרחים ותקיפת יהודים שנקלעו בשגגה למהומות – אלימות שזכתה ללגיטימציה מידי כמה כותבי מאמרים ב"העוקץ", וההתקפה הברוטלית של החמאס ושותפיו על הישובים בדרום הארץ – התקפה שרק לאחר ימים ארוכים של הבלגה ישראל החלה להגיב עליה תוך מאמץ להימנע מפגיעה באזרחים שהחמאס מסתתר בינהם בידיעה שישראל בניגוד לו נמנעת מפגיעה בהם.

    שלא תביני אותי לא נכון: רוצחי הנער הערבי שנתפסו לאחר המעשה, הצל וחבורתו, וחיילים שפוגעים בזדון באזרחים – הם האויבים של כולנו, גם שלי ושלך; אלא שאני לא תמים ושטחי עד כדי כך שאצדיק את כל המטורפים מהפסקה הקודמת שלי.
    מקווה שזו גם עמדתך.

  7. השפוי משפיה

    התופעה הזאת שמפגיני שמאל חוטפים מכות היא כבר כמעט ברירת מחדל. סליחה על השאלה אבל מה עם כמה קורסים בסיסיים של הגנה עצמית? לא צריך להיות אלוף קרטה , אבל גם אישה שברירית אם היא יודעת לתת מכה נכונה במקום הנכון יכולה לנטרל כל תוקף במיוחד כשמדובר באספסוף מהסוג שרואים בתמונות.

  8. נועם א"ס

    הפגנה במוצ"ש בהבימה, ת"א, 19 ביולי, 20:00.

    1. צ'יקי

      מי מארגן אותה? מה הנושא?

  9. הורי גרים באשדוד ואנוכי בת"א

    אין לי בעיה עם השמאל שרוצה שלום.
    יש לי בעיה עם השמאל ששונא את ישראל ואת צה"ל.
    אלה לא אותם אנשים. השמאל שרוצה שלום לא טורח בדרך כלל להגיע להפגנות.
    הוא יושב ומתעצב על המצב בבית. אני משתייך אליו.
    מי שמגיע להפגנות זה אלה עם השלטים "צה"ל ארגון טרור" "הרעים לטייס" "די לטבח" "חייל אל תדאג נשלח אותך להאג" "לא נמית ולא נמות בשירות הציונות".
    עם הטיפוסים האלה אני לא יכול לדבר. הם שונאים אותי כי אני ישראלי וכי עשיתי צבא. הם גזענים ומלאי שנאה ורוע בדיוק כמו האריות של הצל.

  10. שרונה

    עד שהבנתי שהם איבדו קשר למציאות : מבחינת הכותבת היה אפשר לגמור את הסיפור בלי להכנס קרקעית ולחסל את איום המנהרות . התמונות מעזה קשות וכואבות לי לא פחות ממנה, אבל למלחמה על השלום אוסיף להתגייס בכל כוחי ,אחרי המלחמה.