לעזוב הכל ולהתחיל מחדש

אחרי שנים רבות של דרדור מעמדם של המורים והמורות הן בידי המדינה והן בידי הארגונים שמתיימרים לייצגם, החלו מורות ומורים לעזוב את הארגונים ולבקש להתחיל את האיגוד המקצועי שלהם מההתחלה. האם המהלך יתפוס תאוצה ויביא לשינוי ממשי?
רועי פרלשטיין-דביר

ראשית ימי הציונות הוא אחד הנושאים לבגרות בהיסטוריה. בכל שנה, כאשר אני מנסה להסביר לתלמידים מהי ציונות, מה זו חלוציות, אחת הדוגמאות שאני משתמש בהן היא הסתדרות המורים. "אתם רואים, חברים," כך אני אומר להם, "המורים, אותן דמויות שאתם כה נהנים ללעוג להן, היו חלוצים של ממש! הם התאגדו כולם ביחד במטרה לשפר את מצב החינוך בארץ!" לכאורה דוגמה שולית, אבל מבחינתי היא מאד סמלית. כי אני גאה במקצוע שלי. אני גאה בנשים הרבות ובגברים (הרבים פחות) שבוחרים בעיסוק הזה – עיסוק כה מתיש ולא מתוגמל – מתוך אהבת האדם שבהם ותחושת השליחות שהם חשים כלפי דור העתיד של הארץ הזו.

עשרות אלפי גננות, מורות ומורים בישראל לוקחים אחריות יום-יום, שעה-שעה, על עתיד החברה בישראל. הם מעבירים לילדים של כולנו ידע ומנחילים להם ערכים, נותנים דוגמא אישית ומסייעים להם בעיצוב אישיותם הייחודית ובפיתוח הכלים והמיומנויות להם יזדקקו כאזרחים בוגרים בחברה. זו משימה עצומה, שביום-יום נראית לעתים קרובות חסרת סיכוי. מורות רואות רק לעתים נדירות תוצאות משביעות רצון לעבודתן. בכיתה של 30 עד 40 תלמידים מה שבולט לעין הוא כמעט תמיד הכישלונות, התלמידים שאנחנו מפספסים. אולם למרות הקשיים, בשש השנים שבהן אני חלק ממערכת החינוך אני רואה מורות ומורים מחוללים ניסים של ממש – החל בהסבר של חומר מורכב במתמטיקה, דרך הבאתם של תלמידים לקו הסיום של בחינות הבגרות, ועד להצלה – פשוטו כמשמעו – של תלמידים שנמצאים בסיכונים ממשיים מסוגים שונים.

על אף כל זאת, מעמדו של מקצוע ההוראה ביחס למקצועות אחרים בחברה הישראלית הוא מן הנחותים ביותר. מחד, אנחנו נתפסים כאחראים לכל חוליי החברה, ומאידך כאשר יש הצלחות רבים אומרים שהן תוצאה של חינוך נכון מהבית. ומה שהכי יפה אצל מורות הוא, שהן מקבלות את המצב הזה. "ככה זה צריך להיות," תוכלו לשמוע מורות אומרות, "עצם ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי."

על הרקע הזה אני מודיע בזאת שאני עוזב את ארגון המורים שבו אני מאוגד. יש שיאמרו שהדבר האחרון שראוי לעשות כעת הוא לעזוב את ארגוני המורים. הלא ציבור המורות והמורים הוא אחת הקבוצות הזקוקה ביותר לייצוג, הן מבחינת חשיבות העשייה שלה, הן מבחינת תדמיתה הציבורית, והן מבחינת תנאי העבודה שלה. אלא שהמציאות כיום רחוקה מזו שהייתה בשעת הקמת הסתדרות המורים כרחוק מזרח ממערב. שני ארגוני המורים פועלים כיום בבריונות. הם חשודים בשחיתות ארגונית ואישית, ומכלים את מרבית כוחותיהם במאבק ביניהם. במקום זאת, הם היו צריכים להגן על הציבור אותו הם מייצגים מפני האשמות מופרכות בדבר חוסר המקצועיות שלו, הסכומים הגבוהים שהוא לכאורה משתכר, או כמה מעט הוא לכאורה עובד. הארגונים היו צריכים לפעול כאיגוד מקצועי ולקדם תפיסה פרופסיונלית של כלל מערכת החינוך, המגדירה מה זה אומר להיות מורה. ובעיקר, הם היו צריכים לקחת אחריות רבה יותר על מצב החינוך היום בארץ. אז מה נשאר ממה שהיו פעם ארגוני המורים וממה שהם היו אמורים לעשות? נשאר מאבק על עוד שקל, על פחות ימי היערכות בקיץ ועוד מאבקים קטנוניים ורדודים.

ב-21.12.2009 החליט ביהמ"ש המחוזי על מינוי שופט בדימוס לפיקוח על תהליך הבחירות בארגון המורים
ב-21.12.2009 החליט ביהמ"ש המחוזי על מינוי שופט בדימוס לפיקוח על תהליך הבחירות בארגון המורים

למה הזכרתי את ימי ההיערכות? כי הם מדגימים בצורה הטובה ביותר אולי את חוסר הרלבנטיות של ארגוני המורים כיום. הרי מי זקוק לימי ההיערכות הללו? אני, כמורה זקוק להם! במי זה פוגע שאין לי זמן מוגדר ומתוגמל כראוי לשבת עם הצוות המקצועי שלי ולתכנן את השנה הבאה? בי ובתלמידים! ואם יש רק יום היערכות אחד, האם זה אומר שאני לא עושה את העבודה, שאני לא מכין את השנה הבאה? ברור שאני מכין. התוצאה היא שהלחץ שמפעילים ארגוני המורים גורם לכך, שמבחינת הציבור הישראלי מורות נמצאות בחופש חודשיים ויותר בקיץ; התלמידים מקבלים חינוך פחות טוב; והזמן שאני משקיע במהלך הקיץ, לכאורה בהתנדבות, נותר שקוף למראה. ההתעקשות של ארגוני המורים להיאבק על המובן הצר ביותר האפשרי של זכויות עובדים פוגעת במערכת כולה – בתלמידים, בבתי-הספר ובמורים עצמם.

ציבור המורות והמורים זקוק בדחיפות לארגון מייצג. אך ארגון שכזה חייב להיות קודם כל איגוד מקצועי, המפתח את תפיסת הפרופסיה שלו ומגדיר מהי המשמעות של היות מורה במאה ה-21, כפי שעשו מקימי הסתדרות המורים בשעתם. הם הציבו כמטרה לעצמם לפתח את החינוך בשפה ובתרבות העברית. ארגון מייצג של מורים חייב לדאוג לזכויותיהם של המורות והמורים, אך מתוך הבנה מעמיקה של תפקיד המורה בחברה, ולא מתוך הסתכלות צרה וילדותית.

ומעל לכל, ארגון מייצג של מורים חייב להיות שקוף ודמוקרטי באופן מלא, בכדי להביא לידי ביטוי את הדעות של כלל המורות והמורים, ולא של קבוצה קטנה ואינטרסנטית של עסקנים. אם יש דבר אחד שהוכח בזמן האחרון הוא שחינוך הנוער הישראלי לתודעה דמוקרטית הוא משימה שאנו רחוקים מלהצליח בה. למעשה, אין לנו סיכוי להצליח בה, כאשר המורים עצמם מיוצגים על ידי ארגונים שהתנהלותם היא אנטי-דמוקרטית בעליל.

במטרות הסתדרות המורים מ-1903, נקבע שהמטרה השלישית היא שיפור המעמד של המורות והמורים בבתי-הספר. זו מטרה חשובה ומהותית, אך ללא שתי המטרות הקודמות לה, העוסקות באיכות החינוך ובהתאמתו לצורכי החברה, היא מאבדת ממשמעותה.

אז מה הלאה?

העזיבה שלי את ארגון המורים לא נועדה להיות מחאה פרטית. למעשה, היא איננה מחאה בלבד. זהו ניסיון להניע שינוי. אני קורא לכולם – מורות ומורים בתיכונים, בחטיבות הביניים ובבתי-הספר היסודיים, לגננות ולכל יתר עובדי ההוראה – לעזוב את ארגוני המורים הקיימים ולחזור להיות חלוצים, לעצב מחדש את האיגוד המקצועי וארגון העובדים של אחד הציבורים שהוא בו בזמן מהחשובים ביותר ומהמוזנחים ביותר בחברה הישראלית. האלטרנטיבה לארגוני המורים עדיין לא קיימת. צריך להקים אותה בעצמנו ולעצב אותה.

ביטול חברות בארגון המורים

יש שאלות רבות שעוד צריך יהיה למצוא להן תשובה, ובעיקר להחליט יחד, באופן דמוקרטי, על התשובה הרצויה לנו. אך יש גם שאלות שיש עליהן תשובה כבר עכשיו:

  • מי שעוזב את ארגון המורים שלו מאבד שני דברים מרכזיים – את ההטבות הכלכליות ואת ההגנה המשפטית במקרה של עימות בינו לבין המערכת. אינני רוצה לזלזל בהטבות הכלכליות, אבל נראה לי שהן לא צריכות לעצור אף אחד שמבין, שיש צורך דחוף בשינוי. ההגנה המשפטית היא, לעומת זאת, טיעון כבד משקל יותר, ובציבור מוחלש כמו שלנו, האיום באסון משפטי הוא כלי יעיל מאד למניעת התנגדות. אבל כמה מורות אתם מכירים, שבאמת נזקקו להגנה הזו? אחת ממאה? אז מספיק מאה מורות, שיקימו קרן לערבות הדדית בחצי מהסכום שהן משלמות כדמי חבר בארגוני המורים, כדי להתמודד עם האיום הזה. וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה, שבמקרים רבים מדי ארגוני המורים שלנו בוחרים לצדד בהנהלה ובמשרד החינוך, דווקא ברגעים בהם חבריהם משלמי המיסים זקוקים להם ביותר.

  • מי שעוזב את ארגוני המורים לא יכול להיפגע מבחינת הזכויות המגיעות לו. ההסכם הקיבוצי עליו חתמו ארגוני המורים חל על כל עובדי ההוראה, בין אם הם חברים בארגון ובין אם לא. החסכון לפנסיה מנוהל על-פי חוק וללא כל קשר לארגון היציג. כך גם קרן ההשתלמות שלנו. אף שהיא מנוהלת על-ידי ארגוני המורים, היא מהווה זכות המגיעה לכל מורה בהתאם להסכם הקיבוצי, ולא ניתן להתנות את ההצטרפות לקרן השתלמות בחברות בארגון מורים כזה או אחר.

מחנכים לשינוי

אז מה עושים? חמישה צעדים פשוטים:

  1. עושים לייק לעמוד הפייסבוק 'עוזבים את הארגונים – יוצרים את השינוי'.

  2. מבטלים את הוראת הקבע לארגון או להסתדרות.

  3. שולחים מכתב למזכיר הסניף שלכם וליו"ר הארגון או ההסתדרות, שמסביר את הסיבות שלכם לעזיבה (נוסח אפשרי למכתב תוכלו למצוא כאן)

  4. מצלמים את עצמכם עם המכתב או עם סיסמה קליטה על שלט ומעלים לדף הפייסבוק בלשונית 'האלבום של עוזבי הארגונים', יחד עם הסבר על הסיבות שהניעו אתכם לעזוב.

  5. מפיצים את הדף, משתפים את התמונה, ומביאים עוד חברות וחברים להצטרף.

כשמספיק מורים ומורות יעשו את זה, התשובה לשאלה מה הלאה תיראה הרבה יותר ברורה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שני

    היי רועי,
    שמחה שאתה כאן, אבל, ותמיד יש אבל, המצב הוא יותר מורכב ממה שאתה מציג, כי ככה זה בישראל הקטנה שלנו. הטיעונים שלך הם מאוד נכונים ויחד עם זאת, להיפרד מייצוג משפטי בעת של ימינו, כשכל אמירה לא בקונצנזוס מתפרשת כהסתה, התלהמות או בגידה, אני מעט מסתייגת. גם לעשות את הדברים בפייסבוק ולא באיזה כנס או מפגש מאחד נראה לי מעט בעייתי. כמו כן, כמה מורים אתה חושב שיקראו את שכתבת כאן?
    בקיצור, הרמת כפפה כבדה מאוד. לדעתי צריך לחשוב מה הלאה. אבל זו רק דעתי הצנועה..

    1. רועי

      שני שלום.
      לא דיברתי על פרידה מייצוג משפטי, אלא התנתקות מהתלות בארגונים לצורך ייצוג משפטי. בסופו של דבר, זו הרי שאלה של כסף. בואי נחליט, יחד עם עוד כמה עשרות מורים, שאנחנו מקימים קרן לערבות הדדית. שלא לדבר על זה, שאני כבר יודע על כמה מקורות מהם נוכל לקבל ייעוץ משפטי טוב מאד בעלויות נמוכות מאד.
      שנית – ברור שהכוונה היא להוציא את הדיון מהמרחב הוירטואלי למרחב הממשי. אני רק צריך לדעת קודם, שיש לי שותפים. אז בינתיים אני עושה בעיקר פגישות קטנות, מעין "חוגי בית", אם תרצי. אני מאד מקווה שאפשר יהיה לעשות כנס רחב יותר עוד לפני סוף החופש.
      נו, את בעניין?

      1. שני

        בטח בעניין, ועוד איך, צריך באמת רק לחשוב איך עושים את זה…
        יכולה כבר לומר שפירסמתי את הטקסט שלך וקיבלת 5 לייקים ממורים אחרים לספרות, אז אולי אפשר להגיע למקומות רחבים יותר באמת..
        טוב, אני קצת צינית כי אוזלים לי הכוחות עם המלחמה הזו ועוד אחרות שיש בדרך.
        קיצור, שמחה על הפצת הבשורה. בטח צריך 100 מורים לפחות, לא?
        אפשר לארגן רשימות וזה, מה אומר?

        1. רועי

          בינתיים זה חבר מביא חבר, ואם יש אנשים שאת פוגשת שיעזור שאדבר איתם, מוזמנת מאד להעביר לי טלפונים.
          תודה על התמיכה!

  2. אברמלה פרנק

    אחד המהלכים הראויים והחשובים שהיו במערכת החינוך בשנים האחרונות. ארגוני המורים הקיימים – מחלישים את המורים ואת המערכת ומתחייב שינוי.
    המורים צריכים כמובן ייצוג מקצועי, אבל לא כפי שיש להם היום.

    1. רועי

      שלום אברמלה.
      טוב לדעת שאתה תומך. אשמח אם תוכל להפיץ הלאה.

  3. שרון שמורק

    אני לא מורה בעצמי למרות שחולמת להיות כזאת. תענוג לדעת שיש אנשים כמוך במערכת. אשלח לכל המורים שאני מכירה. איך עוד יכול לעזור מישהו שהוא לא מורה בעצמו?

    1. רועי

      שלום שרון ותודה.
      אם תצליחי להפנות עוד ועוד אנשים לכאן ולדף הקבוצה, זה יותר משהייתי יכול לבקש.

      1. שרון שמורק

        שלחתי לכל המורים שאני מכירה ובקשתי מהם להעביר הלאה. בנוסף פרסמתי בגוגל פלוס. האם מתאים לפרסם קישור כאן בעמוד חדר המצב של המחאה החברתית?
        https://www.facebook.com/j14live

  4. אור

    אני מסכים לחלוטין שאיגוד המורים רקוב, לא מייצג את האינטרסים של המורים ודורש שינוי, אבל למה לעזוב את האיגוד ולא להילחם עליו?
    לעזוב אותו עכשיו, כשרוב אדיר של המורים לא משוכנעים על המהלך הזה, פשוט יוציא מהאיגוד את החלקים הכי ביקורתיים וישאיר את כל הזירה לרן ארז, ויקשה על החלקים הביקורתיים לפנות לשאר המורים בארגון, כשהם על פלטפורמה נפרדת.
    הרי כל הקשיים בארגון אופוזיציה באיגוד לא יעלמו אם תצאו מהאיגוד, שהרי הקושי העיקרי אני מניח הוא היכולת לפנות באופן אפקטיבי לעוד מורים, לשבור את מחסום הפחד וכו', ובשלב הזה לא ברור איך הקושי הזה הופך ליותר קל מעזיבה של האיגוד.
    אשמח לשמוע מה אתה חושב על זה.

    1. רועי

      אור.
      אני מסכים איתך, עקרונית, שעדיף היה לתקן את הארגון. אבל כבר ניסו את זה, כמה פעמים – גם בבחירות האחרונות (וראית מה קרה לענת שניידר, שהעזה להתמודד נגד רן ארז) וגם בבחירות הקודמות (רוח חדשה בארגון המורים – דודי פרידמן ושמולי בינג). המהלכים הללו היו רציניים מאד, אבל לא צלחו. למה?
      א. רן ארז מתנהל בבריונות ובאלימות, ומטיל טרור על רבים בשורות הארגון.
      ב. רן ארז שולט במנגנון הארגונים באמצעות תפקידים בשכר למקורבים, כולל כאלו שמתמודדים בבחירות.
      ג. רן ארז משנה את התקנון כל פעם מחדש, כך שיהיה קשה יותר ויותר להתמודד מולו. אחרי ההתמודדות של רוח חדשה הוכנס סעיף לתקנון, שאוסר על התאגדות כלשהי במסגרת הארגון, ושהתאגדות כזו היא עילה להרחקה מהארגון.
      לשמחתי אין לרן ארז משטרה או צבא, אבל אני מניח שלא היית מציע לנסות לתקן את הארגון, אם היה מדובר במשטר דיקטטורי במדינה, נכון?

      לגבי ההגעה למורים – זה לא קשה. בימינו, כל מה שצריך זה מספיק מורות ומורים שמחוברים לפייסבוק ויכולים לדבר עם חדר המורים שלהם.

      מה אתה אומר?

  5. ראובן גרבר

    שלום רב,
    כאשר הייתי זקוק להגנה המשפטית של הסתדרות המורים בה הייתי חבר שנים רבות, נוכחתי כי עבורי חל עליה האמור: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ." חוויתי היתה שהצמרת שלה דואגת לעצמה.
    עברתי לארגון המורים, מחוסר אפשרות אחרת, למרות שאיני מסכים כלל עם הכוחניות של מר ארז, והשחיתות הקטנה שלו.
    אומנם אני כיום גמלאי של המשרד, אך ברצון אעבור לארגון חדש לכשיוקם. עם זאת, אני סבור כי עדיף להאבק מבפנים. בכל חלוציות יש דרך ארוכה, מלאה חצץ ואבק והסיכוי להצלחה נמוך.

    1. רועי

      שלום ראובן.
      צר לי שהיית צריך לחוות זאת על בשרך, ובעבור נחמת טפשים אני יכול לומר לך, שאתה לא היחיד שסבל מכך.
      אין ספק שקשה ליצור משהו חדש. אך המציאות הראתה, ששינוי הארגון הקיים הוא בלתי אפשרי, כך שלמעשה, נותרנו ללא ברירות אחרות.